כריסטיאנו רונאלדו מודל 2018: אריה גם בשלבי ההכרעה? ומה לגבי העתיד?

ב-11 ביוני 2009 התרחשה רעידת אדמה בעולם הכדורגל או אם תרצו המפץ הגדול. ריאל מדריד סיכמה עם מנצ’סטר יונייטד על רכישת כריסטיאנו רונאלדו, השחקן הטוב ביותר בעולם, בתמורה לסכום שיא של 94 מיליון יורו. הנשיא פלורנטינו פרס, שוב הוא - פתח את עידן הגלאקטיקוס - ומי אמר שהברק לא מכה פעמיים. כעבור כמעט חודש, ב-7 ביולי, הסנטיאגו ברנבאו היה מפוצץ ב-80 אלף אוהדים. לא, לא מדובר בחצי גמר הצ’מפיונס או קלאסיקו אדיר נגד בארסה שכן אנחנו בחודשי הקיץ. אבל עשרות אלפים באו לעשות כבוד לשחקן הטוב בעולם, נרגש מאוד עם החולצה מס’ 9 שהסתפק במשפט קצר - Uno, Dos, Tres - HALA MADRID ! | אין ספק שאפשר לומר - והשאר היסטוריה…

https://totalfootball.co.il/uploads/default/optimized/1X/1ef491186619dec2756c5f8abaf42e07d3cd413f_1_690x388.Xxx

כריסטיאנו רונאלדו היה מניה בטוחה, זה ברור, שחקן כל-כך גדול לא יכול להיכשל. כמו פיגו, כמו זידאן, כמו רונאלדו-נאזאריו. אלא שרונאלדו כתב עוד הרבה פרקים באגדה שלו, וספק אם היה מישהו שיכול לדמיין עד כמה סיפור ההצלחה הזה יהיה מסחרר. אם בחלק מהזמן המצקצקים דיברו על ארון התארים הריק של כריסטיאנו שהתמלא בארבע העונות הראשונות רק בתואר אחד משמעותי - אליפות מוחצת(2011/12), שכן בארבע השנים האחרונות זה סיפור אחר. כריסטיאנו הוא חלק מקבוצה אדירה שתיזכר בדפי ההיסטוריה, חוד החנית של ריאל מדריד שזכתה שלוש פעמים בצ’מפיונס בתוך ארבע שנים, וכמובן פעמיים ברציפות, ובשביל זה הביאו אותו.

אני תמיד כותב שאין כמו השחקנים שגדלת עליהם, כשכריסטיאנו הגיע הייתי כבר נער לפני הצבא פחות או יותר, ולקח לי זמן להתחבר אליו, רק בחלוף שנה קניתי חולצה שלו. ועדיין, יכול לומר שלמרות שאין ולא יהיה מבחינתי כמו המלך ראול - לא האמנתי שיהיה שחקן שיוכל לתפוס מקום כזה גדול ולגרום לי להעריץ אותו בצורה כזו. כריסטיאנו סימל לא פעם את ריאל מדריד בדרך הטובה ביותר - השאיפה לשלמות, התשוקה לניצחון ובכל מחיר, השחצנות.

הוא שבר שיא ועוד שיא ועוד שיא ובאוקטובר 2015 במשחק המעפן שם במאלמו רשם הישג עצום כשעקף את ראול והפך למלך השערים בהיסטוריה של ריאל מדריד וכל זה בפחות משש וחצי שנים. מיסטר שער למשחק, שהרגיל אותנו שעונות של 50 גולים הן עניין שבשגרה - רשם את ציון הדרך המרגש ביותר וקטף מאז עוד כמה כדורי זהב.
מאז עונת הדסימה פחות או יותר, כריסטיאנו עבר שינוי בסגנון המשחק. מכלי חשוב בהתקפות מתפרצות ושחקן שהיה יכול ליצור מצבים - הוא הפך לרגל מסיימת בעיקר, אבל אולי הרגל המסיימת הטובה בהיסטוריה. אנחנו שומעים שוב ושוב את הטענות על הגרף שבירידה ואכן בעונה האחרונה כריסטיאנו הבקיע פחות שערים באופן יחסי אבל שמר את הטוב לסוף, והיה חתום על פיניש פסיכי שלא זכור כמותו באירופה. עשרה שערים בנוק-אאוט בצ’מפיונס - שני שלושערים רצופים(נגד באיירן בגומלין רבע הגמר וכן בחצי הגמר נגד אתלטיקו) וצמד מוחץ נגד יובה, מתוך הרחבה, כרגיל.

