ריאל מדריד 2018/19:: רעש לבן בפתח, גם אם זה עידן חדש...

טור במארקה: להביא מאמן חדש ושחקנים גדולים

"לדחוף את המהפכה", זו הכותרת בטור המארקה של אמיליו קורטרראס. כשם שברור שריאל מדריד מתקשה בליגה כבר שנים, וזה רק הולך ומחמיר, וכן הביקורת הידועה על משחק ההגנה של מרסלו - גם ברור מה המועדון צריך לעשות כדי לשקם את עצמו: להביא מאמן חדש בכיר וגם שחקנים גדולים באמת. רק ככה אפשר יהיה לדחוף את המהפכה ולמלא את הריקנות.

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2019/01/04/15465995834577.Xxx

הכותב מציין משחק מילים - כותב מצד אחד שהברנבאו מצד אחד מתרוקן ברמה המספרית והנתונים הם הגרועים ביותר בעשור האחרון(רמז: מאז הגעת כריסטיאנו), ומצד שני יש ריקנות גם בתחושה. ריאל מדריד מאכזבת יותר מתמיד, האוהדים מרגישים יתומים מצד הכוכבים - אלה שנמצאים - כוכבם דעך, הקבוצה משחקת בצורה משעממת ביותר ואין משחק קבוצתי, לקהל יש בטן מלאה על מה שקורה ולאף-אחד כבר אין אשליות ותקוות לסיום עונה גדול כמו בעונה שעברה, זה לא ממש 'היינו בסרט הזה'. בעידן המפואר ביותר עם שלושה גביעי אירופה ברציפות - אסור לסיים ככה. ואין סוף למחשבות לגבי העתיד - ריאל מדריד צריכה קודם כל מאמן על שיתווה את הפרוייקט הבא.

הריקנות בעידן שאחרי זידאן וכריסטיאנו ניכרת היטב. מדיניות ההחתמה המופרזת של כשרונות צעירים היא לא לעניין ולא עומדת בציפיות. ולמועדון כזה אסור גם להמר על מאמן ביניים(וסולארי, עם כל האהבה אליו - הוא כזה). לרעות גדולות יש תרופות ענקיות. הגיע הזמן שריאל מדריד תצרף מאמן גדול באמת, וזידאן היה כזה רק בדיעבד, הוא גדל תוך כדי תנועה, אבל צמח בקסטיליה. פוצ'טינו, קלופ, אלגרי. מאמן יוקרתי, שיכול לקבל החלטות קשות, שיש לו אישיות, קול עבה, יודע לפקד. זה הדבר הראשון. מישהו שיוכל לבנות קבוצה ולהלהיב את המדרידיסימו. לשנות את המגמה השלילית, כאלה שיגרום לשחקנים - בין אם אלה שישנם ובין אם החדשים - למחויבות לשנות, מי שיישא את דגל המהפכה.

הסגל מראה סימנים גדולים של תשישות. ריאל צריכה להביט לשוק ולצרף שחקנים מובילים, כבר בינואר. בייל הוא לא היורש של כריסטיאנו, לא יהיה כזה לעולם והוא פצוע. מרסלו נראה כמו שחקן עבר. אסנסיו לא צעד קדימה. ראמוס, מודריץ' ובנזמה כבר חצו את גיל 30. קורטואה וקרבחאל הם היחידים שמראים סימני חיים יחד עם מרקוס יורנטה. התחושה היא שרמת הסגל מתדרדרת משנה לשנה. את איסקו אנחנו לא יודעים איך להגדיר.

אז מה צריך לעשות? ללכוד כוכבים, לא שחקנים מבטיחים, אסטרטגייה מוכרת. פלורנטינו החל עם גישת הזידאנס-והפאבונס אבל צריך למצוא איזון. בהמשך הוא היה יכול להביא את השחקנים הטובים ביותר, וכך היה. בשנים האחרונות הסגל מלא בשחקנים לא בשלים. אסנסיו החל טוב, אבל מה נגיד על ויניסיוס, ואייחו, אודגורד ולונין שהיו והלכו. רודריגו וברהאים הם לא הפיתרון. זו לא הרמה הגבוהה ביותר, בטח לא עכשיו. הקבוצה הזו צריכה מהפכה. עדיף כמה שיותר מוקדם...

 

https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/49764861_1728463340588006_6132625747161907200_n.Xxx?_nc_cat=103&_nc_ht=scontent.fsdv1-1.fna&oh=e259dbf60733c8e499ee86372f4a41cb&oe=5CCEE076

ה-4 בינואר תמיד יהיה יום קדוש בהיסטוריה של ריאל מדריד. בדיוק לפני שלוש שנים: זידאן, נרגש ואף ביישן - מונה והוצג כמאמן ריאל מדריד החדש במקום רפא בניטס, אחרי רקורד לא מי יודע מה בריאל מדריד קסטיליה. האגדה של זידאן בריאל מדריד החלה שוב, הפעם פרק ב’ - כמאמן. זידאן אמר שהוא מודע לאחריות ונרגש אפילו יותר מהיום בו עמד כאן בברנבאו כשחקן היקר בעולם(קיץ 2001) וסיכם - “יהיה בסדר”, המועדון הזה חייב לנצח.

אני בטוח שרצו לראיין אותו או אפילו שאלה קצרה על מה שקורה בריאל מדריד והוא סירב באלגנטיות, וגם אם היה מתראיין בטח היה זורק קלישאות רגילות. מאוד הופתעתי מעזיבתו ואני יודע שפשוט זכינו.
ועדיין, מרתק אותי מאוד איך הוא ראה את ריאל מדריד מודל 2018/19, איזה שינויים היה רוצה לעשות כדי לבנות קבוצה תחרותית ועוד ועוד…כנראה לעולם לא נדע. אגדה

 

כמה חדשות:
- בעונה התקפית כה חלשה, שהייתה מעט צפויה אולי - חבל שההגנה קטסטרופה. שימו לב: ריאל ספגה 18 שערים במשחקי החוץ - הכי גרוע חוץ מהואסקה(23). ברצלונה לשם השוואה ספגה רק שבעה בחוץ.
- גארת' בייל הפצוע ייעדר בין עשרה ימים לשבועיים. יחמיץ את סוסיאדד בראשון הקרוב, את לגאנס בגביע המלך וגם את משחק החוץ הקשה נגד בטיס. פציעה מי יודע כמה כבר בריאל מדריד.
- מארקה: במועדון לא אהבו את המחצית השנייה בויאריאל ומתחו ביקורת על המאמן סולארי ועל ניהול המשחק שלו וגם על השחקנים, ביניהם מרסלו.
לקראת חלון ההעברות בינואר, בריאל מדריד אין מטרה ברורה לרכש אם כי בקבוצה יודעים שהיא צריכה להתחזק. על מרסלו כתבו שהוא לא יכול כרגע לשחק 90 דק' בקצב טוב, מבחינה פיזית או מנטאלית, אבל מעמדו לא ניתן לערעור, בניגוד למודריץ' שכן מוחלף פה ושם - כמו אתמול.

