מנצ'סטר יונייטד 2018/19-ימי סולשיאר

מה שקין אומר זה מה שכולם חושבים אבל אף אחד לא מעז לומר. האמת היא שכיף להקשיב לו וגם בפעם האחרונה שהוא התארח באולפן של סקיי ספורט הוא אמר הרבה דברים במקום (אפשר למצוא ביוטיוב).
פני הדור כפני הכלב. זאת בעיה שלא קיימת רק ביונייטד וזה עצוב לראות כאוהדי כדורגל. מוריניו אשם בהמון דברים אבל הוא ממש לא האשם הבלעדי, ובגלל שהדור הזה כבר לא הולך להשתנות במובן הזה, אני לא רואה איך מוריניו עם האופי שלו, יצליח לאמן שוב ברמות הגבוהות. השחקנים היום צריכים סוג אחר של מוטיבציה והדרכים המיושנות של מוריניו לא מתאימות כאן. זה שאין יותר שחקנים כמו קין זו ממש לא קלישאה.

 

גניבת דעת. כל דור אומר את זה על הדור הקודם. אנחנו אכלנו חצץ והם מפונקים. הכל בגלל שכל דור קודם גדל עם טכנולוגיה פחות מפותחת.
אני רואה הרבה כדורגלנים רציניים ומקצוענים. גם ביונייטד למשל ראשפורד ולינגרד סופר מקצוענים. מאטה, הררה...
לעומת זאת בדורות הקודמים אפשר למצוא שחקנים כמו שארפ או וייטסייד. שלא לדבר על בסט.
האיש אגדת יונייטד, חלק מפסל אפילו, למרות שהיה חובבן בכל ההתנהלות שלו אפילו יחסית לאותה תקופה. הוא נטו בנה על הכישרון המטורף שלו.

אצל מוריניו בצ'לסי תחילה דה בריינה היה "מפונק" ולכן אשם, בסופו של דבר גם הזאר היה אשם בכך שפשוט התאדה.

 

לא דה בריינה, לא הזאר, לא ראשפורד ובטח שלא לינגרד הם חצי מהמנהיגים של פעם. אתה באמת חושב שאין הבדל בין דור ה-caption this הזה לקודם? אנשים קיבלו נעל לראש על פחות מזה, דרך אגב...
אני לא אומר שהם רעים, לא רציניים, עושים סבוטז' (תזכיר לי מי אוהב את המילה הזאת?) או משהו בסגנון, הם פשוט בעלי תווי אופי שונים שמקדשים ערכים שונים. אם פעם בכל קבוצה היו לפחות שניים-שלושה רוי קינים (או ויירה, טרי, קרארגר, דה רוסי, גאוטוסו, אתה מבין על מה אני מדבר...) אני לא חושב שזה מקרי שהיום זה נדיר למצוא אחד. תראה איך כולם גומרים מאיזה לוקאס טוריירה שרץ טיפה מעל הממוצע.

 

ואגב גיגס, שאישיותית היה בעייתי בטרוף אבל על המגרש וכמקצוען סיפור אחר לגמרי.

זה פשוט הכדורגל, והמוצר הזה צובר תאוצה.

 

הכדורגלנים לא השתנו. בני האדם השתנו, וזה מקרין על כל מיני מקצועות, בספורט ומחוצה לו. אני מבין את זה שמוריניו רגיל להתמודדות עם אופי אחר, אני מבין את זה שרוי קין מעדיף התמודדות עם אופי אחר. ובכל, זו הסיבה לכך שהקריירה של הראשונה קורסת והקריירה של השנייה הגיעה לשיאה לפני איזה עשור עם סנדרלנד. ובכן, תתמודדו. לבכות על זה לא יעזור. מה שהחזיק את פרגי כל כך הרבה שנים בטופ היה בין השאר היכולת שלו להתמודד עם השינויים הללו. זה לא תמיד היה לו קל - לראייה, סיפורי בקהאם - אבל הוא עשה את זה.

אלכסיס סאנצ'ס לא עשה שום דבר רע ביונייטד חוץ מאשר לשחק רע. בין אם הוא כבר לא השחקן שהיה או שזה קשור למנג'ר - זה לא בכוונה, הוא לא רוצה לשחק גרוע. פול פוגבה מעורר אנטגוניזם. לטעמי, אגב, לא בצדק. הוא סבל מאוד ממוריניו, והאמת שזה תמיד היה מוזר משהו שמוריניו בכלל קנה אותו, לא חושב ששחקנים עם האופי של פוגבה אי פעם היו כוס התה שלו. כן, הוא מאוד מייצג את הדור החדש של השחקנים, אבל יש לו את הכישרון לגבות את זה. אני חושב שהוא רק צריך את המאמן שייקח אותו קדימה.

 

גם איקר קסיאס היה ילד קקה?
לא צריך לחפש הנחות למוריניו, הוא הביא את הכל על עצמו ובצדק.

