בלי DRC אין לנו מה למכור. עם נלסון, בלי נלסון, לא משנה. כל רסיבר יטחון את טרווין ווייד הבדיחה המהלכת הזאת. אגב קרדיט למקאדו שהתעקש להפסיד את המשחק הזה בכך שלא הלך על 2. Sent from my Nexus 5 using Tapatalk
אין לי בעיה לרצוח את בן מקאדו. אני אשב בכלא כדי שהעולם יהיה מקום טוב יותר. גם את בובי רייני הסופרסטאר על הדרך. בן של זונה. נתראה שנה הבאה חברים , היה נחמד. Sent from my Nexus 5 using Tapatalk
25/40 ל362 יארד, ארבעה טאצ׳דאונים, 0 אינטרספשנס, QBR=125.2, מהלכים שנראים לקוחים ממשחק וידאו, וכל זה בפלייאוף מול אחת מההגנות הטובות במשחק... הכי גדול שראיתי
הרבה מחשבות אחרי אתמול. נתחיל מזה שאני לא מבואס כמו שחשבתי שאהיה. כן אני לא אשקר שהיו מחשבות על ניצחון ועל עוד ריצה יפה לאוסף הכבר מאוד מכובד שזכיתי לראות בתור אוהד, אבל מצד שני אני גם מבין שאני די מפונק ושרוב אוהדי הקבוצות לא זוכים לראות 2 אליפויות במו עיניהם. גם באיזשהו מקום אני חושב שראיתי את זה מגיע וזה עזר לי לקבל את זה יותר בקלות. אבל עדיין לא קל לקום בבוקר עם התחושה הזאת שבעטו לנו בתחת ושעכשיו 8 חודש אין כלום. אני אתחיל באודל. אני חושב שאמאני טומר, שאני בדרך כלל שונא לשמוע אותו מדבר, ניסח את זה הכי טוב: theyve opened themselves to criticism by going to miami. והוא צודק. ופה אני חושב שהבעיה שלי עם מה שאודל עשה. שהוא לא יודע עדיין מה המעמד שלו ומה הוא בשביל הג'איינטס (רמז - הוא הג'איינטס). אודל צעיר, מפורסם, עשיר ומצליח. הוא גם בכללי בנאדם כיפי שנהנה מכל העסק. אבל הוא צריך להבין שהוא הפנים של הארגון. הוא העתיד. הוא הכל בשבילנו. וכשאתה הולך לחגוג במיאמי לפני המשחק הכי גדול בקריירה שלך זה פשוט לא נראה טוב. אין לי מושג אם זה השפיע על ההכנה שלו על המשחק או אם זה אומר לנו משהו על המנטליות שלו - אבל עכשיו כולם הולכים לחשוב ככה, בעיקר בגלל כי הוא לא לקח בחשבון שיקרה הגרוע מכל - שנובס ושהוא ייתן את המשחק הגרוע בקריירה שלו. ועכשיו IT ALL FALLS DOWN. שיהיה ברור שהייתי בא אליו בטענות היום גם אם הוא לא היה נוסע למיאמי. כי הוא נתן את המשחק הכי גרוע בקריירה שלו כשהוא היה צריך לתת את הטוב ביותר שלו. אבל עכשיו זה מועצם ובצדק. המאמנים, הבעלים, האוהדים והצופים הנייטרלים בעיקר, בכולם יש את הקול הקטן הזה שמפקפק בסנסציה שנקראת אודל בקהאם ג'וניור. כי תמיד יש מסביבו את השאלות התמידיות האלה, ואצל הרסיבר שמתיימר להיות הכי טוב בליגה, או בהיסטוריה, זה פשוט לא יכול להיות. ברור שיהיו לו עוד מספיק הזדמנויות לכפר על זה ושהוא רק בהתחלה, אבל עדיין עולות שאלות שאתה לא יודע אם ייעלמו אי פעם. ההפסד אתמול היה כאילו כל הקארמה התנפצה לנו בפנים דווקא במשחק האחרון, וכאילו סוף סוף שילמנו על כל הבעיות שהיו לנו במהלך העונה. הספיישל טימז שכל העונה התנדנד על הרגל של בראד ווינג היה קטסטרופלי ברמות אחרות אתמול, ברמה של אנשים צריכים להיות חסרי עבודה ומהר, ההגנה החזיקה עד שלב מסוים כי די, כמה אפשר, וההתקפה הייתה דווקא עקבית והראתה את מה שהיא הייתה באמת לאורך כל העונה. ואני מתגעגע לקופלין. אני יודע שאליאור עכשיו יקפוץ ויגיד על מה אני מדבר, אבל זאת האמת. אתמול ראינו קבוצה לא מאומנת. קבוצה שלא מבינה איפה היא נמצאת. קבוצה של UNDERACHIEVERS. אם יש משהו אחד שאי אפשר