 

בריאל מדריד לא מעריכים לעולם את התיקו

במסיבת העיתונאים לקראת ריאל סוסיאדד, סולארי אמר את המשפט הבא:“אל תזלזלו בתיקו נגד ויאריאל”, הוסיף שהקבוצה עובדת קשה ומתכוננת בשיא הרצינות לכל משחק שקורה כל שלושה ימים, דיבר על מחוייבות השחקנים והוסיף - "השתפרנו כשטיפסנו בטבלה מהמקום התשיעי(כשמונה לתפקיד) ועד למקום הרביעי. בתקשורת כמובן תקפו את סולארי - ‘יש משפטים שאסור למאמן ריאל מדריד להגיד’, כתב מיגל אנחל לארה, ובכתבה אחרת הוסיפו על סיבות שיש לסולארי להיות מאוד לא מרוצה מהמצב. תיקו בריאל מדריד טוב רק בליגת האלופות, ורק אם הוא מגיע במשחק הגומלין והקבוצה עוברת שלב.

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2019/01/05/15466920223578.Xxx

וכמובן שבתקשורת הזכירו את משפטי המחץ של החבר’ה מלמעלה - ברנד שוסטר לפני הקלאסיקו, ג’ון טושאק ו-‘החזירים המעופפים’ וגם מוריניו וחצי גמר ליגת האלופות: ג’ון טושאק זעם באחת ממסיבות העיתונאים ואמר שקל יותר לראות חזיר מעופף מעל הברנבאו מאשר לתקן את האופי של השחקנים בחדר ההלבשה - ונזרק ע"י הנשיא לורנצו סאנז למחרת. ברנד שוסטר, לאחר ההפסד 4:3 לסביליה בברנבאו, אמר שאי-אפשר לנצח בקאמפ-נואו. כמה דקות אחר-כך ראול נשמע מופתע כששמע על דבר מאמנו ואמר - “אני לא יודע מה הוא אמר. עם החולצה הזו אני תמיד עולה למגרש כדי לנצח”. מנואל פלגריני אמר לאחר הפסד לברצלונה בברנבאו שהיה הנפת דגל לבן בליגה - “עשינו את הטוב ביותר”.

אחרון חביב הוא ז’וזה מוריניו, במסיבת העיתונאים לקראת גומלין חצי גמר הצ’מפיונס נגד בורוסיה דורטמונד בברנבאו. המאמן שהביא את ריאל שלוש פעמים ברציפות לחצי הגמר, ושבר את נאחס שמינית הגמר, לא היה יכול לדמיין שאחריו ריאל תזכה בצ’מפיונס 4 פעמים ב-5 שנים. הוא הוציא דף במסיבת העיתונאים ואמר - “18 מאמנים היו כאן ב-21 השנים האחרונות. ריאל מדריד הייתה חמש פעמים בחצי הגמר. ואיתי? שלושה מתוך שלושה”.

מיגל לארה הרחיב בטור שלו - "אסור להגיד את המשפט הזה. בטח בעונה כזו נוראית של ריאל מדריד. בטח אחרי שלושה משחקים נוראיים שלה בליגה, בהם היא בקושי כובשת, לא משחקת כדורגל במחצית השנייה, נראית רועדת וחסרת ביטחון ורק קורטואה מתפקד. דרך החיים של ריאל מדריד היא שאיפה מקסימלית, וסולארי לא מביא אותה לשם, הדרישות שלו לא גבוהות. ריאל מדריד לא מתייחסת לליגה ברצינות והפעם אין את הגול של כריסטיאנו שיגיע בכל רגע. ריאל מדריד לא יכולה להרשות לעצמה שלא לעשות אפילו את המינימום - לא להילחם עד הסוף. בעידן השחור ב-1934 עד 1955 - הגיע רגע מפנה עם הגעת די-סטפאנו. ריאל מדריד של אז נכנסה למימד אחר, שלא ידעה דבר אחר חוץ מלנצח. מה שקורה בריאל מדריד הזו זה לא נורמלי".

 

https://as01.epimg.net/futbol/imagenes/2019/01/04/primera/1546628199_544579_1546722880_noticia_normal.Xxx

ריאל מדריד העונה לא כובשת שערים. וסיפור ההתקפה הוא כפני שחקני ההתקפה - בייל נפצע כהרגלו, אסנסיו לא עמד בלחץ ונעלם, מריאנו מספר 7 - נע בין חוסר יכולת לחוסר כשירות. וגם קארים בנזמה מספר היטב את הסיפור: בנזמה עושה צעד קדימה - כתבו ב-AS, ואנחנו נוסיף - רק צעד אחד.

בנזמה ממשיך לטפס בטבלת הכובשים, הפך לשחקן הזר עם מספר ההופעות השלישי הכי גבוה. הוא כבש 12 שערים בחצי עונה - כמו בכל העונה שעברה, ובשבעה מקרים גם היה השחקן שכבש את השער הראשון. מעבר לכך הוא לא נפצע בניגוד לחבריו, כן מראה מוטיבצייה. מנגד, המספרים שלו עדיין לא כמו של שחקן התקפה גדול, הוא נקלע לא אחת לבצורות, ואין לו השנה גול במשחק גדול מאז הסופר-קאפ האירופי - דרבי, פיחואן, קלאסיקו או רומא(פעמיים), ותסלח לנו סלטה ויגו. לא מזמן כשהלאקיפ הצרפתי פירסם את 15 שחקני ההתקפה הטובים בעולם, הוא הגיב בסטורי וכתב בציניות - "אני יכול להיות ה-16?", אבל אף אחד לא צוחק...

 

מסורת שחורה - החורף הקשה של ריאל בליגה

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2019/01/04/15466371599553.Xxx

"החורף הקר והקשה של ריאל מדריד", כתבו במארקה על רקע התמונה היפה של הסמל והקרח. ריאל מדריד מתחילה את חורף 2019 כשהיא במרחק 7 נקודות מברצלונה, והאמת, עם כמה שזה עצוב, המצב לא ממש זר לה, והיו אפילו מקרים יותר גרועים. כתבה גדולה אחרת במארקה שאלה: למה ריאל מדריד כל-כך לא מצליחה בליגה בשנים האחרונות? - הסכנה שחוזרת על עצמה שנה אחרי שנה, והפעם בהחלט אפשר להתלונן על סגל השחקנים, ועל אלה שחיים רק את התהילה ולא את היום-יום. 80% מהנשאלים בסקר המארקה, אגב(כ-28 אלף הצבעות), סברו שאין לריאל סיכוי לזכות השנה באליפות, וקשה להאשים אותם. ריאל עם 9 נצ' בלבד ב-17 מחזורים, והמתמטיקה פשוטה. נכתב שזידאן עזב כי הרגיש שבתחרות של עשרה חודשים - המועדון\סגל\מציאות - בלתי-אפשרי להתחרות כמו שצריך, מבחינת קבוצה שזכתה ארבע פעמים בליגת האלופות בחמש שנים. סולארי אגב, חזר לפיגור 7 נק' מבארסה - בדיוק כמו שקיבל את הקבוצה.