 

אתם מרשים לי לאונן עוד קצת על הקבוצה שלי? לא שואל אתכם קיצר כשקאפלו וקונטה ספסלו את דל פיירו, ודי לא ספרו אותו, לא שמעת ציוץ מהנסיך, לא באימונים ובטח ובטח לא בתקשורת(והפאה גם די הראה לו את הדרך שלו החוצה מהמועדון) כנ"ל עם מרקיזיו ואלגרי. והשניים היו ביובה "קצת" יותר ממה שפוגבה ביונייטד. ואני מציין שחקנים מיובה כי זה מה שאני מכיר הכי טוב, אבל כמובן שזה גם היה קיים בהרבה מועדונים אחרים ו @Footballover נתן רשימה מכובדת של שחקנים כאלה. אני לא אומר שהדורות הקודמים היו מושלמים, היו פה ושם בעיות, מכות בין שחקנים, הימורים, אלכוהול, אבל תמיד ידעו לשמור על כבוד המאמן. כשאברם גרנט הגיע לצ'לסי פיגורות כמו ג'ון טרי, למפרד, דרוגבה לא הבינו מאיפה הקריצו להם את ה-NOBODY הזה, אבל עדיין הם קיבלו את מרותו והקבוצה עשתה גמר צ'מפיונס(ודרוגבה במיוחד לא ממש החזיק מאברם). אני יכול להמשיל את זה למה שקורה היום בבתי ספר. כשאנחנו היינו תלמידים לא אהבנו את המורים אבל תמיד פחדנו מהם. היום התלמידים מתייחסים למורים כמו לסמרטוטים, זה כאילו המורים עובדים אצלם. זה חלק מאותו עניין. הדור הצעיר של היום גדל במציאות של "מגיע לי", ופוגבה זה עוד תוצר רקוב של הדור הזה.

 

מילה נוספת: קצת קיצוני להאשים את השופטים והשוערים של היריבה כדי להעביר את המסר שליגת האלופות זה עניין של חוט השערה. אבל לא קשה להבין את המסר הזה, וכל העמודים האחרונים התבזבזו על אי הבנה.

* זה מרשים לזכות ב-3 ליגת האלופות ברצף, מהסיבה שאף אחד לא עשה את זה עשורים.
* זה לא מעיד יותר מדי על ההישג לאורך זמן, כי קל לזכור שהקבוצה נראיתה זוועה בליגה גם בשנה שעברה.
* ההישג הזה לא נעשה באמצעות עליונות, לאורך זמן, אלא באמצעות ווינריות וההבדל הקטן שהלך לטובת ריאל, במיוחד ברגעי ההכרעה, עליונות על היריבה במשחקים מכריעים, שערים מכריעים, וכן, גם מזל ברגעי הסיום (מה ההסתברות לנצח גמר בזכות שתי טעויות שוער ומספרת מהסרטים?).
* אם כבר פפ, שתי זכיות ושני חצאי גמר שלא היו רחוקים מלהפוך לעלייה לגמרים נגד באיירן מינכן זה אולי לא 3 זכיות רצופות, אבל הפער לא כזה גדול, וזה מה שמדהים, זאת ועוד תוך כדי זכיות עליוניות בליגה לאורך שנה שלמה.
* אז שוב, זידאן לא הצטרך יותר מדי כדי להשיג הישג היסטורי, ועדיין יש לו הרבהההה מה לעבוד כדי להיחשב למאמן איכותי. דווקא כמו שזה נראה, הוא לא מתלהב לאתגר של הפרמיירליג, ונראה שהוא מוותר על אתגרים באופן כללי (האתגר הגדול עם ריאל מדריד הכבויה של היום, זה נראה ממש כמו בריחה בדיוק בזמן). אם משווים לפפ, זה ברור שיש פה הבדל של שמיים וארץ. ועם כל הכבוד, יונייטד צריכה מאמן שחושב קדימה, לא שמנצל אדי דלק של סגל עייף ועוזב מיד אחר כך.
* לגבי פוצ'טינו - הוא אמנם לא לוקח תארים, אבל בניגוד לזידאן שמסתמך על מוטיבציה ואופי, לדרך הניהול של קבוצה יש חשיבות הרבה יותר גדולה במאמן, וזה מרשים הרבה יותר. אני יכול לדמיין מה היה קורה אם היינו מחליפים בין פוצ'טינו לזידאן בנקודת זמן מסויימת בשנים האחרונות.

 

"משום מה לא מדברים". כאילו לא עברו 10 שנים והמשפט הזה עדיין מצחיק.

גם אם פפ היה נופל בחצי גמר 4 עונות ברצף, ההבדל בין גמר ללא גמר הוא חוט השערה, חוט שהיה לזידאן, וברגע שהרגיש שבורח לו הוא ידע ללכת בזמן. גם האליפות ב-2017, שהיתה לדעתי התואר המרשים ביותר של זידאן, הוכרעה בסך הכל על תיקו אחד בקאמפ נואו, אבל זה לא יהיה פייר לגמד את האליפות הזאת כי בסופו של דבר הקבוצה היתה הכי יציבה לאורך כל העונה. וזו בדיוק הבעיה - בקושי עונה וחצי החזיקה היציבות של זידאן ומשם בקושי לנוקאאוט זה הספיק.

 

אבל שוב הדיון רק על צ'מפיונס. ושוב יותר חשוב שקודם כל יונייטד תהיה תחרותית בפרמייר ליג. זו העדיפות הראשונה.
ברור שזה טורניר ענק וכיף להצליח בו אבל פוצ'טינו הראה עבודה שיטתית יותר בליגה קודם כל.

 

בדיוק, פפ יכול לעוף בחצי גמר 10 שנים ברצף, הוא עדיין מאמן טוב יותר מזידאן ובטח שיותר טוב לטווח ארוך, לאתגרים, לעונה קדימה ולעשור קדימה, ויש מצב שגם פוצ'טינו הוכיח יותר מזידאן במובן הזה, ביחס למטרות וליכולות של טוטנהאם.