ריאל מדריד 2018/19:: רעש לבן בפתח, גם אם זה עידן חדש...

מאוד הערכתי את מוריניו בזמנו אבל אי-אפשר להתעלם מההתדרדרות הענקית בקריירה שלו. ראמון קאלדרון הוא מדרידיסטה אבל הוא גם דמות שנויה במחלוקת ואחד שאוהב לנגח את הנשיא פלורנטינו פרס כך שצריך לקחת את כל הציטוטים שלו בפרופורציות.
מעבר לכך אני מקווה שלא יגזימו גם עם עניין הצעירים, עם ויניסיוס יש הצלחה, וכמובן שצריך לבדוק את זה מעבר לחצי שנה אחת, זה שחקן שבעולם מתוקן היה מקבל הזדמנות רק כמחליף או אפילו בשנה הבאה, אבל השנה הכל הלך לנו הפוך. האזרד זה לא מספיק, צריכים גם חלוץ וריענון בקישור ואגב קאסמירו וקרוס ספגו ביקורות קשות מאלברו בניטו.

אני חושב שמה שכן די ברור - גארת' בייל סיים את הסיפור שלו בריאל מדריד. היה יכול לעזוב כמעט כמו מלך אחרי המספרת ההיא אבל אולי, כך נראה עם החלקים בפאזל - העזיבה של כריסטיאנו שינתה את דעתו, ועוד קודם לכן - הבריחה של זידאן.

 

פריויו שלי לקראת הקלאסיקו, בכוונה כותב כאן:

בעבר הייתי כותב כאן את הגדרת הקלאסיקו לפי ‘דור רומנו - מילון הכדורגל השלם'. הפעם אחסוך ממכם את העניין, אבל בשורה התחתונה: ניצחון ביום שבת יעלה בי חיוך. כי זה קלאסיקו. ולפי הדיווחים גם עתידו של סולארי תלוי בתוצאה הזו גם אם משחק הליגה הזה הוא חסר חשיבות. אני זוכר את עצמי מתלהב גם מה-2:1 של ראמוס בנגיחה, עם כל הלב, בעונת הפרידה של מוריניו, והפער בפסגה היה אסטרונומי. אמנם אז שתי הקבוצות היו די שוות ברמתן והאמנתי שריאל יכולה לזכות בצ’מפיונס, מה גם שהדחנו את בארסה מהגביע ועשינו לה את המוות במפגשים הישירים, אבל המסר שלי ברור.

זמן להתאבל על התבוסה ממש אין, כבר ביום שבת שוב, באותו המקום, כמעט באותה השעה, אני בעצמי לא החלטתי אם זה טוב או רע? מצד אחד אין זמן להמשיך להתעסק בחרא, ומצד שני הפסד נוסף בברנבאו יביא לדעתי להתדלדלות ביציע(ולאחרונה הברנבאו התמלא יותר) ולמומנטום שלילי בהחלט לקראת הגומלין נגד אייקס בברנבאו בדרך לחשש מתסריט אימה. הבעיה הגדולה של סולארי לקראת המשחק היא כיצד הוא משנה משהו תוך שלושה ימים. כנראה שהוא לא יכול לתקן את הרגל המסיימת. ויניסיוס לא יהיה גולר תוך יומיים וגם לוקאס לא. והוא צריך למצוא את האיזון - מצד אחד לא לשחק פתוח מדי, אסור להניח שמסי שוב יבוא להתבטל על המגרש, ומצד שני - לשנות משהו בחלק הקדמי, הייתי רוצה לראות קבוצה אחרת. עם מרסלו לדוגמא, עם בייל או אסנסיו למרות כושרם. ולא רק כדי לנסות להוסיף יצירתיות אלא גם כדי להעניק מנוחה ל-Once De Gala החדשים שלנו. בנזמה נסחט עד קצה הלימון ואולי בייל מתאים, למשל כחלוץ. אסנסיו ראוי לקרדיט ע"ח לוקאס. גם ויניסיוס צריך לנוח מתישהו, ואני בהחלט מתגעגע למרסלו.

בכל הרכב שהוא, אני רוצה לראות ריאל מדריד זועמת על מה שקרה, לא פחות מזה. בכל הרכב שהוא, ריאל מדריד לא יכולה להמשיך עם סף השבירה הנמוך הזה. ריאל סופגת מול ברצלונה ואחר-כך זהו, היא מרגישה אבודה, ומייד בא השער השני. אני לא זוכר תסריט כזה בצד השני. לא כשבארסה ספגה מולינו אחרי איזה 10 שניות בעונת האליפות - בנזמה כבש ובסוף בארסה ניצחה 3:1. לא כעבור שנה, כשגם בעשרה שחקנים בארסה נותרה בתמונה ושער נוסף שלה היה מעניק לה את הסופר-קופה(ריאל ניצחה 2:1), וגם לא בעונת הדסימה כשריאל הובילה 2:1 ו-3:2.