בכתבה נתנו דוגמא את עונת 2015/16 עם זידאן, כשבפברואר אליפות נראתה בלתי-אפשרי אך ריאל ניצחה בכל 12 המחזורים האחרונים ואפילו הייתה אלופה לחצי שעה במחזור הסיום, אלא שכמו ב-2009/10 כשההכרעה נפלה במחזור האחרון - זה לא קרה. וריאל מדריד עם 2 אליפויות בלבד בעשור האחרון - זו עם מוריניו, אליפות המאה נקודות ו-121 שערי זכות ב-2011/12, וכן האליפות עם זידאן ב-2016/17 בה ריאל הובילה את הטבלה ב-28 מחזורים במצטבר. יש ציטוט של שחקן שלא נאמר שמו, שהודה בחדר ההלבשה - "זה נכון שבליגה אנחנו לא אותו הדבר כמו באירופה".

עונת 2018/19 - ריאל מדריד בפיגור 7 נקודות. היא ספגה כמות בלתי-נתפסת של 21 שערי חובה למרות שקורטואה משתפר, ניצחה ב-8 משחקים בלבד והפסידה כבר בחמישה, וכמובן שההתקפה בקושי כובשת. מעבר לכישלון הקבוע בפיחואן, ריאל כרגיל סיימה בתיקו בדרבי, התבזתה בקלאסיקו ורשמה הפסד עלוב גם באייבר.

עונת 2017/18 - ריאל מדריד בפיגור 16 נקודות. אחד החורפים הקשים ביותר של ריאל מדריד, שפתח את העונה כאלופת אירופה הגאה וכן אלופת ספרד. הבצורת של כריסטיאנו פגעה, ריאל הובסה בקלאסיקו והשיפור עצמו הגיע רק בחודש ינואר. במשחק שפתח את השנה החדשה ריאל סיימה רק בתיקו 2:2 בבלאידוס, בעוד בארסה רשמה סיבוב ראשון מטורף בליגה. לריאל היה משחק חסר בשל אליפות העולם למועדונים.

עונת 2015/16 - ריאל מדריד בפיגור 3 נקודות. כשריאל מדריד הגיעה למאסטייה, רפא בניטס עוד עמד על הקווים אך מעמדו התערער. ריאל שוב לא ניצלה הזדמנות. היא סיימה בתיקו 2:2 כשההרחקה של קובאצ'יץ' חסר האחריות פוגעת בה. בארסה סיימה רק בתיקו מאופס בדרבי וריאל הייתה יכולה לצמצם אבל פישלה בעצמה, ואתלטיקו שניצחה במשחק שלה - הייתה במקום הראשון. אז, אחרי 18 מחזורים, לריאל היה מאזן 11-4-3, ויחס שערים טוב של 47:18. בניטס הפסיד בפיחואן והוציא תיקו בדרבי(יותר נכון איבד ניצחון בשל חילוף הגנתי), אבל הבעיה הגדולה הייתה הקלאסיקו המביש בברנבאו.

עונת 2013/14 - ריאל מדריד בפיגור 5 נקודות. ריאל החלה את השנה עם 3:0 קל על סלטה ויגו בברנבאו אלא שבכל-זאת ריאל פיגרה אחרי ברצלונה, בין היתר משום שהפסידה בקלאסיקו בקאמפ-נואו 2:1 במערך מוזר של המאמן, וגם בדרבי הביתי נגד אתלטיקו בברנבאו. ריאל לא תצליח לשפר את התוצאות שלה נגד הגדולות ולכן המקום הראשון עליו השתלטה בסביבות מרץ - יחמוק ממנה. לריאל היה מאזן 14-2-2, התקפה טובה והגנה סבירה, אבל אתלטיקו ובארסה הציגו סיבוב ראשון על סף שלמות - 49 נקודות היו להן ב-18 מחזורים.

עונת 2012/13 - ריאל מדריד בפיגור 16 נקודות. הסיוט הענק של מוריניו וריאל מדריד, כשכבר בתחילת העונה היה ברור שהוא לא ימשיך. מוריניו הפסיד בגמר גביע המלך לאתלטיקו והודח בחצי גמר הצ'מפיונס, שוב, אבל הבעייה האמיתית הייתה הליגה. ריאל ניצחה את ריאל סוסיאדד 4:3 במשחק הפותח של השנה, כשאדאן פותח בהרכב אבל מורחק ואיקר נכנס במקומו, אבל זה לא היה משנה. ריאל פתחה את העונה עם תיקו ביתי מול ולנסיה, לאחר-מכן הפסידה לחטאפה ובמחזור הרביעי הפסידה בפיחואן("אין לי קבוצה", אמר מוריניו). בקלאסיקו הראשון בקאמפ-נואו היא לא הצליחה לצמצם פערים וסיימה בתיקו 2:2.

 

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/8/801226367bbe13828020c9a66106eac0bad46c55.Xxx

אני לא משוכנע שבלי חיזוק, עכשיו, גם בהתאם למגבלות של ינואר - נסיים במקום הרביעי בקלות.
לגבי ויניסיוס, ומי שחושב שאני עף עליו בצורה מוגזמת - גם רוביניו היה טוב בזמנים מסוימים. מן הסתם אני בודק שחקן גם ביחס לחברים שלו ובאותה נקודת זמן. זה בכלל לא משנה מה יקרה בעוד עשור, בעוד חמש שנים ואפילו מה יהיה איתו בשנה הבאה. והוא מבחינתי משחק גם על חשבון אסנסיו. אנחנו צריכים שחקני כדורגל, ועכשיו. אין לנו כאלה.

סולארי סיפסל עד עכשיו את איסקו ואסנסיו והעז להחליף את מודריץ וקרוס לעתים. לספסל את הקשרים הבכירים באמת זה כבר משהו אחר לגמריי אבל אני ממש בעד. ומרסלו חייב מנוחה. לדעתי גם עניין פיזי.

מודריץ כנה לאחר המשחק - “רבים מאיתנו לא משחקים ביכולת הרגילה שלנו. זה ברור. זה לא עניין של מזל”. דיבר על פתיחת המשחק שהייתה חרא כלשונו, ושחייבים להשתפר. במועדון עוד התלוננו על הפנדל וה-VAR - מביך מבחינתינו. כמו 55% ההצלחה שלנו העונה בליגה. ראמוס אמר:“אנחנו חייבים שינוי, וצריכים להגיב”, ואחר-כך אומר שהקבוצה חייבת להיות מאוחדת ולא לחפש אשמים. “הליגה? אליפות היא פרס על על יציבות וחוזק, והחמצנו בשנים האחרונות”.

 

למה ריאל מדריד לא זוכה באליפויות?

