מכבי ת"א 2018/19 - יש אליפות למכבי !

מעל 5 מיליון שקל, ברור.
בן בסט הרוויח במכבי 450 אלף יורו לעונה (עלות ברוטו גבוהה לכל הדעות, אבל נמוכה בערך 25% ממה שכתבת), חתם שנה אחרי, כשגם זהבי קיבל חוזה משודרג. שום קשר.

 

אז ברדה ומליקסון שניהם ויתרו על חוזה כפול(!!), כי מה, ריגש אותם יותר לחזור לב"ש? המשפחות שלהם לא אוהבות את ת"א ורק המדבר עושה להם את זה? בסדר.

 

אני זוכר את ברדה במדי מכבי חיפה כובש בוסרמיל ועושה סלטות

מדהים שב-2019 עדיין מדברים על ''סמלים''.

 

לא רק זה, הם היו המומים שהראשון לשמו, מנתץ השלשלאות, שובר המוסכמות, אבי הפטריות, דרש מענק אליפות, אז נתנו לו בחיוך מלא הערצה חצי מיליון שקל על זה ומענק חתימה של מיליונים כי זה משהו שעושים מרצון טוב ההתלהבות מגישה ולא ממשא ומתן על חוזה.
גם עם מליקסון, אותו דבר.

 

ברדה לא דפק נגדכם סלטות כשניצח?
ברדה לא ניהל מומ קשוח עם אלונה לפני שחזר מבלגיה?

 

כמו תמיד, אתה כותב בביטחון בלי ביסוס מתוך תקווה שלא יביאו לך עובדות שיוכיחו שאתה טועה ומטעה, הבעיה היא שלפעמים יש כאלה שכן מביאים לך את העובדות -

המקאמבקים: 4.9 מיליון ש' לבן בסט, 2.2 מיליון לבניון, 1.95 מיליון למליקסון - גלובס

"
מספר ליגיונרים בכירים חזרו הקיץ הביתה לליגת העל הישראלית, ועבור רובם הסיבוב בחו"ל מתבטא בחוזים גבוהים מאוד שהצליחו להשיג. הקאמבק "השווה" ביותר הוא ללא ספק של עדן בן בסט: 5.095 מיליון שקל ברוטו לעונת 2014/15 (מקסימום) - זה חוזה העתק שעליו חתם הקיץ במכבי ת"א.

ל"גלובס" נודע כי שכרו של החלוץ בן ה-27, ששב לישראל אחרי שלוש שנים בליגה הצרפתית וקוצר כעת בגדול את פירות הסיבוב לאירופה - יורכב משכר בסיס של 3.5 מיליון שקל, ומיליון שקל נוספים כמענק חתימה - כלומר 4.5 מיליון שקל ברוטו מובטחים בעונה. מלבד זאת, יוכל שחקנה לשעבר של ברסט וטולוז ליהנות ממענקי צבירת נקודות ("פרמיות") בסך 400 אלף שקל. בנוסף יש בחוזהו מענקים עבור זכייה באליפות (130 אלף ש') וגביע (65)."

אליניב ברדה ויתר על חוזה גדול בהרבה מגנק ומכבי תל אביב כשהוא שחקן הרכב בנבחרת ישראל ושחקן מרכזי בבלגיה, מליקסון ויתר על הצעות מלגיה ורשה ועל הצעה גבוהה בהרבה ממכבי תל אביב בזמן שהוא בדיוק סיים שנה וחצי כשחקן בליגה התרפתית וכשהוא שחקן נבחרת ישראל, וזה כי הם רצו לפרוש במועדון שהם אוהבים.
ושוב, אל תיתנו לעובדות לבלבל אותכם -

