Super Bowl LIX

ועוד דבר. מי שמלכלכך על ראסל ווילסון יכול לנשק לי את המעי הגס

 

אני לא מלכלך על ווילסון, אבל המרחק של סיאטל בין רמת הכישרון בסגל לבין האידיאולוגיה של כבוד סביב we never give up היא כנראה הגדולה ביותר בליגה. כן, גם לפני הפאטס. מספיק היה לראות איך מנסים לצמצם הפרש במשחק גמור מול ניו אורלינס כדי להבין על מה אני מדבר.

קבוצת אמצע טיפוסית שמציקה לכולם במקום ללכת לריבילדינג (ואולי גם עם צוות אימון חדש), אבל רצתה להמשיך להיות "תחרותית". לא אופתע, אגב, אם אחרי ההופעה של קארסון אתמול והעובדה שפני פצוע יותר מאשר בריא הם בסופו של דבר יביאו את מלווין גורדון בחוזה שמתאים לו.

**

 

הרצת המספרים בסוף הייתה מביכה. אבל שום דבר בהופעה האפסית של הסיהוקס לא היה על הכתפיים שלו. הוא חצי הכשרון בקבוצה.

ועוד דבר אחרון אחרי צפיה בתקציר מהלילה. בייקר מייפילד עדיין מחזיק בכדור

 

סיימתי לצפות בגירסה הדחוסה של גרין ביי-דנבר ואני עדיין לא יודע איך לאכול את מה שקורה בלפלנד על כל המשתמע מכך, בשני צדי הכדור. חשוב לציין אבל שהגעתי עם ציפיות בריצפה אחרי כל הליכלוכים שראיתי ב-24 שעות האחרונות על התצוגה ההתקפית שבעיניי לא הייתה כל כך גרועה והצלחתי למצוא בה לא מעט נקודות אור (leak של הפולבק לראוט דאון דה פילד - שיט שלא ראיתי מגרין ביי בחיים), אם כי אין ספק שעדיין לא ברמה שמניחה את הדעת מהתקפה עם QB ברמה של GOAT והציפיות שהיו לי ולכולם מלאפלור בתחילת העונה. אני חושב שזה שילוב של 3 גורמים מהכבדים לקלים, מהיותר מסובכים לפיתרון תוך כדי תנועה לפחות:

- רמת כישרון, במיוחד של הסקיל פליירס. איך שלא נסובב את זה - פשוט לא מספיק טובה. זה דאבנטה אדאמס אחד שעם כל הכבוד לקפיצת המדרגה המשמעותית שעשה בשנתיים האחרונות עדיין ב-Tier שמתחת לחוליואים/אודלים/הופקינסים שהם matchups proof ויטחנו את המספרים שלהם לא משנה היריבה, דאבל טים, טריפל טים או וואטבר. אם להגנה מסויימת יש את המשאבים עם קורנר זורם ו/או היא מציבה סייפטי לשמירה כפולה ברוב הדאונס לאורך רוב שלבי המשחק - הוא ישותק. שזה סבבה ולא אמור להיות מכת מוות רצינית מדי אם אפשר לנצל אופציות איכותיות אחרות שנהנות מ-1 על 1 אבל חוץ מ-MVS שכרגע עדיין לא 100% אפוי (בין אם בידיים לא אמינות ובין אם בתיאום עיוור עם רודג'רס) אין כאלה. ג'רונימו/גרהאם/טוניאן = AIN'T IT. הם כן מסוגלים להבליח פה ושם עם מהלכים טובים אבל היציבות והעקביות לא קיימת לאורך 60 דקות ולכן רואים יותר מדי עליות וירידות במהלך משחקים.

- הפלייקולינג של לאפלור לא מספיק טוב ויצירתי בינתיים. הוא אמנם מחמולת שאנהאן ומקוויי אבל נראה שבניגוד אליהם אימץ לא מעט דפוסים של meatheads עתיקים שבאים במיוחד לידי ביטוי בכמות הריצות המוגזמת שהוא קורא ב-1st downs (אנליטית הוכחו ב-3 שנים האחרונות כקריאות הגרועות ביותר) שמכניסות את ההתקפה למרדף אחרי הזנב של עצמה עם יותר מדי 2nd and 3rd downs ארוכים שמזיינים דרייבים. גם הרוטציה השיוויונית בין וויליאמס לג'ונס לא בדיוק מעודדת ו/או מבשרת טובות להמשך, אלא אם מדובר בקטע של ניסיון לשמור את ג'ונס טרי מאשר חוסר אמון כי זו כאמור לא פריבילגיה שקבוצה עם רמת הכישרון של גרין ביי יכולה לאפשר על עצמה. אדאמס-ג'ונס-MVS צריכים להיות המוציאים העיקריים לפועל ולסגור 80%+ מהסנאפ'ס כדי שההתקפה הזו תמצה את הפוטנציאל המוגבל שלה. ולמרות מה שמגן כתב, עדיין אין מספיק פלייאקשנ'ס ועיצובי סקרינ'ס מתוחכמים. על היעדר ניצול של TE's אין מה לבוא בטענות כל עוד האופציות הן הגופה המתה של גרהאם או טוניאן הריג'ן ההזוי הזה. כשסטנברגר הרוקי יחזור מה-IR עוד חודשיים אולי יהיה על מה לדבר.

