בליץ בדרבי בקיץ 1988 טוטנהאם חטפה ממש מתחת לאפה של יונייטד את פול גסקוין, השחקן הצעיר המצטיין של הליגה עונה לפני כן. גאזה שבטיח לפרגי שהוא יחתום ביונייטד שינה ברגע אחרון את דעתו. פרגי טען באוטוביוגרפיה שהסיבה לכך הייתה שטוטנהאם קנתה למשפחתו של גאזה בית בלונדון. התרנגולים שילמו 2.2 מיליון פאונד עליו ושברו את השיא הבריטי. כבר במשחקו השני במועדון צפה לו הדרבי הגדול של צפון מזרח לונדון. תאריך:. 10.9.1988 איצטדיון: וייט הארט ליין מעמד: דיוויז'ן ואן הישן, מח' 3 הרכבים: טוטנהאם הוטספור: בובי מימס, מוטצ'ל תומס, טרי פנוויק, בראיין סטאזם(דיוויד האוולס), כריס פיירקלף, גארי מאבוט, ויני סמוייז(פול מוראן), פול גאסקוין, כריס וודל, פול אלן, פול וולש. מאמן: טרי ונבלס ארסנל: ג'ון לוקיץ', דיוויד אולירי, טוני אדמס, לי דיקסון, נייג'ל וינטרברן, דיוויד רוקאסל(46' דיוויד רוקאסל), בראיין מרווד(46' פרי גרובס), פול דיוויס, מייקל תומס, אלן סמית, פול מרסון. מאמן: ג'ורג' גראהם בליץ של 3 שערים תוך 9 דקות בסופו של דבר הביאו לארסנל ניצחון חשוב בדרבי וכמו שקורה לא פעם במשחקים בו מובקעים הרבה שערים במחצית הראשונה, במחצית השנייה לא קורה יותר מדי וגם כאן הצופים ראו את כל השערים עד המחצית. גאזה עם שערו הראשון בטוטנהאם.
הפעם האחרונה(עד מחר)בה נפגשו ארסנל וטוטנהאם בוומבלי עונת 90/91 הייתה אחת העונות הגדולות בתולדות ארסנל. התותחנים בהדרכת ג'ורג' גרהאם ובכיכובם של החלוץ המקומי אלן סמית'(27 שערים)וחלוץ הרכש השוודי אנדראס לימפר(13 שערים) דרסו את הליגה באותה עונה וזכו באליפות די בקלות כשלאורך כל העונה הם הפסידו רק במשחק אחד(ללא אחרת מאשר צ'לסי אז קבוצת תחתית חלשה),כמו כן באותה עונה הייתה לארסנל הגנת ברזל שספגה רק 18 שערים הרבה בזכות שוער הרכש החדש דיוויד סימן. על מנת להפוך את העונה הזו לגדולה עוד יותר חלמו בהייבורי על זכייה בדאבל 20 שנה בדיוק אחרי הדאבל הקודם בו זכו, ארסנל התקדמה עד לחצי גמר הגביע והמכשול היחיד שעמד בינה לבין הגמר הייתה לא אחרת מטוטנהאם יריבתה המושבעת והשנואה מצפון לונדון. התנרגולים כמעט כרגיל באותן שנים היו קבוצת מרכז טבלה בינונית ולמעט שני הבינלאומיים גארי ליניקר ופול גאסקוין היה לה סגל אלמוני ואפור למדי, ובכל זאת למרות הכישלון בליגה עשו התרנגולים ריצה יפה בגביע והצליחו להתקדם עד לשלב חצי הגמר בוומבלי שם כאמור חיכתה להם יריבתה העירונית השנואה שעל הנייר נחשבה לפייבוריטית ברורה מולה, רק על הנייר. הרכבים: טוטנהאם הוטספור: אריק טרוסטודאט, ג'סטין אדינבורו, פט ואן דן האווי, סטיב סידגלי, דיוויד הוולס, גארי מאבאוט(קפטן), פול סטיוארט, פול גאסקוין, וויני סאמוואיס, גארי ליניקר, פול אלן. ארסנל: דיוויד סימן, לי דיקסון, ניג'ל וינטרבורן, מייקל תומאס, סטיב בולד, טוני אדאמס(קפטן), קווין קמפבל, פול דיוויס, אלן סמית', אנדראס לימפר, דיוויד אולירי, פרי גרובס. כך הצליחה טוטנהאם למנוע מיריבתה השנואה ביותר להיות הקבוצה האנגלית הראשונה אי פעם שזכתה בשני דאבלים(5 שנים מאוחר הייתה מנצ'סטר יונייטד הראשונה לעשות זאת),בגמר ניצחו התרנגולים 