אני מסכים, לא מבין למה כולם אומרים שהם העתק אחד של השני. דויד מבחינתי עושה משחק וזה לא משנה איפה הוא ישחק, גם עם תשים אותו מאחורי החלוץ וגם אם תשים אותו בקו (לא שהוא איי פעם ישחק על הקו, הוא תמיד יברח משם וישחק על כל המגרש) הוא תמיד יהיה עושה משחק בדי אנ איי שלו יזוז על כל המגרש יחפש את הפסים הקצרים הפשוטים ויכדרר תמיד כמוצא אחרון, לעומת ברבנרדו שממה שאני ראיתי הוא שחקן התקפה לכל דבר שאוהב לכדרר ולשחק עם הרבה נגיעות בכדור וכנראה המקום שהכי נוח לו הוא באגף שם דויד לא יכול לשחק בכלל. זה לא שאין דמיון, הם פשוט לא אותו סוג של שחקן ואין שום סיבה שהם יבואו אחד על חשבון השני.
סילבה שיחק בעיקר כקשר אמצע, וגם ששיחק קשר שמאלי הוא לא היה ווינגר, בערך כמו שקוקה הרבה פעמים משחק את השמאלי או הימני ב4-4-2 של סימאונה אבל הוא לא שחקן התקפה בשום אופן.
דויד סילבה שחקן שמשחק עם המח וברנרדו סילבה שחקן שמשחק עם הרגליים. זה לא אומר שהראשון לא יכול לכדרר או שהשני לא שחקן חכם. דויד סילבה הוא פליימייקר. הוא קובע את הקצב, הוא מזהה את הפירצות בהגנה, הוא לא מאבד כדורים. ברנרדו סילבה הוא הרבה יותר שחקן של דריבל, שמנסה לייצר משהו כל הזמן. זה פשוט לא אותו סגנון שחקן.
ברנרדו מזכיר בסגנון שלו את מקיטריאן, ממה שיצא לי לראות במונאקו. קד"ב הוא שילוב נהדר בין שני הסילבות- יכול לשחק פסים קצרים ופשוטים כדי לשמור על הכדור ולהוריד/להעלות קצב כמו שעושה דוד סילבה, והוא יכול גם להיות הרבה יותר ישיר במשחק שלו כמו ברנרדו סילבה. לתחושתי, אם אתה מצליח לנטרל את קד"ב אתה מנטרל את האיום העיקרי בהתקפה של שיטי, אבל זה נכון שדויד סילבה הוא הדבק שמחבר שם את ההתקפה. הוא השחקן שהכי מתאים לחזון הטיקי-טקה של פפ, במובן זה שאם הוא רוצה, הוא יכול פשוט לא לאבד כדור למשך פרקי זמן פסיכיים. צריך לנטרל את שניהם כדי 'לשתק' את ההתקפה שלהם [וגם אז, יש שם עוד מספיק שחקנים כישרוניים שזה לא בדיוק כיף לשחק נגדם]. אני חושב שזה לא סתם, שפפ אמר את מה שאמר על דוד סילבה בפתיחת העונה (משהו בנוסח "לדוד סילבה אין מספיק אופי"). ברור לפפ שאם הוא מצליח להוציא ממנו את ה 5-10% אקסטרה, הקבוצה שלו תרוויח מזה בענק..
הבלמים שלנו מדהימים. כיף לראות אותם השנה במשחק ההגנה וכמובן היכולת שלהם להבקיע פשוט אדירה. בונוס אדיר.
https://scontent.fsdv2-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/23032353_812603558910795_4633501176510926880_n.Xxx?oh=e3c60427bea20f332c7d1b5868bf7186&oe=5A6200D2
דיברו כאן כל-כך הרבה על פתיחת העונה של סיטי וצריך לבדוק בסטט' מתי קבוצה ניצחה בכל משחקיה בכל המסגרות בשלושה חודשים להוציא משחק אחד. את הניתוחים הטקטיים אני אשאיר לכם, לא חשבתי שזה יראה כזה טוב(לצד זה שבעונה שעברה הייתי משוכנע שזה יהיה פחות גרוע), באמת שאפו לפפ שמנצח והשיטה נראית נפלא, הכדורגל של סיטי הוא שירה בתנועה. ברור שבסיטי זה הקולקטיב אבל אני רוצה שוב לשים באור הזרקורים שחקן אחד: קון אגווארו, מלך שערי סיטי בכל הזמנים החל מאתמול. זו אחת הרכישות הכי גדולות ומשמעויות לא רק בהיסטוריה של סיטי אלא הפריימרליג בכלל. באיזור שם עם תיירי הנרי, כריסטיאנו רונאלדו וקאנטונה. הוא שחקן ששינה מועדון. עוד מוקדם להכתיר את סיטי לאלופה ולא היה רצף או שושלת אבל אם העונה הזו תיגמר באליפות אז 3 אליפויות ב-7 שנים זה יפה. בחלק מהזמן גם היה לה מאמן בינוני כמו מאנצ'יני
יותר מההופעות שלו על המגרש, שהן כמובן אדירות ומספיק נכתב עליהן, מרשימה אותי העובדה שהוא נשאר בסיטי כל השנים האלה. תמיד מתקבל הרושם שהשחקנים הטובים בעולם, כשהם בשנות השיא שלהם, הם מבקשים ללכת למועדונים עם הסיכויים הכי גבוהים לזכות בליגת האלופות. זה ה-תואר שכל שחקן היה רוצה שיהיה לו ברזומה אחרי שהוא פורש ממשחק. סיטי לא באמת הייתה שייכת לקאליבר הזה של המועדונים בשנים שאגוארו נמצא שם.