https://totalfootball.co.il/uploads/default/optimized/1X/dc0ce27bc63316c466dd0ae487597c43535debe8_1_690x383.Xxx

העונה הגיעה הירידה הגדולה. היכולת הדלה בליגה, 6 שערים בלבד בסיבוב הראשון - והוא לא מצא את הרשת לא בסאן-ממס, לא בדרבי בקאלדרון, לא נגד ויאריאל ולא בקאמפ-נואו - היא כנראה הסיבה העיקרית לפער הגדול מברצלונה והסיכוי לאליפות שאבד ממזמן. בצ’מפיונס הוא עדיין שומר על המספרים המטורפים אבל השאלה האם כריסטיאנו רונאלדו יכול לעשות זאת שוב? אין ספק שריאל מדריד זקוקה לו יותר מכל בצמד המשחקים נגד פאריס. בצל הדיבורים על הרצון שלו לחוזה ארוך ומשודרג, שהתקבלו בבוז ע"י חלק מכלי התקשורת ונדחו ע"י הנשיא פרס עצמו לפי הדיוויחים - הגיע הזמן לפתוח את הת’רד של כריסטיאנו שבעבר היה דיון השיאים הרשמי והפעם יש קצת על מה לדבר.

כדי שהדיון לא יהיה רק רובוטי, הייתי רוצה שכל אחד ירשום את הרגע הזכור ביותר שלו מכריסטיאנו. אם זה הצגתו לתקשורת, אולי שער הניצחון בגביע המלך או ה-קאלמה-קאלמה בקאמפ-נואו, הנגיחה נגד מנצ’סטר יונייטד או אולי החגיגה המגוחכת נגד באיירן בחצי הגמר בעונת הדסימה.

*****

ועכשיו לת’אכלס. נראה שרק עזיבה של כריסטיאנו רונאלדו בקיץ תוכל לגרום לריאל מדריד להיבנות מחדש. שחקנים גדולים כמו ראול למשל לא פרשו בריאל מדריד ואף-אחד לא אמר שכריסטיאנו חייב לשחק בריאל מדריד עד גיל 40, מה גם שהוא לא יקבל את האפשרות שינגן כינור שני. אבל ברור שזה לא כזה פשוט. אני גם לא מצפה שיגרשו אותו, ואני לא אשכח את מה שנתן. האם יש לנשיא פרס או לזידאן משהו לעשות חוץ מלקוות שיגיע לזון הנכון בחודשי ההכרעה?

עד כמה אפשר לכתוב על נסיבות מקלות לכריסטיאנו בהתחשב בכך שרוב הקבוצה העונה נראית כלל לא טוב?
מישהו מאמין בעוד סיום עונה מטורף כמו העונה שעברה, למשל או משהו דומה לזה?
האם מישהו חושב שמשחקי ליגה טובים יחסית כמו לה-קורוניה או ויאריאל בהן הכדור לא נכנס הם הבלחה בלבד או לא?
מעבר לכך, נניח ויעזוב - מי צריך למלא את מקומו, הרי ברור שנוח ליתר שכריסטיאנו תמיד ספג את האש והאם זה לא יפגע בריאל מדריד אנושות - עד העונה בכל שנה של כריסטיאנו בקבוצה כבשנו מעל 100 שערי ליגה ולרוב עשינו 90 נק’+.