לקחת מקופלין זה איך הוא השפיע על השחקנים מנטלית. (אודל למשל לא היה מעיז לנסוע למיאמי אם קופלין היה המאמן הראשי) הם תמיד באו למשחקים הגדולים. תמיד נתנו הכל. תמיד הייתה הרגשה שהם יכולים לנצח. כמובן שהיה גם את המתאם ההתקפי קווין גילברייד שאולי לא היה מהטובים ביותר, אבל היה יצירתי הרבה יותר ממקאדו וגם היו לו ביצים. העונה אומנם ניצחנו 11 משחקים אבל זה פשוט לא היה משכנע בשום שלב. הקבוצות של קופלין אולי היו מפסידות משחקים שאתה לא מבין איך זה קרה לעזאעזל, אבל תמיד הייתה את ההרגשה שהם יכולים לנצח כל אחת. את הפטריוטס המושלמים. את הפאקרס הכמעט מושלמים. את הניינרס בעונה מדהימה. בחוץ, בקור, זה לא משנה. הג'איינטס היו באים למגרש ועושים לך טוב על הלב כי אתה יודע שהם השאירו שם את הכל. לא תומך בהשארה של מאמן ראשי אחרי 4 שנים רעות כל כך, אבל כן היה מקום לשאול פה איפה השדרוג. ברור שאף פעם אי אפשר לדעת ובאיזשהו מקום כל מאמן שתיקח הוא הימור, אבל אני רוצה לדעת מה הערך המוסף שמקאדו הביא שהשיג לו את המשרה הזאת. ואם אנשים רוכבים על השנתיים הקודמות הרי שהשנה ראינו שיכול מאוד להיות שזאת הייתה תקופה של הרבה מזל והרבה אודל בקהאם. הוא לא MOTIVATOR, בטח שלא יצירתי, ובכללי הוא סתם דביל. כל הקרדיט על העונה הזאת מגיע לספאגנולו מבחינתי. גם כי LITTERALLY ההגנה ניצחה לנו את רוב המשחקים השנה, וגם כי הוא יצירתי, חכם, השחקנים רוצים לשחק בשבילו והוא מתנהל איתם טוב. הוא קיבל סגל מוכשר אבל גם ידע מה לעשות איתו, ראינו לא מספיק מאמנים נכשלים עם זה. אם הוא יקבל הצעה ל-HC ויעזוב אותנו בכלל אין לי מושג מה יהיה איתנו. ומה הלאה? לא יודע. הבעיה עם הארגון הזה שלוקח לו זמן לעשות שינויים. שארק פלאוורס האפס המאופס הזה ימשיך להיות LT כי אף אחד לא יודה בטעות ויגיד שבחירת טופ 10 נזרקה לפח (אני מסתכל על 10 השחקנים שנבחרו אחריו אגב, ובא לי לבכות). שמקאדו ואיליי אפל יהיו פה עוד שנים רבות כי זה חלק מהתהליך. וחבל, כי זאת קבוצה עם כישרון. לא כמו הזוועה שהלכה פה בכמה שנים האחרונות. כנראה שנאבד את הנקינס או את JPP, ואני לא יודע באמת מי יתפוס את מקומם. יאללה מתי דראפט? העונה הזאת מתה מבחינתי. פטריוטס באליפות הכי קלה בהיסטוריה של המשחק.
מאיר תירגע ושתה איזה כוס מים קרים, בחייאת. מה קופלין עכשיו. מאיפה הבאת את הסבא ג'פטו הזה. אני יודע שזה כואב והכל אבל האיש פג תוקף והיה צריך להפריש (או להיות מופרש) לפני שלוש שנים. לא היית רואה שום ג'איינטס שונה שלשום איתו על הקווים, אם בכלל היית רואה ג'איינטס כלשהי כי במצבו ובהתחשב ביכולות ניהול המשחק והשעון שלו ב-3 שנים האחרונות הוא היה עולה לכם לפחות במשחק אחד במהלך העונה הרגילה ואז מי יודע מי מה מו. התוצאה הסופית של המשחק משקרת והתנפחה בגלל שלושה מהלכים ספציפיים - ההשמטה של אודל/שפרד (בעיקר, TD שלהם ברבע הראשון ויש מצב טוב שמתפתח משחק שונה לגמרי), ה-TURNOVER ON DOWNS של פאקינג בובי רייני ומהלך הספיישל טימז הסופר מטומטם של פאקינג בובי רייני שעלה לכם ב-40 יארד פילד פוזישן ברגע הכי קריטי ורגיש במשחק. מצד אחד בא לי להגיד SHIT HAPPENS, מצד שני אני רוצה להגיד שזה מה שקורה לאפסים שמעלים למגרש את בובי רייני, האמת איפשהו נמצאת באמצע. כן עשיתם יותר מדי טעויות במשחק מול יריבה שמרווח הטעויות מולה מצומצם