מוזר לי שעוד לא התייחסו לזה כאן: אמיר פ. גוטמן, אקס היי פייב, הלך לעולמו אחרי שטבע אתמול בים תוך כדי שמציל את האחיינית שלו מטביעה. כל זה בדיוק ב"יום הולדת שני" לחגיגת בריאותו, בדיוק שנה אחרי שגילה שאובחן כחולה בסרטן בטעות ועבר טיפולים כימותרפיים לשווא. זה סיפור הוליוודי. כל כך עצוב.
לא שצריך לתור הרבה כדי למצוא שירים של לינקין פארק (by myself, crawling) שנשמעים אחרת אחרי ההתאבדות, אבל זה מתחבר מאוד.
היום כשחיפשתי אלבום לשים ב-CD עיינתי במדף הדיסקים ונפלתי על נגיעות של ברי סחרוף, אלבום שלא שמעתי כבר איזה 3 שנים, והוא מצליח להדהד בדיוק כמו בפעם הראשונה ששמעתי אותו. כשהאלבום יצא לפני קרוב ל-20 שנה הוא זכה להייפ אדיר, מעטים האלבומים שזכו להייפ כזה בזמן אמת. זה היה הרגע שבו הפך סחרוף מעוד אומן מוכר ל"ברי", ובמקרה של האלבום ההייפ היה מוצדק לחלוטין. ברי הוציא לא מעט אלבומים מעולים אבל זה לטעמי מתעלה מעל כולם. מה שמעניין באלבום זה שלמרות שהוא נשמע מאד שלם הוא הוקלט בצורה הכי לא שלמה, מי שיכנס לרשימת הקרדיטים יראה שהשתתפה שם כמות פסיכית של מוזיקאים,כותבים ומעבדים, לכאורה זה היה אמור להביא לאלבום מפוזר אבל באורח פלא קרה בדיוק ההיפך. אפשר להגדיר את האלבום כמסיבה הגדולה של דור ה-90 של הרוק הישראלי, כל המי ומי של אותה תקופה השתתפף בו ותרם את מנת חלקו לכדי תערובת של רוקנרול משובח.
קראתי את זה היום ואני מרגיש צורך לשתף את כל העולם: נכון השיר "נפרדנו כך"? - מסתבר שמי שכתבה אותו היא סמדר שיר והיא כתבה אותו אחרי רומן שהיה לה כשהיא הייתה צעירה עם לא אחר מאשר דודו טופז !! היה ביניהם הפרש של משהו כמו 10-12 שנה, ההורים שלה גילה את הרומן, איימו עליו, הם נפרדו ובעקבות זה השיר נכתב..
סיפור ידוע למדי. היא כתבה גם את השיר "ילדה קטנה" של גבי שושן ז"ל, לפני שפנתה לכתיבת זבלונים לילדים וכתבות צהובות בידיעות אחרונות.
שאלה למי שהיה בפסטיבלי הרוק באירופה (ורכטר ושות') - כמה זה ידידותי לדתיים? אין לי בעיה שיעשנו או יעשו סמים לידי חופשי, אבל יש לי בעיה אם בחורות מסתובבות טופלס בהופעות\בסביבה וכד'.
