אני לא זוכר נבחרת מצוינת. היו שלושה שחקנים ברמה גבוהה-בקהאם, אואן ופרדיננד, ובנוסף סקולס שהוא שם גדול אבל בנבחרת אף פעם לא עשה הרבה. ג'רארד היה פצוע, ורוב ההרכב היה דני מילסים, טרבור סינקליירים וכמובן האגדה אמיל הסקי. בדיעבד מגיע לאריקסון תואר אצולה על מה שהוציא מהנבחרת בהשוואה לקודמיו ויורשיו.
http://photos1.blogger.com/blogger/1202/359/1600/ronaldo_2006.Xxx מה שיפה בדיון שהוא יישאר מתכונת מצומצמת ולא כל אחד יזרוק עשרה רגעים ואני זה שחוטא בזה, אבל הייתי מזכיר גם את היום בו רונאלדו הפך למבקיע המצטיין בתולדות המונדיאל עם השער ה-15 שלו כשכבש נגד גאנה בשמינית הגמר כבר בדקה החמישית, ועקף את פלה. וכיוצא בזה, כשמירוסלב קלוסה שבר את שיאו במונדיאל 2014 הרגשתי קצת עצוב. מפרגן לקלוסה והוא ודויד ויאה הם משחקני הנבחרת הטובים ביותר בתקופה הזו, אבל עדיין, נשתמש בקלישאה 'רונאלדו זה רונאלדו'. לגבי נבחרת אנגליה ההיא - מקמנמן לא זומן כי לא אהבו את הגישה שלו, לא היה כל-כך קיצוני בקו שמאל וסקולס איכשהו 'התנדב' לשחק שם. אואן היה מפלצת, מסכים. זו הייתה נבחרת טובה שאולי הייתה יכולה לעבור את גרמניה של ה-1:0ים הקטנים ואוליבר קאן או את ספרד\קוריאה למרות השיפוט המכור, אבל ברזיל לדעתי הייתה גדולה עליה. ב-2004 אואן ובקהאם היו פחות טובים אבל היו שחקנים אחרים כמו רוני, ג'ררארד[למרות המסירה ההיא], לאמפרד, ואנגליה עשתה שטויות נגד צרפת והפגינה לוזריות רגילה נגד פורטוגל, שאני מניח שעדיין שונאים אותה.
אז אני אעזור לזכרון שלך- בשער היה סימן, אומנם הטעות בשער של רונאלדיניו תזכר לדורות אבל איפה השקט היחסי שהיה איתו(והנסיון) ביחס לכל הבררה שבאו אחריו. אשלי קול היה בתחילת הדרך אבל מרענן רשמי(היה טוב מאוד בדרך לקריירה מצליחה מאוד בנבחרת), פרדיננד, סול קמפבל זה סלע של הגנה שהיום רק אפשר לחלום על רבע ממנה. ניקי באט שם ששכחת בפיק של הקריירה, לא כוכב אבל שחקן טוב מאוד שיכול להוסיף לאיזון שבין הגנה להתקפה. סקולס בנבחרת ההיא שיחק איפה שהיה צריך לשחק באותם שנים(ליורו הוא כבר הוקרב לאגף שמאל וזה מה שלנצח ימנע מאריקסון להיות קשור איכשהוא לסיכוי לקבל תואר אבירות). בהתקפה היה חלוץ על בשיא של הקריירה. בנבחרת ההיא היה איזון של הגנה חזקה מאוד עם יכולת לשלוט בכדור ולהכתיב קצב מול כל נבחרת בעולם כמעט(כמה זה הזוי בכלל להזכיר את זה בהקשר של נבחרת אנגליה מהעשור האחרון לפחות). מה לא עבד? השגעון הקבוע הזה בלהאמין בכל מיני גלמים כמו הסקי ווטרבור סינקלייר(לפני שנפצע גם דני מרפי היה בתוכניות של אריקסון, תהרוג אותי אין לי מושג למה) בזמן שיש לך כשרונות כמו פאולר שנרקבים על הספסל. אתה אומר לי שהנבחרת הזאת הוציאה הרבה יותר ממה שהיא הייתה שווה? אז או שהיית ממש צעיר כשהיא עלתה לשחק באותו מונדיאל או שבאמת הדמיון מתעתע בך. זו הייתה הנבחרת הכי מדוברת באותו מונדיאל בקוריאה יפן, לגמרי מהפייבוריטיות ללכת על הסוף ועם "הכוכב" הכי גדול של אותם ימים. אני הרגשתי שכרגיל, המאמן עוצר את הנבחרת הרבה יותר מהשחקנים עצרו את עצמם מלהצליח. להפסיד לברזיל כמובן שזו לא בושה אבל ההתחלה הייתה מבטיחה, למרות הלחץ והכל. טורניר אחד אחר כך אריקסן כבר איבד את עצמו לדעת או שסתם חשף את מה שהיה אפשר לחשוד מלכתחילה- שמדובר בבלוף, בלוף גדול מאוד עם גינונים.