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2019/01/06/15468131405346.Xxx

שאלת מיליון הדולר היא - “למה ריאל מדריד לא זוכה באליפויות?”, אז קודם כל בואו נסיר את העונה הזו משולחן הניתוחים כי ברור שלא הופענו, עוד מהקיץ, אנחנו לא מופתעים ממה שקורה - כן ציפינו להיות עם יור גולים ונקודות אבל לא בהרבה.

רוצה לומר: מאז שפלורנטינו חזר ועד העונה שעברה, הסגל שלנו היה סגל טוב מאוד, מהבכירים באירופה, כבר אז, גם כשהודחנו ע"י ליון, ועל אחת כמה וכמה עם מוריניו ואני זוכר את הקיץ ב-2013 למשל כמוצלח מאוד. קרבחאל היה נראה לי בינגו עצום מלכתכילה, איסקו פתח נפלא, בייל היה טוב, חסה היה הפתעה נעימה כסופר-סאב ורק יירמאנדי היה כישלון אבל אלונסו חזר כמו גדול.

פלורנטינו אמר בראיון אחרי אחת הזכיות בצ’מפיונס שגם 90 נק’ זה לא מספיק בספרד כדי לזכות באליפות. אפשר להגיד שמסי שחקן שאי-אפשר להתחרות בו והתמודדנו מול ברצלונה הגדולה בהיסטוריה במשך כמה שנים, אבל זה יישמע כתירוץ וזה קצת מוגזם. באמת תמוה בעיניי איך שחקנים מגלים שובע כזה למרות שאנחנו לא זוכים באליפות בליגה, ואני מוצא את עצמי מתחבט בין הסיבה לתוצאה. גם האמירה שלא פעם השתמשתי בה - התחושה שבליגת האלופות יש לנו את הגרוש ללירה\הרוח\לעתים מזל, ובליגה אין לנו את זה במשחקים הגדולים - לא משביעה רצון. עם אנצ’לוטי הוצאנו נקודה מ-12 נגד אתלטיקו ובארסה ואיבדנו את ראשות הטבלה בחודש מרץ. זה אפילו מעבר לקרבות הישירים(בדרבי זה תמיד נגמר בתיקו, ובארסה מטיילת בברנבאו תמיד). תבדקו את הסטט’ של בארסה בפיחואן - לא הפסידה שם מאז 2007 - לעומת ריאל מדריד. כנ"ל במאסטייה ובעוד משחקים גדולים.

אין לנו אמנם בסגל שחקנים שהם שילוב מוצלח מאוד של עילוי מקצועי+תשוקה בלתי-נגמרת, רק קרבחאל הוא בסטטוס הזה ואולי כריסטיאנו בזמנו, אבל קשה להגדיר את המצב בבארסה. אולי צריך לדבר קצת על עניין הפציעות, הסתמכות על בייל למשל היא שגויה, המגנים שלנו שהם שחקני מפתח עיקריים כבר שנים - פצועים בלי סוף, קרבחאל בעיקר אבל גם מרסלו. דבר נוסף הוא אי ריענון ההתקפה. מאז הקיץ ההוא של רבע מיליארד הדולר, ריאל מדריד החתימה שמות גדולים בהתקפה תמיד ע"ח מישהו - חאמס החליף את די-מאריה, אוזיל נפלט אז הגיע בייל, ובשנים האחרונות איבדנו את חאמס ומוראטה, היו שנים בלי גיבוי בהתקפה. ברצלונה התרעננה הרבה יותר - הנרי הגיע כשכבר היו שלושה שחקני על בהתקפה. היא החתימה את דויד ויאה, את לואיס סוארס, את אלכסיס סאנצ’ז, את ניימאר, ואפילו אחרונה את דמבלה וקוטיניו. אפשר להתווכח על השניים האחרונים אבל אנחנו עצמנו עיניים ולא היה לנו ‘רכש פאניקה’ כזה, וחבל.

כאוהד אני ראיתי את הקבוצה הזו בטירוף על הליגה רק בשנתיים - בעונת הקאפלו, עונת הרמונטדות, וגם בעונה השנייה של מוריניו שזו הייתה העונה בה חשבתי שנביא את הדסימה. מאה נקודות זה מטורף לכל דבר ועניין, ניצחנו בכל משחק חוץ, הובלנו את הטבלה בפברואר בעשר נקודות יתרון, וכמעט ולא היו לנו משחקים חלשים. למרות הקלאסיקו המאכזב בברנבאו('שוב זה קורה) - ידענו לקום ופירקנו את סביליה בפיחואן אחר-כך.

מאז ומתמיד התעניינתי במספרים, היסטוריה וסטט’ של ריאל מדריד וזה היה אבסורד בעיניי שלא היו זכיות כפולות מאז מתור הזהב של די-סטפאנו ועד שהגיע זינדין זידאן. את מאזן האליפויות משנות ה-90 אני בכלל לא רוצה להזכיר, ואני מנסה לנחם את עצמי כשאולי ביום שמסי יפרוש מכדורגל הם יפסיקו לסגור את הפער בצורה כזו. מצד שני, אני לא רוצה להפחית מהערך של מה שהמועדון הזה עשה, בואו: 3 צ’מפיונס ברצף - יש אימפריות שבכל ההיסטוריה לא עשו זאת - אהמ, יובנטוס, ו-4 זכיות ב-5 שנים. תיזכרו במה שפויול אמר בשנה שעברה. אני בטוח שאוהדי בארסה גם כן היו מחליפים איזה שתי אליפויות בעוד גביע עם אזניים גדולות.

 

לגאנס בברנבאו: הגביע וחזרה לזירת הפשע

גביע המלך תמיד היה הטורניר השלישי בחשיבותו, וריאל מדריד באופן הזוי למדיי רשמה מאזן הזוי של יותר הפסדים(20) מאשר נצחונות(19) במשחקי הגמר. ריאל מדריד הגיעה לגמר אחד בסה"כ מאשר ברצלונה. את שני הגמרים נגד ברצלונה מתחילת\אמצע העשור אנחנו זוכרים היטב - שער הניצחון של כריסטיאנו בנגיחה בגמר במאסטייה, בהארכה, במשחק אדיר ורויי אמוציות, היום בו ריאל מדריד הביטה לברצלונה בלבן של העיניים, וכעבור שלוש עונות הגיע מבצע הסולו של גארת' בייל. ריאל עוד הפסידה בגמר נגד אתלטיקו דווקא בברנבאו ב-2013, ואפילו חמור מכך - בדיוק ביום בו הייתה אמורה לחגוג מאה שנה להיווסדות המועדון, בגמר נגד דפורטיבו לה-קורוניה ב-6 במרץ 2002 - אבל כנראה שמשחק הגביע הזכור ביותר בברנבאו הוא דווקא נגד לגאנס.

