יפה שלקח לצ׳לסי חצי שנה להתנקות מהשנאה שז׳וזה עבד כלכך קשה להרוויח למענה. Sent from my iPhone using Tapatalk
אם כבר מדברים, מה דעתם של אוהדי צ'לסי כאן בפורום על התגובה של אוהדי הקבוצה למוריניו אתמול? קללות, הקנטות, קריאות בוגד וכיוצא בזה. אני חושב שמדובר היה במפגן צביעות גדול מאוד של הקהל של צ'לסי, שהראה שרבים מהם הם "אוהדי פלסטיק", אוהדי הצלחות עם זיכרון קצר מאוד. בסופו של דבר, צ'לסי הייתה זאת שפיטרה את מוריניו בשתי הקדנציות, כלומר זה לא שמוריניו עזב מיוזמתו את צ'לסי לאינטר או יונייטד. מוריניו היה זה שהפך את צ'לסי מקבוצה שלא זוכה 50 שנה באליפות, לקבוצה שזוכה בשתי אליפויות רצופות, גביע אנגלי ושני גביעי ליגה בקדנציה הראשונה שלו במועדון. גם ההצלחה של צ'לסי שהגיעה לאחר מכן הגיעה לא מעט בזכות הבסיס המקצועי שמוריניו בנה, בסיס שהחזיק בצ'לסי שנים גם לאחר שעבר לאינטר ולריאל מדריד בהמשך הדרך. גם בקדנציה השנייה בצ'לסי, הייתה אומנם את העונה שעברה שהייתה איומה, אבל לפני שנתיים מוריניו זכה עם צ'לסי באליפות נוספת, שלישית במספר ובעוד גביע ליגה, כלומר צ'לסי תחת מוריניו זכתה בשלוש אליפויות, גביע אנגלי אחד ושלושה גביעי ליגה, מה שאומר שמתוך חמש אליפויות שהמועדון זכה מאז ומעולם מוריניו אחראי על רוב האליפויות של המועדון עם חלק לא מבוטל גם באליפות הרביעית לאור הסגל הנפלא שהוא בנה בקבוצה. אני רואה את התגובה שמוייס למשל קיבל מהאוהדים שלנו כשהגיע לאולד טראפורד השנה, כשהוא נכשל אצלנו כישלון חרוץ ולא היה קרוב אפילו לעשירית מהתרומה שמוריניו תרם לצ'לסי, אפילו על התגובה שואן חאל קיבל מהאוהדים שלנו בסיום העונה שעברה למרות שהיה כישלון חרוץ גם כן, ידעו לכבד אותם למרות הכישלון, והנה מגיע מאמן שאחראי לרוב התארים בהיסטוריה של צ'לסי, למאמן ששינה את ההיסטוריה של צ'לסי והפך אותה מקבוצה סימפטית שזוכה בעיקר בגביע האנגלי לקבוצה שזוכה באליפויות וממתגת את עצמה כקבוצה גדולה, וזוכה ליחס כל כך עוין ולא מכבד, מביש, לא פחות.
לא אהבתי את הסיטואציה, אבל כשמוריניו - כי הוא פשוט לא יכול אחרת - מביא עימו את מטען הרעל שהוא סוחב על הגב מאז מדריד ומפנה אותו כלפי צ'לסי, הזאר וקונטה אני לא מצפה לשום דבר אחר. אני לא אשכח לו לעולם את מה שעשה, אבל הוא הפך לדמות שבלתי אפשרי לאהוב. בעיקר לרחם. זה שאתם מכבדים אפסים כמו מויס ו-ואן חאל זו כבר בעיה שלכם.