1-2 בהארכה את נוטינגהאם פורסט משער עצמי אומלל של מגן נבחרת אנגליה דאז דס ווקר וזאת למרות שגאסקוין נפצע והוחלף כבר בדקה ה-17. היה זה הגביע השמיני והאחרון עד כה של טוטנהאם והיה זה אגב גם התואר היחידי בו זכו פול גאסקוין וגארי ליניקר בקבוצה אנגלית כלשהי. חצי שנה מאוחר יותר נפגשו שתי הקבוצות שוב בוומבלי במשחק על מגן הצדקה לפני עונת 92, משחק שהסתיים בתיקו ללא שערים ובאותה תקופה כשהיה משחק מגן הצדקה מסתיים ללא הכרעה היה התואר מתחלק בין שתי הקבוצות. למרות שכביכול היה זה המשחק האחרון באמת שנערך בין שתי הקבוצות בוומבלי לא החשבתי אותו בכוונה לכזה מאחר והוא לא שוחק במסגרת תחרותית רשמית כמו הליגה/הגביע האנגלי/גביע הליגה והיה יותר על תקן של משחק ידידות סמלי.
ויקום המלפפון ויכה את הגנן http://myzone.qj55f0vgxpns7cidqiz3.maxcdn-edge.com/wp-content/uploads/2014/11/hodgsin-halmstads.Xxx הכדורגל השוודי הושפע רבות מזה האנגלי, בגלל לא מעט שחקנים ומאמנים שהגיעו לעבוד במדינה הזו. הגדול שבהם ג'ורג' ריינור שאימן את נבחרת שוודיה בין 1946 ל - 1954 ובין 1956 ל - 1958 והביא לזה זכיה ומדליית ארד במשחקים אולימפיים(1948 ו - 1952 בהתאמה, אז שחקו נבחרות לאומיות שם) וכמובן הגעה לגמר של המונדיאל הביתי ב - 1958. בין מאמנים אחרים המפורסם שבהם הוא הינשוף שללא ספק יאהב להזכיר לכם את האליפויות שוודיה שזכה בהם בשנות השמונים. רוב השחקנים האנגלים היו אלמוניים והגיעו מליגות נמוכות של אנגליה אך היו גם כמה שהפכו למפורסמים כמו טדי שרינגהאם ופיטר קראוץ'. לכן אולי ההשפעה הזו תרמה לכך שהקבוצות השוודיות הדיחו בעבר 4 פעמים את הקבוצות האנגליות מגביע אירופה במשחק בית וחוץ. לכך אפשר להוסיף גם את שלב הבתים בליגת האלופות ב - 1994/95 שם גטבורג עלתה לרבע גמר ע"ח של יונייטד, אז בהופעה הראשונה בצ'מפיונס. בפעם הראשונה הייתה זו צ'לסי שנפלה. אחרי שזכתה בגביע המחזיקות בעונת 1970/71, עונה אחר כך היא החלה את מסע השמירה על הכתר כשהמטירה 21 שערים על קבוצה מלוקסמבורג. בשמינית גמר חיכתה לה אטווידברגס. אחרי 0:0 בשוודיה, צ'לסי עלתה ליתרון בגשר אך ספגה את השיוויון ונפרדה מהתואר. סיבוב ראשון של גביע אופ"א ב - 1982/83 - סותון עם שחקנים כמו אלוף עולם 66 אלן בול, פיטר שילטון וגם בלמה לעתיד של ליברפול בשנות התשעים מרק רייט שיחקה מול נורצ'ופינג הקטנה שהכתה במשחק הראשון בדל עם צמד של מי שיככב באיאקס בעתיד סטפן פטרסון. סטיב ויליאמס השווה בפעם הראשונה ורייט השווה בפעם השנייה ממש לפני סיום המשחק, אך 0:0 בגומלין העלה את השוודים. https://footballpinkdotnet.files.wordpress.com/2016/08/trelle.Xxx בלקברן רוברס בהופעתה הראשונה אי פעם באירופה פגשה במסגרת הסיבוב הראשון של גביע אופ"א 1994/95 את טרלבורג ובמשחק הראשון באיווד פארק נכנעה במפתיע לשער יחיד של סאנדל. בגומלין בלקברן עלתה ליתרון 1:0 משערו של סאטון, אך קרלסון השווה. שירר העלה בדקה ה - 82 את האנגלים ליתרון 2:1 שהיה מעלה אותם כמובן לשלב הבא בשערי חוץ, אך כעבור 3 דקות שוב קרלסון כבש והדיח את בלקברן, שהתרכזה בליגה וזכתה