ערב משעמם לחלוטין במגרשה של לגאנס, ואז בדקה ה-89 תיאו מרים כדור נפלא ואסנסיו בועט מהאוויר לרשת, 1:0. הגומלין בברנבאו, אין להם סיכוי. כנראה שזה לא נכון. לגאנס הצנועה הובילה במקדש, בנזמה השווה בדקה ה-47, וכעבור 8 דקות גבריאל כבש שער ניצחון, לריאל מדריד לא היו תשובות. חוץ מבנזמה, היו על המגרש גם איסקו, לוקאס ואסקס, אסנסיו, הקפטן ראמוס, ובהמשך נכנסו למערכה כדי לעזור גם קרבחאל במקום אשרף ומודריץ' במקום מרקוס יורנטה. ואפילו בורחה מאיורל, במטרה שיעזור לכבוש שער אחד בלבד. שער נוסף שיביא ל-2:2 בברנבאו, בפעם השלישית במשחקי הגביע באותה עונה. אבל זה לא קרה, וריאל מדריד הודחה.

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2019/01/08/15469520609800.Xxx

הכישלון היחיד של זידאן בריאל מדריד היה בגביע המלך. התואר היחיד שחמק מידיו הגדולות. באותו הערב התקבלה בליבו ההחלטה. זידאן רצה להתפטר כבר לאחר המשחק אך פלורנטינו הניע אותו. בריאל מדריד כנראה מעולם לא לקחו כה קשה הפסד בגביע המלך. השחקנים איכזבו, 'בגדו' בזידאן, שהרגיש שהוא לא מסוגל להפוך אותם שוב לתחרותיים. הוא היה ממש נואש מחוסר ההתלהבות והתגובה של השחקנים. הנשיא פרס ירד לחדר ההלבשה יחד עם ראול והמנכ"ל חוסה אנחל סאנצ'ז.

'אלקורקונאזו', כתבו בתקשורת והזכירו את המשחק ההוא בעונת הפלגריני. זידאן נשאל האם עתידו תלוי בצמד המשחקים נגד פאריס בצ'מפיונס ואמר 'ברור!'. "קשה לי להסביר מה קרה, חייבים להתאושש מזה. לא צריך לזרוק את כולם כמובן". בסקרי המארקה זידאן נבחר כאשם מצד האוהדים עם 44% בעוד 37% הפנו אצבע מאשימה לשחקנים. זידאן, ביחד עם בוטראגיניו וראמוס, הוסיפו שנותר רק להתנצל בפני האוהדים. 'זידאן היה עקשן מדיי בהגנה על השחקנים שלנו', כתב חוסה פליקס דיאס, ואנחנו מרגישים שזו הסיבה שהוא בחר ללכת בקיץ.

במסיבת העיתונאים העצובה בחודש מאי, כשעזב, נשאל זידאן על הרגע הגרוע ביותר והשיב ללא היסוס - "ההדחה מהגביע נגד לגאנס בברנבאו". זידאן הוסיף - "אם יש לי הרגשה שאני לא הולך לנצח אז צריך לעשות שינוי. כשחקן כשראיתי שאני לא מנצח - אני עוזב. אני לא מאשים אף-אחד, זו ההחלטה שלי". זידאן יצא מהחדר עם מחיאות כאפיים סוערות של כל העיתונאים. ריאל מדריד כמובן השלימה רק חמישה ימים קודם לכן זכייה שלישית ברציפות בליגת האלופות. אבל זה היה חזק ממנו. זידאן ראה איך הקבוצה מגיבה למשחקים הפחות זוהרים. שלושה ימים קודם לכן ריאל ריסקה את דפורטיבו עם 7:1 מרשים, אבל המומנטום הלך לפח. כנראה הוא צפה את זה - שמה שמצליח\יצליח בענק בפאריס-טורינו-מינכן - פשוט לא עובד במגרשי החוץ הקטנים יותר בספרד, והפער בליגה הולך וגדל. אפשר לומר שפרק הזהב של זידאן בהיסטוריה של ריאל מדריד החל באולימפיקו ברומא, והסיום הרשמי היה בגמר בקייב. ואולי תחילת הסוף הייתה כבר אז, ב-26 בינואר 2018.

*****



הפעם הגביע מסתמן כפרס ניחומים אמיתי לריאל מדריד, וריאל תארח את לגאנס הערב(22:30) בשלב אחד אחורה מהעונה שעברה - שלב שמינית הגמר. הברנבאו הולך ומתרוקן ולאוהדים נמאס. כרגע נראה שויניסיוס הוא הדבר היחיד שלא רע. סולארי הבטיח שהמועדון מנסה להתגבר על 'בעיית ההבקעות', והילד הברזילאי יפתח בהרכב. בהחלט מעניין לראות כמה אוהדים יגיעו הערב. את החלק הקדמי ישלימו בנזמה שלא נח אף-פעם וכן לוקאס ואסקס שבין-כה מושעה מהמשחק הקרוב נגד בטיס, פשוט כי אין שחקנים והסגל קצר-קצר. ברהים דיאז ערך אימון עם הקבוצה(לקח את חולצה מס' 21 שבעבר הייתה שייכת למאמן שלו, ועוד משפט-שניים עליו - "היו לי שלוש אפשרויות - "מדריד, מדריד או מדריד", וסבא שלו שנכח בהצגתו לתקשורת אמר - "אני עכשיו יכול למות בשקט") - מתלבש ואולי אף יקבל דקות בודדות. זה יהיה זמנם של ואלוורדה, רגילון וגם קיילור נאבאס שצפוי לערוך את משחקו ה-150 בקבוצה. גם קריסטו החלוץ הצעיר בסגל, בניגוד ליום ראשון.

במארקה סיכמו 'בריאל מדריד יכולים להרשות לעצמם לפחד מהגביע'. הניצחון האחרון שלנו בברנבאו במסגרת הגביע היה כל-כך מזמן, לפני שנתיים - 3:0 על סביליה ב-1/8 הגמר ב-2016/17, צמד של חאמס ושער של ואראן במצב נייח. השחקנים הבכירים שצפויים לנוח - מודריץ', קרבחאל, מרסלו, רפאל ואראן, קורטואה וגם קרוס הפצוע שהוא בקבוצה ע"ש בייל, שם נמצאים גם מריאנו, אסנסיו ומרקוס יורנטה. קאסמירו ישחק כדי להוריד חלודה.

 

הברנבאו השומם: אין גולים ואין אוהדים

התוצאה: הברנבאו מתרוקן. כמידי שבוע קראנו בתקשורת על מספר האוהדים הנמוך בברנבאו. המשחק נגד סוסיאדד היה השלישי 'בטיבו' בקטגורייה השלילית מבחינת מספר האוהדים, כשרק בזוועתון מול צסק"א ובפתיחת העונה נגד חטאפה - נרשמה כמות נמוכה יותר. נרשם שאפילו המועדון הוריד מחירים במטרה לעורר את הקהל(ניתן היה למצוא כרטיסים ב-50 יורו למשחק נגד סוסיאדד - מהזולים בליגה) - וזה לא עזר. בשנה שעברה הממוצע של ריאל מדריד בליגה היה 69,937 אוהדים, כשבמשחקים הגדולים כמובן הייתה תפוצה מלאה. תוך עונה אחת הברנבאו התרוקן ב-7841 בממוצע.