אני משוכנע שדיברו קצת יותר על ארגנטינה עם הכישרון ההתקפי העצום וההתלבטות בין קרספו לבטיסטוטה, זו שטחנה את המוקדמות, וגם על צרפת שזללה את המונדיאל הביתי והיורו אחר-כך, יותר מנבחרת אנגליה. בסופו של דבר ההדחה מול ברזיל הייתה אכזבה אבל לא כישלון גדול, היא הפסידה משתי הברקות גדולות של רונאלדיניו. לא הייתי אומר גם שאנגליה הכתיבה קצב וכדומה, לצד משחק כמו 5:1 גדול נגד גרמניה(אואןX3) גם היו כשלונות במוקדמות והעפלה למונדיאל עם הגול הפסיכי של בקהאם נגד יוון בבעיטה חופשית והתוצאה הייתה רק 2:2. מסכים שזו הייתה הנבחרת האנגלית הטובה ביותר שאני ראיתי(אוהד כדורגל משנת 2000) ואף שחקן מהיום לא נכנס להרכב שם להוציא אולי את קיין. ועכשיו רגע טראגי - האדום של זידאן בגמר. הוא הציג בטורניר הזה כדורגל קסום, כמי שיודע ששעון החול אוזל ושריקת הסיום תהיה שריקת הסיום של הקריירה. הדיח את ספרד, ליהטט נגד ברזיל, כבש את השער נגד פורטוגל. ובגמר נגד איטליה כבש בקור-רוח מצמרר בהקפצה מול בופון. איטליה השוותה אבל צרפת לחצה, ובהארכה הוא כמעט ניצח את המשחק במלוא הדרו ופדחתו. ואז הדם עלה לראש, הראש ירד עמוק לחזהו של מטראצי והקריירה של זידאן הסתיימה בטונים צורמים, כשהוא חולף עצוב ליד הגביע. תמוה, כמו כל הגאונים. זידאן אגדה ותמיד יזכר כאחד הגדולים בהיסטוריה, אבל אם היה זוכה בעוד מונדיאל - וואו. בחרו בו כשחקן הטורניר למרות שקנבארו היה ראוי אבל זו נחמת עניים. זה היה רגע עצוב עבורי יותר מכל הדחה של ספרד.
אנגליה של 2006 היא לדעתי החמצה גדולה יותר מאנגליה של 2002. נכון זו הייתה נבחרת אפורה ומשעממת שכל משחק שלה באותו מונדיאל יכול היה לגרום לתרדמת מעיקה ובכל זאת זו הייתה נבחרת יעילה מאוד עם חוליית הגנה שהייתה איתנה כמו סלע שהיום סאותגייט רק יכול היה לחלום עליה(פרדיננד-נוויל-אשלי קול-טרי וגם רובינסון לפחות אז היה שוער לא רע בכלל) ולאורך כל אותו מונדיאל היא ספגה רק 2 שערים שגם הם היו במשחק די חסר משמעות מול שבדיה במשחק האחרון של שלב הבתים. לדעתי הנבחרת הזו כרגיל סבלה מקללת פורטוגל(הייתה בינונית להחריד באותו מונדיאל) כשהיא הפסידה לה בפנדלים ברבע הגמר באותו משחק מרגיז שההחמצה הבלתי נתפסת של ג'ו קול שבעט לשמיים מ-5 מטר תיזכר שם לדיראון עולם וגם ווין רוני עשה את שלו עם אותה דריכה על הביצים של קושטיניו שעלתה לו בכרטיס אדום. באותו מונדיאל כזכור למעט נבחרת גרמניה כל הנבחרות גילו אפרוריות מדהימה ובלתי נסבלת ואילו אנגליה הייתה מתמודדת בחצי הגמר מול צרפת(שקמה ונפלה על זידאן) יש סיכוי בהחלט לא רע שהיא הייתה מתקדמת לגמר מול איטליה ושם הכל היה יכול לקרות... ובחזרה לאנגליה של 2002- עם כל הכבוד לניצחון היפה על ארגנטינה צריך לזכור שאנגליה סיימה בשתי תוצאות תיקו די מביכות מול שבדיה וניגריה שאלמלא הן היא הייתה מסיימת במקום הראשון בבית(מה שכן קרה ב-2006) ובכך הייתה נמנעת ממפגש מול ברזיל ברבע הגמר ואולי היה לה סיכוי גבוה יותר להתקדם לפחות לחצי הגמר.