עד כדי לא קיים. אבל בביג פיקצ'ר עמדתם לא רע וברוב שלבי המשחק אפילו OUTPLAYED THEM למרות שזה לא בא לידי ביטוי בצורה מספקת על לוח התוצאות. עד ההזייה של רייני בפאנט ריטרן לא זיינתי את השכל כשכתבתי שאני מרגיש שאתם חזק במשחק. זה אמנם הצריך תיקתוקים של איליי (כמו ברבע הראשון) ו-0 השמטות של אודל/שפרד (שלא קרו) אבל אלה לא בדיוק תרחישים הזויים שאי אפשר לבנות עליהם או שלא קרו לפרקים (קטנים מדי) במשחק עצמו. וזה באמת לא עניין של אימון אלא של הוצאה לפועל כמו שידידנו ג'ון פוקס אוהב לומר. אני כן מסכים שהמאמן על הקווים לא מספיק טוב ושהכל מתחיל (ויתחיל) ונגמר (וייגמר) בו (בשנים הקרובות). זו בעיה שאני לא רואה לה פיתרון עד הפרישה של איליי כי הסיבה המרכזית שהמשכתם איתו בעונה שעברה במקום לעשות מהלך על שם גדול הייתה מהחשש לשנות לו את ההתקפה בגיל 36. לא סיבה מספיק טובה בעיניי כדי להתפשר על היצור המגעיל הזה אבל וואטאבר עכשיו. אתם תקועים איתו והוא לא הולך לשום מקום. התקווה שלכם צריכה להיות לשדרג את רמת הכישרון ההתקפי לכדי מצב שאפילו הוא לא יוכל להרוס. זה אומר במינימום - שידרוג ב-WR3 במקום קרוז למישהו שיתאים יותר מחוץ למספרים, לפחות תאקל נורמלי אחד בין אם בדראפט ובין אם בפרי אייג'נסי שיוכל להחליף את פלווארס ובעיקר לקוות שפרקינס יעשה קפיצת מדרגה בעונה הבאה (לא בשמיים) שאותה הוא יתחיל סוף סוף כפותח ולא כראנינג בק החמישי בדפט צ'ארט שקבור מאחורי תותחי העל אורלינס דארקווה ובובי רייני. קשה לי להגיד שאני סומך על ג'רי ריס שיספק את הצרכים האלה, אבל אחרי ה-ALL IN המוצלח בעונה שעברה מי יודע. למגעילים כמוהו יש תשע נשמות והוא כרגע חי על השמינית.
ועל מייק וויליאמס מקלמזון אתמול מול החיות הרעות של אלבמה, מה אומרים עליו? הרסיבר של קלמזון הוכיח אתמול שהוא ה-רסיבר של הדראפט הקרוב, כשהוא נפרד מעולם המכללות עם תפיסות אודל בקהאמיות ברבע הרביעי של הגמר הגדול מול קורנרי NFL עתידיים. It doesn't get bigger than this. מי שעוד פרח אתמול במאני טיים הוא דשון ווטסון, שנבחר לMVP של המשחק עם 420 יארדים באוויר, 3 טאצ׳דאונים ו0 אינטרספשנס, ועוד 43 וט״ד על הקרקע. היו הרבה סימני שאלה סביב ווטסון העונה, והוא סיפק לא מעט הופעות מאכזבות, אבל בשיא המאני טיים מול הגנת NFL לכל דבר הוא פרח. ברבע הרביעי הוא נראה כמו ק״ב פותח בNFL, גם מבחינת הביצועים וגם מבחינת המנהיגות וקור הרוח. האם ההופעה הזו תספיק כדי להחזיר אותו לתמונת הסיבוב הראשון בדראפט? על כל התזמורת הזו ניצח המאמן דאבו סוויני, עבורו עבודה מצוינת לאורך שנים (בנה את הפרוגרם הזה כמעט מאפס) הביאה אותו להישג האולטימטיבי, עם ניצחון בגמר על אחת הקבוצות החזקות בהיסטוריה של הקולג׳ים. אתמול ניהול המשחק שלו, כולל פלייקולינג וclock management, היה מושלם. כבוד לדאבו ולקלמזון, אלופה ראויה ביותר. חשוב להזכיר שהניצחון המופלא הזה מגיע אחרי שבשבוע שעבר הם השמידו 31-0 את אוהיו סטייט. הכי ראויים שיש. הנה התקציר למי שמתעניין, צפייה מומלצת (במיוחד בהצגה של מייק וויליאמס ברבע הרביעי):
וויליאמס נראה כמו הזדמנות טובה לכל מי שלא הצליח להשיג את מייק אבנס לפני 3 שנים. לשניהם יש סגנון כזה של "אני גבוה יותר ומנתר טוב יותר ולכן אני פשוט אקטוף לי את הכדור מהשמיים ובהצלחה לכם בניסיונות שלכם לעצור אותי".