מדובר בנושא מעניין, לא יודע עד כמה ברצלונה למשל ניסתה להוציא אותו משם. אין ספק שמזג האוויר בספרד טוב יותר, אגווארו העביר שם הרבה שנים ומסי חבר טוב שלו, למשל. ריאל מדריד לא הייתה חלק מהעניין כנראה, הם לא ניסו לגעת בו. האמת שסיטי שומרת די יפה על השחקנים המובילים שלה לא מעט שנים וגם זה חשוב. גם אם הוא היה פורש לפני שנתיים הוא היה נחשב לאגדה בסיטי ואני תוהה איך עדיין אין פסל שלו שם, כבר אחרי שער האליפות. אגב, מדברים על הפציעות שלו וזה חבל-חבל-חבל, אבל 42-45-44, הנה מס' ההופעות שלו בשלוש העונות האחרונות, טפו-טפו-טפו. גארת' בייל(48-31-27) היה חולם למספרים כאלה, גם אריאן רובן(30-22-37).
הסיפור פה זה כסף, סיטי יכולה לשלם מספיק כדי לגרום אפילו לשחקן לטיני/ספרדי לשכוח מי זאת ברצלונה ומי זאת ריאל מדריד. אגוורו ודויד סילבה על חוזים ענקיים שם. בנוסף לזה כמובן שברוב העונות הקבוצה מתחרה על אליפות אנגליה (זה לא מספיק כתנאי בפני עצמו).
http://e00-marca.uecdn.es/multimedia/graficos/futbol/2017/guardiola-inicio-liguero/guardiola-inicio-liguero-esc.Xxx המספרים המפחידים של סיטי: כמובן שפתיחת העונה הטובה בהיסטוריה של הפריימרליג היא גם פתיחת העונה הטובה ביותר של גוארדיולה בקריירה. העונה, עם 10 נצ' ותיקו, 31 נק' מתוך 33 אפשריות - המספרים זהים לעונת 2015/16 בבאיירן מינכן אלא שהעונה סיטי עם יחס שערים 38:7 לעומת 33:4 בתקופה המקבילה בבאיירן. בעונת הטרבל של בארסה פפ פתח עם הפסד לנומנסיה וסה"כ 28 נק'. אשתקד אגב סיטי אגרה 24 נק' בלבד ודורגה במקום השלישי. - סיטי כבשה העונה 52 שערים ב-17 משחקים בכל המסגרות - אגווארו השתווה להארי קיין עם 8 כיבושים בפריימרליג - שניהם מוליכים| חסוס וסטרלינג עם 7 שערים כל-אחד - דויד סילבה ודה-ברוינה עם מלכי הבישולים עם 7 ו-6 בישולים בהתאמה.
אני רק רוצה לחשוב מה היה קורה אם במקום סטרלינג היה שם קיצוני טוב יותר. עם כל הכבוד למספרים שלו העונה, ראיתי אתמול את המשחק והוא פשוט לא חכם מספיק. קבלת החלטות תמיד הייתה החלק החלש שלו ואני חושב שהוא פשוט לא ברמה שפפ שואף אליה. רק לדמיין אם הם היו מנחיתים שם את אלכסיס במקומו… אוי ואבוי לפרמיירליג. אגב, עוד חלק ששמתי לב אליו במשחק אתמול - סיטי, בניגוד לברצלונה פעם שהייתה עושה הכל לפי השיטה שלה והכל יחסית מסודר, היא גם קבוצת מתפרצות משוגעת, הם פשוט יוצאים כ’'כ מהר שזה עשה לי פלאשבקים לתקופה של מוריניו במדריד. אני מאמין שבהמשך נראה את המתפרצות שלהם גם משתדרגות. שוב, אם יגיע קיצוני טוב יותר במקום סטרלינג.