מאור מליקסון: "מפתה לחזור כשהכסף והמתקנים טובים" - כדורגל ישראלי - הארץ

"בעצם, מדוע מליקסון בן ה־29 אינו באירופה כעת? למה החליט לסיים מסע שהחל לפני שלוש שנים וחצי במעברו מבאר שבע לוויסלה קרקוב הפולנית, נמשך בוולנסיין הצרפתית והסתיים בחזרה לישראל? מדוע ויתר על הצעות בסך 400 אלף יורו ממכבי ת"א ומלגיה ורשה לטובת חוזה נמוך יותר לארבע שנים בבירת הנגב? "קיבלתי החלטה לשחק איפה שהכי כיף לי, איפה שהרגיש הכי טוב", הוא מספר, "מבחינה מקצועית, בסיום העונה חזרה לארץ בכלל לא היתה על הפרק, אבל הלחץ של אלונה ברקת עשה את שלו. הרגשתי צורך לבוא לבאר שבע כי יש לי חיבור טוב עם הקבוצה והאוהדים, ואני מעריך מאוד את פועלה של אלונה ובעלה, שעושים הכל ביושר למען העיר".

הילד חוזר הביתה - כדורגל ישראלי - הארץ

"זה המקום שגדלתי בו, אשמח לשמש כקפטן, זה לא רק סמל"

״הילד חוזר הביתה. אין לי ספק שאליניב יתאקלם נהדר ושהוא יסיים אצלנו שלוש שנים", אעמרה ברקת על הרכש החדש. "אני יודעת שהיו לו הצעות טובות יותר מבחינה כלכלית אבל הוא רצה לחזור ולהחזיר לקהילה. הוא לא שכח מאיפה הוא בא ואני בטוחה שהוא יצליח״.

שאלו את אליה עוד באותה תקופה במכבי חיפה על הסלטות, והוא הסביר שהוא מילדות עבד קשה מאוד בשביל הרגע הזה שהוא כובש, זה התמצית של כל העבודה הקשה שלו כל השנים והוא שמח כשהוא כובש וככה הוא חוגג מגיל קטן וימשיך לחגוג. הוא הסביר שהוא לא מאמין בהעמדת פנים וצביעות ולכן כשהוא כובש הוא שמח וחוגג לא משנה מול מי.
כשהיה בבלגיה והיינו במאבקים נגד הירידה, הוא (וגם מליקסון צריך להגיד) היו מתקשרים לשחקנים ומעודדים אותם ותומכים בהם מבחינה מנטלית במאבקי הירידה למרות שלא היה רשמית חלק מהמועדון.

אתם יכולים לספר סיפורים עד מחר על מליקסון וברדה, אנחנו מכירים אותם חיים אותם ונושמים אותם כבר שנים, אנחנו יודעים בדיוק ממה הם עשוים ולמה הם חזרו הביתה.

 

כייף לך שאתה מאמין לזה, נאיביות של אוהד כדורגל צעיר

 

רואה כדורגל ואוהד הקבוצה מתחילת שנות ה-90, אם זה אוהד צעיר אז מצוין...
אני נפגשתי עם אליניב ברדה ומאור מליקסון לאורך שנים גם בפגישות בפורמים מצומצמים, עד היום שני חברים טובים שלי הם מהאנשים היותר קרובים אליהם, אני יודע באיזה סוג אנשים מדובר ובאיזה הקרבה הם עשו כדי לחזור לכאן.
הם לא היו חוזרים בחינם או קרוב לזה גם כי זה המקצוע שלהם וככה הם מתפרנסים וגם כי החוזה גם משקף את ההערכה של המועדון כלפיהם ולכן הוא היה חייב להיות מכובד.
אבל יודע מידיעה אישית שהם ויתרו על הצעות שלא רק היו עם הרבה יותר כסף, אלא היו גם בליגות בכירות יותר לקבוצות חזקות הרבה יותר מבחינה מקצועית (אליה חזר לקבוצה שבקושי ניצלה מירידת ליגה שנתיים ברציפות).
אליה אגב מרגע שהגיע היה הרבה יותר משחקן, וסמל, הוא היה מנהיג ודמות ענקית. הוא פתח את הדלת למאור בוזגלו שהיה הרכש ששבר את תקרת הזכוכית ולכל אלה שבאו אחריו, הוא היה מעורב בכל כך הרבה אספקטים במועדון שאי אפשר לתאר בכלל. אותו הדבר מליקסון שהוא מנהיג שקט אולי אבל מאוד דומיננטי מאז שהגיע ומעורב בהרבה מאוד דברים.
גם כשלא שיחקו כאן הם היו רואים משחקים שלנו ומדברים עם שחקנים ומחזקים אותם מתוך דאגה לעתיד המועדון.
לא יודע אם נראה עוד שני דמויות כאלה בעתיד הקרוב לעין, מדובר קודם כל באנשים מסוג אחר לגמרי, וגם כאלה שבאמת אוהבים את המועדון והעיר והקהל ובאמת באו מתוך ראייה שהם מסיימים כאן את הקרירה כשחקנים פעילים וגם מעבר לכך.
כמו שכתבתי כבר, הם לא הדוגמא לשחקן הישראלי המצוי, אלא נדירים מבחינת האופי והנאמנות שלהם למועדון שלנו בתקופה שיש מועדון עם תקציב עתק כמו מכבי תל אביב שאם הם אומרים לו שהם מעוניינים להגיע הם מקבלים שכר באיזור אחר לגמרי וגם מגיעים לקבוצה שלקחה אליפויות בהליכה ולכן הבסיס המקצועי שאליו הם מגיעים הוא אחר לגמרי מהמועדון שמליקסון וברדה הגיעו אליו.

