בעונה הקודמת הגענו מעל 9 נקודות רק במחזור ה6 עם יחס שערים שעמד על 9-9, אנחנו רק במחזור ה3 עם 0-7 ו 9 נקודות. 3 ניצחונות רצופים, 3 משחקים ללא ספיגה, מקום 1 בטבלה. המכונה מתחילה לעבוד לאט אבל בדרך הנכונה. מחצית ראשונה בשליטה מוחלטת מול בונקר של ברייטון, מחצית שנייה חורקת ושבלונית. אליסון עם הצלה ששווה ניצחון והרבה ביטחון, הפנים ללסטר. מכיוון שאין לי מושג מה קורה באימונים עם פאביניו ושאקירי וההתאקלמות שלהם לשיטה, אני רק יכול להמשיך לסמוך על קלופ בעיניים עצומות. ווינאלדום היה נהדר היום. https://scontent.fsdv2-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/40077682_1175339999274033_3662656983707680768_n.Xxx?_nc_cat=0&oh=ddcbe28b29efc85e5260084f1d33113f&oe=5C37719A
מסכים עם החשיבות המנטלית של לוח המשחקים. ראינו על עצמינו איך בעונת 13-14 מומנטום חיובי מסוגל לסחוב את הקבוצה גבוה יותר מהמטרות הריאליות שלה. לוח המשחקים שלנו בחודשיים הקרובים הוא רצחני. לסטר חוץ, טוטהנאם חוץ, סאות׳המפטון בית, צ׳לסי חוץ וסיטי בבית ועוד 2 משחקי ליגת אלופות באמצע הופך את זה לסריית המשחקים הכי קשוחה שאנחנו יכול לחשוב שהייתה לנו בשנים האחרונות. אגב, אישית לא הייתי מסתכל על כמה נקודות אנחנו מגיעים למשחק מול סיטי. יכול להיות שכבר במשחק מול טוטהנאם נגיע מול קבוצה במאזן מושלם (תלוי בהופעה שלהם באולד טראפורד בשני), ואם לא, שבועיים אח״כ אנחנו יוצאים לברידג׳ מול צ׳לסי שעם לוח משחקים שבהחלט יכול להביא אותם להגיע למשחק נגדנו עם 18 מ-18. בשלב הזה של העונה אני חולם על ניצחון מול לסטר בחוץ, מקום בו אנחנו סובלים לא מעט בשנים האחרונות, ואז בכלל מסתכל הלאה.
הדאונר היחידי מבחינת אוהדי ליברפול שאצל סיטי מעלים את ישו, סאנה ומאהרז מהספסל, שקד״ב לא בסגל. אי אפשר להתחרות בזה. פשוט אי אפשר. אני חושב שזה יהיה מרתון דו צדדי שדומה למה שהיה באיטליה בעונה שעברה בין נאפולי ליובנטוס, אלא אם צ'לסי מתכננת משהו מיוחד.
מומנטום חיובי זה חשוב אבל זה ברור לגמרי שההשפעה של מומנטום היא מוגבלת בזמן, יהיו ups and downs, ולכן אני לא ממש רואה את הדמיון לעונת 13-14. מה שהעונה הזו מוכיחה אם כבר זה שהמומנטום הכי חשוב ביי פאר הוא המומנטום האחרון, מי שעושה את הטעות הלפני אחרונה זוכה. לכן אני עדיין לא מעכל את הקטע הזה שאנחנו באוגוסט וכבר סופרים הפרשים מסיטי ונקודות, אני חושב שביג וירג׳יל כתב על זה בדיון הקודם... נראה לי מבאס נורא להתעסק בזה כי ברור שאנחנו לא ניתן עונה מושלמת, וכשמסתכלים על הכל בקונטקסט של עונה שלמה ולא בקונטקסט של מחזור אפשר להתבאס הרבה יותר. אולי אלה החיים של קבוצה שמתחילה את העונה כמועמדת לאליפות, ואולי זה פשוט כורח הנסיבות כשמתמודדים מול קבוצה ברמה גבוהה מאוד כמו סיטי, אבל אני כאוהד עדיין לא רגיל לזה ולא אוהב את זה. בגדול אני חושב שהיחידים ששיחקו טוב היו השוער, הבלמים ורוברטסון. מצד שני, אלה הנקודות שההגנה שלנו מביאה לנו וזה בדיוק מה שחסר לנו בשנים קודמות. היינו שאננים מדי בהתקפה, הבדל עצום בין שתי המחציות. אליסון יעלה לנו בשערים עם שטויות במשחק הרגל, זה די ברור ולא צריך לשאול את אוהדי רומא. היום הוא יצא בזול פעמיים. אבל נראה לי שזה השוער לטוב ולרע, זה לא דרישה יוצאת דופן אצלנו וגם ברומא הוא היה עושה את הדברים האלה.
אני חושב שהפרספקטיבה שלי מעט שונה. אם אני אוהד ליברפול ואני חושב על תחרות מול סיטי, מבחינתי אני אומר מהרגע הראשון שאין סיכוי, כי זה too much כרגע וכל דבר מעבר יהיה בונוס. אם אני אוהד ליברפול ואני חושב על ליברפול ביחס לחצי הראשון של העונה שעברה אני מרוצה. כן, היכולת לא הייתה מרשימה בשני המשחקים האחרונים ולכולם ברור שחסר פליימייקר שיכול למסור כדורי עומק, שיכול לבצע משהו יותר יצירתי מאשר הפעולות הרגילות במכונה של קלופ. ועם זאת, משחקים כמו שני המשחקים האחרונים אלה משחקים שבשנים קודמות הייתם מאבדים בהם נק'. לא מספיק מדברים על זה בגלל הקסם של השלישייה ההתקפית, אבל דווקא החל מהחצי השני של העונה שעברה, משחק ההגנה הקבוצתי יחד עם כל החוליה האחורית זה הצד הכי חזק ויציב בקבוצה שלכם כיום. יחד עם ההגעה של שוער ברמה של אליסון לעומת הליצנים ששיחקו אצלכם לפני זה, ההתקדמות המטאורית של רוברטסון וההצבה של גומז במקום לוברן זה לא צריך להפתיע יותר מדי שאתם הקבוצה היחידה שעדיין לא ספגה העונה. וחוץ מזה, עם כל הביקורת המוצדקת הייתם שווים בקלות גם היום עוד שניים או שלושה שערים לפחות. וזה ככה בכל משחק.
