אני מחכה שלושה חודשים שפוגבה יחזור. הוא צל של עצמו מפחד מאוד על הברך וזו תופעה טבעית בסה״כ ואז מופע אימים של ההגנה שלנו. בינתיים מחמאות לרפא שלא דופק לז׳וזה חשבון ובבית שלנו משבש לחלוטין את המשחק שלנו
מאריו פאקינג גצה היה יכול להיות מדהים אצל קלופ בליברפול הנוכחית, בלי לפגוע בכלל בנוכחות של מאנה וסאלאח( זה לא כאילו שחוץ משלושה שחקנים ליברפול מתפארת בסגל של נבחרת צרפת). בקשר למיקי- מאנה, אלכס ענה נכון. אתם שוכחים אצל מי כל אחד מהם מתאמן ואיזה כדורגל כל אחד מהם נדרש לשחק.
מאנה היה יכול להיות יופי של מגן שמאלי אצל מוריניו, למה אתה מתלכלך? מיקי וגצה ביחד לא נותנים חצי ממה ששחקן כמו מאנה נותן. גירסאות חיוורות של חואן מאטה. הג׳ינג׳י של פפ אבל...אויש תמות כבר מוריניו.
מה גצה. הבחור כבר פרש כמעט מכדורגל. אם מוריניו הצליח למחוק את הזאר, אז מה זה מיקי או מאנה אם היה נופל לידיו.
לינדלוף פשוט לא עומד בלחץ. ושמתי לב שאיתו בכלל כל המשחק ההגנתי מתחרבש לגמרי. ניוקאסל מסכנת את שערה של יונייטד בקלות.
משחק מזעזע. המהפך לא אומר כלום, ההגנה שלנו מביכה וגם אם איכשהו נשמור על היתרון, בקצב הזה עוד שבועיים-שלושה (אחרי האמירייטס והדרבי) אנחנו מתבססים במקומנו הטבעי והמוכר, המקום השישי. לוקאקו ממשיך להיות חסר ביטחון למרות שכבש במדי בלגיה, אין שום ארגון וסדר בהתקפה...זה כאילו הוא רצה להעלות את כל השחקנים המוכשרים פעם אחת ביחד כדי שזה יראה רע ואז תהיה לו לגיטימציה להחזיר את פלייני להרכב.
דווקא מי שמשדר פאניקה במשחק הזה(בלי קשר לער שלו בצד השני) זה סמולינג. ניוקאסל זו נגריה מוחלטת, עם כל החולשות שלנו בבית סו קבוצה שצריך לנצח. מחצית טיפוסית שלנו סך הכל מול הקבוצות הסמרטוטיות של הליגה-כלום ברוב הדקות ושני מצבים פלאס כמה קרנות.
היו ללינדלוף שתי טעויות גדולות, גם ההחלקה גם עוד הרחקה מטומטמת לגמרי לרגלי שחקן ניוקאסל באיזור המסוכן. מצב שנגמר בידיים של דה חאה.
נהנתי מהמחצית השנייה, כנראה שבכל זאת לא פשע מלחמה לשחק עם ראשפורד ומרסיאל ביחד. רק מוריניו מונע מיונייטד להציג יכולת כזו יותר ונגד יריבות יותר חזקות גם.
מחצית שנייה טובה בהרבה, המשחק ההתקפי נראה יותר מחובר ומהיר. אני מקווה שמוריניו הפנים שאין שום סיבה שמקיטריאן אפילו יתקרב להרכב בתקופה הקרובה. מצד שני, הוא לא היה בסגל היום, כך שקיים החשש שהוא לא עלה כי הוא לא כשיר וברגע שיחזור שוב מרסיאל יסופסל. בכל מקרה-הכל היה שווה רק בשביל לשמוע שוב את השיר האהוב Rafa's Cracking Up, תזכורת מתוקה לימים יפים יותר.
בפעם המי יודע כמה, שאני נכנס לפה אחרי ניצחון של יונייטד, ונתקל באווירה כאילו הובסנו.. בניצוחם של שני הכוכבים הקבועים שלא נזכיר את שמם(קאריק ו-700). סוף סוף מוריניו עלה עם הרכב התקפי כמו שצריך, מרסיאל(מקווה שסוף סוף יזכה לריצה קבועה בהרכב, מה עוד הוא צריך לעשות בשביל להוכיח שזה מגיע לו) ורשפורד ביחד, כאשר מאטה באמצע. כל זה כשזלאטן על הספסל ומיקי בכלל לא בסגל, החומר ההתקפי בקבוצה הזאת הוא מדהים, כמובן שזה לא ישכנע את הסנגורים של מוריניו להפסיק להאשים את הסגל, אחרי כל תצוגת נפל התקפית. לינדלוף זה סימן שאלה גדול, שיחק מעולה מול איטליה בפלייאוף, אצלנו נראה בשוק לגמרי, אני עדיין לא הייתי ממהר להפוך אותו לשעיר לעזאזל, מגיעה לו לפחות "הנחת התאקלמות"