זה הקטע של רמי ויץ. זה סמייקל, אבל פיליפה לואיס. הוא לא יודע איפה ההבדל, וזו הבעיה. אז הוא צודק עם סמייקל, אבל למה אחרי 30 שנה? זה לא שפתאום הוא יגיד "כרישטיאנו". אנחנו בתור דוברי עברית לא צריכים להתנהג כאילו אנגלית זו השפה היחידה שקיימת. אחרת היינו מכירים שחקנים כמו "דייויד וילה". זה רע. האידאל זה איך שהשחקן עצמו קורא לעצמו, ואם אנחנו לא יודעים, הולכים לפי המבטא במקום בו גדל. ויש הבדל בין הגייה נכונה, לבין מבטא ייחודי. בברזיל המבטא ממש ספציפי, ואם משתמשים שם בצלילים שאין בעברית (כמו R בברזיל), אין צורך לדרוש להגות את הצליל הזה, אלא הכי קרוב לעברית (משמע, ר' רגילה). את האות S אין ספק שצריך להגות כמו במדינת המקור, כל עוד זו הגייה שקל לנו להגיד. שמייקל זה מקרה ספציפי שונה. בורות משתרשת. זה לא אתה אשם, זה מי שהכיר לך את השחקן לפני 30 שנה ולא דאג לבדוק איך קוראים לשחקן. אני קורא לזה "ניחוש", לקרוא את שם השחקן באנגלית כאילו אין שפות אחרות בעולם. אם יש טעות גדולה זה SIMON KJAER. אין שפה שבעולם שאם תקרא את השם זה יהיה KYAR. על פי ההגייה הדנית, זה SIMON KER. אבל מי חוץ ממני יבדוק את זה? בואו ננחש... מילה נוספת לגבי האקדמיות הספרדיות: הנבחרת עם דל בוסקה היתה מקובעת. מדובר במאגר השחקנים הטוב בעולם (מדינת ספרד), והוא מזמן לי את פדרו וססק. היירו למד מדל בוסקה להיות מקובע, ודווקא הסגל שזומן היה מרענן עם שחקנים כמו פאקינג סאול ניגס, אחד הקשרים הטובים בליגה הספרדית, כזה שמוביל בסטטיסטיקות, שחקנים שיכולים לעשות את המוות לאגף שמאל כמו אודריוסולה. המאגר הספרדי ימשיך להיות מהטובים בעולם, אבל הנבחרת צריכה להיות מאומנת ע"י מאמנים שיודעים להשתמש בהם. הייתי אומר קיקה סטיין מבטיס, אבל אני לא רוצה שיעזוב אותם.
בכושר של 2014? אפשר לזמן, לפחות לספסל, אבל ליורו 2016? כשיש לך בליגה הספרדית (ובעוד ליגות) שחקנים כישרוניים יותר? למה לא לתת הזדמנות לשחקנים מהU21? כי הם עוד לא נרכשו ע"י ברצלונה וריאל? יש שחקנים שהובילו את הקבוצות שלהם ואת עמודי הסטטיסטיקות לעונה נפלאה בליגה הספרדית, עד שאין דיווח על עניין של קבוצות גדולות לא שמים עליהם, וזה חבל. ואז יש אנשים שנזכרים שהם שחקנים גדולים למרות שלא ראו אותם לפני.
