מכבי חיפה - עונת 2016/17 - העונה המסויטת נגמרה

כי אליניב ברדה זה משהו נדיר. זה אדם שוויתר על הצעות כלכליות טובות יותר, ממועדונים טובים יותר מקצועית ושהיו גם בנויים טוב יותר בכל פרמטר בערך כשחושבים על מועדון כדורגל, מתוך שליחות אישית וקשר רגשי להפועל באר שבע.
במאבקי הירידה אליניב ברדה, שאז שיחק בבלגיה, שלח סרטונים לשחקני הקבוצה כדי לתמוך בהם במאבקים נגד הירידה וניהל עם מספר שחקנים שיחות אישיות בטלפון. באחת החופשות בישראל אליניב הגיע למועדון כדי לעודד ולהרים את השחקנים במאבקים נגד הירידה. עבור אליניב ברדה הפועל באר שבע זה חלק מהזהות שלו, זה הרבה יותר ממועדון כדורגל ולכן הוא חזר בסיטואציה שאף שחקן אחר לא היה חוזר לכאן.
לא בטוח שרפאלוב רואה את חיפה באותה צורה שבהם אליניב ברדה רואה את הפועל באר שבע.
בקדנציה הקודמת כשהיה פצוע אליניב נסע למשחק עם האוטובוס של האוהדים. אליניב כמובן כמו תמיד היה צנוע, ישב בשקט בקדמת האוטובוס, כמו עוד אוהד שנוסע למשחק. שאלתי אותו באוטובוס מה הוא עושה בהסעות של האוהדים, והוא ענה שהוא קודם כל אוהד של הקבוצה ורק לאחר מכן שחקן. אם הוא לא יכול לשחק, טבעי לו שיסע עם האוהדים.
לא מכיר הרבה אנשים כאלה. לא סתם החזרה של אליניב השפיעה על המועדון שלנו כל כך הרבה. אליניב כשהגיע היה מבלה במועדון מהבוקר עד הלילה. מעבר לאימונים ולנושא המקצועי כשחקן היה מעורב בכל כך הרבה תחומים נוספים, מוותר על הזמן האישי שלו ועושה דברים בהתנדבות מוחלטת על מנת לקדם את המועדון ולנסות להביא אותו למצב שיהיו כמו מועדונים אחרים שבהם הוא היה בקרירה. מועדונים מקצועיים הרבה יותר.
השילוב הזה של חיבור למועדון ואופי כמו שיש לאליניב הם משהו מאוד נדיר. לא בטוח שראפלוב כזה. ואני לא בא בטענות לרפאלוב, אליניב ברדה זה החריג ולא הכלל.
גם מאור מליקסון ויתר על יותר כסף במקומות אחרים כדי לחזור לכאן, גם מאור מליקסון אוהב את המועדון ומחובר אליו, גם מאור מליקסון כשהיה בחו"ל המשיך לעקוב ולתמוך במועדון מרחוק ומקרוב כשהיה בחופשות בארץ. אבל למליקסון למשל, יש אופי אחר, שונה מאוד, לא מנהיג כמו אליניב, לא כריזמטי כמוהו, ולכן למרות שהחזרה שלו תרמה לנו מאוד מקצועית, היא הייתה פחות חזקה למועדון מאשר החזרה של אליניב. אפשר היה לראות למשל שבעונה הראשונה של מליקסון כשהוא היה פצוע ולאחר מכן הוא התקשה לנפק משחקים טובים, התרומה שלו למועדון לא הייתה גדולה והוא לא הורגש בכלל באותה עונה. אצל ברדה לעומת זאת, גם בתקופות שהוא פצוע או פחות טוב מקצועית אפשר היה להרגיש את התרומה מעבר, לא משנה אם זה פתיחת השערים לשחקנים איכותיים יותר שיגיעו או הטמעה בקבוצה של דברים שהוא ראה בקרירה ולא היו כאן לפני.

 

אגב שאלה,אולי לא קשורה ואולי כן, אם ברדה כל כך מחובר למועדון למה הוא עזב בזמנו למכבי חיפה? לא שאני בא אליו חלילה בטענות,סתם שואל.

 

לא רצה לעזוב, הכריחו אותו.
הייתי בזמנו בהפגנה של האוהדים שלנו מחוץ לבית של זינו ולאחר מכן הלכנו לבית של אליניב. הוא היה עם דמעות בעיניים. אמר שהוא לא רוצה לעזוב אבל אין לו ברירה. זינו הבהיר לו שאם הוא לא עוזב הוא יבלה ביציע עד סוף החוזה (ונשארו לו כמה שנים לחוזה) ושהוא יגמור לו את הקרירה.
לא יודע אם דבר כזה היה מצליח לעבור היום בתקשורת כמו שעבר אז. זינו היה בדיוק חודשיים לפני התאריך שבו היה צריך לשלם לאליניב מאות אלפי שקלים, כחלק מההסכם עם ברדה שיקבל סכום גדול עבור השנים ששיחק בקבוצה עם משכורת חייל. זינו למעשה מכר אותו כדי מצד אחד לקבל כסף משחר ומצד שני לא לשלם לברדה את הסכום. לא יודע אם היום מעבר שבו בעלים מכריח שחקן לעבור כדי לא לשלם לו כסף שהובטח היה עובר בתקשורת כמו שעבר בזמנו, כשאף אחד בכלל לא מתעסק בחוקיות הנושא.