אני מסכים. זה לא היה יפה במיוחד ולא שוטף במיוחד בשני המשחקים האחרונים, אבל עדיין ייצרנו דיי הרבה מצבים מצוינים (לא חצאי מצבים אלא מצבים של ממש) והשארנו את היריבות על מעט מצבים.
יוטון מאמן אדיר, אדיר. אתם יודעים למה אני לא טועה ? לכו תראו את שריקת הסיום ואת הפרצוף של קלופ כשהוא בא ללחוץ את היד ליוטון. אחד המשחקים היותר קשים שהיו לנו בתקופת קלופ, ברייטון שיחקו מדהים למעט הטעות הטיפשית בגול, הם עשו הכל נכון, מהדקה ה 70 הם הלחיצו אותנו כהוגן. אליסון הגזים היום, יש זמן לשואו ויש זמן לרצינות, היום זה לא היה היום לשואו - ועם זאת ? איזו הצלה ! יש שוער בשער סוף סוף תודה לאל ! ג'יני ווינאלדום היה טוב ? הוא היה פאקינג עצום, מהמחזור הראשון הוא משחק עם ים ביטחון, לא היה לי ספק אף פעם לגבי היכולות שלו ועל הבנת המשחק שלו, התפקיד החדש עושה לו טובבבבבב. פירמינו היה ענק גם כן, בדקות הכי לחוצות הוא היה אדיר, כל מסירה מושלמת, כל פעם שהחזיק בכדור הוא עשה את הדבר הנכון, אבל יותר מהכל - איזו מלחמה בהגנה, איזה קינג ! מילנר איכשהו התרגלנו ליכולת הזאת, הוא משחק בלבל אחר העונה, בהתאם למה שהוא מסוגל לעשות הבנאדם משחק על 200% מתחילת העונה. וואן דייק - לא ראיתי יותר מדי בלמים גדולים בחיי, מבין את כל מי שיחלוק עליי אבל בעיניי הוא מהמיוחדים שראיתי. יש לו פשוט הכל. מנטלית, פיזית וטכנית. נקודה אחרונה, מי שהגיע למשחק הזה רגוע בידיעה שככל הנראה נדרוס קרוב לוודאי שיוצא מפה לא רגוע ועצבני. מי שעשה את שיעורי הבית וראה אותם מול יונייטד ידע שהולך להיות קשה. אני לא יכול להגיד ששיחקנו מדהים היום כי היו יותר מדי שטויות במחצית השניה, אבל זה משחק שבכל עונה אחרת אנחנו מאבדים נקודות והפעם ניצחנו ועם רשת נקייה.
הסיבה היחידה שאנחנו לקחנו את כל הנקודות בשני המשחקים האחרונים ואני חותם על זה, זה כי השחקנים מכוונים לאליפות ולא על לבדר את הקהל עם כדורגל התקפי כמו בשנים קודמות. אין עונה שאנחנו (או כל קבוצה אחרת) לא חלודים בתקופה הזאת, מישהו חושב שהשעון לא יתקתק בהמשך ? יש לנו 2 שחקני הרכב חדשים עם עוד 2 שאמורים בהמשך להיות חלק חשוב במערך. יהיה טוב.
איזה תשוקה לניצחונות יש לאוהדי ליברפול, באמת יפה (כמו קוטיניו מעליי). כל ניצחון מתרגשים כמו ילדים. מזכיר לי אותי בגיל 15,16 (היום בן 27), אחרי ניצחונות הייתי צורח ומתרגש ימים שלמים. היום זה לא ככה אצלי. נעלמה לי ההרגשה האדירה הזאת וההתאהבות בקבוצה שלי בכל פעם. מסתבר שאצל אוהדי ליברפול, בין היתר, היא תמיד נשארת.
לא חושב שזה קשור לגיל, עד לפני שקלופ הגיע היינו בדיוק, אם לא יותר, ממורמרים כמו אוהדי ארסנל ויונייטד היום.
לגמרי לא קשור לגיל, תלוי בבן אדם. ככל שהתבגרתי הכדורגל נהיה דבר יותר שולי מבחינתי (לצערי), ככה הראש החליט כנראה. אצל כל אחד זה אחרת ויש כאלה שאצלם התשוקה תמיד נשארת למשחק הזה. מה שכן, קנאה גדולה כשאני רואה שמחה כזאת אצל אוהדים אחרי ניצחון על ברנלי. מזכיר לי נשכחות. זה כמו בחורה שאתה מאוהב בה וחושב עליה, אתה מת להפסיק להתעסק בזה אבל כשאתה כבר מפסיק לגמרי אתה מתגעגע לתחושה הזאת. זיכרון של אושר הוא כבר לא אושר.
נראה לי גיל חלק מזה, קודם יותר התרגשתי מהקבוצה שלי בלי קשר אם היא בדרך לאליפות או לא, עכשיו נראה לי שגם אליפות לא תזיז לי יותר מדי, זה כן מעניין אבל לא ככ מתלהב מזה
