צ'לסי 2018/19

1. אדן הזאר אחד הגדולים של צ'לסי איי פעם, לא הרבה אחרי לאמפרד-דרגובה-טרי מהדור האחרון וכמובן השחקנים ההיסטוריים האחרים.
2. זה תמיד מבאס לאבד שחקן גדול אבל צ'לסי עשתה את כל מה שאפשר ולדעתי הצליח להחזיק אותו שנה נוספת ממה שהרוב חשבו, הוא היה מצוין והציג את העונה הטובה ביותר שלו בממלכה. צ'לסי מכרה אותו במחיר לא רע בכלל.
3. זה הרבה מעבר ל-'אפשר להבין אותו', אולי הייתה לו באמת כמיהה לריאל מדריד ולפ.ס.ז' הוא לא היה עובר על חשבון צ'לסי, ובנוסף, בשלוש מארבע העונות האחרונות צ'לסי לא הייתה במאבק אליפות באמת וגם עונש ההעברות לא תרם, קרו דברים שהוא לא ציפה להם.
4. הנה דברי הפרידה שלו מצ'לסי, אמר שהוא נהנה מכל רגע ורגע וניסה לשים בצד את כל הספקולציות בחצי השנה האחרונה.
5. לדעתי מעטים מאוכזבים מכך שסארי עוזב ונכון שהמועדון בבעיה גדולה בגלל העונש, אני בכלל הרגשתי שלרומן אין חשק - אבל ארוכה הדרך עד שתהיו ארסנל.

 

מכתב הפרידה של אדן מצ'לסי:

לחברים והמשפחה שלי בצ'לסי

אתם יודעים שאני מצטרף לריאל מדריד. זה לא סוד שזה היה החלום שלי לשחק שם מאז שהייתי ילד קטן שרק כבש את הגול הראשון שלו. אני עשיתי את המיטב שלי לא להסיח את הדעת שלי עבור הקבוצה במשך התקופה הקשה של הספקולציות ותשומת הלב התקשורתית, במיוחד בחצי השנה האחרונה.

עכשיו המועדונים הגיעו להסכמה אני מקווה שאתם מבינים שנאלצתי להמשיך לפרק הבא שלי, בדיוק כמו שכל אחד מכם צריך לעשות כשיש לכם הזדמנות להגשים את החלומות שלכם. לעזוב את צ'לסי זו ההחלטה הגדולה והקשה ביותר בקריירה שלי עד כה. עכשיו שהכל ברור אני ארצה להבהיר משהו שתמיד היה ברור לי, אהבתי כל רגע שלי בצ'לסי ואף פעם לא שקלתי לעזוב לאף מועדון אחר.

הייתי רק בן 21 כשהגעתי לצ'לסי אז גדלתי להיות גבר ושחקן עם כולכם, אתם עזרתם לי להפוך לקפטן נבחרת בלגיה אחרי הכל. כמובן שהיו זמנים קשים לקבוצה כולה ולי באופן אישי, זה כדורגל מקצועני. אמנם בשבילי כדורגל זה שהכדור יהיה אצלי ברגל. לשחק משחקים ולהנות מכל רגע. אנחנו ברי מזל לשחק את המשחק היפה וזאת תמיד העצה שלי לאלה שמבקשים טיפ לאימונים! תשחקו כדורגל ותהנו!

גם כשלא שיחקנו טוב, ניסיתי את המיטב שלי וזה תודות לתמיכה הנהדרת שלכם. רוח הלחימה הזו, התשוקה והסירוב לוותר היא חלק מהתרבות כאן בצ'לסי וזה מגיע הישר מכם.

כשאני נזכר ברגעים המיוחדים שלי במדי צ'לסי, יש כל כך הרבה. אנחנו ברי מזל לנצח יותר משחקים ממה שהפסדנו. אלה שמכירים אותי מבינים שזה לא מתאים לי לספור במה זכיתי, כל מה שאני יכול לומר שכל תואר שזכיתי בו גם עם הקבוצה וגם באופן אישי היו מדהימים. יום אחד אני אוכל לשבת על בירה לדבר או לצחוק בגאווה על הפנדל שהחמצתי שסידר לי את הנגיחה לזכות באליפות הראשונה נגד קריסטאל פאלאס או השערים נגד טוטנהאם ארסנל או ליברפול.

הזיכרונות האלה כל כך בהירים בגלל האווירה והאירוע שאתם יצרתם, אני מקווה שאתם תמיד תזכרו אותם בגאווה כמוני. בין אם זה היה במשחק ידידות בארה"ב או בסנדרלנד ביום חמישי בערב, ברוסיה ביום חמישי או כמובן בכל משחק בברידג' - אתם תמיד תמכתם בי ועודדתם אותי לשחק כדורגל ולהיות אני - כמו שאני תמיד נהנתי אני מקווה שגם אתם נהנתם, אני רק מצטער שאני עוזב בלי תואר הגנתי בין התארים שלי!

יש לנו הרבה שחקנים נהדרים והרגעים שאני הכי מתגאה בהם תמיד היו כחלק מהקבוצה. זכינו בגביע האנגלי, גביע הליגה, בליגה האירופית ובפרמיירליג הכל יחד כמשפחה. כל תואר הוא כל כך מיוחד בדרך שלו וכמובן שהמשחק בבאקו לפני כמה שבועות הייתה הדרך המושלמת להיפרד מעונה ארוכה וקשה אחרי המונדיאל.

צ'לסי ובמיוחד אוהדי צ'לסי תמיד יהיו מיוחדים עבורי ובעונה הבאה אני אסתכל קודם כל על התוצאות שלכם. אני מקווה שנוגרל אחד נגד השני בליגת האלופות בעונה הבאה ובכל עונה כדי שנוכל להיפגש שוב.

