מכבי נתניה 2018/19: האם את מסוגלת להתמיד?

כולם עסוקים במלפפונים ואני התפניתי לסכם את העונה.
אז איך נסכם את עונת 2018/2019?
הפתעה או אכזבה?
מצאתי הימור שלי שנסיים במקומות 1-4 אבל
א. זה לא אומר כלום כי כל פתיחת עונה אני משתדל להיות אופטימי ולהרשות לעצמי לחלום.
ב. הימרתי גם שדיא סבע יהיה מלך השערים שלנו- מה שמרמז שהוא כן היה חלק מהמשוואה(אגב, דיא לדעתי היה הורג את בני יהודה בגמר הגביע באופי המשחק שהתפתח שם).
ג. זה לא לקח בחשבון פתיחת עונה כל כך נוראית שגם אני כאופטימיסט ראיתי שחור לאור הפתיחה הזו(4/18!!!). חששתי שזה עלול ללכת למקומות מאוד נמוכים(רמז:כמעט תמיד ירידת ליגה באה אחרי עונה טובה[emoji22] אני חושב שחוץ מהאחרונה למרות שגם העונה שלפני הירידה האחרונה נגמרה עם טעם טוב בזכות רוני לוי).

אז איך עונים על זה? לדעתי התשובה מורכבת. מצד אחד הגענו לבאר(מאוד מאוד קרוב לבאר) ולא שתינו. ואין אחד שלא התאכזב. אבל בפרופורציה של עונה שלמה- לסיים מקום רביעי זה אדיר כשלוקחים בחשבון את נתוני הפתיחה. זה פחות אדיר כשמביאים בחשבון את זה ששיחקנו בליגה חלשה במיוחד! כן אני יודע, כל שנה אומרים את זה- אבל הפעם זו באמת היתה ליגה של קבוצה אחת טובה(אפילו לא יכול להגיד שהיא אדירה) והשאר בינוניות במקרה הטוב. כולל אנחנו. וכולל מכבי חיפה והפועל ב״ש שאיכשהו הצליחו בעונה גרועה לסיים לפנינו. בני יהודה עשתה תוצאות טובות במשחקים יוקרתיים אבל הצליחו להפסיד לקבוצות תחתית שוב ושוב וסיימה חמישית. מה זה אומר עליה? נכון, לקחה גביע, אבל גביע מעולם לא העיד על דרך(ולראייה- הפועל חיפה כמעט ירדה ליגה העונה!).