מדובר במספר אוהדים, בטח לא באצטדיון שלם שכבר ראיתי שרצים עיוותים כאלה שרצים מצד אוהדים אחרים ממורמרים. הקהל שקילל צריך להתבייש, אפשר ועדיף לשתוק, אי אפשר לשכוח למאמן הזה מי הוא ומה עשה עבורנו. אני כן יכול להבין את הסלידה שמתחילה לגביו, הוא לגמרי דורש את זה, אבל אני באמת לא מבין איך אוהד צ'לסי יכול לקלל אותו, אבל זה רק אני. Sent from my ASUS_T00J using Tapatalk
נגיד ומוריניו מביא איתו את המטען של השחצנות והיהירות וכיוצא בזה, זה משהו חדש? לא היה בתקופה שאימן בצ'לסי? כשזה קרה שהוא היה אצלכם על הקווים ("המיוחד" זאת אימרה צנועה?) זה הפריע למישהו מאוהדי צ'לסי? הבחור אחראי ישיר לרוב האליפויות של המועדון שלכם מאז שקם, יש לו חלק גם באליפות הרביעית וגם בזכייה בליגת האלופות לאור הבסיס האדיר שהוא בנה שהחזיק אותכם שנים קדימה, גם בקדנציה השנייה שהסתיימה רע הוא לקח אליפות ושוב החזיר אותכם לקדמת הבמה, בדיוק כמו שעשה בקדנציה הראשונה, כשחלק מהאופי של מוריניו היה הסיבה להפיכה של צ'לסי מקבוצה סימפטית לקבוצה שלא פוחדת להגיד שהיא באה לזכות בכל התארים באנגליה כל עונה ועונה. איך אפשר לשכוח את זה? לא רוצים לעודד אותו, נגיד, אבל קללות, קריאות בוגד, הקנטות, זה צביעות קלאסי וזיכרון קצר של אוהדים הצלחות מבחינתי, אותם אוהדים שכחו מה היה המעמד של צ'לסי לפני שהגיע, איך ראניירי הוציא מאה מיליון פאונד שאברמוביץ' נתן לו ובנה קבוצה שלא התקרבה מבחינת איכות מקצועית חוזק מנטלי ואופי לקבוצה שמוריניו בנה לאחר מכן.
לא הבנתי עדיין מה הטענות שלהם? אם זה על העונה שעברה עוד מילא, אם זה על כך שעבר לאמן את יונייטד הם צריכים ההיפך להודות לו.
עונת 1996/1997, צופה במשחק בטלוויזיה עם אבא שלי (אוהד יונייטד למרות שאז כילד בן 10 לא ידעתי את זה), מובילים 1 - 0 על ארסנל, אבל אבא שלי לא מתלהב יותר מידי מהניצחון הקרב ובא, אני שואל למה והוא מסביר שהפער מניוקאסל במקום הראשון הוא 12 נקודות ולכן אין סיכוי שנקח אליפות השנה, אני מתעקש כמו שילד מתעקש שאין דבר כזה לא אפשרי ושהיוניטד האלה יכולים לקחת אליפות השנה, הוא אומר אין סיכוי, ואנחנו מתערבים שאם יונייטד לוקחים אליפות אנחנו בעתיד נסע ביחד למשחק שלהם באנגליה. ככה האהבה ליונייטד התחילה, מאמונה של ילד קטן שהכל אפשרי, אולי גם מרצון שלי להוכיח לאבא שלי שאני צודק, צפינו כמובן בכל המשחקים עד סוף העונה ביחד בערוץ הספורט המיתולוגי, יונייטד עשתה את הבלתי אפשרי ולקחה אליפות, אני התאהבתי סופית, ואבא שלי עמד במילה שלו ו-7 שנים מאוחר יותר לקח אותי חודש לפני הגיוס לטיול באנגליה ולמשחק של יונייטד, מאז עשינו עוד שני טיולים כאלה ביחד, ואני הוספתי השנה עוד אחד עם הילד שלי.