בדרבי המגרש היה כמעט מלא עם כמעט 80 אלף אוהדים, וכן במשחק פתיחת העונה האירופית נגד רומא בברנבאו, אז עוד הייתה אופטימיות - מספרים שגירדו את ה-70 אלף. כמות כזו פחות או יותר הייתה גם במשחק נגד ולנסיה, והקהל הזיז את עצמו גם בבכורה של סולארי בליגה כמאמן - מול ריאל ויאדוליד. כאן תוכלו לראות את הנתונים מכל המשחקים העונה. לאחר המשחק נגד ראיו, סולארי נשאל על כמות הקהל הנמוכה(55 אלף אוהדים) ואמר בלקוניות - "אין לי את הנתונים האלה שיש לך".

https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/49676394_1731468093620864_93271008743522304_o.Xxx?_nc_cat=103&_nc_ht=scontent.fsdv1-1.fna&oh=b5401089593eb892d18730df6915d73c&oe=5CD9715A

באותו הגרף למטה אפשר לראות את הממוצע במשחקי הליגה בעשור האחרון. הנתונים הכי טובים הם דווקא בעונת הפלגריני 2009/10, שלא הסתיימה באליפות - טוב, ככה זה אחרי מסע רכש מטורף בגובה רבע מיליארד יורו(כריסטיאנו, קאקא ואחרים), וגם כעבור שנתיים בעונת האליפות המטורפת עם מוריניו היו 74 אלף צופים בממוצע. בעונת הדסימה המספרים ירדו כמעט ב-3000 צופים ואז שוב חלה עלייה קטנה עם אנצ'לוטי. אשתקד גם כן ניתן למצוא נתונים שהם זוועה, ככה זה שהמועדון גמר את הסיפור בליגה כבר בחורף - 68 אלף אוהדים בלבד בממוצע. אבל ממוצע כזה נראה גבוה ביחס לעונה.

הסיבה: אין גולים, אין כדורגל, אין כלום. ריאל מדריד כבשה 13 שערים בלבד ב-9 משחקי ליגה בברנבאו - אפילו פחות משער וחצי בממוצע למשחק. זה ברור שברצלונה מובילה עליה בקטגוריה, אבל גם אתלטיקו מדריד(16), וחמור מכך: סלטה ויגו ואייבר(16) ולבאנטה(15). ראיו וייקאנו שנמצאת במקום הלפני-אחרון - כבשה גם היא 13 שערי זכות בבית. המשחק נגד סוסיאדד היה הפעם הראשונה שריאל לא כובשת שער במשחק ליגה בבית, אבל המספרים עדיין עלובים מאוד. לריאל הייתה רביעייה אחת - איי-שם במחזור השלישי נגד לגאנס בברנבאו. היא השיגה נצחונות דחוקים מול אספניול וראיו וייקאנו - פעמיים 1:0, כבשה שער בודד נגד לבאנטה בברנבאו בהפסד 2:1, והשיגה שלוש פעמים ניצחון של 2:0 - חטאפה בפתיחת העונה, ויאדוליד בבכורה של סולארי בליגה, וכן נגד ולנסיה.

בצוותא עם הפיחואן של סביליה, מדובר בשני מגרשים גדולים של קבוצות חזקות בהם פשוט לא רואים גולים. ריאל מדורגת אחרונה ביחס לקבוצות הטופ. באיירן כבשה 15 שערים בבית, ליון ואתלטיקו 16 ואפילו מילאן כבשה יותר שערים ממנה, וכן מנצ'סטר יונייטד המתחדשת. ריאל רחוקה מאוד מ-30 שערי הזכות של ברצלונה - כמעט כפול ממנה, ובמקום הראשון ניצבת מנצ'סטר סיטי עם 37 שערים, מספר בלתי-נתפס שריאל תצטרך זמן רב כדי להגיע אליו. בסיבוב השני מחכות לריאל בברנבאו בין היתר: ברצלונה, סביליה.

מיותר לציין שאלה המספרים הגרועים ביותר מאז פלורנטינו חזר. לפני שנה, בינואר, החלה ההתפוצצות של ריאל מדריד אבל לפניכן גם המספרים היו קצת פחות קשים - 19 שערי זכות ובין היתר חמישייה טובה על סביליה בברנבאו. בעונת האליפות 2016/17 ריאל נהנתה לשחק דווקא במשחקי החוץ וכבשה 24. המספרים הטובים ביותר בעונת האליפות עם מוריניו - 38 שערי זכות ב-2011/12. בעונת הדסימה כבשנו 30 שערים בברנבאו בפרק הזמן הזה ו-31 בעונה לאחר-מכן, כשאחרי שני משחקי בית בינוניים הגיעה ההתפוצצות - שלוש חמישיות כמעט ברצף על אלצ'ה, בילבאו וראיו וייקאנו, כשבאמצע יש 3:1 על בארסה בברנבאו, וכן לאחר מכן שלישייה קלה על סלטה.

 

https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/49790986_1735157883251885_5298784840512962560_o.Xxx?_nc_cat=101&_nc_ht=scontent.fsdv1-1.fna&oh=a56b96c36e7e592ae55995331e18fbb2&oe=5C8B4395

אני אוהד את ריאל מדריד מעונת 1999/00, ואני לא זוכר מעולם מצב כזה בו פשוט הגענו לעונה הזו עם דגל לבן מלכתכילה. היו עונות שלא הלכו כמצופה וגם טעויות, אבל דבר כזה אני לא זוכר. מעבר לכך, בעונה הזו יש חוסר עצום. אני לא אומר שאני לא רואה משחקים ואני גם אחזור לכתוב, אבל בתוך-תוכי אני יודע שלא יהיה שום דבר חדש, ‘עוד מאותו הדבר’. תמיד משהן החזיק את הטירוף סביב הקבוצה וזה הרבה מעבר לתארים והצלחות - מדובר בשחקנים שגדלנו עליהם, נניח ראול, בהמשך זה היה כוכב להעריץ כמו כריסטיאנו(ואין לנו אף שחקן שאפשר להתלהב ממנו. אין לנו את קיין מטוטנהאם, את איקרדי מאינטר, את ניימאר מפאריס, אפילו לא רובן-ריברי הקשישים מבאיירן, סאלאח, או כאלה שאפשר להתלהב מהכדורגל שלהם), וכיוצא מזה - אין לנו ברק. היו עונות עם אין הגנה אבל ריאל מדריד תמיה הייתה מזוהה עם כדורגל התקפי. בפייסבוק של האתר כתבתי: לא תמיד ריאל מדריד זכתה בתארים, היו עונות חלשות וחוסר יציבות. אבל תמיד היה בה קסם

 

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2019/01/03/15465461447335.Xxx

המאה של ראמוס. אם זה היה קורה בנגיחה דרמטית ובמשחק אחר זה היה יותר מרגש, אבל זה כנראה לא באמת חשוב. ציון דרך ענק לראמוס שהשנה נהנה מאוד להיות הפנדליסט של ריאל מדריד - אמש הגיע למאה גולים בקריירה: 80 במדי ריאל מדריד, 17 במדי נבחרת ספרד ועוד 3 במדי סביליה. זה היה השער השביעי שלו העונה במדי ריאל מדריד, כולם בפנדל חוץ משער אחד - באליפות העולם למועדונים, והוא רחוק רק שלושה מעונת השיא המטורפת שלו ב-2016/17 אז כבש עשרה שערים. במדי ספרד הספיק לכבוש כבר ארבעה שערים אגב מאז מינויו של לואיס אנריקה לתפקיד.