אז בואו נפרוט מה היה לנו העונה?
שוער בעונה טובה.
קבוצה שהבינה שאין בחוד שחקנים שייצרו 50 גולים במעורבות ישירה אז צריך לספוג פחות כדי לנצח (ולאורך סיבוב שלם מרגע שחזר הציוות טים וברנקו- כמעט לא ספגנו! שער מפנדל מפוקפק בטרנר קטע רצף אדיר של שער נקי ונצחונות דחוקים).
מגינים בעונה לא טובה- ויקי לא יציב הגנתית(כן יש שיפור). בורנשטיין התחיל רע, השתפר, ושוב נחלש בסוף.
קישור אנמי. כמעט לא מהווה איום על שער היריב.
התקפה שסך חלקיה גדול מהשלם- שני חלוצים שכל אחד בפני עצמו טוב- אבל חוסר השת״פ ביניהם בלט וגם חוסר היציבות- תקופות שכובשים כל שבת ולעומת זאת תקופות בצורת. למעשה לא ממש היתה חפיפה- בתקופות שמלמד היה טוב פאטוס עוד התאקלם. בתקופות שפאטוס היה נהדר מלמד היה על תקן נעדר ואפילו איבד את המקום בהרכב. ובסוף פאטוס נעלם ומלמד חזר(ואיזה רגעי אושר הביא לנו בגמר!).
תרומת הספסל למרות הדעה הרווחת- לא מבוטלת וכן היו בכמה עמדות רוטציה יפה.
דודי תירם ודולב אזולאי הם בלמים 3,4 בסדר גמור. דודי הוא דמות מופת. ואזולאי הרשים אותי מאוד ביחס לבחור בן 21 שלראשונה בחייו משחק בליגת העל, מול קהל של אלפים- והוא עשה בהחלט עבודה טובה ואני שמח על מימוש האופציה(עפי הפרסומים).
בקישור ראינו העונה סוג של רוטציה.
פיניש, אולסק, קניקובסקי, אברהם, מוחמד, ברשצקי, ירושלמי ומינואר גם היקה.
הקישור הוא חוזקנו וחסרוננו. הקישור מסמן יותר מהכל את סלובו וברדה ומעצב אותנו כקבוצה חרוצה, עובדת, נמרצת, דינאמית- כמו שאנחנו אוהבים. כולם זריזים, כולם נעים, כולם נמרצים. אין איזה טנק באמצע שבקושי זז. אין את הגרזן חסר הטכניקה שכל פס שני הולך ליריב או בועט כדורים קדימה ללא כתובת.
אבל מצד שני זה לעיתים נראה רך(למרות שפיניש בהחלט הוסיף אגרסיביות ורוע- אבל גם הוא לא בדיוק ג׳ון אוגו, איגיבור או רומאריו פירס שינצחו בשבילך כל קרב פיזי) ומצד שלישי- נמרץ נמרץ- אבל מה עם תכלס? בישולים? שערים? הרי המטרה במשחק היא לא לעשות דריבל יפה או לתת כדור מדוייק על 40 מטר. אלה כלים כדי להגיע למטרה- שהיא לעביר את הכדור בין שני עמודים ואחד בגובה 244 ס״מ שמחבר אותם(כן, רק 244, נכון נדמה לפעמים ששחקני כדורגל באימונים מתאמנים עם שער רוגבי ובועטים למעלה כל הזמן?).
ואת התכלס הזה יש למעט מידי שחקנים בקישור שלנו.
אני לא כל כך רוצה לדבר על אכזבות עונה וכאלה... אין ספק שהיו שחקנים שציפינו מהם ליותר- מחלק הציפיות היו ראליות(אביב אברהם) מחלק אולי פחות ריאליות(יונס מלאדה ואילון ירושלמי).
ובגלל כל מה שרשמתי על הקישור יש לי אכזבה ענקית ממישהו שכבר לא נמצא כאן(ככל הידוע לי עדיין יש לנו 50% מהכרטיס) ובגלל זה קל לי להגיד שהוא אכזבת העונה שלי- דידייה קוגבנייה.
שחקן כלבו- 50/50, קיצוני, מתחת
לחלוץ, ואפילו יש שרואים בו חלוץ- בפועל הוא היה שחקן קישור 50/50 שלהבדיל מחברו- יש לו תכלס! שערים, בישולים, אצלו המהלכים פחות מצליחים והוא פחות מלוטש- אבל כשאצלו זה מתחבר- זה נגמר ברשת! זו בדיוק הפונקציה שהיתה חסרה לנו. ההבדל בין לסיים מקום שני עם גביע לבין עוגמת הנפש בסוף.
16 שערי ליגה(19 בכל המסגרות) בשנתיים במשרה חלקית(הרי קוגבנייה לא היה שחקן קבוע בהרכב... לפחות לא בליגת העל)- זו תפוקה שאני מפנטז עליה מקשר.
לאן נעלמת לנו דידייה?

באופן כללי אני חושב שהשיטה והסגנון פחות החמיאו לשחקנים העונה מאשר בעונה שעברה. בעונה שעברה תפרו תבנית שהתאימה פיקס לערן לוי. העיפה באוויר את דיא סבע. הפכה את עלי מוחמד לכל יכול(עד שנפצע). שידרגה את אביב ואולסק שיחד עם עלי ובהמשך גלזר- חנקו כל יריב. ויקי כל עוד היה כשיר עשה שמות באגף. קוגבנייה התעצם. אפילו רמזי ספורי נטע את הקאמבק שלו אצלנו מכשרון גדול שהלך לאיבוד לשחקן הכי טוב בהפועל ת״א העונה.
רק לשחקני ההגנה היה קשה עם כל הלחץ הגבוה והכדורגל המרגש וההתקפי בטירוף.

