לא מזמן יצא לי לשמוע ברדיו את השיר של סטפן הזה שכל הזמן מזבלים את המח עליו. תקשיבו, זה אחד השירים הכי גרועים ומעצבנים שנתקלתי בהם. אתם יודעים מה הכי מעצבן בשיר? שמי שכתב אותו יודע שקומסי קומסה זה הדבר היחיד שהישראלים מבינים בצרפתית אז הוא חגג על זה בפזמון. אין מצב שתשמעו ברדיו הצרפתי זמר ששר 500 פעם ברצף ״קומסי קומסה״. לפני קרוב ל-20 שנה שלום חנוך הוציא שיר עם אותו השם-ככה וככה. זה שיר שנכתב לחלוטין בבדיחות הדעת, ועדיין הוא פי 10 יותר מכבד את המאזין מהשיר הזה של סטפן. רק מעיד על כמה שהפופ הדרדר עם השנים. קומסי קומסה.
כמעט של השירים של סטטיק ובן אל הם ברמה הזאת (טודו בום). עצוב לראות את ההדרדרות. בתחילת שנות ה-90 הנוער צרך בעיקר מוזיקת רוק עם טקסטים ברמה שהיא אלפי מונים מעל הטקסטים המביכים של הפופ של ימיני. אח"כ מתפלאים למה צומח פה דור של עילגים שלא יודעים לחבר משפט אחד תקני.
1964: "שמעתי במקרה ברדיו את השיר החדש של הלהקה הזאת שכל הזמן מדברים עליה, חיפושיות הקצב או משהו כזה. הטקסט הכי עילג שראיתי, בפזמון יש "יה יה יה" שלוש פעמים. לא פלא שהנוער כל כך עילג בימינו אם אלה האלילים החדשים שלו, איפה הימים היפים של שנות ה-40".
חשבתי קוראים להם רק חיפושיות בלי עוד מילים. לא חשבתי עד עכשיו על המשחק מילים הזה, ההבדל בין לכתוב Beet או Beat בשם שלהם.
אני לא מבין איך אתה בכלל משווה...נכון שאז כמו היום ישנה טענה לעילגות וגעגועים לתקופות אחרות, אבל ניתן לבחון את המצב במעיין גרף שהולך ויורד. אז הייתה הרגשה מסויימת של ירידה ברמה. היום ההרגשה היא שאין כבר לאן לרדת.
אני לא משווה. אני אומר שכל דור חש עליונות מוסרית על הדור שמגיע אחריו. בעיני זה לא אסון שיש כוכבי נוער שמדברים לצעירים בשפה שלהם.
אסון זה בטח לא, אבל זה משקף במידה מסויימת את המציאות וזה עצוב. לכוכבי הנוער ישנה השפעה גדולה עליהם, וכולנו היינו שמחים אם הרמה של הטקסטים הייתה קצת יותר סבירה. בלי קשר לנוער, מתקבלת תחושה שבה יש פחות ופחות אמנים ראויים ששווה להאזין להם. תראה את השפע שהיה בתחילת שנות ה-90 לעומת היום. עצוב.
אבל זה בדיוק העניין. בשנות ה-90 היו פאנלים בתוכניות אקטואליה על איך אביב גפן המסוכן מדרדר את הנוער, היום מתגעגעים לתקופה שהוא היה המיינסטרים. הכל יחסי.
הנקודה הובנה כבר לפני כן. אני רק מציין שהתחושה היא שכבר אין לאן לרדת. אם תבחן את הטקסטים של אביב גפן של שנות ה-90, תראה שמלבד כמה קללות, הרמה שלהם טובה אלפי מונים מהטקסטים של מה שהנוער היום אוהב. אם אני לא טועה, רוב הביקורת כלפיו אז הייתה בעיקר כלפי המסרים שבשירים שלו, ופחות בנוגע לרמה של הטקסים שלו (אולי מלבד כמה קללות). אז נכון שמתקבל הרושם שאנחנו חשים היום עליונות מוסרית על המוזיקה של היום ומתגעגעים למוזיקה של פעם, כשגם עליה חשו בזמנו עליונות מוסרית, אבל האם לדעך קיימת האפשרות שבעתיד נחוש עליונות מוסרית על המוזיקה שתהיה ונתגעגע לטקסטים כמו שב"קומסי קומסה", "טודו בום", "דובי גל" וכו'? אני חושב שזה לא אפשרי כי אנחנו בתחתית ונמוך מזה אי אפשר לרדת. אם זה כן יקרה, אז אבוי לנו.
אף פעם לא הייתי חובב גדול של קובי אפללו, בלשון המעטה, אבל שאפו על האומץ. הוא הולך לחטוף הרבה מהברנז'ה. קובי אפללו יופיע בהתנדבות במסיבת יום הולדת 60 לשרה נתניהו - חדשות רוטר והנה כבר התחלנו