קודם כל, ואני לא ציני, סיפור יפה. לגופו של עניין, התחלת לאהוד את יונייטד בתקופה בה היא הצליחה מאוד. ואתה בא לפה, שואל את אוהדי צ'לסי, שקרוב לוודאי אוהדים את המועדון הרבה לפני אברמוביץ׳ (לפחות רובנו כאן), אם אנחנו לא חושבים שההתנהגות של קומץ בקהל היא כזו של אוהדי הצלחות? לא יודע, בעיניי זה אירוני. צ'לסי חייבת הרבה למוריניו ובתור מישהו שלא אהב את כל הקדנציה השנייה שלו פה אני סולד לחלוטין מההתנהגות של הקומץ. אבל הרצון הזה להשתלח באוהדי צ'לסי ולשלוף את קלף הפלסטיק הוא קצת מגוחך ובעיקר לא רציני. גם כי במקרה הזה המניע הוא תסכול, וגם כי לאוהדי צ'לסי יש עוד כל כך הרבה זכרונות מלפני עידן אברמוביץ׳.
בואו נסכם שעד שמשה אוחיון לא ישב בבלומפילד ויראה את הקבוצה שלו (ממנצ'סטר, לא מבאר שבע) מפסידה להפועל ת"א אין לו זכות להטיף לנו. וברצינות, זו סערה בכוס תה. מוריניו הוא הדמות המקצועית החשובה בתולדות המועדון, אך כפי שזה לא מפריע לו לכסח, לבכות, להתלונן ולעשות את כל מה שנדמה לו שיעזור לו לנצח, כך לא צריך להפריע לו או למישהו אחר שבמהלך המשחק האוהדים נעמדים מאחורי קבוצתם. נקסט.
בזמנו כשהתחלתי לאהוד את היונייטד לא באמת ידעתי שיונייטד הוא מועדון מצליח. הם היו מקום 6 בטבלה, 12 נקודות מראש הטבלה, ולכן זה היה הרבה יותר הרצון כילד להוכיח שאני צודק ובעיקר להראות שהם מסוגלים לעשות מה שמבוגרים סברו שהוא לא אפשרי. באותה סיטואציה יונייטד דווקא הייתה האנדרדוג באותו סיפור בטח לילד כמוני שלא הכיר את ההיסטוריה של היונייטד. גם האהדה להפועל באר שבע אגב, התחילה דווקא במשחק שבו הפסדנו למכבי חיפה, אותה אהד סבא שלי ז״ל, כשבחרתי לאהוד דווקא את המפסידה בגלל שזה עשה לי משהו שיש קבוצה עם השם של העיר שבה אני מתגורר. אולי גם העובדה שכילד חיפשתי את האתגר, את האנדרדוג, את החלש שיפתיע את כולם, אולי זה הרגיש לי קל מידי לאהוד את החזק. זה מוזר לדבר במונחים כאלה על יונייטד, אבל באותה תקופה שהתחלתי לאהוד את המועדון זה מה שהם היו עבורי והתהליך שבו הם הגיעו מלמטה למעלה זה התהליך שגרם לי להתאהב במועדון. כאוהד באר שבע חוויתי וראיתי דברים שרוב אוהדי צ׳לסי, גם אלה שהיו לפני אברמוביץ׳, לא חוו מעולם. רגעים של מרחק נגיעה מלרדת לליגה שלישית ככה שאני יודע מה זה לאהוד קבוצה כושלת. ועדין אני לא מבין כאלה שמקללים או מתגרים במוריניו. אפשר לא לעודד, למרות שאני באופן אישי הייתי זוכר מה הוא תרם למועדון שלי ומודה לו בכל מקרה, אבל לקלל או לצעוק לו בוגד או להתגרות בו, זה מבחינתי זכרון קצר של אוהדים שלא זוכרים מה צ׳לסי הייתה לפניי.
לא צריך גם לאנוס את המציאות יתר על המידה, כבודו של מוריניו במקומו מונח ובהחלט גם עם משאבים גדולים לא כל מנג'ר יכול להביא הצלחות ויש לכך מספיק דוגמאות, אבל מי שהפך את צ'לסי לאחד המועדונים הגדולים והמצליחים בעולם זה קודם כל רומן אברמוביץ'. אל תצייר לנו פה את מוריניו כמי שהגיע לאותה צ'לסי הנחמדה והסימפטית שלא זכתה באליפות מאז שנות ה50 והפך אותה נטו עם אימון מבריק לקבוצת על, בחייך.