למי ה 4-4-2 יהלום שמתחלף ל 4-4-2 קלאסי החמיא?
לעלי? ממש לא. עלי מצא עצמו לא מעט על הקו וחוץ מפה ושם שת״פ נחמד עם ויקי- לא ראינו יותר מידי. עלי שחקן box to box מדהים! הכי טוב בארץ! קשר ימני? בינוני.
לויקי? גם לא ממש. לא היה מי שיפעיל אותו לעומק(ערן לוי עשה את זה נפלא) בכלל.
לאביב? גם ככה הבחור לא בכושר מזהיר וקשה לו העונה- למה להרוג אותו בצד שמאל? בחיאק- מה עושה את אביב אברהם לקשר שמאלי בעיני המאמנים? מת לדעת!!!
איזה שחקן הבליט את היתרונות שלו בתוך השיטה הזו? אולי פיניש, זבידאת, ואולסק(שהלך והתדרדר ככל שהעונה התקדמה- אז כנראה שגם הוא הלך לאיבוד שם באמצע). אין ספק שאת ההתקדמות הכי גדולה עשה גבי קניקובסקי ועל זה שאפו למאמנים. זה מעט מידי. ולדעתי צריך לשנות את החשיבה לקראת העונה הבאה או להביא שיקנים שיתאימו לזה. שחקנים שיתאימו לשחק בקו. שחקנים עם מהירות. שחקנים עם אחד על אחד. שחקנים שיודעים לתת כדור מתוחכם בתזמון נכון לבאציריי(כמו היקה נגד ב״ש ששם את באציריי מול שוער כשבעט לקורה). שחקנים שידעו לפרוץ הגנה צפופה ולא מחפשים כל הזמן לבוא מהאמצע. שחקנים שיטמטמו את הגנת היריבה.
ובאמצע שחקנים קשוחים שלא מאפשרים טיילת ונזכרים לעשות עבירה רק שהכדור כבר על סף הרחבה!

שחקן העונה: פאטוס באציריי
נכון, נראה שהוא היה לא יציב. התחיל מגומגם, סיים מגומגם... ניסה המון לבד... ראש בקיר... אנוכי... אבל בסופו של דבר- עשה את ההבדל בין פליאוף תחתון למאבק על כרטיס לאירופה ופסע מגביע הסטורי.
13 שערים(ועוד שלושה בגביע- אפשר להגיד שבמו רגליו העלה אותנו לחצי הגמר).
מה שמעצים את פאטוס הוא שכל שער בצבע. כל שער מראה מיומנות אחרת.
השער נגיחה מול ק״ש זה אחד משערי הנגיחה היפים והקשים שראיתי. השערים שהוא מפלס דרך בין מספר שחקנים ומשגר טיל שטוח לפינה. השער הגאוני בטרנר. השער בסמי עופר. עוצמה, כוח, מהירות, נגיחה, דריבל, התמצאות ברחבה. למעשה זה מרגיש שפאטוס עשה 16 שערים כמעט ללא צוות מסייע. זה ממש לא כמו הדחיקות של בן שהר שצריך 4 מצבים של 100% לתת גול.
ה 16 שערים של פאטוס שקולים ל 30 שערים של בן שהר.


Sent from my iPhone using Tapatalk

 

אהבתי את התגובה עידן. נו ברור, מ5:30 לפנות בוקר עד 17:00 בערב קראתי אותה עם בעיות הקשב וריכוז שיש לי. הערכתי את ההשקעה.
נקווה שבעונה הבאה תהיה ליגה מעניינת.

 

מעניין האם באמת הפעילו את סעיף השחרור של עלי מוחמד, כי זה קיץ שני שנתניה מאבדת את הנכסים שלה, בטח מתסכל עבור האוהדים והשאיפות שלהם.

 

מכבי נתניה, בהתאם לצבעים שלה, מתנהלת כמו דורטמונד. מביאה בזול, לעיתים בחינם, ומוכרת במחירים מפציצים, כשהכסף מהמכירות מנוצל לחיזוק הקבוצה בכל מיני אופנים. בקיץ שעבר היא מכרה את הצמד החזק שלה, אבל היא הסתדרה מצוין. יש לה סקאוטינג נהדר, יש לה צמד מאמנים שיודע לקדם שחקנים צעירים והם ימשיכו להיות חזקים גם אחריי מוחמד. אני בטוח שהם יביאו מחליפים טובים.

