ככל הנראה שטאבקיו התפטר. מקווה שיגיע במקומו מישהו שיקדם את הקאלצ'ו. אני חושש מאד ממינוי דינוזאור נוסף, למשל אדריאנו גליאני.
אז בסוף גם לא עלינו למונדיאל וגם איבדנו את טבאקיו. תודה על הכל. מקווה לראות אותו מוביל מועדון גדול בעתיד.
הלוואי וכל הדינוזאורים שם ברומא יתפטרו, בוועד האולימפי ובפדרקאלצ'ו, ג'ובאני מאלאגו, קוזימו סיביליה, מרצ'לו ניקי...הלוואי והעיתונאים ימשיכו ללחוץ כמו שהם לוחצים עכשיו.
עוד פוליטיקאי מבריק וצבוע שיודע איך להטיף לאחרים ולא לקחת אחריות לכשלונות בענפי ספורט אחרים. הוא יגיד למי להתפטר במקום להתפטר בעצמו, תמיד "הם אשמים, הוא אשם, במקומו הייתי מתפטר". ולא מדובר אפילו על כדורגל. אבל כמובן, אני בכיין מארץ הבכיינים.
איטליה חזרה עם 28 מדליות (מתוכן 8 זהב) מריו ועושה חייל באליפויות אירופה\עולם בענפים אחרים. על איזה כשלונות הוא צריך לקחת אחריות? בכל התייחסות שלו לנושאים החשובים (איצטדיונים, טכנולוגיה, כסף לגילאים צעירים ומצב הכישרון המקומי) הוא הציג דעה מאוד מתקדמת, להבדיל מכל תומכי האופטי פובה.
את מאלאגו בדרך כלל מאשימים כי הוא כועס על וירג'יניה ראג'י שחסמה (בצדק לפי דעתי) כל אפשרות לארח את המשחקים של 2024 או בעיקר כי הוא עסוק בבריתות פוליטיות (כפי שאפשר לראות בכתבות) עם השלטון כדי לשמור על הכסא ועסוק בשימוש כספי ציבור בצורה לא שקופה ובצילומים עם כמה ספורטאים שהצליחו (הזכרתי האיטלקים בעיקר מצטיינים בענפים כמו סייף וירי, היו גם הצלחות בשחייה ולפני כמה שנים היו יותר בכדורמים וכדורעף). בעיקר שיקולים פוליטים וענייני רווחים - טאבקיו התפאר במאזנים הפיננסים של הפדרקאלצ'ו במקום בתוצאות. בכדורסל אין כבר הצלחות, לא של הקבוצות ולא של הנבחרות, פחות באתלטיקה, פחות בהתעמלות, באופניים. בנבחרת הכדורעף השחקן הכי טוב לא השתתף באליפות אירופה האחרונה מכיוון שלא נתנו לו לשחק עם הנעליים של אדידס (המאמצת שלו). אני לא מדבר אפילו על כל הפרוייקטים שדנים בנושא שיעורי החינוך גופני בבתי הספר (זה נושא שבכלל חובק עולם). Giovanni Malagò, l'uomo politico con le scarpe da ginnastica: mai schierato, ma sempre vicino (per vocazione) al potere - Il Fatto Quotidiano Casta delle federazioni, le inchieste del Fatto.it arrivano in Parlamento. Ma la politica fa spallucce, come il Coni - Il Fatto Quotidiano אוהדים שעוקבים אחרי ענפים אחרים (לא כדורגל או פורמולה 1\מוטו GP) לא מביטים רק על כמות המדליות האולימפיות שהיו בסוצ'י, ריו, לונדון, ונקובר או טורינו 2006 ורומא 1960. הם עושים השוואות בין היום לבין עשור או עשרים, שלושים שנה אחורה בכל באליפויות אירופה ואליפויות העולם. למשל אתלטיקה קלה: Malagò, lo sport come mezzo (…non come fine) e la “glissata” su Giomi | Queen Atletica באתר האתלטיקה הזה נרשם כי על אלפיו ג'ומי, נשיא הפדרציה לאתלטיקה קלה נמצא על הכסא שלו כבר מאז 2012, בזמן שג'אנקרלו אבאטה התפטר מיד אחרי ההדחה במונדיאל 2014 ועכשיו טאבקיו התפטר עקב לחץ תקשורתי (לא כמו אבאטה שפשוט התפטר ולא התגונן ובכה בטלוויזיה). בשביל מאלאגו צריך להיות לחץ תקשורתי ומאלאגו עצמו הוא חלק ממנו, בזמן שג'ומי לא התפטר ואין עליו לחץ תקשורתי מכיוון שאתלטיקה לא נמצאת בכותרות. לפני כמה שבועות מאלאגו אמר לעיתון לה רפובליקה: "הוועד האולימפי מפקח על 64 פדרציות שלא כולן מצליחות, לא אוכל להגיד לנשיא של פדרציה 'לך הביתה'. אבל בכדורגל יש לחץ תקשורתי כה גדול שמושיבים את הקברניטים על ספסל הנאשמים. הדוגמה הכי בולטת היא התפטרותו המידית של אבאטה במונדיאל בברזיל שיצרו תקדים". כלומר הבעיה היא התקשורת. אבל מה, מאלאגו אמר לפני כמה ימים ספורים: "אם הייתי טאבקיו הייתי מתפטר". על ג'ומי הוא לא ידבר כי בן ברית שלו כנראה. מקצועית, אתלטיקה היסטורית הוא לא ענף שהאיטלקים הצטיינו בו כמו ברוסיה או בגרמניה, אבל באליפויות העולם האחרונות אין כמעט הישגים בניגוד לשנים עברו, שלא נדבר על המשחקים האולימפים. החלק הגדול של פדרציות הספורט קיימות בשביל לבחור במועצות פוליטיקאים שעוסקים באינטרסים פנימיים ואישים, שמגבילות אופוזיציות, ושלהן יש כוח הצבעה לא מאוזן.
לא מבין את הדחף לפטר את דל נרי, בסה״כ אודינזה נמצאת איפה שהיה צפוי שתהיה, אבל מאוד שמח שהם בחרו באודו שמאוד הרשים אותי בפסקרה.
