הפועל תל אביב 2016/17: אחרי 27 שנים רצופות יורדים ללאומית

כמה רעש אפשר לעשות, אלוהים, יש כאן אנשים שמשעממם להם. אפשר לחשוב איזה כוכב רייכרט, שהיעדרות שלו במשחק בשבת היא קריטית או תחרוץ את גורל הירידה שלנו אם וכאשר. אבל 'המנהלת עוזרת להפועל\בית הדין עוזר להפועל' הייתי רוצה לראות את המועדון מטפל ברייכרט, חבל שגוטמן היה מנותק ולא ידע לתת לו כאפה. עם המשך כזה בעונה הבאה הוא שוב ברמת-השרון.

ב-'ידיעות אחרונות' עשו כתבה עם אוהדים לקראת המשחק החשוב נגד אשקלון בשבת. הרבה מאוד פסימיים לקראת המשחק והמועדון בלחץ אטומי. אני לא יודע איך נצא מזה. ברשצקי יכול להוסיף למשחק ההתקפה אבל הבעיה היא שההגנה סופגת כמעט בכל משחק ובלי דגני זו בעייה גדולה. הקהל לבדו כמה שהוא יתרום הוא עלול להלחיץ את השחקנים. פתיחת המשחק תהיה מאוד חשובה. המעבר הזה ברנבאו-חצי גמר צ'מפיונס-מגשימים חלום - > המושבה בשבת, שמש בעיניים ומשחק על החיים - הוא בלתי-אפשרי.

 

רייכרט מתרוצץ בלי הכרה אבל אין לו 'הכנה למוח' כמו שקופמן אמר ואני לא מדבר רק על האגרסיביות המוגזמת והטיפשות וחוסר האחריות - הוא מנסה לקחת על עצמו ומאבד המון כדורים במסירות פשוטות על מטר. בחצי העונה ההיא כשהיה מושאל ממכבי הוא שיחק הרבה יותר טוב גם התקפית וגם הגנתית. הפועל לא מרוויחה ממנו שום דבר ואם ימשיך ככה עוד עונה הוא ברמת-השרון שוב פעם. לגבי אלטמן זה לא נכון, הוא הדבר הכי טוב בהתקפה חוץ מברשצקי שגם הוא עדיין מתאקלם. אלטמן לא מתאים למכבי חיפה ששואפת גבוה יותר והוא צריך להיות שחקן מרכזי, אבל העונה הוא עושה פעולות טובות ולמרות שהוא 'אגו' כמו שאומרים בקבוצה - הוא גם כובש שערים.
לקראת המשחק הגורלי מחר הלך הרוח סביב כל שחקני העבר, האוהדים ועוד - הוא שירדנו ליגה, זה מאוד-מאוד-מאוד עצוב אגב.

 

הוא לא כוכב ולא קרוב לכך, הוא שחקן לא רע שמשחק בקבוצה גרועה אבל שם הוא שחקן מרכזי, לטוב ולרע. הוא אחד מהשחקנים הישראליים שעוצרים את הכדור בצורה הטובה ביותר ויש לו ביצים, הוא לא מוריד את הראש אף-פעם ותמיד ינסה לקחת אחריות. מובן שהוא לא איזה טאלנט. אבל בחומר השחקנים הנוכחי שלנו זה די מגוחך לעשות ממנו כלום.

*****

כל מי שעוקב אחרי שמעון גרשון יודע שהוא כבר לא קשור לכדורגל. מתרכז בכתיבה, בעסקים(בית הקפה שלו, הנדל"ן). בחשבון האינסטגרם שלו הוא לא עוקב אחרי אף שחקן כדורגל, בטח לא אחרי הפועל ת"א. כאילו לא היה ולא נברא. אבל הסיטואציה הנוכחית כנראה בערה גם בו. בפעם הראשון עכשיו הוא מעלה תמונה שלו במדי הפועל ת"א - חוגג שער נגד הפועל באר-שבע עם יגאל אנטבי ב-2003/04, וכותב:

http://www.ynet.co.il/PicServer2/03072003/339104/YE0297758_m.Xxx

"הייתי שם ברגעים האלו. מנסה לנער כל מחשבה רעה. כל סיכוי לכישלון. האוויר בקושי נכנס לריאות אבל הלב פועם כמו מכונית מירוץ. ואז זה ברור: רק ביחד, כמו קבוצה, רק עם אמת ואחריות של כל אחד ואחד תוכלו להתעלות מעל כל מכשול. לא ניתנים לשבירה, לא משנה מה קורה, גם אם הכל הולך הפוך בהתחלה. עד הסוף כמו גברים, ליבי איתך, הפועל".

 

https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t31.0-8/18238821_10203256426007711_4358392644119623839_o.Xxx?oh=4180f9e115a9bb850a39f185b5c23179&oe=59BC6C26

יכול להיות שזה נגמר...
וזה סמלי שזה קורה בעונה בלי בית, עם חוב של מאה מיליון, בעונה כשהסמרטוטים האלה ביזו את הסמל בדרבי. 'עונה בה נעשו כל הטעויות האפשריות' כמאמר הקלישאה.
אבל זה לא מעניין אם "ירדנו בצדק", גם במשחק היום נחנקנו מול קהל עצום שנתן הכל. זה לא מעניין כי זה שובר אותך.

לא מחפש לייקים. רק לפרוק את החרא שאני מרגיש. זה אף פעם לא "רק כדורגל". כדורגל זה החיים שלך. הפועל זו הנשמה שלך. הקבוצה שגדלתי עליה. הכל עובר בראש - הפעם הראשונה בבלומפילד, ההצגות באירופה, הדרבים, התחתית, הדאבל בטדי שהייתי שם, ליגת האלופות. והיום...

השנה זו הפעם הראשונה בחיים שלי מזה עשור שעשוי מנוי - שלקחתי הפסקה, פגרה מהפועל ת"א. המשכתי לקרוא כל ידיעה בעיתון, לעקוב אחרי כל משחק ולראות, לשיר את השירים במקלחת, בדרך למכון, בנהיגה למכללה, אין בחורה שהתחלתי איתה ולא ידעה על החיידק של הכדורגל ושל הפועל - ועכשיו אני מקבל לייקים מכל מיני בחורות שנתנו לי ברקס, מהרחמים - אבל לא הייתי מסוגל ללכת למגרשים. הייתי השנה ב-12-13 משחקים, זה הכל. אחרי ההפסד בדרבי נכנסתי לדאון. גם אני הייתי בלם פעם ובחיים לא הפסדתי 5:0. אחרי המינוס 9 נק' הבנתי שאין דרך חזרה והתייצבתי למשחקים.
לא מעניין אותי מי יעזוב, החלטתי שאחרי המעבר של ורמוט אני לא אוהב אף שחקן, לא מתלהב, לא לוקח ללב. הסמל זה הכי חשוב. ימי שישי.

כבר שלוש שנים אנחנו אומרים "לא יכול להיות יותר גרוע". ועובדה שכן. אתה לא יודע מה לעשות עם עצמך. לא מאמין. גרמתם לילדים קטנים לבכות.


עצב הוא מקום שגדלים ממנו.