 

עד מתי.

 

ב-12/9/16 שיחקנו נגד שעריים במחזור השלישי של הליגה הלאומית. פיגרנו 1-0 אבל ערן לוי ורועי דיין הפכו מול היורדת העתידית לליגה א׳.
בסוף המשחק הזה אמרתי לעצמי שיש מצב טוב שראיתי את השחקן הכי טוב בנתניה מאז שאני אוהד.

ברגע שהעברנו עונה שלמה מחוץ לאור הזרקורים בלי לשנות לו את החוזה גזרנו את דיננו. בעונה שעברה עוד דחינו קצת את הקץ, גם תודות לפציעה, אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.

יום עצוב

 

דורטמונד לקחה שתי אליפויות בזמנו והשנה הובילה את הטבלה בחלקים גדולים שלה פלוס גם קונה הרבה שחקנים מהליגה בלא מעט כסף.
יותר מזכירים את סאות׳המפטון שכל שנה מוכרת את הנכס המרכזי שלה ומנסה לגדל את הנכס הבא ובגלל זה די נתקעת במקום עם תקרת זכוכית ברורה, לחשוב על קבוצה של סבע, עלי מוחמד ובצ׳ראי, עם רכש נוסף זאת קבוצה שיכולה להגיע למקומות שנתניה לא הייתה בהם שנים.

 

נתניה כבר שנתיים רצוף קבוצת צמרת, זה הרבה יותר דורטמונד מסאות׳המפטון.

 

ואיך בדיוק משאירים את השחקנים האלה ומביאים עוד חיזוק בלי שהתקציב יקפוץ מ 26 מיליון ל 40 מיליון?
נכון שאני לא רואה חשבון. אני אוהד כדורגל. אבל אוהד כדורגל שראה את המועדון שלו מתרסק כלכלית ויותר מפעם אחת.
לפני אייל סגל מכרנו שחקנים. הסכום היה נגזר ממצב הרוח של הגביר מחיפה, לוני, רובי ז״ל, מיץ׳ וסמי סגול. היום יש בעלים שלא מוכר כדי לשרוד אלא מוכר כדי להתעצם ורק כשזה בסכום שמתאים לו.
דיא סבע לא שווה מה ששולם עליו בהעברת פנים.
ועלי מוחמד לא שווה מה ששולם עליו היום. יש כאן פיקציה. בועה שכל פעם יש מי שמנפח אותה שוב או לפחות מתחזק אותה.
מפילים את זה על מגבלות זרים וכל מיני מעשיות. בפועל מדובר בכמה אנשים מתלהבים שאחרי כמה שנים או מתפכחים(אלונה, לוני, סגול, יאמר,ואפילו שחר כבר חושב 10 פעמים לפני שעושה עסקה כמו של שועה ששווה הרבה יותר מעלי מוחמד ושולם עליו פחות) או מתפרקים(רובי ז״ל, גאידמק, אלי שגב, ובעיני חוגג הבא בתור) או שהם ממש עשירים ומישהו אחר שם להם סטופ(גולדהאר)...

הינה, זה לא רק היצע... עלי מוחמד, הסלבנק, ולוי גרסיה- לא ישראלים- ואי אפשר להגיד שמגבלת הזרים היא שמנפחת כאן בועה. הבועה מתנפחת כי יש מי שרוצה לשלם... וחוגג או מי שזה לא יהיה מאחוריו(עד לפני כמה שבועות עוד האמנתי שהוא בובה- היום פחות)- הוא הפסיכו התורן.
אני שמח שלהבדיל ממקרה סבע כל הקיץ לפנינו.

יאללה, יום שישי חוזרים לים לראות את מכבי נתניה מנסה לעשות אליפות שלישית ברצף על החול.

בסוף יקרה גם על הדשא.