באליפות. http://1.bp.blogspot.com/-tZyCQQJw9FE/UnaVVmHKQEI/AAAAAAAAKOI/a7WpJbztvBU/s1600/kamark+ince.Xxx באותה עונה בשלב הבתים של ליגת האלופות מנצ'סטר יונייטד וגטבורג שובצו באותו בית(יחד עם גלטסראי וברצלונה). כבר במחזור הראשון השדים אירחו את השוודים באולד טראפורד. גטבורג עלתה על לוח התוצאות ראשונה משער של אותו סטפן פטרסון שכבר התעלל בסותון 12 שנים לפני כן. גיגס וקנצ'לסקיס הפכו לפני שסטפן רן הבינלאומי השווה, אך גיגס עם השני ולי שארפ קבעו ניצחון 4:2. במחזור החמישי באה הנקמה של גטבורג. יונייטד שהייתה צריכה לתמרן את ההרכב מבחינת זרים, כיוון שדניס ארווין האירי נחשב לכזה באירופה, עלתה בנוסף עם קנטונה וקנצ'לסקיס בהרכב וזה אומר שלא היה מקום לשמייכל. ג'ספר בלומקוויסט(שיפתח בהרכב השדים בגמר של 99) העלה את גטבורג ל - 1:0, מרק היוז השווה בדקה 64 אך כעבור דקה מגנוס ארלינגמרק קבע 2:1 לפני שפונטוס קמארק(שזמן לא רב אחר כך יעבור ללסטר של אוניל) קבע בפנדל את התוצאה הסופית 3:1. בסופו של דבר המשחק הזה הכריע שגטבורג תעלה מהמקום הראשון בבית ואילו יונייטד תשאר בחוץ בגלל מאזן משחקים פנימיים מול ברצלונה. וההדחה האחרונה עד כה התרחשה בסיבוב הראשון של גביע אופ"א 1996/97. אסטון וילה שיחקה מול הלסינבורג ובמשחק הראשון בוילה פארק הוציאה 1:1. בגומלין רק 0:0 שלח את אסטון וילה הביתה למרות הרכב שכלל שמות כמו גארת סאותגייט, דוייט יורק, אלן רייט, סטיב סטואונטון, אוגו אהיוגו, מרק דרייפר וסאבו מילושביץ'. גם פול מקגראת שותף. http://4.bp.blogspot.com/-2OE4PqZt8sc/VD2Jghct5VI/AAAAAAAAGVE/oyvzKO9pw98/s1600/Nottingham%2BForest%2B1980%2BFrancis%2Bothers%2B3.Xxx בצד ההצלחות אפשר להזכיר שנוטינגהאם פורסט זכתה בגביע אלופות השני שלה אחרי ניצחון 1:0 בגמר על מאלמו ב - 1980 משערו של האיש ומיליון הפאונד הראשון בכדורגל האנגלי - טרבור פרנסיס. הקבוצות יפגשו שוב בסיבוב ראשון של גביע אופ"א ב - 1995/96 וגם הפעם נוטינגהאם פורסט תנצח אבל רק בשערי חוץ. בראיין רוי ההולנדי כבש את השער המכריע בסיטי גראונד ונוטינגהאם עשתה את כל הדרך עד לתבוסה לבאיירן ברבע. אוהדי ניוקאסל זכו להיות הראשונים באנגליה לצפות בפרדי ליונברג הצעיר נכנס כמחליף מול קבוצתם במדי הלמשטד בגביע אופ"א של 1996/97, אך היה חסר אונים לעזור לקבוצתו שהובסה 4:0. בגומלין השוודים ניצחו רק 2:1. העורבים גם הם נעצרו בשלב רבע הגמר ע"י מונאקו המצוינת. ככה שהקהל של ניוקאסל בעצם חנך גם את הנרי בממלכה ארסנל עצמה לא פגשה התנגדות שוודית רבה מדי עם ניצחון קל 5:1 בהייבורי על גטבורג ברבע גמר מחזיקות 1979/80 בתקופה בה כיכב אצל התותחנים אליל הקהל ליאם ברדי. 0:0 בגומלין. https://www.dreamteamfc.com/c/wp-content/uploads/sites/4/2017/03/Arsenal8.Xxx?strip=all גם בשלב הבתים הראשון של ליגת האלופות ב - 1999/00 ארסנל לא פישלה מול יריבה שוודית עם ניצחונות 3:1 בוומבלי(ליונברג, ושני גולים ממש לקראת הסיום של הנרי בשערו האירופי הראשון עבור ארסנל ודאבור שוקר) ו - 3:2 בחוץ(אוברמרס צמד ושוב דאבור שוקר) על א.י.ק סולנה.
