לא חשבתי שכל כך אתקשה לתרגם את האמוציות שלי אחרי אתמול, אז פשוט אניח את זה פה: https://pbs.twimg.com/media/B4PuyCqIIAAzZ1I.Xxx
תמיד אחרי משחק הליגה האחרון נוצרת אצלי פתאום תחושת ריקנות. מרתון נפשי של תשעה חודשים מגיע לסיומו, ובין אם זה נגמר רע או בצורה הכי מתוקה שיש- התחושה אותה תחושה. אבל אתמול משהו העמיק אותה. לראות את ג'ון טרי יורד בפעם האחרונה במדי צ'לסי- מסוג הדברים שתמיד ידעת שיום אחד יקרו, אבל לעולם לא היית מוכן. אין מילים שיכולות לתאר את התרומה של האיש למועדון, ואיזה חלק גדול יש לו בגבהים אליהם צ'לסי הגיעה כמועדון הכי מצליח באנגליה ב- 15 השנים האחרונות. כמה שחקנים ענקיים איבדנו בדרך, החלוצים שעיצבו את המועדון שאנחנו מכירים- אשלי, דרוגבה (פעמיים!), לאמפרד, צ'ך, ועכשיו האחרון והגדול שבהם. סיומה של תקופה, חתיכת תקופה, אבל איזה נחת שהוא עזב עם כל תואר אפשרי. יאללה, תנו לו שבוע הבא להניף עוד גביע אחד. הפעם אחרון, מבטיחים. ועכשיו כשאיבדנו את שחקן הבית היחיד של הקבוצה בשני העשורים האחרונים, הגיע הזמן להתחיל לקדם משהו מהכישרון העצום שיש לנו בנוער. קצת היה לי עצוב לראות את נתן אקי, מי שאמור להיות אולי שחקן הבית הכי 'בשל' שלנו, אפילו לא עם מספיק הופעות כדי לקבל מדליה.
״אבל הוא זיין את אשתו של ההוא״ ״אבל אמא שלי סוחרת קוקאין״ ״אבל הוא גזען״. איזה שחקן ענק, וכמה כולם לא מבינים מה זה להיות אוהדי צ׳לסי. מה היה פה פעם ואיך ג׳וני מסמל את זה בעידן המודרני של המועדון. Sent from my iPhone using Tapatalk
לא יודע איך להסביר את זה, אבל העזיבה שלו עברה לי הכי חלק. דרוגבה ולאמפרד אלה שתי אגדות של המועדון ולראות אותם מסיימים את דרכם פה היו רגעים קשים אבל עם טרי זה שונה, זה סוג שחקן שלא באמת עוזב. הוא יחזור לכאן, הוא ימשיך את המסע שלו במועדון זה כי כמו שכתוב למעלה, הוא נולד בשביל זה. בניגוד לחולצות 8 ו-11, את 26 אף אחד לא ילבש במועדון הזה יותר. זכינו לראות את גדול הקפטנים של המועדון הזה, המאלדיני והטוטי שלנו, ובעידן של היום, אני ממש לא בטוח שיהיה עוד אחד דומה לזה, אולי לעולם.
בואנה, אתה אשכרה מת על גמדים שמשחקים אותה hard cunts כמו דניס וייז. מה יהיה? *נכתב ע"י מעריץ של גאטוזו*
אם להיות אוהד צ׳לסי אומר לסגוד לדוש כזה ולהעלים עין מכל הדברים הנבזיים שהוא עשה רק כי הוא היה טוב במשחק הבידורי הזה שנקרא כדורגל אז אתה צודק - אני לא מבין וגם לא רוצה להבין מה זה להיות אוהד צ׳לסי.
כזה תת רמה הדסקל הזה. אפילו כשעיתונאי צריך לתת סיקור מתבקש למעשי תועבה רבים הוא עושה את זה בצורה כל כך לא ניתנת לקריאה. מעדיף כבר לקרוא טור של אבי רצון.
אם נסתכל בציציות של כל שחקן, אנחנו נמצא עוד הרבה "ג'ון טרי"ים. קצת יותר חרא, קצת פחות חרא. בסופו של דבר היחידים שמחפשים בשחקנים האלה מודל לחיקוי הם ילדים קטנים, כל מי שעבר את גיל ההתבגרות מבין שאנחנו מעריצים את השחקנים ולא את האנשים. זה נחמד כשהשחקן שאתה מעריץ הוא גם אחלה של בנאדם, אבל זה סתם בונוס שאני לא מייחס לו חשיבות משמעותית.
אם הייתי אוהד צ'לסי, יתכן ולא היה אכפת לי מה טרי עשה מחוץ למגרש (למרות שלפעמים, הפעולות שלו גם התנגשו עם תחום הכדורגל), אבל זה לא אומר שאפשר להתעלם שמחוץ למגרש ג'ון טרי הוא בעייתי, אם להשתמש במילים עדינות.
אני לא אומר שצריך לחפש בציציות של כל שחקן. ברור לי שיש מעט מאוד שחקנים ללא עבר "פלילי". אני לא חושב שרמת המוסריות של שחקן צריכה להיות תנאי קבלה, גם לא אצל מועדון גדול. ההבדל הוא ברגע ששחקן כזה הופך להיות סמל/קפטן/הפנים של המועדון (במקרה של טרי זה כולם ביחד). הרי אם טרי במקום להיות דושבג מסריח היה חלילה עובר למנצ'סטר יונייטד בשיא הקריירה שלו, במקרה הטוב אוהדי צ'לסי היו אדישים אליו ובמקרה הרע מקבלים אותו בשריקות בוז בכל פעם שהיה מגיע לגשר. אתה מבין שאין פה פרופורציה? אתה מבין שלזיין את אשתו של חבר שלך לנבחרת זה גרוע יותר מלעבור קבוצה? או שאתה צריך לחזור יום אחד מהעבודה ולמצוא את סטיבן ג'רארד גיבור הילדות שלך אצלך במיטה כדי להבין את זה?
אז מה אתה מצפה? שאוהדים ישרקו בוז לקפטן שלהם שנותן 100% על המגרש ומציל אותם אינספור פעמים? שמהווה מודל לחיקוי על המגרש ומנהיג את השחקנים שמסביבו? לאף אחד אין ספק שבאופן כללי בעולם זה מעשה הרבה יותר חמור. אם הייתי צריך לבחור חבר, כנראה שהייתי בוחר בזה שעבר קבוצה ולא בזה שזיין את אישתו של חבר שלו. אבל זה לא המצב שבו אנחנו נמצאים, אנחנו בוחרים שחקנים להעריץ לפי היכולות שלהם במגרש ולא מחוצה לו. זאת בדיוק הנקודה. אם היית שואל אותי מה הייתי מעדיף ב2005, שג'רארד יעבור לצ'לסי או יזיין את אישתו של וויין ברידג', במה אתה חושב שאני ובעצם כל אוהד ליברפול שפוי היה בוחר? כמובן שבאופציה השנייה. כי אנחנו אוהדי ליברפול ואנחנו רוצים שהמועדון והקבוצה יצליחו וזה הכל. מוסריות אפשר לחפש אצל נבחרי ציבור (פחח) או אנשי רוח, לא אצל ספורטאים*. *כמובן שאם שחקן עובר עבירה פלילית זה כבר סיפור אחר לגמרי.
פשוט מאוד בספק אם הייתי מתחיל לאהוד את צ׳לסי אחרי 2004. דמויות כמו ג׳וני המלך האליל מזכירים לי את הקבוצה שהתחלתי לאהוד. Sent from my iPhone using Tapatalk