לפני שאלך, אני ארצה להודות לכולם במועדון על המאמצים הגדולים שלהם כשחווינו כל רגע. לכל הקולגות שלי לשעבר אנחנו נעשה את הפרידה בזמן המתאים אבל אני חייב להודות לבעלים מר אברמוביץ' ולהנהלה שעזרו לי להגשים לא חלום אחד אלא שניים, החלום הראשון להיות שחקן צ'לסי והיום את החלום השני שלי להיות שחקן ריאל מדריד.

אני מאחל לכל אחד מכם את הכי טוב חבריי

אדן.

Sent from my Redmi 4A using Tapatalk

 

אדן הגיע אלינו קצת באיחור, כשהוא היה אייקונים היו כבר לקראת הסוף ולאט לאט עזבו, אייקונים וגברים שלא הצלחנו להביא אליהם תחליף והרבה פעמים אדן היה די לבד.

היו לא מעט ביקורות כלפיו במהלך התקופה, לא מעט ממני, אבל הוא באמת אהב את צ'לסי, הוא נשאר פה המון זמן בגלל האהבה שלו למועדון ובעיקר למשחק. לפעמים היה נראה שהוא יותר נהנה מסתם לשחק מאשר לחפש לעבור למקום אחר שבו הוא יכול לקחת הרבה יותר תארים משמעותיים.

אין מה להשוות אותו לאגדות שליוו אותנו בעשרים שנה האחרונות. לאדן יש כדורגל ברגליים יותר מכולם פרט לאיטלקי הקטן, אבל אם נתייחס ללמפארד, טרי, דרוגבה, צ'ך- היה מדובר במנהיגים, שחקנים גדולים מאוד שחברו להם יחדיו והובילו אותנו למקומות הרבה יותר גדולים ותמיד ייחשבו כגדולים ביותר.

הוא נפרד בצורה מכובדת ומגיעה לו ההזדמנות הזאת. כמו בתקופה שמוריניו היה שם... ריאל מדריד הרוויחה עוד כמה "חצאי אוהדים".

Sent from my Redmi 4A using Tapatalk

 

השחקן הכי מוכשר שהיה אצלנו ובפער. ביקרתי אותו לא מעט לאורך השנים, אבל בסך הכל אני באמת מודה לו על כל הרגעים הטובים שהוא סיפק לנו.

מאחל לו להצליח בריאל. ובעיקר מאחל לנו להתגבר על העזיבה שלו ולנצל את ההזדמנות לבנות קבוצה טובה. עם הכסף שנכנס מהמכירה שלו, מהמכירה הפוטנציאלית של מוראטה ומעוד עסקאות קטנות יותר (זומה, מיצ׳י, פסאליץ׳, איינה וכו׳) אנחנו יכולים וצריכים לצאת מחוזקים מכל הסיפור הזה. לא נוכל למצוא מחליף ישיר להזאר, זה בכלל לא עומד על הפרק, אבל הגיע הזמן לבנות קבוצה כי בפועל מאז 2008 אנחנו נוטים להסתמך על שחקנים גדולים שיסחבו אותנו או מאמנים שיוציאו מהקבוצה 200%.

לכן חשוב שנפגע באנשי המקצוע שנכנסים עכשיו. הם רק צריכים להיות אינטליגנטיים מספיק כדי להבין את הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים ולדעת להוציא אותנו לדרך חדשה. העובדה שנקודת הפתיחה שלהם כוללת לא מעט כסף ושחקנים מקומיים שמתחילים להשתלב אצלנו, ובראשם רובן, קאלום, כריסטנסן וג׳יימס, רק יכולה להועיל.

אם אלה צ׳ך ולמפארד, אני יותר מאשמח. זה לא יהיה קל כמובן. זה כן יכול להניב פירות עוד שנתיים-שלוש.

 

לדעתי גם לקחת כדור ולכבוש שער ענק נגד יריבה גדולה במשחק בו כל הקבוצה לא מתפקדת זה סוג של מנהיגות כזו, 'הכל עליי', הוא לא חייב לעשות מבט אימה או לצרוח ולהשתולל. הוא רחוק שנות אור מאותם שמות שצויינו אבל אף אחד מהם לא הנהיג את צ'לסי לבד, תמיד היו כמה ביחד לדעתי. חוץ מהעונה החשוכה ההיא 2015/16 בה כל ביקורת תהיה מוצדקת (אני עדיין מסרב לקבל את זה שהוא עשה שביתה אלא פשוט שיחק חרא) - כל ביקורת אחרת כלפיו לדעתי הייתה מוגזמת. איזה שחקני התקפה גדולים כבר עברו בצ'לסי בפרק הזמן שלו? ואפילו בכלל, חוץ מקאנטה? דייגו קוסטה כבש כששיחק אבל היה כשיר לאיזה 70% מהזמן. פברגאס היה טוב לפרקים. חואן מאטה עזב למנצ'סטר יונייטד אחרי עונה עם מספרים מטורפים. הכל היה ליד, הכל לא היה באמת. שתי אליפויות שרשומות בעיקר על שמו, לצורך העניין, זה הרבה מאוד. בואו נשים את ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו בצד, כל שחקן אחר שהיה מחליף את הזאר לא היה מצליח להשיג יותר בפער משמעותי אם בכלל.

משפט שכתבתי לא אחת, גם כאן, גם בת'רד של ריאל מדריד וגם בפורום של ריאל: אם היינו עושים החלפה, נשחק ב-'אם': הזאר בברצלונה עם מסי וסוארס, וניימאר בצ'לסי עם שחקני ההתקפה הבינוניים - הפערים בין שניהם בטור הסטט' היה זניח לדעתי אם בכלל.