כתבת יפה אך רק תיקון טעות קל: נוטינגהאם ניצחה את מאלמו בגמר גביע האלופות ב-1979 ולא ב-1980, בגמר ב-1980 הם ניצחו 0:1 את המבורג בשורותיה שיחק קווין קיגן.
הקוסם מברזיל לא הושיע ז'וזה מוריניו, אלוף אירופה מכהן, שאף לשמור על התואר הזה הפעם עם קבוצתו החדשה צ'לסי שהוליכה בבטחה את הפרמייר ליג. רצה הגורל וכבר בשמינית הגמר ההגרלה זימנה לה יריבה קשה בדמות ברצלונה ששאפה לחזור לקדמת הבמה גם בספרד וגם באירופה אחרי לא מעט שנים של דשדוש, אך בשלב הבתים סיימה רק שנייה למילאן. במשחק הראשון הקטלונים ביצעו מהפך, אחרי שבלטי כבש שער עצמי, מקסי לופס וסמואל אטו קבעו 2:1 והכל פתוח בגומליו תאריך: 8.3.2005 איצטדיון: סטמפורד ברידג' מעמד: שמינית גמר ליגת האלופות, גומלין הרכבים: צ'לסי: פטר צ'ך, ג'ון טרי, ריקרדו קרבליו, פאולו פריירה(51' גלן ג'ונסון), ויליאם גאלאס, ג'ו קול, קלוד מקללה, פרנק למפארד, דמיין דאף(86' רוברט הות), מתיאה קז'מן, איידור גודיונסן(79' טיאגו מנדש). מאמן: ז'וזה מוריניו. ברצלונה: ויקטור ולדס, קרלס פויול, אולגר פרסס, ז'וליאנו בלטי(84' לודוביק ז'ולי), ג'ובני ואן ברונקהורסט(46' סילביניו), צ'אבי, ז'רארד, דקו, אנדרס אינייסטה(86' מקסי לופס), רונלדיניו, סמואל אטו. מאמן: פרנק רייקרד השער השני של רונלדיניו נחשב אולי להכי יפה שלו או אחד משלושת היפים, אך טרי גילה אופי ווינריות וכמובן ממש לא בפעם האחרונה. אחרי המשחק רבים חשבו שצ'לסי הפייבוריטית המרכזית לזכות במפעל, אך לרפא הייתה דעה אחרת...
644 משחקים בווסט האם , 108 בנבחרת. העביר כמעט את כל הקריירה אצל הפטישים ולכן גם ארון תארים קבוצתיים שלו קטן - גביע אנגלי וגביע המחזיקות. אף פעם לא סיים מעל מקום 5 בליגה. סיים שני בכדור הזהב של 1970. כמה שכדורגל השתנה מאז.