 

אז במילים אחרות:
הפועל ב"ש הגיעה לאן שהגיעה בזכות אלונה שהביאה את אליניב ברדה.
אליניב ברדה עשה קריירה מפוארת בזכות זה שעזב את ב"ש ברגע הנכון.
אליניב ברדה עזב את ב"ש ברגע הנכון בזכות אלי ז'ינו שאילץ אותו.
מסקנה:
ב"ש הגיעה לאן שהגיעה בזכות אלי ז'ינו שמכר את הקבוצה לאלונה ואילץ את ברדה ללכת.
בקיצור- אלי זינו המלך!

מ.ש.ל

 

המסקנה היא שהחיים הם כמו גלגל, פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה. יתכן שבלי המסע שעבר במכבי חיפה, הפועל ת"א ואז בבלגיה אליניב לא היה מה שהוא היום ולא היה יכול לתרום מעבר לנושא המקצועי כפי שהוא עשה ולא היינו איפה שאנחנו היום.
מצד שני, לא יודע אם אי פעם אוכל להתגבר על תחושת הפספוס שאת שיא הקרירה אליניב עשה בקבוצות אחרות. זה לעולם ישב לי בראש תחושת הפספוס הזאת של מה היה קורה אם אליניב היה נשאר. אולי לא היינו מפסידים להפועל רמת גן בגמר גביע המדינה. אולי לא היינו רק קרובים למאבק האליפות בעונות עם לופא והיינו גם מצליחים להיאבק על האליפות באמת ואולי אפילו לקחת אותה. ובעיקר הפספוס של לראות את השחקן שהכי התחברתי אליו מאז שאני אוהד כדורגל משחק וכובש במקומות אחרים במקום עם החולצה שלי. אולי תחושת הפספוס הכי גדולה שיש לי כאוהד. הדבר היחידי שקרוב לזה הייתה תחושת הפספוס ב1998 כשאלי להב פירק את הקבוצה הנפלאה שהייתה לנו ושזכתה בגביע המדינה וסיימה במקום השלישי (בגלל הפרש שערים), עם שחקנים כמו רוסו, חלילוביץ', סולוב, גדי חזות, סתיו אלימלך ושי הולצמן, ושהייתה אמורה לקבל שנה לאחר מכן את יוסי בניון, זאת הייתה אמורה להיות קבוצה שתקח או לפחות תאבק על האליפות, מה שלא רק נמנע מאיתנו בגלל מכירת החיסול של להב, אלא עברנו עונה של השפלות שבסיומה גם איבדנו את יוסי בניון לחיפה.

 

למודגש התכוונתי- זו התרומה הצנועה של אלי זינו

 

פעם, בתקופה רחוקה רחוקה, ליאור רפאלוב היה האב-טיפוס לישראלי פרימדונה. ״ווינר״, ״מנהיג״, אתה מפחיד למחוזות שרפאלוב אף פעם לא נודע לפיהם.
האם היום הוא כזה? לא יודע, אולי, אבל אני לא יודע על מה אתה מתבסס.

ברדה, למשל, היה ידוע כבר בזמנו בגנק כמנהיג של הקבוצה. המבוגר האחראי לשחקנים שהיום נמצאים בטופ העולמי של הכדורגל.
רפאלוב תמיד היה ״ילד״.

 

רפאלוב התבגר מאד בבלגיה,גם באישיות וגם במשחק שלו

לגבי התרומה של ברדה להצלחה של דה בריינה וקוליבאלי, קצת הגזמת חבר

 

קוליבאלי בא אחרי ברדה. דה ברוינה וקורטואה בהחלט לקחו דוגמא מברדה מגנק. זה טבעי שחקן מוביל בקבוצה ובעל ניסיון שיהווה דוגמא לכאלה צעירים. הם היו בני 18-19 סך הכל.

 

קוליבאלי היה בתקופה של ברדה. בכל מקרה אני חושב שהם היו מגיעים לאיפה שהם הגיעו גם בלי ברדה, ככה זה כשיש לך כשרון נדיר

 

ynet

כל מילה בסלע. סוף סוף טור לעניין. הבעיה מתחילה ונגמרה בראש הפירמידה: יעקב שחר.

 

לגבי החלק הראשון, מסכים.

לגבי חלק השני, אני די בטוח שהשחקנים בעצמם דיברו על ההשפעה של ברדה עליהם.

 

גם אני מאמין.
זה לא סותר את זה שבצעירותם, ברדה יכל לתרום להם מנסיונו.

Sent from my m3 note using Tapatalk

 

רפאלוב לא מנהיג (לפחות לא היה כזה בארץ). אבל הוא שחקן באיכות גבוהה ביחס לכדורגל הישראלי וגם זה מאוד חסר לנו.

ההשוואה לבניון מגוחכת. בניון שחקן עבר שהפך לפוליטיקאי. רפאלוב עדיין משחק באירופה.

לא רואה אותו חוזר בכל מקרה. למה לו? זה ללכת אחורה בכל היבט שיכול להיות.