[פתחתי את הדיון בפורום של ריאל מדריד ומעתיק אותו גם לכן בכוונה בנפרד כדי שאולי ימשוך יותר אנשים]

 

אני אנסה לתת את שני הסנט שלי לדיון ככה שוב ובקצרה.
- ריאל מדריד לא עשתה מספיק כדי שכריסטיאנו יביא שוב את המיטב שלו וברור שהחולשה של הרוב קשורה גם אליו. ההדחה מהגביע לא נוגעת בו בשום צורה והיו מספיק משחקים שהקבוצה הזו לא יצרה שום דבר. מצד שני היו לו המון משחקים בהם הכדור לא נכנס ודווקא בימים הגדולים - דרבי, סאן-ממס, קלאסיקו - הוא החמיץ בשלומיאליות. והפער הענק מבארסה הוא בעיקר בגלל העונה הרעה שלו.
כשאני מדבר על עזיבה אני מדבר על הקיץ, ברור שינואר לא רלוונטי. ויכול להיות שכריסטיאנו יהיה טוב מול פאריס אבל כקבוצה זה לא יספיק כי נכון לעכשיו - ריאל מדריד נחותה.

מניח שגלאקטיקו חדש כן יגיע בקיץ, קשה לי לראות אותנו מביאים שלושה שחקנים למשל. בייל ובנזמה זה כבר סיפור אחר. האם רונאלדו צריך להיות חלק מריאל מדריד הבאה? אם ריאל תרצה להיפטר ממנו בכוח היא תצטרך לשלם כמעט את כל השכר שלו. אולי מגיע לו צ'אנס נוסף עם שחקני התקפה רעננים אחרים?

 

הדוגמא של טוטי היא פחות רלוונטית לדעתי, משום שזה לא תלוי רק ביכולת של השחקן וכנראה שגם עוד שנתיים-שלוש רונאלדו יהיה חלוץ שיכבוש שערים יותר מהרבה חלוצים ממוצעים של קבוצות דרג ב'-ג', ועובדה שגם בשנים האחרונות של טוטי היו קצת בעיות עם ספאלטי וזה לא תרם לאווירה. כריסטיאנו באופי שלו לא יכול להיות כינור שני ומעבר לכך זה בהחלט נכון לומר שהוא מיצה את עצמו בריאל מדריד, בטח אחרי כל מה שהשיג בחלק השני של התקופה שלו שם וגם עם התארים האישיים. אני כן רואה אצלו שובע בחלק מהמשחקים והרגשתי את זה גם בעונה שעברה. הוא כן 'יסכים' לא להיות בסגל למשחקי הגביע או הסכים לנוח בשנה שעברה בחלק ממשחקי הליגה, אבל הוא לא היה סותם את הפה אם פתאום נגד פאריס היה מוצא את עצמו על הספסל. ברמה המקצועית אני חושב שהוא לא תורם לריאל דבר חוץ מגולים וכאשר הגרף בירידה וכבר לא יוצא דופן אז כן מותר להעלות את הנושא הזה בזהירות.

זה חלילה לא גורע מכל מה שנתן ואני כל משחק מת שהוא ייכבוש שלושער, מאוד רציתי שהוא יכבוש בקלאסיקו וישתיק את כולם אבל זה לא קורה. לא הייתי בונה על עוד פיניש כמו אשתקד.

 

מה זאת אומרת מבחינה שיווקית? הוא לא דיוויד בקהאם שגם הוא לא הגיע רק כדי למכור חולצות. אני לא אמרתי שהוא ישאר שחקן רוטצייה. לא מצפה שהוא יהיה על הספסל במשחקים החשובים והימים היחידים בהם הוא באמת ינוח זה בגביע באופן קבוע ובעוד 4-5 משחקי ליגה בהתאם למצב או אחרי פציעות.

רונאלדו העונה קטסטרופה, בעונה שעברה, עוד לפני הפיניש - הוא לא היה כזה כבד. גם לא מבחינת המספרים. הוא כן נכנס לזון מסוים. שלושער על אלאבס, שלושער בדרבי ועוד. אני לא אומר שהוא לא בירידה(גם הפיניש בעונה שעברה לא אמור להסתיר את הירידה אלא לבטל דעות אחרות שמדברות על שחקן גמור) אבל עונה של 45 שערים נחשבת לחלשה רק במונחים של כריסטיאנו ומסי.
המשחק נגד לגיה ורשה בחוץ היה היום בו זידאן פחד מהצל של עצמו והעלה את ה-B-B-C+מוראטה וזה היה מביך. לא יודע מה נתפסת למשחק הזה. שבועיים אחר-כך הוא טחן את אתלטיקו, כבש צמד מול גיחון וכבש אחר-כך גם נגד גראנדה. במשחק נגד דפור בברנבאו עם ה-3:2 הוא לא שיחק.

