דיון התקשורת 2019/20

מייקל אואן וג'יימי רדנאפ.

 

אמנם הליגה האנגלית בפגרה אבל בממלכה נהנים מכל רגע אני מניח, העימות בין מייקל אואן ואלן שירר הגיע להם בדיוק בזמן. ככה בקצרה:
מייקל אואן השיק את הספר שלו - "הזמן שלי, החיים שלי" וסיפר עד כמה המעבר לניוקאסל היה טעות ("הייתי צריך להקשיב ללב שלי ולשחק בליברפול) והוא כעס על היחס של הקהל שלעג לו, והוסיף שזה מועדון גדול רק בעיני הקהל שלהם.
אלן שירר לא נשאר חייב: "אנחנו מרגישים בדיוק אותו הדבר כלפייך, בזבזנו עלייך 120 אלף ליש"ט בשבוע".
נגמר? עדיין לא, המלחמה ממשיכה בטוויטר: אואן כתב: "אני לא זוכר שהיית כה נאמן לניוקאסל. כשבובי רובסון ספסל אותך עשית הכל כדי לעזוב והיית על סף חתימה בליברפול".





הנרי וילטר, עורך ראשי ב"סאן", התייחס לעימות וצייץ בטוויטר: "עצוב באמת לראות את שירר ואואן, שניים מהחלוצים הכי גדולים שלנו ושני אנשים חביבים ואינטיליגנטים, באמת, מתווכחים ככה בפומבי. המחלוקת שלהם פוגעת בשניהם, משפילה את ניוקאסל ומדרדרת את כל אנגליה. בבקשה, תפסיקו".

אני מניח שהוא בדעת מיעוט. אין כמו אנגליה והתקשורת שם בעיקר.

 

מאז שפרש אואן עושה מאמץ רב לשרוף גשרים בקבוצות שהיה בהן.

 

אם אתה מוציא ספר כל העניין שיהיה בו קצת מעבר למה שידוע, קצת פלפל. כבר קראתי דברים יותר מזעזעים\מוזרים בביוגרפיות וכו'. כמובן שעל חלק מהדברים הייתי מוותר ו\או מעדן אותם. הוא בהחלט צודק שזו הייתה החלטה מקצועית רעה והרי הוא מזוהה עם ליברפול. לגבי הקהל הוא טועה, הוא בהחלט היה צריך להוכיח, הוא היה שבע כאילו גמר את הקריירה ואפשר להבין את התסכול שלהם. הוא היה אחלה סופר-סאב בריאל מדריד אבל ניוקאסל אשכרה הציעה עליו הצעה קוסמת, מחיר כפול מהסכום בו נרכש. אני כילד לא ממש רציתי שהוא יגיע כי גדלתי על אואן בליברפול, ורציתי כשעזב שאכן יחזור לשם. הוא נתן שם עוד עונה אחת סבירה אבל מעבר לזה - נאדה. בלי קשר אני גם חושב ששירר לא קדוש.

 

יכול להגיד לכם שהרעיון שעלה לי בראש כנושא לכתבה לספורט1 הוא רפאל ואראן שנמצא בנסיגה גדולה כבר שנה וקצת, בניגוד ללוקה מודריץ' שעוד הראה הבזקים פה ושם לאחר המונדיאל - הצרפתי קטסטרופה, לא פחות גרוע מסרחיו ראמוס. צריך לקחת פרק זמן ארוך יותר כפרספקטיבה.

לגבי מיכאל יוכין, הוא כותב לספורט1 ול-'וואלה ספורט', אני עובד בספורט1, הוא פרילנסר, מקבל תשלום פר כתבה, העורך שלנו והסגן שלו הם אלה שבוחרים את הנושא כמובן, נדיר שהוא זה שמציע. כתב היום על ניימאר שאבוד בפאריס ואהבתי חלק מהדברים וההשוואה לאדינסון קאבני המחויב והקבוצתי אבל השאר - החמצה. מעבר לכך הוא גם כתב על חמש ההעברות הגדולות באירופה אבל זה היה די משעמם וצפוי, הרי כל אחד היה בוחר באדן הזאר, ז'ואאו פליקס, פרנקי דה יונג, מתייס דה ליכט ואנטואן גריזמן. גם לפי מה שהבנתי זה לא היה בעל ערך מוסף מספיק.
אם אני הייתי צריך לכתוב, הייתי מחפש נקודה מעניינת על כל אחד. למשל הזאר - השנה במצב הזה של הקבוצה הוא חייב להבקיע, והרבה, ואולי על כך יש סימן שאלה. לגבי פליקס - כמובן, סגנון המשחק של אתלטיקו והעובדה שנעשו הרבה שינויים, זה לא כמו בתקופה שגריזמן הצטרף. גריזמן - העמדה הלא ממש ברורה, קצת על סיפור העונה שעברה והאם באמת יש כלפיו פרצופים עקומים בחדר ההלבשה.