במקרה של ספרד היה סוג של קארמה - מה שתקע אותם על המגרש היה בדיוק מה שתסכל את הצופה הנייטרלי. סילבה ואינייסטה היום הם הרבה יותר קשרים מרכזיים מאשר קיצוניים, אספאס-רודריגו-קוסטה יושביל על אותה משבצת, ובפועל זה סגל שנבנה להחזקת כדור אינסופית וחלוץ אחד שמרוחק מכולם. אז נכון, זו החזקת כדור אסתטית יותר, אבל בפועל זה שונה מעט מאוד מלשחק עם 4 קשרים אחוריים שלא מחזיקים בכדור. קוסטה היה מבודד (ונתן טורניר טוב), איסקו רגיל לשחק עם שחקנים בינו לבין החלוץ, ולוקאס ואסנסיו זה לא מספיק ולא השתמשו בהם מספיק. לא יודע כמה פברגאס ישיר יותר מסילבה\אינייסטה היום (כנראה שלפחות קצת), אבל שחקנים כמו פדרו או סוסו בהחלט מתרגמים החזקת כדור לניסיונות ליצירת מצבים. על זה ספרד ויתרה, בזה ספרד השניאה את עצמה, ובגלל זה ספרד עפה. די מספק.
פדרו נראה כמו שחקן עבר כבר, לא היה משנה דבר, שחקן כזה או אחר לא היו מוסיפים מספיק צבע לתמונה האפורה, ואת העליהום על היירו אני מבין אבל מי שבחר לא לזמן את מוראטה היה לופטגי, ואפשר היה לחיות עם זה בשלום לדעתי. הנבחרת הזו עשתה פיאסקו אחד גדול. הדבר היחיד שטוב מהנבחרת הגדולה של ספרד על הנייר - המגנים. אינייסטה הזדקן מן הסתם ב-6-8 שנים(גם פיקה וראמוס עם טונות ניסיון אבל איטיים), תחליטו על איזה טורניר מסתכלים, קסיאס>דה-חאה, אין חלוץ כמו המלך ויאה וגם מרכז השדה שונה. לאט-לאט הבנתי שזה לא הטורניר שלנו אבל לא ציפיתי להדחה נגד רוסיה. יורו 2016 אגב היה עוד יותר מקובע, אני חושב שרק נוליטו ומוראטה היו השינויים ושם זה נראה עוד פחות גרוע מעכשיו - שלב בתים בסדר והפסד מפתיע לקרואטיה בסיום, והדחה נגד איטליה שזה באסה אבל לא טרגדיה, יכול לקרות. קיקה סטיין - אחלה מאמן, לא יקבל את הצ'אנס.
חשבתי שאתה מדבר באופן כללי, בגלל זה הבלבול. אני מסכים וחושב שזה נכון גם להרבה נבחרות אחרות שחילופי הדורות לא נעשים בצורה טובה בכלל.
דוגמא יוצאת דופן היא צרפת של 2002 שכל השחקנים היו בשיא הקריירה - זידאן, ויירה, הנרי וטרזגה היו מלכי השערים בליגות שלהם ועוד ועוד, זו הייתה שאננות וגם משהו בלתי-ניתן להסביר, מבחינתי זו סנסציית המונדיאלים. אפשר להבין הסתמכות על העבר ואמונה במי שהביאו אותך עד הלום אבל הבעיה היא שזה או 0 או 100, ופתאום דווקא היירו ספסל את אינייסטה שזו לא החלטה של פושע בעיניי - אבל כן בהתחשב בכך שדויד סילבה למשל משחק רע מאוד. בגרמניה שוב הלכו על עיוור עם אוזיל-קדירה-מולר(לגבי האחרון אני האמנתי בו), ועוד. אגב, לנבחרת יש את סגנון המשחק שלה ולא היה אפשר לחרוג ממנו משמעותית גם אם היו מזומנים שני שחקנים בעלי אופי שונה קצת.
הבעיה היא לא חילופי דורות ולא פיקה וראמוס. הבעיה היא גם לא באיכות של השחקנים, כי גם מי שלא מחזיק מהסגל הזה יסכים שהוא היה שווה יותר ממה שהוא הביא. הבעיה היתה בסגנון המשחק. מוראטה לא היה נותן יותר מקוסטה ולכן הוא רלוונטי רק אם מדברים עליו באגף. סביר להניח שמאמן אחר כבר יקלוט את זה, ובכל מקרה ב2020 כנראה שסילבה ואינייסטה יהיו לא רלוונטיים כך שלא יהיה צורך לשלב אותם בכח ויהיה אפשר לתת לשחקני התקפה לשחק בהתקפה ולשחקני קישור לשחק בקישור.