זאת הייתה הנבחרת הכי מדוברת בגלל שבקהאם היה הכוכב הכי גדול בעולם באותו זמן, זה לא היה קשור ליכולת מקצועית של הנבחרת. סימן כבר היה בשלהי הקריירה וספג שערים מצחיקים גם במדי ארסנל. רובי פאולר באותו שלב כבר היה בירידה בקריירה ואחרי שעזב את ליברפול, הוא לא היה מושיע. בסופו של דבר זה הרכב אנגלי אפרורי עם מעט כוכבים, כמו תמיד. מאז 1990 הסטנדרט של אנגליה זה שלב בתים/שלב הנוקאאוט הראשון. טיילור ומקלארן היו החריגים לרעה שאפילו לא עלו לטורניר, והחריגים לטובה היו ונבלס-בטורניר אחד עם ביתיות, ואריקסון פעמיים. כנראה שזה לא מקרי. עם כמה שהוא אדם דוחה, הקדנציה שלו הייתה טובה.
אנגליה הייתה פייבוריטית אפילו מול ארגנטינה בבתים. דיברו על אנגליה הרבה יותר(לצערינו ברוב הפעמים מדברים על אנגליה הרבה יותר ממה שמגיע לה). לא טענתי שזו הנבחרת האנגלית הגדולה בכל הזמנים(בעידן המודרני) טענתי שזו נבחרת שממש לא הוציאה יותר ממה שהיא הייתה שווה בפועל והיא הרבה יותר מנבחרת של שלושה שחקנים גדולים.
ב- 2002 הייתה הפעם האחרונה שלאנגליה היה סגל מבטיח לרמות הגבוהות ביותר. זה הדור האחרון שברובו גדל בעידן טרום בוסמן והצפת הזרים.
רובי פאולר עבר באותה עונת מונדיאל(באמצע שלה אם אני לא טועה) ללידס. הוא נתן שם חצי עונה טובה מאוד, הוא היה שם שהיה צריך להלקח בחשבון הרבה לפני הסקי. לצערי בעידן ההוא היה מושרש בתרבות האנגלית שליד חלוץ קטן וזריז צריך לשים טנק מרכבה סימן 4 כדי "שיאזן" אותו, זה היה הקו המנחה. באנגליה התשחררו מהקו המנחה הזה בערך אחרי מונדיאל 2010(אז הביאו את הסקי מהמתים פחות או יותר), בערך עשור אחרי שאר העולם. אתה צריך להפריד לגמרי מנבחרות אחרות. אנגליה תמיד איכזבה(גם ביורו ההוא 96, שם באמת הייתה נבחרת מדהימה, בקנה מידה היסטורית לדעתי, פספוס ענק וקורע לב של נבחרת שבאמת הייתה יכולה ללכת עד הסוף)ף הנבחרת של 2002 באה עם ציפיות, לחץ ובצדק. ולא זה לא היה רק בגלל בקהאם הכוכב הכי גדול באותם זמנים. הייתה שם נבחרת של המון שחקנים שכבר קנו לעצמם שם בכדורגל העולמי. סימן היה בירידה אבל עדיין שוער ששומר ברוב הזמן על יציבות וכשארסנל הייתה כוח מוביל מאוד בכדורגל העולמי באיזור השנים הללו. איפה זה והשוערים שהגיעו אחריו שהיו עולים עם סימן של שתן על התחתון עוד לפני שנבעטת הבעיטה הראשונה. קמפבל הביא איכות ומנהיגות שם להגנה שכללה שני חלקים צעירים ומוכשרים. סקולס שיחק שם בעמדה יחסית טבעית בשבילו לאותם שנים וזה היה חתיכת פלוס אדיר, בכל שנייה היו סוג של שני מנהלי משחק בהתקפה של אנגליה. כמובן שהיו את הטעויות הקבועות ואפילו על גבול הפושעות שכל מאמן אנגלי מהדור הזה היה חייב לעשות כאיזה סימן היקר. הקדנציה שלו הייתה טובה? ב2004 הוא קיבל את הרוסטר הכי