 

על השער הזה אתה מדבר?(01:13) - אני כמעט משוכנע שהחגיגה הזו של כריסטיאנו ומרסלו הייתה משוכנעת, 'אני הגרנל', זכר לציטוט עלוב של בלאטר על כריסטיאנו וכדור הזהב\ווטאבר. זיכרון יפה, אני ראיתי אותו במו עיניי כובש שלושער בדרבי נגד אתלטיקו בצ'מפיונס בחצי הגמר אשתקד וכל הברנבאו - הזקנות, הכוסיות, הילדים בני 5 ומי לא - שואגים את ה-SSSUUUII ביחד, וכמובן בגמר הצ'מפיונס בעונת הדסימה בליסבון(נסעתי) - ראיתי אותו בתגובה אמוציונלית נפלאה בשריקת הסיום.

לגבי מה שאמרת, כריסטיאנו משחק העונה פחות, הוא לא הגיע לגביע המלך בכלל וגם בשנה שעברה שים לב שמס' המשחקים ירד משמעותית, יש מחשבה לגבי העניין הזה וגם כריסטיאנו עשה סוויץ' בראש. העונה לא היינו בעמדות ניצחון ברורות מספיק פעמים וכריסטיאנו עצמו רוב הזמן רודף אחרי הזנב שלו בליגה בגלל הכושר הגרוע שלו ולכן לא היה מצב לאפשר לו לצאת החוצה בדקה ה-70.
זה נכון שהוא ובייל הגיעו פצועים ורצוצים לגמר הצ'מפיונס אבל זה מכורח הנסיבות ואי-אפשר לצפות ממנו לוותר על טורניר גדול מה גם שמהיורו אנשים מדברים מנק' המבט של הפציעה בברך וזה נטו פאול מכוער(גם אם לא בכוונה) של פאייט ובהילוך החוזר ממש התרגשתי כשראיתי את זה.

47-54-48-46, הנה מס' ההופעות שלו בכל עונה - מעונת הדסימה ועד אשתקד(תתחיל עם 47), זה לא הרבה ביחס לקבוצה שהגיעה רחוק בכל המפעלים. חבר טוב אוהד ריאל מדריד הגדיר את זה יפה: כריסטיאנו תמיד עבד על כמות ולא על איכות ואין לו את הקסם של מסי ברגליים או אפילו פחות מזה כלומר ראיית משחק טובה לשחקן גדול ולכן קשה לו. הוא כבר לא מצליח לגבור על הבלם תמיד. העונה יש לנו עוד 18 משחקי ליגה, זה ברור שהוא ינוח לקראת פאריס לדעתי כי אין לנו על מה לשחק. בהנחה אופטימית ולא ריאלית שנגיע לגמר - זה עוד 25 משחקים בעונה וסה"כ עונה של 51 משחקים אם בכלל, זה בסדר.

אהבתי מאוד את הבכי של כריסטיאנו בכדור הזהב ב-2013, זה היה מרגש מבחינתי, אני אוהב לראות ספורטאים שיוצא מהם הרגש הזה, והבטחתי לבכות יחד איתו בתנאי שיביא את הדסימה וכך היה.

 

https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/29511762_1382148481886162_4487628270054375390_n.Xxx?_nc_cat=0&oh=9cad3e7af41860f8894efc5a24e227dc&oe=5B46791A

אנשים יגידו 'כולה נבחרת מצרים', שבאמת עשו ממנה יותר ממה שהיא עם כל הכבוד לסאלאח הלוהט. כולה כדורגל נבחרות שגם לגביו יש ספק. ועדיין, אני חושב שבלתי-אפשרי להתעלם מהריצה של כריסטיאנו רונאלדו שפשוט בטירוף מפתיחת 2018. כבר אמרתי, אני 'התנצלתי' על כך ששלחתי אותו הביתה(כמה הייתי מאוכזב) ואני קצת מבולבל האם ריאל מדריד צריכה באמת את לבאנדובסקי כי הוא נפלא אבל ה-'9' שלנו הוא כריסטיאנו. ואתמול כריסטיאנו הפך לכובש השלישי הכי גדול בכדורגל נבחרות כשרק פושקאש ההונגרי ועלי-דיי מקדימים אותו, וכל זה במשחקו ה-900 בקריירה. בנבחרת יש לו 81 שערים אגב.