הזכייה המרגשת ביותר של שחקן אנגלי בגביע הליגה טוני קוטי ייזכר כאחד החלוצים האנגלים הטובים בליגה הבכירה בשנות ה-80 וה-90 אך יחד עם זאת הוא גם ייזכר כאחד הטרגיים שבהם. קוטי על אף היותו חלוץ אדיר מעולם לא זכה להופיע בקבוצת צמרת שנאבקה על האליפות וזכתה בה וגם בגביע האנגלי לא שפר עליו מזלו ובגמר היחיד בו השתתף הפסידה הקבוצה בה שיחק(אברטון), גם בנבחרת אנגליה לא יכול היה קוטי להתמודד על מקום בהרכב מול החלוצים הגדולים דאז בכדורגל האנגלי(ליניקר ובירדסלי ולאחר מכן שירר ושרינגהאם) ואי לכך רשם במדיה רק 7 הופעות שרובן היו במשחקי ידידות. קוטי (יליד 1965) גדל בווסטהאם והחל להופיע בקבוצת הבוגרים שלה בגיל 17, ווסטהאם כמעט כמו תמיד הייתה בתקופה ההיא לא יותר מקבוצת מרכז טבלה בינונית וטבעי היה שקוטי שהתגלה במדיה ככובש שערים מחונן(92 שערים בשש עונות) ישאף להגיע לקבוצה גדולה ממנה שנאבקת בצמרת על האליפות,ואכן בקיץ 1988 הוא נקנה ע''י אברטון שנחשבה לאחת הקבוצות הטובות ביותר באותה תקופה תמורת 2.2 מיליון ליש'''ט. לרוע מזלו של קוטי דווקא בעונה ההיא החלה הדעיכה הגדולה של אברטון שהפכה מקבוצת צמרת חזקה לקבוצת מרכז טבלה בינונית(ולאחר מכן אף לקבוצת תחתית),קוטי כבש עבור אברטון 72 שערים בשש עונות אבל גם סבל מיותר מדי פציעות והיעדרויות רבות בעונות ההן שמנעו ממנו לסחוף את אברטון להישגים ואולי גם מנעו ממנו להגיע לקבוצה חזקה ממנה בה יכול היה לזכות בתואר. בתום העונה הראשונה שלו במדי אברטון הוא העפיל עימה לגמר הגביע אך זו הפסידה בו ליריבתה העירונית המושבעת ליברפול 2:1, תואר ראשון בקריירה של קוטי התפספס לו. בקיץ 94 שוחרר קוטי מאברטון וחזר לווסטהאם ולמרבה האירוניה דווקא באותה עונה זכתה אברטון בגביע האנגלי לאחר ניצחון סנסציוני בגמר על מנצ'סטר יונייטד, ווסטהאם הייתה כרגיל קבוצה מרכז טבלה/תחתית בינונית וקוטי כצפוי לא הצליח לזכות במדיה בתואר ראשון בקריירה שככל שהלכה והתקדמה התגלתה כקריירה מפוספסת. בתום שנתיים בווסטהאם עבר קוטי לליגה המלזית במה שנראה היה כתחנה אחרונה בקריירה לפני פרישה. קוטי שיחק בקבוצת סלינגור וזכה איתה בגביע המלזי ואולי הזכייה הזו הגבירה אצלו את התאבון לחזור לפריימרליג ולנסות בכל מחיר לזכות בתואר מקומי ראשון בקריירה ואכן בקיץ 97 חזר קוטי לאנגליה והצטרף ללסטר סיטי שעונה קודם לכן זכתה בגביע הליגה. את רוב העונה הראשונה אצל הזאבים החמיץ קוטי עקב פציעה ולסטר לא הצליחה להגיע רחוק באף אחד ממפעלי הגביע בהן השתתפה באותה עונה אבל עונה לאחר מכן סוף סוף אחרי 10 שנים ניתנה לקוטי הזדמנות לזכות בתואר כאשר לסטר בהדרכת מרטין אוניל ובכיכובו של אמיל הסקי עשתה ריצה יפה בגביע הליגה והגיעה עד לגמר בו פגשה בטוטנהאם וגם בתום המשחק הזה(בו שיחק קוטי 90 דקות) נדמה היה שהמזל הרע רודף את קוטי כאשר לסטר הפסידה 1:0 משער של אלן נילסן בדקה ה-90, ובסיום