טוב בעולם, אולי מהגדולים בהיסטוריה של הכדורגל. אני לא רוצה לזכור את שנת 2004, אני מדחיק אותה עדיין. רק מי שהזכרון מתעתע בו או שהיה מאוד צעיר יזכור את אריקסון לחיוב, מבחינתי הוא פושע. אתה יודע, אתה לא מדבר פה עם אנגלופיל או אחד כזה שקל לו להרים לנבחרת אנגליה. אני פחות או יותר כבר איזה 8 שנים מריץ ברשת מפעל שכל מטרתו להוריד את אנגליה לגבהים האמיתיים שלה(בתנאי טורניר היא איפשהו בין קוסטה ריקה לריקה בלי הקוסטה). מפעל של בדיחות שלצערינו רק מתעצם מטורניר לטורניר. אבל המפעל הזה נוצר כי מן הסתם בעבר היה ממה להתרשם וממה לפתח ציפיות. הנבחרת של 2002 הייתה אחת כזאת. לא היה אוהד כדורגל אנגלי שערב פתיחת הטורניר לא בא עם ציפיות שמהנבחרת ההיא תבוא הישועה ואם נכשל זה בפנדלים. הנבחרת הזאת סומנה ללכת עד הסוף והיא ממש לא הייתה אנדרדוג מול ארגנטינה(כמה שזה נשמע הזוי בימים אלה).
אני מסכים עם התרסיס, ב 2004 היה לנו את הליינאפ הטוב ביותר בטורניר והיינו חייבים ללכת עד הסוף. אפילו ההשעיה של פרדיננד לא ממש פגעה כי קינג היה בלם על כשהיה כשיר.
קינג, קמפבל, טרי כבר היה בלם עם שם. מי בכלל הרגיש בחסרון של הבלם הכי טוב באנגליה באותה שנים? היה עומק מדהים ברוסטר של 2004 והטמבל הזה הפך אותנו לנבחרת שמתסכל לראות. זה ביי פאר המאמן שקיבל לידיים את הסגל הכי מדהים שנראה מסגל נבחרת ב20 שנים האחרונות ולא הוציא ממנו כלום(יותר מהסגל של צרפת שהגיע שבע אחרי שתי זכיות רצופות וכשל ב2002 לדעתי). אשכרה ב2004 הוא קיבל נבחרת שכולם שם כולל כולם היו בגיל הנכון לכדורגל. מה ראינו? עדיף להדחיק. פרס אבירות? הפרס היחיד שהוא קיבל זה את ההזדמנות אחר כך להכשל עם "תחילת עידן הכסף" במנצ'סטר סיטי, מה שהבטיח לו פיצויים מהסרטים והמשך פנסיה תקציבית בסין. אולי שם הוא יקבל פרס אבירות, אם בנו שם למארבורי מקדשים ופסלים, כל אחד יכול להיות שם אביר.
הוא נכשל שם אצל התאילנדי. אריקסון היה מאמן מצוין ובכיר אבל לפני שהגיע לאנגליה. היה רלוונטי לשנות השמונים ותשעים. Sent from my SM-G930F using Tapatalk
כן, בגלל זה הוספתי ב"תחילת עידן הכסף". לא שייחים אבל כן מנצ'סטר סיטי שהתחילה להשקיע סכומים שהיו גבוהים לעידן ההוא, כן כזאת שניסתה כבר לדוג סופרסטארים, לכוון גבוה, להצהיר. מינוי משעמם מאוד של מאמן שניסה לגרד שאריות אחרונות של כבוד, הוא ומנהל הבנק שלו היו המרוויחים העיקריים מזה.
אנגליה זו המדינה היחידה בעולם שיש בה ליגה חזקה אך במקביל נבחרת חלשה ומאגר שחקנים מקומי חלש. אני בטוח שהרבה אוהדים אנגליים ברחבי הממלכה מתפוצצים מקנאה בקרואטיה ובפורטוגל שם יש מצד אחד ליגות חלשות אך מצד שני מאגר כשרונות מקומי עצום ונבחרות עם פוטנציאל שגדול בכמה רמות על הפוטנציאל האנגלי הדליל.
