המחזור ה-18 בפרמיירליג: Always Look on the Bright Side of Life

שוב התסריט הקבוע. הקבוצה סופגת והחל מאותו רגע נראית מבוהלת כמו קבוצת ילדים שפעם ראשונה דורכת על הדשא באנפילד. מדהים כמה ההגנה הזו איומה, מדהים כמה לוברן נורא. איזה פח אשפה של כדורגלן.

אני באמת לא יודע על מי לרחם יותר. על מאנה, קוטיניו, פירמינו וכו׳ שצריכים לשחק כשמאחוריהם הגנה כזו, או סוארז שנאלץ לשחק כלכך הרבה זמן כשלידו קארול, דאונינג, שלבי וספירינג.. מניח שהתסכול דומה.


Sent from my iPhone using Tapatalk

 

אני חושב שיהיו לי נינים לפני שרוני שובר את השיא הזה.

 

סטוק נראית כמו כלום אחרי השער הראשון שספגה(היה די צפוי).
מדהים שבכל הרצף 4 הזה הצלחנו לצמצם רק מארסנל את הפער.

אגב השער השלישי הוא ה85 של ליברפול ב2016, שיא שלהם מ89.

 

בעיה של מוריניו.
עליו לנצח את רוב המשחקים מול יריבות ישירות בסיבוב השני אחרת ביי ביי המשרה.

 

לא רואה מצב שהוא לא נשאר בעונה הבאה גם אם לא נשיג טופ 4, הקבוצה משתפרת ממשחק למשחק ומעבר לכך אין אופציות עדיפות בשוק.

 

אם היא תשתפר ממשחק למשחק אז סביר להניח שהוא יצליח איכשהו להשיג טופ 4. אין פה סתירה.
הרצף שלו סך הכל מחזיק אותו קצת מעל המים. הוא לא ניצח אף משחק ישיר בקרב על טופ 4 ועם כל הכבוד טוטנהאם לא באמת יריבה אמיתית על זה.
כמובן יש גם את האופציה של הליגה האירופית אבל זה מפעל גביע עם מימד לא קטן של מקריות שיכול להיות.

 

אני מעדיף כרגע שלא להתלהב יותר מדי מרצף הניצחונות הזה של מוריניו ולחכות ולראות כיצד העונה הזו תתפתח. גם אם נסיים בטופ 4 והכדורגל ימשיך להיות זוועה כמו ברוב המשחקים עד עכשיו אז לדעתי דייגו סימאונה חייב להגיע במקום מוריניו.

 

נורא קל להשתפר ממצב שאתה לא מסוגל לתת שני פסים בחצי של היריבה(עד לפני חודש למי שמתעניין).
גם נורא קל להשתפר כשאתה פתאום נזכר לשחק עם השחקן התקפה הכי טוב שלך(מיקי) ובציוותים הנכונים מהקישור ומעלה(כלומר פחות רוני כ10 ובלי פלאיני).

נורא קל להשתפר כשאתה כבר בלי לחץ של להתמודד על אליפות כי היית כל כך עלוב בשלושה חודשים ראשונים של העונה ויצאת מהמירוץ.

הטיעון של אין אופציות עדיפות בשוק הוא הטיעון הכי חלש שאפשר לתת, בעיקר כשאנחנו מדברים על נקודות זמן.

שיפור אמיתי ומדיד נראה מול הקבוצות שאנחנו באמת רוצים לנצח ועד היום לא נצחנו, כלומר אלו שיש להן עוד על מה לשחק.

 

מאמין בפיטר

 

לגבי מה שנכתב כאן על יונייטד,

למרות מה שכותבים אנשים ממורמרים יתר-על-המידה ובצורה שאינה הולמת את המצב (ומגוון דעות אחרות שיש לי עליהם ושלא אפרט מפאת חוסר הרצון שלי להכיר בהם ככותבים לגיטימיים עד כדי כך שאני כותב ברבים למרות שהם בעצם אדם יחיד), כרגע אנחנו בקצב צבירת נקודות גבוה יותר מבכל עונה של ואן חאל או מויס למעט עונת המקום הרביעי המהוללת של ואן חאל - שגם את הקצב שלה נעבור אם ננצח את המשחק הבא שלנו. כן, כן, וזאת למרות הגמגום, הקרטוע, ה-"עליבות", והשמטת הנקודות במשחקים שבהם יצרנו מספיק מצבים כדי להבקיע חמישיות (שזה, אגב, עוד דבר שלא ראינו מאז פרגי).

מיותר לציין שאם נמשיך בכושר הנוכחי, נעבור בהרבה את כמות הנק' שהשגנו בכל עונה מאז פרגי, שלא נדבר על מדדים אחרים כמו יצירת מצבי הבקעה, מסירות קדימה ולא הצידה, החייאה מתקדמת למושג שנקרא "הרתעה", הנאה כללית מהמשחק, ושאר דברים שחלקנו מעדיפים להתעלם מהם ולהתמקד בדברים שוליים ופרובינציאליים כמו מרמור של כשרון (עצום) שכרגע לא עושה כלום עם הצ'אנסים הלא-מעטים שהוא מקבל, כאילו שהוא-הוא המשיח של מנצ'סטר יונייטד וכל עתידנו יקום וייפול על גחמותיו שכן גדולות ונצורות הן יכולותיו לתת חמישייה בכל משחק נתון ולזכות באליפות גם אם הוא מוקף באנדר-18'ז, לא?

ג'יזס..

 

הכדור של קיין נחת בנורמנדי

התבוסה הביתית הכי קשה של סותון בליגה מאז אוגוסט 2007 כשהפסידה 4:1 לקריסטל פאלאס בליגת המשנה.
בפרמייר ליג זו התבוסה הביתית הכי קשה שלה מאז נובמבר 1998, אז שלושער של דאבלין ועוד אחד של פול מרסון נתנו ניצחון 4:1 לאסטון וילה.

רק 3 הפסדי בית לקדושים בליגה ב - 2016. סך הכל שנה מוצלחת שמסתיימת בטעם מר.