המחזור ה-22 בפרמיירליג: ערב עירוני

מוריניו נכשל בכך שהביא את אותם פרזיטים.

 

מעניין איך הפרזיטים האלה צריכים לנצח ביום השואה ואז לדהור כל הדרך לגביע עם הקרניים.

מדהים שעד לפני חודש עוד התקיימו דיונים סוערים על מוריניו VS השחקנים הפרזיטיים.

רק מדגיש איזה עבודת הסברה מדהימה מוריניו עשה פה בהורדת הסטנדרט לזנות.

אשכרה אנשים קנו את זה.

 

כבר הבעתי את דעתי בעניין ואין טעם לחפור את זה עוד יותר. באתי לברך ויצאתי מקולל כאילו אני אוהד ליברפול!

 

לינדולף זה הסיפור הכי מרתק פה.
מוריניו רדף אחריו עוד קיץ לפני שהביא אותו ופשוט לא הבין בכלל מה יש לו ביד.
זה שחקן שמתברר שמקבל את הבטחון במשחק כשאתה שם לו את הכדור ברגל ונותן לו לצאת קדימה.

אצל מוריניו הוא שיחק סטנגה ובסטנגה הוא כנראה פחות טוב.
שלא לדבר שבחיים לא ראית אותו לוקח כדור ויוצא איתו קדימה.

מגיע מאמן שבכלל לא הכיר את השחקן, לא הביא אותו אבל מיד הבין מה האיכויות שלו במשחק.

אבל כנראה הפרזיט עשה לו בכוונה.

 

יכול להיות ואני רואה לא מעט שאומרים את זה.
את אותו משחק לא ראיתי לכן לא באמת יכול להתייחס.


אגב, עם כל הכבוד, השחקן הכי חמוד בכדורגל היום זה קאנטה ולא ראשפורד. וזה אפילו לא קרוב.

 

לחלוטין מסוג השחקנים של יונייטד (ואני יכול לספור על יד אחת כאלה מאז שאני זוכר את עצמי) שאני שונא נטו בגלל שהוא משחק ביונייטד, חוץ מזה הוא נראה ילד טוב, חרוץ, ובעיקר עם ארגזים של כשרון.

כוס אמא שלו.

 

מאטה. נשמה טהורה. לא מתאר לעצמי מישהו שישנא אותו.

 

ואן דר סאר, סולשאייר, ראשפורד... מתקשה לחשוב על נוספים.

 

לא סובל את מאטה עוד מהימים שלו בולנסיה (אין לי מושג למה).

 

מאטה אם לא היה שחקן כדורגל היה או מוכר בדיספנסרי בקולרדו או בלוגר בנאשיונל ג׳ארגרפיק.

איך אפשר לשנוא שחקן שירד לגליץ׳ בפעם האחרונה כששיחק בילדים.

 

אני חושב שאפשר להוסיף את מארסיאל לרשימה גם.