מעניין אותם עתידה הפוליטי של המדינה, לכן הם מצביעים למפלגות שמייצגות אותם. המרכז והשמאל הציוני לא יכולים לרקוד על שתי החתונות, אי אפשר גם לפזול לימין, להתנער מהערבים (אבי גבאי הדיח את זוהיר בהלול-בנאדם ששנים היה סמל לדו קיום-כי הוא "קיצוני", אז איזה ערבי הוא לא קיצוני?) ולהתגאות בהריגתם, וגם לצפות שיצביעו לך. אולי המשפט הכי דוחה ופטרוני ששמעתי בפוליטיקה הישראלית היה "הערבים המחורבנים האלה לא יודעים מה טוב בשבילם". מי שאמר אותו היה חתן פרס נובל, גיבור השלום והאחווה, שימון פרס, אחרי ההפצצה בכפר קנא שסיבכה אותו בבחירות 96. זה מתמצת יופי את הצביעות של מפלגת העבודה.
יש תשובה אחת לשתי השאלות, למה להצביע לאפור חאקי ולמה שערבים יצביעו למפלגה ציונית: בשביל להיות בצד המנצח. אוהדי ריאל ובארסה יאשרו את התשובה.
Michael Carrick, אדם שמעניין אותו העתיד - בוחר במישהו שיישרת אותו. רק אדם שמעניין אותו העבר - בוחר במישהו שמייצג אותו. הקביעה שלך שציבור המצביעים הערבי מחפש רק (או לפחות ''בראש ובראשונה'') מישהו שמייצג אותו ולא מישהו שיישרת ויישפר את מצבן הנוכחי - היא פטרונות ארכאית בעצמה. והיא גם חוטאת למציאות. אתה לא מדייק. המפלגות הערביות הן בעצמן מנדות ומדירות את עצמן ולא מוכנות להיכנס לשותפות עם אף אחד אחר זולתן. לדוג': בחירות קודמות מרצ הציעה לרשימה הערבית המאוחדת הסכם עודפים, והרשימה הערבית סרבה. לעומת זאת אם תפנה למרבית המצביעים הערבים ותציע להם שיתוף פעולה עסקי עם אדם אחר יהודי - מסופקני אם הם יסרבו אפריורית. דהיינו אפילו מבחינת הדרישה ל''מייצג'' אינני בטוח שהמפלגות הערביות בהתנהלותן מייצגות את המצביעים הערבים. אבל הרחקתי לכת. אני לא מתיימר ולמען האמת גם לא מעוניין לנתח את המציאות. אני בסך הכל מציג אותה. כל עוד מחנה השמאל-מרכז מכיל צבר גדול של אנשים שבוחרים לעקר אותו: המחנה הזה לא ירכיב קואליציה ולא יוליד מתוכו ראש ממשלה. כן טוב, לא טוב. כן כדאי, לא כדאי. קטונתי מלקבוע בשביל אחרים. אפרופו פטרונות.
את זה הוא כבר לא יוכל להפיל על הרפז הש.ג על גבי אשכנזי יושבת תביעת ענק של 165 מליון שח על לכאורה הונאת משקיעים בחברת שמן קידוח - חדשות רוטר
רק אני מרגיש שבמידה ובאמת מפלגת כחול לבן תרכיב את המממשלה, אחרי שנתיים שאמורה להתבצע הרוטציה יהיה שם פיצוץ? לא יודע, אני פשוט לא מצליח לדמיין ראש ממשלה מתחלף ברוטציה. אגב, יש מקום לשר ביטחון אחד. במה עוד יש ידע לכל הגנרלים שאפשר לתת להם תפקיד אחר? התפקיד היחיד שאני עוד מסוגל לחשוב עליו שהוא די קרוב למשהו ביטחוני זה שר לביטחון פנים.
בניגוד לממשלות עבר בישראל שבהן בכל משרד יש מומחה בתחומו... גם גנרלים קודמים - רמטכ"לים, אבל גם בעלי דרגות נמוכות יותר - שישבו בממשלה כיהנו בתפקידים שונים. במצב אופטימלי זה באמת יהיה מצב שבו כל אחד יעסוק במשהו שקרוב ללבו ובעיקר להבנתו (כמדומני לאשכנזי יש עניין רב בתחום החינוך), אבל זו ישראל.
אתה מודע לכך שכבר היה דבר כזה בשנות השמונים? ומי שנאלץ להתפטר זה פרס, האיש עם האגו הכי גדול אי פעם בערך.
בדרך כלל כשגנרלים מקבלים משרד שהוא לא הביטחון הם מגיעים אליו בחוסר חשק, כמו משהו שנכפה עליהם. ראה למשל מופז וליפקין שחק במשרד התחבורה. לאשכנזי יש עניין רב בחינוך? חינוך לשחיתות וסקסיזם אולי. לחלוטין הבן אדם הכי דוחה מבין כל הארבעה, והתחרות היא מאד קשה.
אני פשוט זוכר מרשימות עברו שהיו כל מיני פרופסורים כמו זליכה או טרכנברג שהיה ברור שאם היו נכנסים לקואלציה היו מקבלים תפקיד שנוגע בכלכלה הישראלית כי זה עיקר תחומם. יש משהו ברשימה הזאת שבאמת מתאים לתפקיד כזה? שעשה קצת שיעורי בית בנושא? (ואני מעדיף להתעלם כרגע מניסנקורן שאני משער שמתכננים לו שר הרווחה או משהו בסגנון)