ואן פרסי לוקח את הכדור בגשר עונת 2011/12 הייתה עשירה בתוצאות משוגעות וארסנל הייתה שותפה בכירה בהן. אחרי פתיחת עונה מסויטת ומשפילה היא הגיעה למשחק חוץ קשה בגשר מול צ'לסי שבאותה עונה החליטה לשים את מבטחה במנג'ר שתויג כמוריניו ב'. תאריך: 29.10.2011 איצטדיון: טסמפורד ברידג' מעמד: הפרמייר ליג, מח' 10 הרכבים: צ'לסי: פטר צ'ך, ג'ון טרי, ברניסלב איבנוביץ', ז'וזה בוזינגווה, אשלי קול, רמירס(72' רומלו לוקאקו), ג'ון אובי מיקל(76' ראול מיירלש), פרנק למפרד, חואן מאטה, פרננדו טורס, דניאל סטרידג'(62' פלורן מאלודה). מאמן: אנדרה וילש בואש ארסנל: וויצך שצ'סני, פר מטרזקר, לורן קוסיילני, אנדרה סנטוס, יוהאן ג'ורו(75' קרל ג'נקינסון), מיקל ארטטה, ארון רמזי, אלכס סונג, תיאו וולקוט(79' טומש רוסיצקי), ז'רביניו(88' תומס ורמאלן), רובין ואן פרסי. מאמן: ארסן ונגר
קולו טורה פרש http://i1.liverpoolecho.co.uk/incoming/article4025110.ece/ALTERNATES/s1227b/toure-arsenal.Xxx בתחילת שנות האלפיים היה קשר משולש בין ארסנל, קבוצת הבת הבלגית שלה בוורן וקבוצה מחוף השנהב מימוזס, שם שיחקו האחים טורה. יא יא הלך לבוורן וגם ב - 2003 נבחן בארסנל(העסקה נפלה בגלל רשיון עבודה). האח הגדול קולו עשה ב- 2002 את המעבר הישיר בין מימוזס לארסנל כשהוא בן 21 ולהפתעת רבים תפס די במהרה מקום בהרכב. תחילה שיחק כמגן ימני וקשר אחורי אך בעונת 2003/04 ונגר העביר אותו למרכז ההגנה והוא החמיץ רק משחק ליגה אחד בעונת האינבינסיבלס המופלאה של התותחנים והמשיך ל היות חלק קבוע מההגנה שלה עד 2009 כשהוא הבין כנראה שהמועדון הזה לא הולך להתקדם ולהתחרות על תארים ודרש לעזוב אותה. ב - 2009 סיטי שילמה עליו 14 מיליון פאונד והוא עבר לשם יחד עם אדבאיור אך הפך שם במהרה לשחקן משני. עדיין הוא לקח איתם את האליפות השנייה בקריירה שלו (2011/12) לה תרם 14 משחקים בלבד. במרץ 2011 גם הורחק לחצי שנה מהמגרשים אחרי שנכשל בבדיקת סמים. בתום החוזה ב - 2013 הוא עבר לליברפול ואם לא ההחלקה של סטיבי היה לוקח גם אליפות שלישית. בליברפול גם כן הוא היה בעיקר בלם גיבוי. את עונת 2016/17 העביר בסלטיק שם לקח אליפות אינבינסיבלס השנייה בקריירה שלו אבל כבר בקושי שיחק. טורה הופיע ב - 353 משחקי פרמייר ליג (הכי הרבה לשחקן אפריקאי) כבש 12 שערים ובישל עוד 10. ערך 95 הופעות וכבש 2 שערים בגביע אירופה, כולל 67 הופעות ו - 2 שערים בליגת האלופות. במשך 15 שנים שיחק בנבחרת חוף השנהב שם הופיע ב - 120 משחקים(מקום שני בכל הזמנים) וכבש 7 שערים. זכה באליפות אפריקה 2015. שיחק ב - 3 המונדיאלים היחידים של נבחרתו - 2006, 2010, 2014.