רוצה להעלות פה לדיון את תופעת הטבע הזאת שנקראת נצ'י נצ'. בכל מקום שאני הולך אליו השם הזה הזה עולה באוויר, כאילו מתחת לאף שלי יש איזה מהפכה תרבותית שאני היחיד שלא שם לב אליה, או שאולי אני זקן בן 32 שכבר לא מתחבר לדברים ה"מגניבים". אז החלטתי להתעמק בנצ'י הזה ולשמוע שירים שלו כדי להבין על מה הצעקה. אז להתעמק לא ממש יכולתי פשוט כי אין במה. הטקטסטים שלו זה טקסטים סוג ז'(רגע,להגיד סוג ז' זה עוד תופס אצל הצעירים או שזה גם זקן מדי?) טקסטים ברמה מאד נמוכה, אין לך שם אפילו חצי משפט שגורם לך לחשוב. שלא לדבר על הרפנסרים הבנאלים והרדודים("תקשיב לברי לב שבור זה לב שלם אחי") אני לא חובב ראפ גדול, אבל ידעתי את ביגי ואת דה לה סול ואת הביסטי בויז ואת טופאק, אני יודע מה זה ראפרים שכותבים ברמה גבוהה, נצ'י נץ' לא ראוי אפילו להיות הדילר שלהם. טקסט בנאלי,סתמי ולרוב גם מתבכיין. גם מבחינה מוזיקלית הוא לא בדיוק מתעלה. הסאונד זה משהו שהפסיק להיות רלבנטי בארה"ב כבר לפני עשור, ושלא לדבר על החלק הכי גרוע באמת שזה ה"שירה" שלו. הבן אדם פשוט לא ראפר אלא סתם עוד אחד שמנסה לעשות היפ הופ,וגם עושה את זה בצורה פרחית ועילגת למדי. שוב,אני לא מומחה לראפ ואל תבקשו ממני להיכנס למושגים מקצועיים כמו פלואו וכאלה, אבל אני כן יודע לזהות חרא טהור. אני זוכר בזמנו שלגלגתי על סאבלימינל, ליד נצ'י נץ' הוא נשמע כמו ד"ר דרה אם אתם מחפשים ראפ ציוני ברמה גבוהה ממליץ בחום על חלוצי החלל(גם הדג נחש נחמדים)
@DRORIKO אצל הישראלים נדיר למצוא את זה. אצל האמריקאים ישנם כמה ראפרים שהליריקס שלהם כל כך עמוק ופוגע. ג׳יי קול ואפילו לופה פיאסקו חרף היותו מוסלמי ואנטי ישראלי מובהק, הוא מוציא לאור מילים שיכולות לגמור קריירה שלמה ללא מעט זמרים. זמרים שבועטים בפוליטיקה ובהכל.
לא מסכים איתך בגדול. "כל הזמן הזה" - שיר ענק, עם מילים חודרות וממש לא טקסט סוג ז'. גם "קפה וסיגריה", גם "חסידה צחורה" אגב - הפתעה מאוד גדולה במצעדים השנתיים, לפחות מבחינתי. הייתי בטוח שללא כל תחרות "זהב" ו/או "טודו בום" יקחו את המקומות הראשונים - אבל לא ככה. כל הזמן הזה של נצ'י נצ' הפתיע מאוד בגלגל'צ. זהב מקום 7 בגלגלצ ו-8 ב"כאן ג'". ממש הפתעה. זהב היה שיר קונזצוס רציני השנה. אין אחד שלא הכיר, לעומת שיש אנשים שלא מכירים את נצ'י נצ' (כמוך דרוריקו) וזכה להרבה התייחסות, בכל מקום אפשרי..ובכל זאת..
עוד אגדה עזבה אותנו-טום פטי. עצוב מאד לשמוע את זה על הבוקר, אבל זהו דרכו של עולם. לפחות המוזיקה נשארת
רוצה לדבר קצת על עמיר לב. מדובר באמן שדי נמצא מתחת לרדאר,במדינה נורמלית הוא היה הופך לאייקון בדיוק כמו שניל יאנג מההודעה שמעלי הפך להיות בארה"ב. טקסטים ברמה הכי גבוהה שיש, שיודעים לחדור ולזעזע, וכשעוטפים את זה ברוק משובח אי אפשר שלא להתמכר לזה(אגב גיטריסט ענק). בתחילת הקריירה לב נגע בעיקר בנושאים שבינו לבינה, עם השנים הוא התחיל יותר לגעת בנושא החברתי, כשהוא משלב בתוך זה גם את הבינו לבינה.וזה בעצם מה שמייחד את הכתיבה שלו, שהוא לא כותב על דברים גדולים כמו אידאות ופוליטיקה, הוא כותב על אנשים, ואיפשהוא הוא גם כותב על עצמו.
יצא לי לשמוע לא פעם ברדיו שיר מפגר, משהו עם נמסטה. כל פעם שהשמיעו אותו אמרתי לעצמי ״באנה מה זה המילים המפגרות האלה ומי זה הזמר המחורבן הזה״. עכשיו הסתבר לי שזה הלנון ומקרטני של 2018-סטטיק ובן-אל. בושה שאלה גיבורי התרבות שלנו.