 

"איזו הקרבה הם עשו כדי לחזור לכאן", בוא נגזים עוד קצת. אפשר לחשוב מליקסון יצא מהקאמפ נואו כדי לחתום בוסרמיל.
אתה כותב על כמה הם היו חשובים למערכת ולמועדון מהרגע שהגיעו, שזה אחלה. רק לא הבנתי מה הקשר.

להאמין באמונה שלמה ששחקן ויתר על חוזה כפול, מכפול או משולש רק כי הפועל ב"ש (או כל מועדון אחר) זה "הבית שלו" זו תמימות ברמות לא סבירות.

יכול להיות שאורך החוזה היה העניין כמו עניין בוזגלו וחיפהVSהפועל, וזה בהרבה מקרים משחק תפקיד הרבה יותר חשוב ממשכורת חודשית. ע"ע אלמוג כהן בנתניה שקיבל חוזה לחמש שנים. יכול להיות שגם דקות משחק היו העניין ושחקן מסוים לא קיבל את ההבטחה שהוא באנקר וזה זרק אותו להתלבטויות וחששות.

בכל מקרה אני מתנצל. מתקשה להאמין ששחקנים ישראלים (לא מאוד מאוד אמידים) כמו ברדה ומליקסון ויתרו על חוזים שהיו יכולים לעשות הבדלים עצומים ברווחת החיים שלהם רק כי התחשק להם יותר ב"ש.

 

אלמוג כהן קיבל הצעה לחוזה דומה (ארבע שנים) ביותר כסף מהפועל באר שבע, בוודאות מהמקור שתיווך בינו לבין אלונה.
אלמוג כהן קיבל הצעה לחוזה של שלוש שנים (לא חמש שנים ועדין לא קצר) ממכבי חיפה, בהרבה יותר כסף משאנחנו ונתניה הצענו לו (מאותו מקור).
אלמוג כהן בחר בנתניה בגלל אביו והמשפחה שמתגוררים שם, בגלל אמו ז"ל שנפטרה וקבורה בנתניה, ובגלל החיבור למועדון ולאוהדים ולעיר נתניה.
למרות שמכבי חיפה הציעה סכומים גבוהים בהרבה ממכבי נתניה והפועל באר שבע, ההתלבטות שלו הייתה בין שני המועדונים שהוא קשור אליהם רגשית.
אז כן, יש עוד שחקנים כאלה. וברור שמכבי נתניה (במקרה של אלמוג) והפועל באר שבע (במקרים של ברדה ומליקסון) היו צריכות לתת הצעה ראויה כי חלק מהעניין הוא שהשחקן ירגיש רצוי ושהשחקן ירגיש שגם המועדון עושה הכל כדי להחזיר אותו, ועדין, בכל המקרים השחקנים ויתרו על הרבה מאוד כסף כדי לחזור למועדון שהם שהם קשורים אליו רגשית.
חשוב לציין שכל השלושה גם חזרו בגיל 30 ומעבר לכך אחרי ששיחקו כבר שנים בחו"ל ועשו קרירה עם הכנסה יפה מאוד.
הגיוני ששחקנים בגיל הזה יחפשו לעשות את השנים האחרונות במועדון שהם קשורים אליו רגשית, שהם מכירים ואוהבים, בטח כשכולם גם עברו במועדונים אחרים בישראל (אלמוג כהן בהפועל תל אביב, מליקסון במכבי חיפה ובית"ר י"ם, ברדה בהפועל תל אביב ומכבי חיפה) והם יודעים שחיבור כמו שיש להם במכבי נתניה/הפועל באר שבע אין להם ולא יהיה להם במקום אחר.

