לה סקוואדרה אזורה 2016-2018:: אפוקליפסה עכשיו

ביובה יש שלושה שחקנים שפתחו היום,לא כולל את רוגאני וברנרדסקי שהיו על הספסל(ברנה גם נכנס מחליף) ואת מרקיזיו שהסתבך עם הפציעות ואת דה שיליו שמועדף אצל אלגרי על ליכטשטיינר(אגב דה שיליו היה נהדר ביורו,ודווקא בתור באק-וינגר שמאלי), ברומא יש לך את דה רוסי,פלורנצי,אל שרעווי ופלגריני, בנאפולי אינסיניה וז'ורז'יניו, באינטר את קנדרבה וההבלחות,בלאציו את אימובילה ופארולו ובמילאן את בונוצ'י . לזה תוסיף כמובן את וראטי שהוא שחקן מרכזי בפסז'(למעשה יש גם את מוטה, אבל נראה לי שהוא פרש או משהו). לא מספיק?

 

אם רק היו יותר אנשים כמו אנדראה אניילי ומארוטה באיטליה ופחות דינוזאורים כמו טבאקיו ודומיהם

 

אם בכל זאת אפשר למצוא משהו חיובי זה שמעתה ז'ורז'יניו כבול לנבחרת איטליה

 

נקרע הלב לראות את אגדות מסיימות ככה קרייריה בינלאומית.
לא קיים ספורטאי כמו בופון,מכול הבחינות,התגובה שלו לבוז של הקהל בהימנון של השוודים,והראיון אחרי המשחק. לא איטלקי אבל מרגיש גאה.

 

אתה רק מחזק את הטענה שלי שהמצב עגום.
אני נתתי את יובנטוס ונאפולי כדוגמה לזה שהם היוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל.
יובנטוס מצליחה למרות ההתנהלות של הכדורגל באיטליה, נאפולי מצליחה להציג כדורגל נהדר למרות המצב שסביבה.

 

דעתי ומה שאני חושב: חלאס להספים יא ספאמר. לפחות היום תחסוך מאיתנו.

 

ונטורה כבר הסביר בתקשורת האיטלקית למה במשחק בית קריטי על העפלה למונדיאל הוא עלה רק עם 2 וחצי שחקני התקפה?

נוכחות של עוד שחקן יצירתי או אפילו שניים(והיו לאיטליה כאלה על הספסל) בחלק הקדמי במחצית הראשונה שהשבדים עוד ניסו להתקיף ולשחק כדורגל יכלה לגמרי לשנות את גורל הערב. כי עם כל הכבוד למשחק ההקרבה של שבדיה ראינו שבכל פעם שאיטליה חיברה 3 מסירות רצופות בחלק הקדמי או לחילופין דריבל מוצלח זה הוביל למצב הבקעה, לחכות עם כל החילופים ההתקפיים לחצי השעה האחרונה זאת חשיבה כ"כ מיושנת של דינוזאור שאי ההעפלה למונדיאל רשומה רק עליו. בכלל תופעה לא קטנה בכדורגל הנבחרות, אנחנו רואים לא מעט נבחרות גדולות ומוכשרות בשנים האחרונות שסובלות ממאמנים מיושנים.

 

בגלל ירידה בקרנו של כדורגל נבחרות. המאמנים הבולטים בהווה עובדים מדי שבוע במועדונים המפורסמים. קונטה במובן הזה היה יוצא דופן שנתיים.
הרבה פעמים משרת מאמן נבחרת באמת משרה של פנסיה או לחילופין משרה שמקבלים מאמנים ללא רקע משמעותי במועדונים.

כדורגל נבחרות זה סוג ב' למעשה.

 

עם סערת רגשות התהפכתי מצד לצד בלילה. אני מנסה למצוא בכוח את המילים ולשם שינוי לא מצליח יותר מדי. אולי אני עדיין מחפש פס נוסף של פירלו לגרוסו. נראה לי שבשום רגע לא האמנתי שאיטליה לא תעשה את זה; הדחיפה של הקהל האיטלקי בדק׳ האחרונות הכניס בי אנדרנלין מטורף, התעצבנתי עם דה רוסי על הספסל, השריקה לסיום הכניסה אותי להלם טוטאלי, וכמעט בכיתי לצד בופון בראיון לאחר המשחק.

וגם אחרי אתמול, תודה לך איטליה. תודה לכם בופון, ברצאלי ודה רוסי. נחזור חזקים יותר לקרבות הבאים.

 

@אלעד לא חשבתי שיש בך צד לא טרולי, נחמד לדעת שאתה גם בנאדם ואוהד כדורגל נורמטיבי, +1 על הפוסט

 

יורו 2000 היה אחד משברוני הלב הראשונים שלי כאוהד כדורגל,או לפחות הראשון שעדיין צורב, אחריו בא כעס עצום ב2002,וב2006 אחרי הגזרה הנוראית על יובה בה המונדיאל בגרמניה אם רגעי עושר מטורפים וצמרמורות שעולות עד היום עם כל זכרון קל.
הייתי עם יובנטוס בברלין ובקרדיף(אולי אני צריך לא לסוע יותר לגמרים כדי שנזכה) וכאבתי את הכאב של ההפסדים, בגמרים.

נמאס לי כבר לראות את בופון בוכה, ועדיין אחרי כל הדמעות והכאב, ההדחה הזאת היא מעבר לכאב.
היא בושה.היא עלבון.היא בזיון.היא עוגמת נפש של פעם בכמה דורות.
מקווה שונטורה לא יאמן יותר בחייו. מקווה שהסטירה הזאת תציל את הדור הבא מהדרך הנוראית שבה הכדורגל האיטלקי הולך.