כמובן שלא יהיה כמו השער המרגש שלו בגמר הדסימה נגד אתלטיקו מדריד, והוא הבקיע גם בגמר שנתיים אחר-כך נגד אתלטיקו בסאן-סירו. הוא כבש גם בסופר-קאפ הספרדי באותו הקיץ וכן השנה, ובאליפות העולם למועדונים ב-2014 ו-2018. לגבי שעריו בריאל מדריד, הוא כבש את רובם בליגה - 57(יש לו שער נוסף בליגה הספרדית, דווקא נגד ריאל, במאי 2005), כבש 11 שערים בליגת האלופות(פעמיים בגמר, שלושה שערים בחצי הגמר[צמד ו-'בודדת'], שער בשמינית הגמר), ויש לו גם חמישה שערים בגביע המלך, 3 באליפות העולם למועדונים, 2 בסופר-קאפ האירופי ו-2 בסופר-קופה הספרדי. הוא כבש את השער הראשון כשחקן בוגרים איי-שם בספטמבר 2004 במדי סביליה בגביע אופ"א. ב-6 בדצמבר 2005 כבש את שער הבכורה במדי ריאל - בנגיחה נגד אולימפיאקוס במשחק חסר חשיבות בצ'מפיונס, ובמדי נבחרת ספרד כבש צמד במוקדמות מונדיאל 2006 נגד סאן-מרינו.

אם נסתכל על משחקי הליגה בלבד, מאלגה סבלה ממנו הכי הרבה - חמישה שערים ב-19 משחקי ליגה(נגדה כבש את שער הבכורה במדי ריאל מדריד בליגה, והוסיף אחד גם בסיבוב השני ב-2005/06), וברצלונה היא הבאה בתור - ארבעה שערים ב-29 משחקי קלאסיקוס, וברצלונה היא השנייה בתור(ארבעה שערים ב-24 משחקי ליגה). אם נבחן את המספרים בכל המסגרות, הרי שלראמוס יש 7 שערים נגד סביליה האקסית ב-31 משחקים - אחד מהם בסופר-קאפ האירופי - שער שיוויון בנגיחה, אחד בסופר-קופה הספרדי ב-2007, ואחד בגביע המלך בפנדל.

 

מי הבלם הגדול ביותר של ריאל מדריד שראינו?

אתמול בערב התראיין האקס פפה, שלפני ימים ספורים התאחד עם איקר קסיאס, וסיפר לתקשורת - "הגעתי לריאל מדריד כשהיא הייתה בית קברות לבלמים, לא פחות מזה. שחקני הגנה נכשלו שם שוב ושוב. גם בהנהלת פורטו הזהירו אותי מכך, אבל הייתי מוכן לאתגר והיה לי עשור מצוין. מאז שעזבתי הם לא הצליחו למצוא שחקן כמוני". פפה אמנם עזב בגיל לא צעיר ואחרי פציעות, אבל קשה לומר שואייחו הצליח. קשה לומר שהוא טעה. עם או בלי קשר לכך, בחשבון האינסטגרם של ה-AS העלו את שאלת שר ההגנה - מי הבלם הטוב ביותר שראיתם בריאל מדריד לאורך השנים? יסלח לנו נאצ'ו שלא נמצא כאן - הוא יבין, וגם ריקרדו קרבאליו שרשם עונה אחת טובה ושתיים לא רלוונטיות. את המועמדים לא באמת צריך להציג: מדובר על שנות ה-90 ועד ימינו אנו.

מנואל סאנצ'יז, תוצר הקאנטרה, ששיחק במועדון לא פחות מ-18 שנים ומדורג שלישי במספר ההופעות; פרננדו היירו שהצטרף מויאדוליד ב-1989 והיה שותפו להגנה לא מעט זמן, ורשם 14 שנה במועדון; הבא בתור הוא פאביו קנבארו, אלוף העולם הטרי שהגיע לריאל בקיץ 2006 אחרי פרשת השחיתות באיטליה, ונשאר שלוש עונות; וכמובן התקופה הזו: קפטן אירופה סרחיו ראמוס, עם עונה מס' 14 בריאל מדריד; פפה שלפתע בקיץ 2007 ריאל שמה לפורטו 30 מיליון יורו על השולחן; רפאל ואראן ילד הפלא שהגיע בקיץ 2011 כשחקן אלמוני מצרפת בהמלצת זידאן; אכן שאלה קשה. התחבטתי בשאלה לא מעט זמן, ואני אתחיל מהסוף להתחלה.

https://realmadrid.co.il/images/RealMadrid-Defenders.Xxx

מקום שישי: פאביו קנבארו| פרטים יבשים: 3 עונות בלבן, 2 אליפויות ספרד וסופר-קופה ספרדי| 116 משחקים.

קנבארו הגיע לריאל מדריד אחרי מונדיאל מושלם במדי איטליה כשהוא מניף את גביע העולם ובהמשך גם זכה בכדור הזהב. אלא שקנבארו, כמו בלמים גדולים אחרים מאיטליה - התקשה. חשבנו שהוא יעניק מניסיונו לראמוס וזה יילמד ממנו - וראמוס אכן עשה קפיצת מדרגה גדולה. קנבארו עצמו זכור מצד אחד עם קלאסיקוס גדולים במיוחד, ומצד שני קשה להאמין ששמר על יציבות ואנחנו זוכרים איך אוצ'ה התעלל בו. היה חלק מריאל מדריד שלא בשלה מספיק ונופלת ב-1/8 הגמר. אין ספק שאנחנו שמחים שהוא שיחק בקבוצה שלנו, אבל היה מעבר לשיאו.

מקומות 4-5: מנואל סאנצ'יז ופרננדו היירו יחד

פרטים יבשים: סאנצ'יז: 18 עונות בלבן, 8 אליפויות ספרד ו-2 זכיות בליגת האלופות| 710 משחקים.

פרטים יבשים: פרננדו היירו: 14 עונות בלבן, 5 אליפויות ספרד ו-3 זכיות בליגת האלופות | 601 משחקים בריאל מדריד(מקום חמישי).