Sent from my iPhone using Tapatalk

 

עלי מוחמד. 3 שנים נפלאות יחד של שחקן בולט שאני אישית הרגשתי ברגעים מסויימים שהוא כמו שני שחקנים על המגרש- דורש סיכום. במקרה דיא סבע שגם היה ראוי לכך היינו כבר אחרי תחילת העונה ובדאגה גדולה לקראת העתיד תוך פתיחה זוועתית של העונה- עכשיו יש יותר אוויר לסכם שחקן מצויין ואישיות מיוחדת- שהאמת? אני מאוד מופתע שזרם עם מעבר לבית״ר. להחליף תשם? עלי אברהם? אברהם יצחק? עלי מוהר? בטדי כשתבשל או תכבוש בטעות הכרוז יצעק ״אח שלי היקר... עלי!!!״ וכל האצטדיון ״מוחמד!!!״ כמו בנתניה?
אני כבר רואה איך טדי מכבה את האישיות העדינה והרגישה הזו- ואני לא מקנא בו אם הדברים לא ילכו כמצופה... וראינו מה תג המחיר והציפיות עשו לדיא סבע, נייג׳ל הסלבנק ואחרים.

הייתי שמח שעלי ישאר בנתניה. היכולת שלו לצאת ממצבי לחץ בדריבל ולהוציא את הקבוצה קדימה, הזריזות, קריאת המשחק, הניידות, יציאה ללחץ- אלה דברים שאי אפשר אפילו ללמד. זה או שיש לך או שאין לך.
כפי שאמרתי בעבר- אני יכול להבין את מי שעף עליו אבל אני גם באותה מידה לא יכול להתווכח עם מי שחושב שהוא אוברייטד.
עד הפציעה בעונה שעברה הוא היה ענק. הוא אביב אברהם ואולסק חנקו את היריבה בלחץ גבוה והיה מי שתירגם את זה לתכלס(לוי וסבע).
אם בבית״ר פלומיין, גרסיה, ורד ומי שלא יהיה שם מקדימה ידעו לתרגם את העבודה של עלי לשערים- המכונה הזו יכולה לעבוד טוב. אם כמו העונה בנתניה- העסק יהיה תקוע- עלי לא יהיה זה שיניע אותו. הוא שחקן משלים אולי הכי טוב שראיתי. הוא לא שחקן מוביל. אבל כמובן שהוא עוד צעיר וזה יכול להשתנות.
דן גלזר למשל, שנכנס לנעליים שלו בעונה שעברה כשנפצע- אין לו את היכולות הוירטואוזיות של עלי אבל מה? גם הוא שחקן חכם, הוא יותר גרזן, ולהבדיל מעלי- מהשניה הראשונה אתה מזהה שהוא מנהיג! ועובדתית היינו אולי פחות מהנים- אבל הקבוצה לקחה בסיבוב השני, בלי עלי- לא פחות נקודות מאשר עם עלי.
הוא לא ה 6 האולטימטיבי. הוא לא ה 8 האולטימטיבי. בטח לא 10 ובטח לא קשר ימני. הוא עלי. עלי שפרח כל עוד היה בריא בעונת 2017/2018 וכמו אולסק ואביב אברהם פחות מצא עצמו בתוך השינוי שמכבי נתניה עברה תוך כדי עונת 2018/2019 כשהפכה מהקבוצה האסטטית של ערן, דיא, אולסק, עלי וכחלון לקבוצה של באציריי, מלמד, פינישים וזבידאתים(מה שאני מניח הוביל לכינוי "חוטבי עצים ושואבי מים" מפי @Sir Alex Ferguson שבטוח שהוא המציא את המושג הכי נדוש בעולם הכדורגל) כשקניקובסקי וברשצקי לפרקים קצת מצילים את המצב... גם קוגבנייה אגב, הלך לאיבוד לגמרי העונה. כיוון שחריצות לא חסרה לנו(אולסק, פיניש, קניקובסקי)- ולעומת זאת דמות חזקה באמצע בקישור האחורי שתנצח קרבות פיזיים מצד אחד ושחקנים שיתנו מספרים ותחכום בחלק הקדמי של הקישור מצד שני- המכירה של עלי שהוא לא זה ולא זה- אולי אפילו תטיב איתנו מקצועית במידה והרכש יהיה בינגו.

עלי סימל בעיני יותר מכל את מכבי נתניה של ה 3 שנים האחרונות-
מהנה, מלהיבה, הרפתקנית, אמיצה, מרשימה לעיתים, אך עם זאת- חסרת שיניים, חביבה מידי, רכה מידי, מאבדת את הראש, ולעיתים מתפוררת. נכון שזה קצת השתנה העונה כפי שתיארתי- אבל כשהבטחון שוב עלה אחרי הסיבוב השני המצויין- חזרנו לסורנו.
עלי היה הברומטר של הקבוצה הזו וה DNA שלה. לטוב ולרע.