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/6/650a2b9edf89edc959eadcae33191f2bd912de62.Xxx

המאזן שלנו בקלאסיקוס בברנבאו הוא ללא ספק נקודה רגישה, זה צובט ומכאיב. לדעתי מאז עונת פפ, בארסה ניצחה בברנבאו 50% מכל הנצחונות שהשיגה במאה השנה שלפניכן. והגיע הזמן שריאל מדריד תשים לזה סוף, איכשהו. שלושה הפסדי ליגה רצופים בברנבאו, פעמיים בתוצאות מכאיבות, והפסד דרמטי לא פחות בעונת הדאבל. הניצחון האחרון של ריאל בליגה על בארסה בברנבאו והשני בלבד שלה מאז תחילת העשור, היה ה-3:1 הנהדר עם אנצ’לוטי. משחק בו ריאל פיגרה משער של ניימאר ובארסה ערכה את הבכורה של ה-M-S-N, אבל ריאל הפגינה אופי. גולת הכותרת: שער היתרון הנפלא של פפה שנגח עם כל הלב לרשת ומסמן ‘10’ - הדסימה.

 

הבוקר שאחרי תמיד היה כואב פי כמה והפעם ממש לא ומצד שני לא אכפת לי אם מחר העונה תסתיים. כל הפסד ללא מאבק 'מול ההם' מקרב את קיצה של הקבוצה הזו. והקבוצה הזו עשתה את שלה וחייבים לבנות הכל מחדש. לבעוט את הפרות הקדושות. הלוואי שהיה אפשר לחלום על מה שקרה אז ב-2009. ואראן למשל ימשיך כמובן אבל הוא העונה חושך כמו מודריץ', קללת המונדיאל. חלשים בהגזמה.
נסיים את העונה עם קרוב ל-20 הפסדים והמון משחקים בלי שער זכות. עצוב לי כאחד שגדל על ריאל של הגלאקטיקוס והכדורגל ההתקפי.

הבעיה שלקראת אייקס גם המורל נמוך וגם השחקנים שפוכים בגלל ניהול דקות לא מספיק טוב של סולארי - ויניסיוס. האמת שזה יהיה קלאסי, ממש פרצופה של עונה אם תהיה קטסטרופה בברנבאו ביום שלישי וככה נאבד את הכתר הנצחי שלנו.

במבט לעתיד הממש קרוב - הרווחנו את רגילון שהוא אחלה שחקן, אני מקווה לראות את ואלוורדה הצעיר במקום קרוס כי הוא מוסיף המון מהירות ויוצא קדימה ולוחץ טוב, ושבליגה לפחות אין על מה לשחק אז שנשחק התקפי ונצליח ליהנות קצת מאלה שנדחקו הצידה כמו איסקו, מרסלו, אסנסיו.

 

מבחינתי מי שצריכות לרעוד לו הביצים לקראת הקיץ הקרוב הוא מרקו אסנסיו. איסקו יימכר סביר להניח, גארת' בייל גם כן, וביותר כסף. ויניסיוס אמור להיות שחקן הרכב אבל אסור לבנות עליו בצורה מוגזמת, ריאל מדריד צריכה סגל עמוק ולא לחזור על הטעויות שעשתה. ויניסיוס יותר טוב ממה שחשבתי אבל הוא שחקן צעיר שיכול להיקלע לפתע לחודש רע, לא כולם ראול. אני כלל לא משוכנע שרודריגו יחזור בעונה הבאה, אולי יושאל לקבוצה אחרת בספרד ויעקבו אחריו מקרוב.
בוא נעשה לך סדר גם בלוח האירועים: אם יש קשר כלשהו זה בייל וניימאר ולא בייל וסוארס. הברזילאי כבר היה קרוב לריאל מדריד אבל בארסה עשתה מה שעשתה, שילמה המון, אולי עשה גם משהו לא חוקי. מוריניו האמת רצה את בייל עוד שנה קודם לכן והתלונן שלא קיבל אותו. סוארס היה רלוונטי בקיץ אחר-כך, במונדיאל, וריאל מדריד כנראה לא אהבה את ההתנהגות שלו והחליטה בטיפשות גדולה - לוותר עליו. אני הכי הצטערתי שדויד ויאה שכבר כמעט הצטרף בקיץ 2009 - לא הגיע, ובנזמה שיחק במקום.

 

הקבוצה הגדולה הזו הגיעה לקיצה.

בוקר שאחרי הפסד בקלאסיקו תמיד היה יום קשה, חצי טרגדייה ספורטיבית. היום הגרוע בכדורגל חוץ מהדחה מליגת האלופות. והפעם, ביום ראשון, זה היה פחות כואב, וזה הכי עצוב. להגיע לקלאסיקו בלי ציפיות, להתייחס למה שקורה כמובן מאליו. בניגוד לעבר, הפעם קצת קשה למצוא נחמה, לא אכפת לך אם העונה תסתיים בזה הרגע. יש הסכמה ברורה, הבנה: ריאל מדריד ויתרה על העונה הזו עוד מראשו היא קבוצה פחות טובה מברצלונה בכמה דרגות. היא לא מסוגלת לגנוב אפילו קלאסיקו אחד, גם כשמסי לא מתעניין בנעשה על כר הדשא, וגם כשהיא משחקת טוב. תוך כמה דקות היא מאבדת את העשתונות מול היריבה המרה שלה. הסטטיסטיקה הולכת ונעשית גרועה יותר עבור ריאל מדריד.

