הפועל באר שבע 2016/17 - אלופים שנה שניה ברציפות

וואלה? לא שמתי לב שהשתמש בה, אולי עוד הייתי בטיול .. בכל מקרה כבוד

 

תמונה אדירה!
אם היא על המחשב אשים אותה


Sent from my iPhone using Tapatalk

 

האמת שהוא חזר לארץ אחרי שנתיים וחצי, למזלו אינגולשטט לקחה אותו אחרי זה מנירנברג.

 

יש לנו בכלל לגיונר שפעם הצליח לחבר 7 עונות רצוף באחת מ4 הליגות הגדולות?
רק בניון וברקוביץ'. אולי רוזנטל. גם רביבו לדעתי אחרי 3-4 עונות בסלטה כבר עבר לטורקיה.

 

אני לא בטוח שברקוביץ' הגיע ל-7 עונות בפרמייר ליג, ובטוח שלא ברצף. הייתה לו תקופה בליגה הסקוטית באמצע, ועוד תקופה בצ'מפיונשיפ (בסיטי הוא עלה איתם בעונה הראשונה לדעתי, ולדעתי גם לפני כן בבלקבורן זה היה בליגה השנייה?).

 

לדעתי יש אובר האדרה לעניין הזה של לשחק בקבוצות קטנות בגרמניה.
גם ברקוביץ' לא היה בקבוצות ממש גדולות באנגליה אבל בטח גדולות יותר מהקבוצות שאלמוג כהן משחק בגרמניה.
בכל מקרה ברקוביץ' היה שחקן מאוד דומיננטי. כוכב של ממש בקבוצות ששיחק ולכן גם הגיע בסוף למועדון גדול כמו סלטיק- גם שם היה שחקן דומיננטי.
אלמוג כהן הוא שחקן שאפשר למצוא בגרמניה במשקל. כפי שאמר @EO11- בקבוצות שהן מעבר לקבוצות קטנות כבר לא מוצאים כמעט שחקנים מהזן הזה. זה פשוט לא מספיק לרמות גבוהות יותר ואם היה מספיק- זה לא משהו שהיה קשה למצוא או לייצר.
שוב, אני לא מזלזל בו- יש לו אחלה אופי והוא כנראה החליט עם עצמו שהוא נשאר שם בכל מחיר(מניח שגם פשוט טוב ונוח לו שם)- אבל הוא לא איזה שחקן יוצא דופן שמנסים לצייר כאן עם כל מיני מדדים סטייל "איזה שחקן היה לנו עם 7 עונות רצופות בליגה בכירה?".

 

ליאור רפאלוב ונאתכו משחקים בקבוצות טובות יותר ומחזיקים ברזומה מרשים בהרבה.

 

אגב, הכי קרוב לאלמוג כהן שיש לב"ש הוא אחד השחקנים היחידים שלא הצדיק את הרכישה שלו- וובה בראון- ולדעתי זה לא מפתיע.

 

אותי זה פחות מפתיע

 

זה כהתייחסות להתלהבות מזה שמחזיק 7 שנים בגרמניה וניסיון לתייג אותו כאחד הישראלים המובילים.
הוא שחקן בינוני למדי והקריירה שלו בינונית למדי. עדיף להיות בצמרת הבלגית או הרוסית וכד' מאשר בקבוצת מעלית בגרמניה (בתקופה טובה).

 

רשמתי את זה כבר כמה פעמים, אבל אני אחזור על זה שוב כי לדעתי זה חשוב.
כשאתה משחק בבונדסליגה(משחק ולא יושב על הספסל) אתה נחשף לרמה וקצב מאוד גבוה של כדורגל. זה לבד מספיק כדי לתת מדד כלשהוא על השחקן ומעבר לכך על המגרש להפוך אותו לשחקן טוב יותר ומנוסה יותר.
בנוסף, כדי להגיע למעמד של שחקן הרכב בבונדסליגה אתה צריך להוכיח את עצמך בכמה פרמטרים שהמון שחקנים ישראלים נופלים בהם - מקצוענות, משמעת, כושר פיזי ובסוף גם יכולת. אז נכון שאלמוג כהן לא שחקן מוכשר כמו עומר אצילי, איתי שכטר, ברק יצחקי או אפילו ערן זהבי, אבל הוא הצליח יותר מהם כי הוא עמד בפרמטרים החשובים בהצלחה והוא ראוי לכל הכבוד על כך.

 

אני חושב שזה נכון רק בגיל מסויים.
כשאתה עוד צעיר אתה מנסה לבנות את עצמך ולהילחם על מקום גבוה כמה שאפשר. למשל, עבור רפאלוב לצאת עכשיו לתחתית בספרד יהיה מגוחך וחסר היגיון, אבל אם אחרי שנה-שנתיים בברוז׳ היה עושה את זה, אז זה היה מובן.
נאתכו לדעתי ביזבז את עצמו לדעת בליגה לא מושכת וקיבל חוזים יוקרתיים מכדי לאפשר לו הזדמנות להשתלב באירופה המערבית. גם הוא היה צריך לחפש לעזוב את קאזאן לאחר שנתיים-שלוש ולהיות מוכן לרדת בדרישות השכר.