אספרייה תופר את ברצלונה http://i.dailymail.co.uk/i/pix/2017/09/14/21/44321D8E00000578-4885448-Faustino_Asprilla_relives_the_night_he_dazzled_Barcelona_for_New-a-8_1505420665789.Xxx 20 שנה לאחת ההפתעות היפות של קבוצות אנגליות בליגת האלופות. ב - 1997 הגדילו את שלב הבתים במפעל ל - 24 קבוצות מה שאומר שגם סגניות מהליגות הבכירות קיבלו אפשרות להגיע לצ'מפיונס, רק דרך מוקדמות. ניוקאסל זכתה בסגנות בגלל הפרש שערים עדיף על ליברפול וארסנל ובמוקדמות עברה את קרואציה זגרב(היום דינמו זגרב). הבית שחיכה לה כלל את ברצלונה, דינמו קייב ואיינדהובן. העורבים אירחו במחזור הראשון את ברצלונה שמינתה את ואן חאל בקיץ. ניוקאסל הייתה נטולת אלן שירר הפצוע וגם מכרה בקיץ את לס פרדיננד לטוטנהאם. במקומו הביאה את תומאסון הצעיר. הרכבים: ניוקאסל יונייטד: שי גיבן, ג'ון ברספורד, סטיב ווטסון, וורן ברטון, פיליפ אלבר, ג'ון בארנס(81' טימור קצבאיה), דיוויד באטי, רוברט לי, קית גילספי, ג'ון דאהל תומסון(77' דארן פיקוק), פאוסטינו אספרייה. מאמן: קני דלגליש ברצלונה: רוד הספ, סרג'י, מיגל אנחל נדאל, מיכאל רייזיחר, לואיס פיגו, איבן דה לה פניה, אלברט סלדס, לואיס אנריקה, סוני אנדרסון(56' כריסטוף דוגארי), ריבלדו, עמנואל אמוניקה(46' דראגן צ'יריץ'). מאמן: לואיס ואן חאל זו הייתה הופעת בכורה לריבאלדו בליגת האלופות. מי שישב על ספסל ניוקאסל באותו משחק היה האקס האגדי של ליברפול איאן ראש. הוא שותף רק במשחק אחד בליגת האלופות. יחד איתו דלגליש הביא את עוד אקס אגדי איתו שיחק ואותו אימן בליברפול, ג'ון בארנס ששיחק הרבה יותר ניוקאסל סיימה במקום השני, אחרי דינמו קייב אך לא צברה מספיק נקודות כדי להעפיל לרבע גמר. אספרייה סבל מבעיות מחוץ למגרש ולמרות שעריו המפורסמים נגד ליברפול, יש לו רק 9 שערי פרמייר ליג ב - 46 הופעות, אבל באירופה הוא כבש אותה כמות בדיוק עבור העורבים ב - 11 הופעות בלבד.
משחק אפור בעיצומו של קמבק נגד ניוקאסל, מנצ'סטר יונייטד מגיעה לדל ומחליטה לעלות למחצית הראשונה עם תלבושת אפורה תאריך: 13.4.1996 איצטדיון: הדל מעמד: הפרמייר ליג, מח' 36 הרכבים: סאותהמפטון: דייב בזנט, קן מונקו, פרנסיס בנאלי, אלן ניילסון, סיימון צ'רלטון, ג'ייסון דוד, ג'ים מג'ילטון, בארי וניסון, ניל היני, מתיו לה טיסיה, ניל שיפרלי. מאמן: דייב מרינגטון מנצ'סטר יונייטד: פיטר שמייכל, סטיב ברוס, גארי נוויל, דניס ארווין, לי שארפ(54' דיוויד מיי), דיוויד בקהאם, ניקי באט(46' פול סקולס), רוי קין, ראיין גיגס, אריק קנטונה, אנדי קול. מאמן: אלכס פרגוסון המשחק פתח רצף של 3 הפסדים של השדים במגרש הזה. זה היה ניצחון קריטי לקדושים במסע ההשרדות שלהם בליגה.
בכלל העובדה שסאות'המפטון לא ירדה ליגה בשנות התשעים זה נס, לפחות ארבע פעמים הם היו כל העונה מתחת לקו האדום וניצלו ברגע האחרון.
לדעתי גם קובנטרי הייתה מומחית בתחום שנים ונראה לי אפילו עם סגל פחות מרשים. ברצף של 30 ומשהו עונות שלהם בטופ פלייט הם כמעט תמיד סיימו ממקום 13 ומטה. לסותון היה בכל זאת את לה טיסיה שיכל להכריע בעצמו.
אנחנו הורדנו את קובנטרי אחרי הרבה שנים שלהם בליגה הבכירה עם ניצחון 2-0 בהייפילד רואד. שער ובישול לגארי מקאליסטר ששיחק בקובנטרי הרבה שנים.
למיטב זכרוני קובנטרי ירדה ליגה דווקא מולנו באולד טראפוד 6 מחזורים לסיום כשניצחנו אותם 4-2 והבטחנו באופן רשמי את האליפות השלישית ברציפות.
