בית 6 - גרמניה, מקסיקו, שוודיה, דרום קוריאה

אני חייב תיקון קטן טל. זה לא היה רק אתמול. זה היה אותו הדבר גם נגד מקסיקו ושבדיה (למרות הגול של קרוס). אתמול לא היינו שונים במאום ממה שהיינו בשני המשחקים הראשונים.
אני חייב גם אי הסכמה קטנה. אני לא הייתי בהלם. לא בסוף המשחק ולא בשם שלב. כשהבנתי שיוגי ממשיך בקו שלו, לשחק עם השחקנים הלא נכונים בעמדות הלא נכונות (ראו דוגמא אחת קטנה בדיון המנאשאפט בפורום הגרמני פה) ובצורה הלא נכונה ידעתי שכלום לא יצא מזה. אולי אולי נעבור את שלב הבתים אבל לא יותר מזה. אין פה שום הפתעה ולא הלם. הכתובת היתה ברורה לגמרי על הקיר.

והכל מתחיל מאי זריקתם (לא ניפויי. זריקה) של השניים שהצהירו שזו לא הנבחרת שלהם ונלקחו בכל זאת. באותו הרגע המאנשאפט איבדה את ה"מאנשאפטיות" שלה.

 

אפשר ללעוס את המסטיק איך שרוצים, הלם לא היה פה כי כמו שנדב רשם הכתובת היתה על הקיר.

הבעיה הגדולה של לאוו היא שהוא לעולם לא הצליח להבין ביקורות, אם זאת היתה התעלמות או הכחשה, הוא אף פעם לא קיבל ביקורת גם שעשה טעויות.
ההייפ אבל ששרר בגרמניה בעיקבות הכדורגל החיובי שראו תחתיו וההצלחה ב 2014 איפשרו לללאוו לקיים סוג של שילטון רודנות שלא מכיר בביקורות.
ופה קבור הכלב לדעתי.
לאוו התעלם מהכל, המשיך לנסות להתבסס על משהו שלא קיים, התכחש למציאות ולא למד כלום ממשחקי הידידות שבישרו את הבאות.
ההדחה הזאת רשומה על שמו ורק על שמו, עם כל הכבוד להפיל את הקייס על אוזיל או על מולר זה להתעלם מהעובדה שמשהו בחר בהם.
שאלתי את עצמי בערך 100 פעם את אותה השאלה בשבועיים האחרונים: מה לעזאזל עשו לאוו והצוות שלו במחנה האימונים?

קשה לי להאמין שלאוו ילך, כי הבן אדם חיי בפלנטה אחרת.
הראיון שלו אחרי המשחק זה בדיחת המאה. הוא ראה את המשחק כמו שהבת שלי ראתה את המשחק.

 

שיטת המשחק בה שיחקנו בטורניר הזה לא דומה בכלל למה ששיחקנו בטורניר הקודם ואפילו לא בגביע הקונפדרציות. השיטה ששיחקנו בטורניר הזה זהה (זהה לחלוטין) לשיטה של אנצ'לוטי בבאיירן בעונה וחצי האחרונות (לא לחינם באיירן נראתה זוועה). מולר היה אפס אצל אצנ'לוטי ובשני שליש עונה אצל היינקס הפך למלך הבישולים. לא כי מולר שכח לשחק, אלא כי ביקשו ממנו לעשות דברים אחרים, כי השיטה הייתה שיטה אחרת. קרוס היה נפלא בריאל העונה ואפס בנבחרת. לא כי הגזרה של החולצות של הנבחרת שונה מזו של ריאל, אלא כי הוא הוצב במקום שונה לגמרי בנבחרת מזה שבריאל. ואלו סתם שתי דוגמאות.

 

נדב, עם אנצ'לוטי, בלי אנצ'לוטי, תומאס מולר זה לא תומאס מולר וזה כבר שנתיים ככה.

 

קרוס בחיים שלו לא רץ אחרי שחקנים, ולא בגלל זה ריאל קנתה אותו.
גם בריאל צריך שני שחקנים שייחפו עליו.



Sent from my iPhone using Tapatalk

 

ברור שיש לגרמניה שחקנים שיכולים לחפות עליו. מעטים השחקנים עם סט הקישורים של קרוס שמתבקשים לעשות הגנה (אני יכול לחשוב על שניים - פוגבה וססק, שבשני המקרים נאנסים על ידי המאמן שלהם).

