אכן עשה עבודה גדולה בתור המסאז'יסט של בניון. ואם בנבחרת השישית באירופה עסקינן אז הייתי מכניס את תומר חמד. לא משנה באיזה כושר הוא בקבוצות, אם הוא עושה דאבל פיגרס בלה ליגה או יושב ביציע בפרמייר ליג, בנבחרת הוא תמיד מופיע.
בארץ לדעתי זה לגמרי בוני גינצבורג. כל הקריירה העביר בקבוצות שלא התחרו על אליפות. יש לו אליפות בסקוטלנד אבל רק בתור שוער מחליף עם כמות משחקים מאוד קטנה.
לא הרשים במיוחד בנבחרת. אגב אם אתה כבר מדבר על שוערים אז הדוגמא ההפוכה לשרשור שלך זה דודו אוואט. היה שוער מצטיין בספרד אבל בנבחרת היה רחוק מלהביא את היכולת מהלה ליגה
עומר דמארי ועדן בן בסט יושבים מושלם על ההגדרה הזאת. בצד השני לא רק דודו אוואט אלא כמעט כל שחקן, נאתכו, בוזגלו, מליקסון, זהבי והרשימה ארוכה מאוד, לדעתי 98 אחוז מהכדורגלנים בנבחרת.
אם פיטר שילטון לא היה זוכה באליפות הסנסציונית ההיא עם נוטינגהאם פורסט ב-78 ובשני גביעי אירופה הסנסציוניים עוד יותר שבאו בעקבותיה הוא היה תואם בול את ההגדרה הזו של שחקן שהצליח רק בנבחרת, שילטון למעט אותן עונות בודדות בפורסט תמיד שיחק בקבוצות קטנות שנאבקו בתחתית הליגה האנגלית. עוד שחקנים אנגליים שהייתי מכניס לרשימה אלו הם ג'ף הרסט ובובי מור האגדיים שכיכבו בנבחרת אנגליה במונדיאל 66 אבל במקביל שיחקו בווסטהאם הקטנה, לפחות הם זכו איתה בגביע המחזיקות ב-1965.
הוא ללא ספק מותג בזכות ההופעות שלו בגביע העולם, אבל אני לא בטוח ששחקן שהצליח גם בקריירת המועדונים שלו נכנס לרשימה המדוברת.
אני לא רואה בשחקן שלא יצא מברזיל(פרט לארה"ב) הצלחה בקריירת מועדונים,זה נכון שהוא הצליח בברזיל אבל שחקן כמו פלה שלא שיחק ברמות הגבוהות של המועדונים זה אכזבה .
