http://images1.ynet.co.il/PicServer4/2014/09/23/5604239/30785110990100490337no.Xxx בטח שמעתם שהאגדה האנגלית פראנק לאמפרד הודיע על פרישה מכדורגל בגיל 38. הגיע לצ'לסי ב-2001 אחרי שש עונות בווסטהאם ושיחק 13 שנה במועדון הכחול. 648 פעמים לבש את החולצה של צ'לסי וכבש 211 שערים. עונת השיא הייתה 2009/10 עם 27 כיבושים במהלכה צ'לסי זכתה בדאבל. לאמפרד זכה עם צ'לסי בשלוש אליפויות, בארבעה גביעים ופעם אחת בליגת האלופות יחד עם תארים קטנים נוספים. לאמפרד עוד הספיק לשחק במדי סיטי נגד צ'לסי ב-2015 וקאמבק למועדון הכחול לא התאפשר. "אחרי 21 שנים נפלאות, החלטתי שעכשיו הו הזמן לפרוש. אמנם קיבלתי מספר הצעות מפתות להמשיך ולשחק באנגליה ומחוצה לה, אני מרגיש כי בגיל 38 זהו הזמן שלי לפתוח בפרק חדש בחיי. אני גאה בתארים בהם זכיתי ובלמעלה מ-100 הופעות למען המדינה שלי, כשכבשתי למעלה מ-300 שערים". ב-Ynet מוסיפים שלאמפרד פירסם מכתב פרידה והקדיש חלקים גדולים ממנו לצ'לסי המועדון שבנה אותו. "זהו המקום שהקדיש לי הרגעים הכי גדולים בקריירה שלי, רגעים אותם לעולם לא אשכח. מהיום בו חתמתי ועד לשארית חיי, אהיה אסיר תודה על כל מה שהמועדון הזה נתן לי". יחד עם פרק ארוך אך לא מוצלח בליגה האנגלית והרפתקאה קצרה ב-MLS, לאמפרד רשם למעלה מאלף משחקים בקריירה מכובדת. תמיד אהבתי את ההצטרפות הנהדרת שלו מאחורה והבעיטה הנפלאה. זוכר אותו ואת טרי עוד משחקים בבלומפילד מפסידים להפועל ת"א לפני שהפכו למפלצות של כדורגל. לטעמי השדרוג הגיע בעונת ראניירי אבל מוריניו הפך אותו לשחקן על באמת. כמובן שתמיד נטו להשוות בינו לבין ג'ררארד. אגדה
שחקן ענק, דווקא בווסטהאם פחות ראו את הפוטנציאל העצום הזה שהיה בו. השדרוג המשמעותי הגיע בעונת 03-04 כשסביבו כבר היו שחקנים טובים יותר משהיה רגיל לפני כן בקריירה. בנקודה הזאת הרכישה שלו הפכה ממוזרה לגאונית.
אחד מחמשת? למה לא אחד משניים? מנסה לחשוב על השער האהוב עלי שלו... קשה. אולי מהקו בקאמפ נואו או הסיבוב מול באיירן. או בכלל השער מול בולטון. או מול אברטון בגביע. לעזאזל.
ג'ון טרי על למפארד: Frank Lampard has today announced his retirement from football. The GREATEST player in the history of our great football club. It was an absolute pleasure playing with you mate and seeing first hand the dedication and hard work you put in, on and off the pitch, the best trainer by a million miles every single day, inspiring me and everyone at the club. I miss you next to me in the dressing room and miss you grabbing a bag of balls after training when everyone went inside. You stayed out working on your finishing, 20 goals a year wasn't good enough for you, every year you wanted 25,30 goals I love that about you [emoji460]️[emoji109] I will miss you getting 4 cones and doing extra sprints after training setting the example for the kids in the academy. All the great memories together winning trophy after trophy year after year I will never forget [emoji471]you have won everything and should be extremely proud. It's been my pleasure and honour to play and experience all those great moments with you. 648 appearances (we nearly caught Peter Bonetti and Ron Harris [emoji12] ) 211 goals [emoji460]️Unbelievable achievement [emoji109] A gentlemen both on and off the pitch, leader in the dressing room and if I could choose one person next to me in the trenches it would be you. A great dad to your beautiful girls and I'm proud to call you my mate. Good luck for the future, whatever you choose to do will be a huge success Love ya Lampsy [emoji170] LEGEND HERO INSPIRATION + THE BEST EVER Sent from my ASUS_T00J using Tapatalk
בהמשך לשיח שהתפתח בדיון המחזור האחרון: How Chelsea have dominated the Premier League while being average at almost everything אני סקפטי לגבי כל סטטיסטיקות הchances created למיניהן אבל זה מתיישב עם מה שהעיינים שלי רואות. אני בעיקר רואה קבוצה חזקה, מפוקסת, מאורגנת וחדה בטירוף. בקיצור, וכמו שכבר נאמר כאן, קבוצה איטלקית שמתחילה להזכיר את הקבוצות הגדולות של שנות ה-90. כמובן שכדי להזכיר את צ'לסי יחד איתן באותו המשפט קונטה והשחקנים צריכים לעבור עוד כברת דרך ארוכה.
האמת שחיכיתי לראות פוסט מרגש מג'ון טרי, אני לפחות כילד דמיינתי ששחקנים שעובדים יחד טוב על המגרש הם גם חברים טובים במציאות, 'אוכלים עם בנות הזוג'. ראול ומוריינטס היו באמת חברים טובים. גם פיגו וסאלגדו מסתבר, לפי האינסטגרם, וארבלואה וצ'אבי אלונסו. בחזרה לנושא לאמפרד, היה קפטן ראוי בזמנו. הוא נתן את קפיצת המדרגה בתקופת ראניירי, עונתו האחרונה, כשצ'לסי התחילה לקבץ את הכוכבים ובנתה קבוצה עם בסיס טוב אבל עדיין הייתה אז ארסנל הבלתי-מנוצחת. מעבר לתמונה שלו חוגג עם טרי ומוריניו זכייה באליפות ראשונה מאז שנות ה-50 והעובדה שהיה קפטן בגמר האלופות ההוא נגד באיירן ב-2012, אני זוכר שני שערים בלתי-נשכחים שלו: אחד נגד בארסה ב-2007 בשלב הבתים מזווית סופר-קשה כשהוא סובב לחיבור מעל ואלדס; ועוד לפניכן ב-2004/05 כשהוא שלח בעיטה מסובבת נהדרת לרשת של אוליבר קאן ברבע הגמר וחיסל את באיירן בלונדון.
הרגעים שהכי מייצגים את למפארד מבחינתי הם דווקא שני הפנדלים שהבקיע מול ווסט האם וליברפול. את הראשון הוא הבקיע באפטון פארק, סביבה סופר עוינת מבחינתו בה ספג השמצות וביקורות עוד מימיו הראשונים כפטיש, אחרי ששני ניסיונות הפנדל הראשונים, אותם צלח, בוטלו בגלל כניסה מוקדמת של שחקנים לרחבה. בניסיון השלישי הצפי היה שיחמיץ אבל כהרגלו, הוא הפגין עצבים מברזל. את השני הוא הבקיע במשחק ליגת האלופות הקריטי מול ליברפול יום לאחר (או מספר ימים, לא סגור על זה) מות אמו והתפרק בחגיגת השער. כאמור, עצבים מברזל ופשוט ווינר ענק.