יוגי שיחק עם שני בלמים וזהו. לא היה עוד שחקן אחד על המגרש שהיה בתפקוד דפינסיבי. אחרי עונת הבלהות של בואטנג והולמס - הדבר הראשון שצריך זה להציב מעליהם קישור נורמלי - משהו בסגנון שדשאן עושה בצרפת.

לגבי האיש בין הקורות? Who gives a fuck.


Sent from my iPhone using Tapatalk

 

הכשלון של העומדים בראש (אם זה לאב ואם זה אלו שמינו אותו ונדבקו אליו) זה קודם כל כשלון קונספטואלי.
זה כשלון להבין מה זה המהות של המאנשאפט ועל אלו ערכים היא נשענת.

הכשלון הטקטי והעיוורון הטקטי - אני לא מתווכח עליהם. כמו רבים וטובים פה בפורום, גם אני ציינתי אותם ואני מודע להם.
כל מה שנכתב מעליי - ברור שאתם צודקים.
אבל זה כשלון משני.

לא פעם ולא פעמיים גרמניה הגיעה לגביע העולמי עם הרכב של נגרים ושל פועלים שחורים נטולי יכולת ונטולי ברק.
זה לא מנע ממנה להגיע לשלבים המאוחרים בכל טורניר.
זה היופי. זה מה שמפריד את גרמניה מנבחרות צמרת אחרות.
ההבנה.
שכדורגל נבחרות זה קודם כל ובראש ובראשונה - משחק של הקרבה ומחוייבות ולחימה. אח"כ באים כל שאר הסוכריות.
בנבחרת גרמניה נותנים את התחת. נותנים את הנשמה. נלחמים על כל כדור זניח כמו אני לא יודע מה. וזה כי כל שחקן מבין מה זו החולצה הזו שהוא לובש הוא מבין שזה הדבר הכי חשוב בחיים שלו.
בנבחרת גרמניה חוקי הפיזיקה לא פועלים. לא תקפים. בגרמניה: מי שעומד על המגרש - עף.
עף החוצה.
בגרמניה לא עומדים ולא משחקים בהליכה אפילו לא רגע.

וכשמקבלים בעיטה לראש - קמים ונלחמים עוד יותר חזק. ולא מתייאשים.
זה לא פשוט וזה לא קל, אבל זה מה שזה אומר כשאתה לובש את המדים האלו. וזה מה שזה אמר לכל אלו שלבשו את המדים האלו לפניך. מאז ועד היום.

לאב לא הבין את זה, וגם האנשים מעליו בהתאחדות - אלו שמינו אותו ונצמדו אליו, שלא תיקנו אותו ולא הבהירו לו - הם האשמים.
נבחרת גרמניה זו לא נבחרת שבנויה על יכולת ומשחק טוב... יכולת זה משני. משחק טוב זה בונוס.

תאמין לי שנבחרת גרמניה (גם עם הסגל הלא מאוזן והבעייתי הזה וגם עם תצוגות מחורבנות) אם היא היתה נצמדת לעקרונות שלה - היא היתה גונבת גול מול קוריאה ועולה, וגונבת עוד גול אחד מול שוייץ ושוב עולה.

 

אני לא יודע אם זה בגלל שגרמניה לא מורגלת להיות בסיטואציות כאלה עם הגב אל הקיר, אבל האדישות של השחקנים הייתה מדהימה. במשחק שבו הם יודעים שאם הם מנצחים הם עולים, היה מצופה מהם לבוא ולטרוף את המגרש ולמהר לחדש את המשחק אחרי כל כדור חוץ. אפילו התגובות בסיום של השחקנים (כמו אחרי שוודיה) נראו מכניות מדי.

להבדיל, ארגנטינה עם משחק הרבה פחות טוב מול ניגריה אבל עלתה עם טירוף בעיניים ובסוף איכשהו עלתה.

 

צרפת וברזיל לא היו עם הגב אל הקיר.

גם מול קרואטיה היא עלתה בטירוף רק מה לעשות שקרואטיה קבוצה טובה יותר ממנה. דווקא ההתפרקות הזו יכולה אולי להעיד על המתח שהיה שם, אצל גרמניה זה היה נראה כאילו הכל על מי מנוחות.