זה ברור שהקבוצה הגדולה הזו סיימה את דרכה ונמצאת על אדי הדלק האחרונים שלה. בכדורגל אסור לחיות על העבר. הדוגמא הכי טובה לכך היא מילאן. וגם מנצ'סטר יונייטד. בלתי-אפשרי לכתוב על המצב של ריאל מדריד ולא להזכיר את כריסטיאנו רונאלדו, האחרון שהיה צריך ללכת. האיש שהחביא הרבה בעיות גם אם בעונה האחרונה בקבוצה נכנס לעניינים בדיליי, ואני כמובן לא לוקח כמובן מאליו את 'הקטשופ' בחצי העונה השני. האיש שתמיד היה הכי עקבי. יותר מראול, יותר מזידאן, יותר מקסיאס שהרס בשנותיו האחרונות.

http://media.cubadebate.cu/wp-content/gallery/real-madrid-celebra-la-champions-13/los-jugadores-del-real-madrid-celebran-la-victoria-tras-ganar-la-champions-league-ante-el-liverpool-en-kiev-ucrania-afp.Xxx

כל הפסד ללא מאבק מול 'ההם'’ מקרב את קיצה של הקבוצה הזו, שגם תאבד את הכתר האירופי בו היא אוחזת כל-כך הרבה זמן, ורק אז אולי ייפול האסימון לפלורנטינו. והקבוצה הזו, שרובה אחראית על הגביע העשירי, וה-11, וה-12 וה-13 - עשתה את שלה וחייבים לבנות כמעט הכל מחדש. לבעוט את הפרות הקדושות, להשקיע כסף. לחשוב למה בליגה זה לא הצליח. טוני קרוס לאחרונה חוטף וחוטף מהתקשורת. ברור שבנזמה וגארת' בייל, שהיה פצוע ממושך וביתר הזמן לא התחבר - לא שחקנים מספיק טובים לריאל מדריד. מספיק לחשוב על שחקני ההתקפה שהתחלפו בברצלונה לצד מסי בעשור האחרון - מסוארס וניימאר דרך דויד ויאה והנרי שנתנו עונה אחת ענקית כל אחד ואפילו אלכסיס סאנצ'ז. ואראן הוא כמובן חלק מהעתיד של ריאל מדריד אבל העונה הזו פשוט מקוללת עבורו - קללת המונדיאל, ולא שמודריץ' יותר טוב. ממש חלשים בהגזמה.

ריאל מדריד תסיים את העונה הזו בקול ענות חלשה, עם קרוב ל-20 הפסדים בכל המסגרות, פקק עצום בהתקפה שאני לא זוכר כמותו. כל-כך הרבה משחקים בלי שער זכות. וזה ממש עצוב לי כאחד שגדל על ריאל של הגלאקטיקוס והכדורגל ההתקפי. אולי זה הזמן ללכת ליוטיוב או לערוץ הגולד וככה להפיג את השביזות. פעם, פלורנטינו היה מגשים החלומות.

כולי תקווה שבשנה הבאה באותו המעמד, ריאל מדריד תחזור להטיל אימה. עם קבוצה חדשה, אטרקטיבית, שילוב מוצלח יותר בין גלאקטיקוס לצעירים, עם מאמן איכותי על הקווים. ויניסיוס ורגילון הם העתיד של ריאל מדריד, ומעניין יהיה לראות את ואלוורדה. לצד זה, הייתי רוצה לראות עוד את מרסלו, ואיסקו, ואסנסיו. מהעונה הזו לא ייצא כלום, אז לפחות שבמשחקי הליגה הכדורגל יהיה קצת התקפי יותר. אבל עוד קודם לכן - יום שלישי, שוב בברנבאו, באותו המקום וכמעט באותה השעה - אסור שתתרחש קטסטרופה. אלופת אירופה חייבת לשמור על מינימום סטייל ולהעפיל לרבע הגמר.

 

אני חושב שמוריניו היה מתאים מאוד בפרק זמן בו הגיע. הוא שבר את המחסום המנטאלי מול בארסה ובנה קבוצה חזקה. לא הצליח ממש אבל בטח לא נכשל. אני חושב שיש שחקנים שזקוקים לכאפה וליישור אצלינו, לא רק ראמוס לעתים אלא גם בייל, ואראן(לא שהוא לא משקיע, פשוט רדום), קאסמירו, קרוס. אבל שיאו מאחוריו והוא כמו חומר נפץ. לב מאמן מאוד נוח ודוגל בהתקפה אבל נבחרת זה משהו אחר. אלגרי הוא האיש המתאים והפנטזייה. חושש שפוצ'טינו היה מתקבל כבובה.

בייל אשם בהרבה מאוד דברים שנחשפים לאט לאט. היה עוזב כמו מלך לאחר הגמר.