 

תוספת קטנה, על אותו משקל, יכול להגיד לך בוודאות שהגשנו הצעה גבוהה משל הפועל תל אביב לדמארי בזמנו והוא בחר אתם. שוחחתי עם חבר הנהלה באירוע של חבר משותף והעלתי את השאלה למה לא מנסים להביא את דמארי והוא ענה הגשנו לו הצעה יפה, גבוהה משל הפועל תל אביב, אבל הוא ענה שהוא רוצה לחתום רק בהפועל תל אביב ושגם אם נעלה את ההצעה הוא מכוון רק להפועל תל אביב.
ככה שבהחלט יש עוד שחקנים כאלה (גם דמארי אגב באזור גיל 30).

 

אלמוג כהן בחור נהדר והוא יכול לספר עד מחר כמה הוא בחר בנתניה בגלל אמו היקרה. אני מניח שאתה יודע מה המרחק בין נתניה לחיפה ואני איכשהו מתקשה להאמין שהוא בחר קבוצה בגלל הפרש הנסיעה הזו. או בגלל הרצון להיות קרוב לבית הקברות, כן?

האמת שבמקרה את הסיפור הזה אני מכיר קצת מקרוב. הוא רצה חוזה ארוך ככל האפשר וכשההבדלים הכספיים לא היו פסיכים לגמרי, הוא הלך על הבחירה הטבעית. זה שהוא מחובר לנתניה? זה בונוס נחמד לסיפור ומעמיד קצת לאוהדים של נתניה (שזה אחלה). לא בגלל זה באמת בוחרים קבוצה. חוזה לחמש שנים בקצת פחות כסף שווה יותר מחוזה לשלוש שנים בקצת יותר. הוא סגר לעצמו את הקריירה עם ההחלטה הזו וזה מה שהוא רצה.

שחקנים יחפשו לקראת סוף הקריירה מועדנים שהם מחוברים אליהם רגשית? הגיוני, רק לא כשההבדלים הם עשרות ומאות אלפי שקלים בכל חודש לכמה שנים.

אם אתה משוכנע שמליקסון לצורך העניין ויתר על עוד 100 אלף שקל (סתם זורק) נטו לעובר ושב בכל חודש בשביל להיות בב"ש ולא בת"א, אני חושב שאתה תמים וטועה. כנ"ל ברדה.

בחוזים האלה יש עוד 900 אלף גורמים משתנים אחרים שמשנים לגמרי את התמונה. מביטוחים, פנסיות, בונוסים, אורך החוזה ועוד ועוד ועוד. זה ממש לא רק הנטו הרי.

ובלי קשר, הסכומים שמפורסמים בתקשורת הם תמיד אבל תמיד (וזה נכון לכל השחקנים) נמוכים יותר משמעותית במציאות.

 

קשה לך להאמין כי במועדון פלסטיק שלך הסמל הוא $ ורק $(גם € סבבה). כמה טבעי שזהבי הסמל של עידן גולדהאר.

כפול או לא כפול, הם ויתרו על האפשרות לשחק במועדון העשיר בישראל, בשכר עדיף משמעותית, לטובת המועדון שהם אוהבים ומוקירים.