שחקן שבעיני קצת נופח והוביל לקבלת מחיר מנופח(סעיף שחרור של מיליון דולר אף אחד לא מיהר לשלם בינואר שעבר- אז 2.5 היה נראה לגמרי לא ריאלי- ועוד אחרי שבר בקרסול שלדעת כולם פגע בו- אבל כנראה שיחסי ציבור אפילו כאן בפורום מחלחלים וסטטיסטיקות על דריבלים מוצלחים- עדיין מרגשים אנשים גם ב 2019)- קשה שלא לאחל לו הצלחה ומצד שני יש את החשש שהוא כן יעשה את קפיצת המדרגה ויוביל את בית״ר קדימה. בקיצור- שיהיה אלכסיס סאנצ׳ס, ערן לוי ודיא סבע ולא רובין ואן פרסי ואיתי שכטר... עם כל האהבה



Sent from my iPhone using Tapatalk

 

הפעם הראשונה שבה ראיתי את עלי מוחמד במדים של מכבי נתניה הייתה במשחק הליגה הראשון של הליגה הלאומית מול הפועל פ"ת בעונת 2016/7, לאחר עונת הבלהות שהסתיימה בירידת ליגה מביכה. לא רציתי לשמוע על כדורגל, לא רציתי לשמוע על כדורגל ישראלי ולא רציתי לשמוע על מכבי נתניה. אני אפילו לא זוכר מה היה התמריץ ללכת אחרי שכל הקיץ שכנעתי את עצמי שאני מתנתק, אבל הלכתי. שפוף ביציע ומושפל ניסיתי לפחות לשיר מדי פעם או למחוא כף עד שיתחיל המשחק ורק התפללתי שאמצא עניין ושאלה לא תהיינה תשעים דקות מייגעות.

כמה דקות לאחר שהחל המשחק, מבלי לשים לב, הסתקרנתי:
מי זה שליד זה עם השיער הארוך? איך קוראים לו? מאיזו קבוצה הוא הגיע? אז איך זה שמכבי ת"א לא שמה לב אליו? בן כמה הוא? מאיזו מדינה הוא? לכמה זמן הוא חתום אצלנו? הוא תמיד כזה או שסתם נפלנו על משחק טוב שלו?

עלי מוחמד הוא השחקן הטוב ביותר שאני ראיתי משחק במכבי נתניה. כמות הפעמים שהוא השאיר אותי פעור פה בעקבות מהלכי כדורגל גאוניים שעזרו למכבי נתניה להיחלץ מרגעים מביכים היא גדולה מאוד. הוא צנוע ואפשר לסמוך עליו בלב שלם שהשתן לו יעלה לו לראש. הוא קר רוח ואפשר לסמוך עליו בלב שלם שלא הלחץ מהמעמד או מהיריב הוא זה שיקבע את מידת ההצלחה שלו. הוא שקט, מסור, מחודד ומזוקק. הוא כמו צ'יט במשחק מחשב. הוא שחקן וחצי. הוא מוח. הוא שכל. הוא לב.

היו כאלה שלאחר שעזבו רציתי שייכשלו, היו כאלה שהייתי אדיש לעזיבה שלהם והיו כאלה שידעתי שלא יפריע לי לראות אותם מצליחים במקום אחר. במקרה של עלי מוחמד אני מת שיצליח.

 

מכבד את דעתך.
לדעתי הגזמה פראית.
לא יכול לשים אותו לפני אף שחקן מוביל שהיה במכבי נתניה ב 28 השנים שאני רואה אותה.
החל מהקוסם שלום תקווה, המשך באיציק זוהר שסחב את הקבוצה על הגב שלו, ועד לערן לוי ודיא סבע שעשו קסמים שגם אפשר לספור בלי להיות עכבר סטטיסטיקה.