הבעייה הגדולה טמונה בעצם השאלה. מנואל סאנצ'יז היה עמוק בדמדומי הקריירה כשהתחלתי לראות את ריאל מדריד משחקת. הוא היה פצוע ובמועדון חיפשו יורשים, טובים יותר או פחות. את הרקורד הבלתי-נשכח אי-אפשר לקחת לו, ואין ספק שיושבי הברנבאו מתגעגעים. היה חלק מהקינטה דל-בויטרה ששלטה בספרד והייתה אחת מקבוצות הליגה הטובות ביותר אם לא הטובה ביותר, ובניגוד לחבריו הצליח גם לזכות בגביע אירופה הקדוש, והניף את הגביע ב-1998.

פרננדו היירו היה זה שהניף את גביע אירופה בשנת המאה של המועדון. היירו עבר הסבה מקשר אחורי לעמדת הבלם. המשחק הטוב בקריירה שלו כנראה היה נגד יובנטוס בגמר ב-1998. ראול הגדיר אותו 'הקפטן של הקפטנים'. הוא ידע מהו המדרידיסימו. רבים סיפרו על הכוח הגדול במועדון, שהיה מעין מאמן שני וגרם לאימה לא רק בקרב היריבים - ריבאלדו, בין היתר, והשופטים שחסו עליו לא פעם - אלא גם על המאמנים. תשאלו את טושאק ואחרים. אני זוכר את השלושער המרגש של היירו נגד סראגוסה ב-2001 וגם את מצב הכריעה על הדשא עם שריקת הסיום בגלאזגו. אבל שוב, עיקר הקריירה של היירו הייתה עד אמצע-סוף שנות ה-90. לזכותו ייאמר שתמיד ידע להתעלות בליגת האלופות. טוב, נו, חוץ מבספרינט של נדבד.

בעוד לגבי השלושה הראשונים לא ממש היה לי ספק, כאן החלה הבעייה. את שלושתם ראיתי במלוא המרץ, שבוע אחרי שבוע, יש לי חולצה של כל אחד מהם בתור אחד שמשחק בלם(גם של היירו - אל חשש). אני מניח שואראן עוד יוכל לקחת את הטייטל הזה בעתיד אבל אני לא מעניק לו אותו בלב שלם, בגלל הפציעות וחוסר היציבות. לגבי ראמוס קשה לשים בצד באופן מלא את הגולים המרגשים בדקה ה-90, ולפפה היו הטעויות שלו.

מקום שלישי: רפאל ואראן| פרטים יבשים: 7 עונות בלבן, 2 אליפויות ספרד ו-4 זכיות בליגת האלופות| 278 משחקים בריאל מדריד

אל תדאגו לו, ואראן עוד צעיר, הילד יכבוש את המקום הראשון אצל האוהדים הצעירים יותר, אלה שהתחילו לאהוד את הקבוצה בשנים האחרונות, עם או בלי קשר לכריסטיאנו רונאלדו. כבר מההתחלה ואראן היה נראה שחקן מבטיח. הפריצה האמיתית הגיעה בעונה השנייה כשראמוס ופפה לא היו יכולים לשחק. ואראן נראה מדהים במשחקים נגד ברצלונה והיה השחקן שהכי תיסכל את מסי. הוא כבש שני שערים בחצאי הגמר. הוא היה כל-כך מהיר עם צעד ראשון ומהירות רגליים, אתלט, שקט במשחק שלו, בדיוק הבלמים שריאל מדריד אוהבת. אבל מיותרת נגד אספניול גרמה לו להחמיץ את גמר גביע המלך וההתקדמות נעצרה. אנצ'לוטי שמר עליו בצמר-גפן(23 משחקים בלבד בעונת הדסימה) -ואראן נפצע בחודש קריטי גם ב-2016/17. אין עוררין על כך שמדובר באחד משחקני הרכש הטובים ביותר שלנו בהתחשב במחיר ובגילו הצעיר, אבל אני כנראה מחכה שואראן יחזור, ומקווה שיתעורר ברגע האמת בצ'מפיונס. ואראן אמר פעם 'זה הסגנון שלי'. חסרה לי קצת התלכלכות מצידו.

מקום שני: פפה| פרטים יבשים: 10 עונות בלבן, 3 אליפויות ספרד ו-3 זכיות בליגת האלופות| 334 משחקים בריאל מדריד

הופעת הבכורה שלו בברנבאו הייתה קטסטרופה - הסופר-קופה הספרדי נגד סביליה בברנבאו, וריאל מדריד ספגה חמישייה. הוא לא אחת היה פזיז במשחקו, התקרית עם קאסקרו תיזכר לדיראון עולם, וגם הערב השחור מול רוברטו לבאנדובסקי. אבל אסור להחמיץ את הנקודה. פפה התבגר, לאט-לאט, ועשה שינוי עצום. מוריניו מחק אותו לדוגמא ('הבעיה של פפה? קוראים לה רפאל ואראן'), אבל פפה ידוע לקום והיה שחקן הרכב בכיר בעונת הדסימה. את הגמר הוא החמיץ בגלל פציעה אבל כעבור שנתיים הגיע התיקון. אולי האמוציות של פפה עשו לי את זה, הבכי בדו-קרב הפנדלים, כמו ילד. העובדה שלא היה אכפת לו להתלכלך ותמיד היה מוחצן יותר מרפאל ואראן המופנם. פפה עשה שינוי ענק ובשנים האחרונות בלבן מיעט באגרסיביות והמשיך לנצח את הפציעות וגם את שחקני ההתקפה הטובים ביותר. את השער המרגש נגד ברצלונה אני לא אשכח לו.

מקום ראשון: סרחיו ראמוס| פרטים יבשים: 14 עונות בלבן, 4 אליפויות ספרד ו-4 זכיות בליגת האלופות| 591 משחקים בריאל מדריד

מבחינת יכולת הגנתית בלבד, ראמוס מדורג מתחת לפפה ו-ואראן, במקום השלישי. ראמוס הבלם איבד את זה עוד ממזמן. אני לא סגור האם מדובר בעונת האליפות עם מוריניו או בעונת הדסימה, שנה בה ראמוס החל עם המנהג המגונה של שנת החורף והתעוררות בחודש אפריל לחודשיים עבודה. הוא לא יציב, מגיע רק למשחקים הגדולים בצ'מפיונס, ממשיך לאבד את הראש בקלאסיקוס, איבוד ממהירותו ולעתים בעל גישה בעייתית. אבל הערך המוסף שלו מדהים - בלם עם נפש של חלוץ, הוא בעצמו אמר. המנהיגות, הגולים, אפילו השחצנות. קפטן אירופה, האיש שהניף את הגביע הקדוש שלוש פעמים ברצף, והשער בדסימה. בסה"כ הוא עבר תהליך טבעי אולי של שחיקה, שובע מסוים, וגם ילד צעיר ומתלהב שהעלה מסת שריר בצורה ניכרת וגם זה תרם לאיבוד המהירות. האמת שקשה לי לתאר את היום בו יעזוב..