ועוד אחד. פיטר האמיל לזכרו של הסופר היהודי-איטלקי ניצול אושוויץ פרימו לוי (אשר עקב התנגדותו לציונות המדינית הודר מתוכניות הלימודים בישראל - פשע של ממש לדעתי). בזכות הקטע הזה נחשפתי ליצירה של לוי - באופן אישי מסכים רק לחצי השני של הקביעה של האמיל forgive but not forget. נ.ב. חידון שכתבתי פעם ובו עשרה שירי רוק המתייחסים לנאציזם ולשואה בעשר זוויות שונות: Nazism and the Holocaust in Rock Music - http://www.funtrivia.com/playquiz/quiz2739081f5bf68.html
אני רחוק מאד מלהיות מעריץ של דודו פארוק, האמת שהוא לא כל כך מעניין אותי. אבל ההורים יצאו כאלה סאחים צבועים ומגעילים. "אוי אוי אוי הוא ידבר גסויות וזה יהרוס את הילדים שלנו" הורים התלוננו - והופעתו של דודו פארוק ביום העצמאות בוטלה
יצא לך לעבור על הטקסטים שלו? נראה לך הגיוני שכספי הארנונה ילכו בשביל הפח זבל הזה? מי שרוצה לראות אותו מופיע, שיקנה כרטיס מכספו האישי ויילך להופעה שלו בהזדמנות אחרת. אני מצדיק לגמרי את ההורים ה"סאחים". ילדים לא אמורים להיחשף לגסויות שלו, ובטח שלא על חשבון כספי ציבור.
ואם הילדים עצמם רוצים לשמוע אותו? כספי הארנונה אמורים לשרת גם את ילדי העיר לא? שמע הדודו פארוק הזה מעניין לי את הביצה, אבל יש כאן צביעות ממדרגה ראשונה. מבלי להכיר את ההורים האלה אני אומר לך במיליארד אחוז שכשהם נפגשים עם חברים שלהם הם מדברים גסויות, וחלקם גם שותים אלכוהול וחלקם, רחמנא לצלן, גם מגלגלים ג'וינטים. אבל כשהם נכנסתי לתפקיד של "ההורה" הם פתאום נהיים לי אמא תרזה, זה פתטי. אני בכלל חושב שהאלימות של הנוער היא באשמת הוריהם שמשמשים להם דוגמא רעה בבית. לא דודו פארוק. ואני כבר לא מדבר על ועדי ההורים שהפכו את מנהלי הבית ספר לשפוטים שלהם ומאפשרים לילדים המופרעים לבצע את זממם בלי מפריע. אבל בוא נרים עצומה נגד דודו פארוק ונרגיש נורא טוב עם עצמנו.
ואם הילדים רוצים במסגרת יום העצמאות לעשן סמים, למה שלא נממן להם גם את זה מכספי הארנונה? אני מסכים לגמרי שיש צביעות ושהחינוך מגיע מהבית. עם זאת, אני לא חושב שזה ראוי לתת לו חשיפה במסגרת יום העצמאות ולתת לגסויות שלו לגיטימציה. ברור שבלתי אפשרי למנוע חשיפה שלו, היות שאנשים צורכים היום את רוב התכנית דרך האינטרנט, אבל המעט שאנחנו יכולים לעשות זה לא לתת לו במה במסגרת אירועים ציבוריים.
אלונה טוראל הלכה לעולמה. מעבר להיותה מוזיקאית מחוננת היתה פורצת דרך פמיניסטית, ולמעשה המוזיקאית שהיתה מעבד ומפיקה ושירים(ואם נמשיל לעולם הקולנוע אז זה כמו הבמאית הישראלית הראשונה) ובכך סללה את הדרך למוזיקאיות-מפיקות אחרות כמו יהודית רביץ וקורין אלאל. בין היתר עבדה עם אריק אינשטיין, מתי כספי, שמוליק קראוז וגוז'י כץ, יצחק קלפטר ועוד רבים וטובים. גם בתחום הג'אז היתה פורצת דרך אבל בזה אני פחות מבין כי אני שטחי מדי יהי זכרה ברוך
פרוייקט שעבדתי עליו במהלך עונת 2018/2019. FESTIVE THIRTY-EIGHTS – פלייליסט ג'ון פיל. מאמין שכל אחד ימצא כאן משהו שהוא אוהב ואפילו משהו חדש לאהוב. FESTIVE THIRTY-EIGHTS – פלייליסט ג'והן פיל – סְטָנְגַה
לא מת על הטעם של פיל, יש הרבה להקות שאני מאוד אוהב והוא לא אהב, אבל מאוד מרשים איך משמרים את מורשתו באנגליה. מי עושה אתרים כאלה על קוטנר?