עד לדקה ה-92 הנבחרת שלו הייתה בפיגור, ואז כריסטיאנו עם שתי נגיחות מעולות - קבע רמונטדה, מהפך. מדברים על זה שכריסטיאנו לא ישחק נגד לאס-פלמאס אחרי הפגרה, כדי שינוח לקראת הטיסה לטורינו. ובכדורגל נבחרות בשלב הזה שחקנים נחים. מסי לא שיחק אתמול בכלל, אחרים הוחלפו בשלב מוקדם. וכריסטיאנו פתח בהרכב ושיחק משלם שלם. ריאל מדריד, פלייסטיישן, נבחרת פורטוגל - זה לא משנה. האריה עדיין שואג. מעריץ אותו.

 

מכתב סליחה לכריסטיאנו\ דור רומנו

כריסטיאנו רונאלדו עשה זאת שוב. התחרות הגדולה הזו בין כלי התקשורת ובכלל אוהדי הכדורגל, מי יתאר את השחקן הזה בצורה היצירתית ביותר, מי יוכל 'לחדש' לנו כמו שכריסטיאנו מחדש שבוע אחרי שבוע. סרקתי, העמקתי, קראתי, חפרתי בכל אתרי הספורט המרכזיים. ועכשיו כמה מילים שלי. עוד בשנה שעברה הזמנתי מסיכה של כריסטיאנו מאיביי והופתעתי שזה הגיע כל-כך מהר. עשיתי תמונה בפורים 'בשביל הספורט'. השנה החלטתי ללכת עם זה צעד אחד קדימה - התחפשתי לכריסטיאנו. התחפושת הגדולה בהיסטוריה. ילדותי, מפגר, מעריץ - אבל מיוחד, כל-כך שונה. חשבתי לעצמי - אני אלך ברחוב ויהיו עוד אלף סופרמן\ספארטה\ווטאבר. אני רוצה להיות אחד, יחיד ומיוחד. כמובן כריסטיאנו רונאלדו. וכך היה. הלוואי והייתי יכול להעביר לו את התמונה, הוא היה גאה.

'היי חמוד, אתה רוצה להצטלם עם כריסטיאנו?', אמרה אמא לילד המתוק שלה אחרי שהבחינה בי. ואני הרגשתי כריסטיאנו ליום אחד ונענתי בשמחה לכל מי שפנה. בכל הגילאים, מכל המינים. אחרי החג היה קשה לחזור להיות בן-אנוש. אפרופו ילד, כריסטיאנו מחזיר אותי לילדות. אומרים שאין כמו אהבה ראשונה ואני התאהבתי בריאל מדריד בגלל ראול. הוא תמיד יישאר הגדול מכולם לדעתי. אבל לא יכולתי להאמין שאחריו יגיע שחקן שאצליח להעריץ בצורה כה עיוורת, לחזור לספור את הגולים, שלב אחרי שלב, לבדוק איזה שיא הוא שבר. שאגת ה-Gol De Raul התחלפה בשאגת ה-SSSUUUII המפורסם. הנשיקה לטבעת התחלפה בהרמת הידיים למעלה, כמוהו. ארון החולצות המיוחד של ראול למד לחלק פינה גם לכריסטיאנו, השחקן שאני קונה חולצה שלו כמעט בכל עונה. מס' 7 נשאר מס' 7, כריסטיאנו קיבל את החולצה איי-שם ב-2010, ואין ראוי ממנו.