המשחק נראה קוטי בן ה-34 ממרר בבכי על הזדמנות שהייתה ככל הנראה אחרונה לזכות בתואר בקריירה שנראתה כאמור מאוד מוחמצת. אבל כמו שאומר המשפט מהאגדות "סוף טוב הכל טוב" כך גם מזלו הטוב של קוטי סוף סוף שפר עליו בעונה העוקבת שפתחה את האלף החדש(שנת 2000 כמובן) וגם בה עשתה לסטר ריצה יפה בגביע הליגה כשעל הדרך היא מדיחה בשמינית הגמר את לידס יונייטד החזקה בפנדלים ובחצי הגמר את אסטון וילה, ובגמר ציפתה לה הפעם יריבה מפתיעה מתחתית ליגת המשנה בשם טרנמיר רוברס. האם פעם יהיה המזל הטוב לצידו של קוטי בן ה-35 בהזדמנות האחרונה בהחלט שלו לזכות בתואר מקומי? לסטר סיטי: טים פלאוורס,פרנק סינקלייר,מאט אליוט(קפטן),גארי טאגרת',סטיבי גופי,מוזי איזט,ניל לנון,סטפן אוקיס(אנדי אימפי 77),אמיל הסקי, טוני קוטי(איאן מרשל 89). כך זכה טוני קוטי בפעם הראשונה והיחידה בקריירה שלו בתואר מקומי שהיווה סיום מתוק לקריירה די טרגית ומוחמצת אבל התואר הזה גם כל כך הגיע לו בשל היותו חלוץ אדיר שלא היה מוערך מספיק בממלכה ולכן הייתה זו לדעתי הזכייה המרגשת ביותר של שחקן אנגלי כלשהו בגביע הליגה. את העונה שלאחר מכן פתח קוטי בלסטר אבל אחרי שני משחקים עבר לנוריץ מליגת המשנה בה שיחק 7 משחקים בלבד לפני שעזב למילוול מהליגה השלישית ולאחר שני משחקים בשורותיה הוא הודיע בגיל 35 על פרישה מכדורגל ובכך סיכם קריירה מפוספסת שהסתיימה כאמור בטעם מתוק מאוד. הזכייה היחידה של שחקן כלשהו בתואר ראשון בקריירה בגילו המבוגר של קוטי וממש על סף סיום הקריירה שהזכירה לי את הזכייה הנ''ל של קוטי הייתה של שלום תקווה שבגיל 34 זכה במדי הפועל ת''א לראשונה בקריירה שלו בתואר(גביע המדינה) ובעונה לאחר מכן שהייתה עונתו האחרונה בקריירה הוא קינח בדאבל מתוק במיוחד.
לא הרבה שחקנים יכולים להתהדר בכך שכבשו מעל 200 שערי טופ פלייט. אז קוטי אחד מהם. גם השחקן הצעיר של העונה - 1985/86.
לא הבנתי עד היום מה גרם לבובי רובסון להעדיף את סטיב בול ששיחק בליגה השלישית(!) על פני קוטי בסגל של נבחרת אנגליה למונדיאל 90 כחלוץ מחליף לחלוצים הבכירים ליניקר ובירדסלי?
קראתי על סטיב בול. הבנתי שהיה לו איזה קטע סטייל ג'רארד. הוא פשוט סירב לעזוב את מועדונו בו הפך לסמל. היו לו הרבה הצעות מטופ פלייט ואפשר להניח שהוא בהחלט היה חלוץ טוב גם יחסית לליגה עליונה.
סיכום המחזור באנגליה ששודר בערוץ 1 בפורים 1990. בתפריט: במשחק המרכזי אסטון וילה שרצה לאליפות מפסידה בקובנטרי, שער ניצחון ביזארי לנוטינגהאם פורסט על סיטי, ליברפול עם ניצחון דחוק על מילוול, ריי ווילקינס בשלהי הקריירה וק.פ.ר מפתיעים את ארסנל, קאמבק גדול לצ'לסי בסאות'המפטון, אלן פארדיו כובש שער ניצחון לפאלאס בליין, הקרייזי גאנג מנצחים את אברטון, ובמשחק תחתית באולד טראפורד יונייטד דורסת את לוטון טאון. ובונוס בסיום: שערים נפלאים של לה-טיסייה הצעיר במשחק השלמה מול נוריץ'.