אותו סגנון משחק שהביא את הנבחרת להצלחות אינספור, ממשיכים לתרגל את זה גם בנבחרות הצעירות והאפרוחים של ספרד ולא בטוח שזה ישתנה, תחליט אתה לגבי יחסי הסיבה-תוצאה, אבל עובדה שבספרד ממשיכים לצמוח עוד ועוד ועוד קשרים מרכזיים נפלאיים בעוד פחות רואים חלוצים יוצאי דופן כמו ב-20 השנה שלפני - ראול-ויאה-טורס ולפרקים מוריינטס, כנ"ל לגבי קשרים התקפיים. אני נזהר עם התלהבות מוגזמת מכל מיני שחקנים ספרדיים בקבוצות הפתעה בליגה או כאלה שהם צעירים מדיי, לא הופתעתי שסטואני למשל לא נלקח בחשבון והנה בואו נראה דוגמא מפורטוגל: גדש רשם עונה גדולה בולנסיה אבל ראינו שהמונדיאל קצת גדול עליו והוא לא תרם דבר. לספרד לא הייתה בעייה אחת בטורניר אלא אוסף של בעיות. קצת מה שקרה לפניכן, קצת היירו, קצת יכולת חלשה של שחקנים - סילבה, דה-חאה. ברור שהיינו צריכים להגיע רחוק יותר.
לא, זה לא אותו סגנון משחק שהוביל את ספרד להצלחות. ההצלחות של ספרד הגיעו כשלצד החזקת הכדור השחקנים היו מסוגלים גם לתת את החלק היצירתי. אין מה להשוות בין סילבה ואינייסטה של היום לסילבה ואינייסטה של לפני 5 שנים. לא בגלל שהם שחקנים טובים פחות (גם), אלא בגלל שהם שחקנים שמשחקים מאחורה יותר. היום מדובר בשני קשרים מרכזיים, בתקופת ההצלחות של ספרד היה מדובר בשחקני קישור התקפי (גם פברגאס). אי אפשר להתעלם מהשינוי הזה, ואי אפשר במקביל לפתוח עם קוקה ובוסקטס. ואז כשגם בשלישייה הקדמית מציבים שחקנים שהם יותר קשרים מאשר חלוצים (איסקו ואסנסיו) - התוצאה היא שאין תכליתיות. להגיד שספרד נפגעה מסיפור לופטגי-היירו לא רלוונטי למה שקרה על הדשא, והאשמה של דה חאה מינורית ברגע שההעפלה היתה מהמקום הראשון. על המגרש ספרד שיחקה כדורגל לא טוב כי הוא לא היה תכליתי. סילבה רגיל לשחק עם 3 שחקני התקפה מובהקים לפניו, אינייסטה גם עם חלוץ מובהק ושחקן כמו מסי (ולפעמים עוד חלוץ-אגף). הם אלה שהוצבו בעמדות שלא מתאימות להם כיום והם אלה שהיו אנדר-פרפורמרים ובגללם ספרד כשלה. באותה מידה היירו יכל להעלות את פברגאס כחלוץ כי 'זה הוביל את הנבחרת להצלחות'.
להחליף מערך זה לא בהכרח לשנות שיטה. מה שהיה דרוש זה לא בהכרח לשנות מערך, אלא רעיונות יצירתיים. אולי לופטגי היה מצליח לחשוב על שינוי במשחק, אבל במקום זה קיבלנו על הקווים מאמן לא טוב. וזה אגב, מה שמייחד מאמנים. בדרך כלל את בחירת השחקנים עושים המנהל המקצועי והמאמן (היירו ולופטגי), אבל מה שקורה על המגרש זה המאמן.
