סאידו בראהינו שעבר את כל הנבחרות הצעירות של אנגליה ואחד השחקנים הפוריים של הנבחרת הצעירה(10 שערים ב 11 הופעות), עובר לייצג את ארץ הולדתו - בורונדי. Sent from my SM-G930F using Tapatalk
זה קטע מעניין שאחרי שההורים של מישהו החליטו לעזוב מדינה אחת ולעבור למדינה אחרת, ודווקא הם בדרך כלל החליטו לקבל את המדינה החדשה ולנסות להשתלב, דווקא הילדים שלהם, שנולדו במדינה וגדלו בה כל חייהם, רואים פתאום איזה קשר שאי אפשר לנתק עם המולדת של ההורים. למה לעצור בשחקן לפני פרישה? ולמה ללכת לפי המולדת של ההורים? למה כריסטיאנו רונאלדו לא יכול להחליט שבא לו לשחק בנבחרת אנגליה, כדי לתת כבוד למדינה שבנתה אותו ככדורגלן? גריזמן חובב של נבחרת אורוגוואי, למה שהוא לא יוכל לשחק בה איזה מונדיאל? אני חושב שהעובדה שאדם בוגר צריך לעשות בחירה מושכלת או רגשית, ואשכרה להתמודד עם ההשלכות שלה, מוסיפה לכדורגל נבחרות. בטח לאור ההתנהגות של חלק גדול השחקנים הבכירים כשזה נוגע לכיס שלהם או לרצון שלהם לשחק במועדון קצת יותר גדול. זה יתחיל קרקס שלם של מעברי נבחרות. וכמו שאמרתי, אין שום סיבה להפלות לטובה שחקנים מסויימים רק בגלל שההורים שלהם נולדו באיזו קולוניה. הרי הם יכלו מלכתחילה לקבל החלטה ולשחק בנבחרת הפחות טובה, בעיה שלהם.
מה משותף ליוזף ביצאן, לואיס מונטי, חוליו ליבונאטי, לדיסלאו קובאלה, עומר סיבורי, חואן אלברטו סקיאפינו, אלסידס גיג'ה, פרנץ פושקש, אלפרדו די סטפאנו, ז'וזה אלטפיני, חוסה סנטאמריה, רנאטו צ'זאריני, ראימונדו אורסי, אלברטו ספנסר, איוואן בק ואנטוניו אנג'לילו? כולם היו כדורגלנים ברמה הכי גבוהה בתקופתם וכולם הופיעו בשני נבחרות ואפילו הופיעו בנבחרת שלישית. פיפ"א החלה לאסור את "החלפת הנאמנות" ב-1964 ומאז שהיו תופעות של הסתננות שחקנים זרים לנבחרות זרות היא ניסתה להגביל את העניין. אבל לפעמים אי אפשר לעשות דבר בעניין כי אנחנו בחיים בעולם יותר גלובלי ויותר קטן (מה פיפ"א יכולה להגיד לממשלת קטאר בנוגע להתאזרחויות אורוגוואים וברזילאים? מה פיפ"א יכולה לעשות לעשות שיש שברזילאים מופיעים בנבחרת ספרד?) מאשר בשנות השלושים או החמישים אז פושקש או די סטפאנו היו יכולים פתאום לשחק בנבחרת אחרת (מכל מיני סיבות). אז הנושא היה פרוץ לגמרי (לא כמו שאתם מתארים) והיום יש תקנות, נראה לי הגיוני לחלוטין.
היו על זה כתבות, לא מבחינת הצלחה ספורטיבית, אלא מבחינת רכישה מאסיבית של שחקנים ע"י המדינה הזו. היה גם סיפור בכדורגל פעם שקטאר הציעה לאאילטון כסף כדי שישחק בנבחרת שלה. פיפ"א חסמה את זה כי הוא הספיק לערוך איזה כמה הופעות בנבחרת ברזיל אבל הכוונה ברורה. גם בכדורסל תראה מה קורה. אפילו שמו שם מגבלה שמותר לשחק רק עם מתאזרח אחד. אם זה לא היה קורה, הנבחרת שלנו הייתה מדברת אנגלית.
זאת לא. הפואנטה היא ששחקנים ייצגו את המדינה שלהם. אם אתה נותן פריבילגיה כזאת שאומרת ששחקן לא צריך בכלל להתאמץ ולבחור מה היא המדינה שלו. אין שופ סיבה שתפלה לטובה אנשים שההורים או הסבים שלהם בחרו לעזוב מדינה מסויימת. בניגוד להורים של קאנטה, שאמרו לעצמם שהם לא רוצים לגור במדינה מסויימת יותר, לגריזמן מעולם לא ניתה האפשרות לבחור, ולכן הבחירה שלו תהיה טהורה בהרבה.