זו כבר שנה שנייה שהוא עושה את זה, מתחיל לשחק רק באמצע העונה. אני הייתי זה שהעז לדון בעתידו ופתחתי ת'רד בפורום האם צריך להיפרד. זה נבע מאכזבה עצומה, שנבעה מהרף הכל-כך גבוה שהורגלנו אליו - עונות של 50 גולים קל. אלף אלפי-הבדלות, כך כתב שלט של אוהדי בארסה ללואיס פיגו כשזה חזר לקאמפ-נואו לראשונה, במדי ריאל מדריד - 'אנחנו שונאים אותך כל-כך כי אהבנו אותך כל-כך'. איכזבת אותי כל-כך, כריסטיאנו, כי עשית עבורינו כל-כך הרבה. ההחמצות בדרבי, בבילבאו, בקלאסיקו החלש שראיתי לצערי במו עיני מהסנטיאגו ברנבאו. וברור שהפער בצמרת בליגה נבע אך ורק מזה. אבל כריסטיאנו הוא אנושי, מסתמן, גם אם אנשים לעתים שוכחים.

ואז הגולים מגיעים כמו קטשופ. בשנה שעברה הוא טחן את הנוק-אאוט עם סיומת שלא נראתה כמוה בכדורגל העולמי, והשנה זה קורה שוב. ריאל מדריד הכושלת התקפית, מנצחת משחקים בקלות והשוותה את מס' הכיבושים של בארסה. הצמד נגד דפור נלקח כמובן מאליו וצחקו עליו על הפלסטר. נגד ולנסיה היה מדובר בפנדלים, ונגד לבאנטה הוא שוב לא הבקיע. ואז סוסיאדד ספגה ממנו מהלומה, וכמובן הצמד נגד פאריס. כמו שריאל מדריד וליגת האלופות זה סיפור אהבה - כריסטיאנו רונאלדו וליגת האלופות זה סיפור אהבה.

שלושה גביעי אירופה יש לו בלבן של ריאל מדריד, בכל אחד מהם היה סופר-משמעותי. הוא חולם לנפץ את השיא של עונת הדסימה עם 17 שערים. ההמתנה מ-2002 עד 2014 הייתה כל-כך ארוכה, כמו נצח, ומאז - ריאל מדריד הזו תיזכר כאחד הקבוצות הגדולות, שחזרה לשלוט בכדורגל האירופי. שלוש זכיות ברציפות זה משהו פסיכי, בלתי-נתפס, מאז באיירן ב-1974-76. אבל ריאל מדריד כבר הוכיחה שאין לה גבולות. ויש לה את כריסטיאנו רונאלדו. הוא רעב, הוא לא יודע נחת, הוא אובססיבי לגביע עם האזניים הגדולות - בדיוק כמו ריאל מדריד. בדיוק כמוני. וכמו שהוא התעופף אתמול ונגע בשמיים עם המספרת המטורפת - הוא רוצה להשאיר את ריאל מדריד באולימפוס. אני חולם על הגביע ה-13. כרגע כריסטיאנו, בלבן בלבד, עם שלושה גביעי אירופה - כמו ראול, כמו היירו, כמו רוברטו קרלוס, כמו קסיאס. גביע אירופה רביעי? זה כבר כמו החבר'ה משנות ה-50-60, האגדות. כמו מספרי השערים שלו.

אבל גם אם זה לא יקרה, צריך להעריך את מה שכריסטיאנו עשה מאז ומעולם בעצם, ואת מה שהקבוצה הזו עשתה באירופה בשנים האחרונות. היא לא רק מנצחת - היא דורסת, היא לא רק דורסת - אלא מנצחת את הקבוצות הטובות ביותר, גם בבית וגם בחוץ. היא לא רק מנצחת - היא גם זוכה בתארים. כריסטיאנו לא היה בכלל נגד לאס-פלמאס, עזבו אותו ממשחקי הליגה הזניחים, הוא שומר את עצמו למאני-טיים. ועם כל הכבוד למאני-טיים, אני תמיד אזכור לו דבר אחד בהקשר העונה הנוכחית - הוא גרם לי להתאהב מחדש. לחכות לכל משחק, ולו משחק הליגה הזניח ביותר - בטירוף ובאובססיה של ילד. לקפוץ בכל גול, גם גם זה ה-4 וה-5:0. להפגיז לכם את 'הפיד' בפייסבוק. ככה אני, תמיד הייתי אוהד כזה. אז סליחה שהעזתי לפקפק בך, סליחה. ותודה...