ערב קר וגשום במוסקבה תחילת שנות התשעים - הקבוצות האנגליות מנסות להחזיר את מעמדן בגביעי אירופה אחרי השעיה של 5 שנים, ביניהם כמובן ליברפול שהיה אולי המועדון המצליח באירופה ב - 10 השנים שקדמו להשעיה, ועבורו היא נמשכה שנה אחת נוספת. כפי שבסוף התברר גביע המחזיקות היה המפעל הנוח ביותר לאנגליות בשביל לבלוט בעשור הזה. כמובן התחיל עם הזכיה של מנצ'סטר יונייטד ובהמשך גם ארסנל וצ'לסי זכו בו. ליברפול רצתה גם כן להגיע רחוק במפעל ובסיבוב הראשון של עונת 1992/93 עברה בקלות את אפולון לימסול. בשמינית הגמר כבר הוגרלה מול ספרטק מוסקבה אז קבוצה חזקה גם ברמה אירופית שרק שנה וחצי לפני כן הגיעה לחצי גמר גביע אלופות הישן כשהיא תוקעת את ריאל בברנבאו 3:1. במצב של כאוס כלכלי והתפרקות ברה"מ, וגם בריחת שחקנים לחו"ל, ספרטק בעזרת שמה וניהול חכם הצליחה ללקט כשרונות מכל קצוות ברה"מ לשעבר ולשמור על איכותה והפכה באותה תקופה להצגה הטובה ביותר עבור האוהדים הרוסים, יותר מאשר הנבחרת אפילו. תאריך: 22.10.1992 איצטדיון: לוז'ניקי, מוסקבה מעמד: גביע המחזיקות, שמינית גמר הרכבים: ספרטק מוסקבה: סטניסלב צ'רצ'סוב, ויקטור אונופקו, דמיטרי חלסטוב, אנדריי איבנוב, אנדריי צ'רנישוב, אנדריי פיאטניצקי, איגור לדיאחוב, ואלרי קרפין, דמיטרי רדצ'נקו, ניקולאי פיסרב, ולדימיר בשצ'סטניך(54' מיכאיל רוסאייב). מאמן: אולג רומנצב ליברפול: ברוס גרובלאר(82' הורחק), דיוויד בורואוז, מרק רייט, רוב ג'ונס(78' ניקי טאנר), מרק וולטרס, מייק מארש, דון האצ'ינסון, סטיב מקמנמן, ג'יימי רדנאפ, מייקל תומאס, איאן ראש(54' רוני רוזנטל). מאמן: גראהם סונס זו הייתה הופעתו האחרונה באירופה של גיבור גמר 84 ברוס גרובלאר שנתן מופע ליצנות לפנתיאון ומסר לרגל של שחקן יריב גם במחצית הראשונה(לא נכנס בתקציר הזה). בגומלין באנפילד ספרטק תפסה את ליברפול פעמיים עם המכנסיים למטה והכניעה פעמיים במתפרצת את מייק הופר, שהועדף על ג'יימס הצעיר, מרגלי רדצ'נקו ופיאטניצקי. קרפין התברר כצורר של ממש של ליברפול כאשר הוא ניצח אותה פעמיים גם במדי סלטה כשהוא שוב כובש במשחק הראשון בספרד. ליברפול חיכתה 3 שנים כדי לחזור לאירופה ורצה הגורל שוב הוגרלה מול יריבה רוסית, ספרטק-אלניה וולדיקווקז אותה היא כן עברה במסגרת גביע אופ"א.
איזה קטע גם רוני רוזנטל שיחק במשחק הזה! ליברפול של שנות ה-90 חתומה על כמה מההדחות המביכות של הכדורגל האנגלי מגביעי אירופה השונים: ב- 93 ההדחה הנ''ל מול ספרטק שעוד יכולה הייתה יכולה להתקבל בהבנה מסויימת אבל ב-96 הדחה מבישה במיוחד מול ברונדבי הדנית בסיבוב השני של גביע אופ''א,ב-97 תבוסה קשה 3:0 לפריז סן ז'רמן בחצי גמר גביע המחזיקות, ב-98 הדחה משפילה מאוד בסיבוב השני של גביע אופ''א מול שטרסבורג הצנועה והאלמונית אחרי השפלה 3:0 בצרפת, וב-99 הדחה מול סלטה ויגו וחיים רביבו אחרי שני הפסדים צורבים במיוחד(3:1 בויגו ו-1:0 באנפילד עם השער המפורסם של רביבו). על רוב ההדחות הללו ניצח רוי אוונס האפאטי ובלא מעט הפסדים היה דיוויד ג'יימס השוער המוזר אשם בלא מעט שערי חובה שעלו לליברפול ביוקר.
לא יודע מה מביך בלהפסיד לסלטה ויגו שהייתה קבוצה טובה אז וגם בחצי גמר מחזיקות נגד פסז' שהייתה לא פחות טובה מאיתנו. ההפסד בצרפת כלל טעויות של ג'יימס כמובן. בגומלין ניצחנו 2-0 וכמעט הלכנו להארכה.
המשותף לשתי העונות גם שליברפול הייתה מביכה גם בסטנדרטים של עידן פוסט אליפות וכלל לא העפילה לאירופה לקראת העונות שאחר כך. ובהחלט גם סלטה היו אפשר להגיד בשיאם אז מבחינת הסגל ועדיין מקללה שיחק שם שהוא בכלל היה קשר אחורי על.
לדעתי "השנוי במחלוקת" זה בעיקר הפיטורים הלא כל כך יפים של סר בובי רובסון אבל צריך לזכור שהוא גם מינה אותו מה שהתברר כבינגו וניוקאסל ידעה תקופה יפה. הוא גם זה שלמעשה תפר את עסקת שירר.