Sent from my iPhone using Tapatalk

 

היו בנתניה שחקנים עם דריבל יותר מרשים משל עלי, למשל עבדול ראזאק ומסודי(ואולי עוד 1-2 ששכחתי), גם אם לעונה או 2 עדיין נהנתי לראות את הדריבל שלהם.
מה שתפס אצלי את העין אצל עלי מההתחלה היה דווקא היכולת והטכניקה שיש לו בעצירת כדור, השתחררות מלחץ של 2-3 שחקנים בתנועת גוף בלבד, לפעמים בלי לגעת בכדור. הקלות שבה השתחרר מלחץ או עצר כדור שהגיע אליו מ20 מטר תחת לחץ, זה משהו שלא זכיתי לראות בנתניה, ובטוח שבין הטובים בהיסטוריה שנראית לעין בליגה.
כשהשחקן המסוכן ביותר של הקבוצה היריבה מקבל כדור, אין יותר רגוע ממני אם עלי בדרך אליו, כנל בניסיון של התחלת התקפת מעבר של היריבה. גם כשהיה מאבד כדורים במקומות מסוכנים סלחתי לו, קשה היה לכעוס עליו אחרי כל התרומה שהוא נותן.
לא היו לו מספרים, אבל אני חותם עכשיו לכל החיים שיהיה לי שחקן אמצע אחד כזה בקבוצה עם בקושי 2 בישולים בעונה.
עצוב שהוא עוזב ועוד לקבוצה בארץ, מקווה שלא יפגע לו בהתקדמות- לדעתי גיל 23 בשבילו זה מושלם לצאת לאיזה אוסטריה/בלגיה ומשם להמשיך הלאה, אבל אם בית״ר ירושלים באמת שילמו את הסעיף יציאה, שיבושם להם. זכו.

 

נאחל הרבה הצלחה ונברך את גיל לבנדה שמונה למאמן מחלקת הנוער.
קשה היה שלא להתרשם מהדרך שעשה בפוסט המרגש שכתב עליו כאן @הרצליה עד המוות כשקיבל את הבמה(אפילו אם זמנית) בבית"ר ירושלים.
היתה לנו עונה מטלטלת על הקווים בקבוצת הנוער.
רונן גבאי שהוא אישיות נהדרת שגם עשה עבודה נהדרת בעונה לפני כן כשהקבוצה נאבקה בצמרת הגבוהה וקידמה שחקנים כמו לני אהרון, יונאס מלאדה, אלעד שחף וירין שרעבי- שעוד תוך כדי העונה חלקם עברו לקבוצות בוגרים(מה שמנע מהקבוצה לקחת אליפות)-
לני אהרון השלים עלית ליגה עם חדרה והעונה עם כ"ס, את מלאדה כבר כולם די מכירים, ירין שרעבי שעזר לעכו להישאר בליגה, אלעד שחף קיבל פה ושם דקות בבוגרים עוד בעונה שעברה וגם העונה. גם עסאם עאיישה בלט בקבוצה הזו ושולב מעט בבוגרים והעונה היה במרמורק(פחות מצא את מקומו).
בלי כל השחקנים האלה הקבוצה התקשתה העונה וגבאי סיים את עבודתו במועדון מכל מיני סיבות(כנראה שלא רק מקצועיות).
אלדד שביט החליף אותו אבל עצם הפלירטוט עם סכנין שבסוף(כמה לא מפתיע) הפך לחתימה רשמית- גרמה גם לו לסיים את עבודתו. יוסי טוויל השאיר את הקבוצה בליגה והביא אותה לגמר הגביע אבל אין ספק שהקבוצה זקוקה לאיש מקצוע בכיר יותר- וגיל לבנדה הוא האיש.

יש לו תפקיד חשוב מאוד כיוון שמתחיל לבצבץ לו שנתון מוצלח בהרבה מהנוכחי- שאת הניצנים שלו כבר ראינו העונה כששחקנים שעוד אין להם 17 נכנסו אל תוך התופת בתחתית והוכיחו שיש על מי לסמוך בשנתון 2002- שנתון שהשקיעו בו ובונים עליו לא מעט במועדון.

 

לפי הדיווחים השונים רון אשכנזי ויובל שדה מרמת השרון סגרו אצלנו, שניהם שייכים לסגל הנבחרת u21.
למישהו יצא לראות אותם?

Sent from my SM-G975F using Tapatalk