- ההוצאה לפועל של הדברים הקטנים שבשיטה הזו הם עצומים. דברים כמו טיימינג נכון וזוויות טובות בחסימות (בעיקר במשחק המסירה ובסקרינ'ס), בחירת נתיבי ריצה נכונה של רצים (ג'ונס דווקא פגז בזה, וויליאמס פחות), שידור על אותו גל של ה-QB ורסיבר בהתאם למבט ספציפי של ההגנה. רמת השיפשוף לא קרובה להיות קרובה כרגע ודאונים שלמים מתבזבזים על 0 יארד בגלל זה. זה משהו שרק זמן ועוד Reps ישפרו, כמו גם buy in של רודג'רס שכרגע עדיין לא קרוב בעיניי ל-100% עם לא מעט אילתורים ופרי סטיילינג סטייל הימים של מקארת'י במקום ללחוץ על ההדק. אני לא חושב שהוא שבור למרות שאין ספק שהוא מפספס זריקות שבעבר הוא היה מתקתק בעיניים עצומות אבל אני גם לא חושב שהוא יכול להמשיך לטבול רק חצי רגל ולחשוב שהוא יהנה מכל העולמות. כרגע זה לא מזיז לאף אחד כי הם 3-0 אבל כשיתחיל סוג של משברון יש לנושא הזה פוטנציאל עם נפיצות גרעינית.

ואחרי כל זה, מכניס את עצמי ואת כולם לפרופורציות. יש בינוניים דוחים ששפר עליהם המזל לתפור בחודש הראשון של העונה קבוצות קולג' כמו מיאמי והמחליפים של המחליפים בג'טס ולקבל מציצות מקיר לקיר ויש קבוצה כמו גרין ביי שנתקלה בשלוש הגנות עם פרסונל הגנתי טופ 5 בליגה ולקבל ביקורות והרמות גבה ממציקים כמו מגןימני ואלעד. מן הסתם שהם לא יעברו עליהם כמו מכבש עם הפגזות על חלל של 30+ נקודות שבועיות. כל עוד הם מספיק טובים to get the job done הכל הולך והם יישפטו יותר לחומרה במשחקים שעל הנייר הם יצטרכו לשחוט אבל יתקשו. שזה עובד לדעתי גם בפאן ההגנתי שאני מן הסתם מעודד ממנו פצצות אבל עדיין לא לוקח יותר מדי ברצינות את 3 ההתקפות, או יותר נכון את 3 ה-QB's הנכים שהם פגשו.

 

חייב לציין שגם הכושליאחותי היתה מצליחה לקטוף את הכדור הזה קודם מרובינסון לא צריך ג'וש נורמן בשביל לקרוא כדור פתטי כזה ברד-זון, מיצ'ל כזה דביל שהוא לא עלה לשחוט במשחק הזה (וכרגיל ההזדמנויות היו שם) 13 דק' לסיום אם אנחנו מזיינים היתרון של 28-3 Ima lose my shit אבל סופית.

 

בינינו, לא מעט מחמאות היו לפני פתיחת העונה על כמות ואיכות הקיוביז הסבירים ומעלה שיש בליגה כדי לייצר משחקים אטרקטיבים, אבל מאז ים פציעות והסרחות של אלה שעוד נשארו. ותאכלס, מה כבר נשאר לגרין ביי אחרי שלושה משחקים קשוחים שיכלו לשנות עונה שלמה? כמו שהאיגלז נראים מתחילת העונה, ההגנה של הפאקרז בלאמבו צריכה לשחוט את וונץ. עד סוף העונה - לפחות מלבד מול פאטי ואנדי - זה אמור להספיק*.

* - ביינתיים ההפתעה של העונה זו דאלאס, אז אולי בשבוע 5 נקבל משחק מעניין בינם לבין גרין ביי.

מה שאני בא להגיד זה: אם הצ'יפס לא מביאים את ראמזי אז שיילכו להזדיין. הסופרבול הכי קל להשגה שהיה ויהיה להם.

 

קלן מור.

אין ספק אבל שבארבעת השבועות הבאים נקבל תשובה לכמה ההתקפה שלהם באמת טובה.

 

חייב לציין שעם כל ההארד פילינגס והכל (ולא חסר..חח) במיוחד כשנכנסים למחשבות לעתיד.

אז קאליל מאק? אין שחקן שמתקרב אליו אפילו בהתלהבות מהמשחק.

ואיזה כיף זה שהוא בצד שלנו.
http://www.up2me.co.il/imgs/19045931.Xxx

 

שחקן נהדר שהתפתח מלמטה והרוויח גרושים יחסית עד עכשיו. לצערו חס תמיד בצלם של תותחים כמו וון , דמרקוס ובראדלי צ'אב. מקווה שבשנה הבאה יתנו לו חוזה טוב כמו שמגיע לו.

 

היכולת של שאק הייתה צפויה וידוע לכל אוהדי דנבר ו/או מקבלי החלטות לא רדומים בליגה המאוד רדומה הזאת וזה מה שכתבתי בימי הפרי אייג'נסי אחרי איזה שבוע:

-----------------------------------------------------

הלוח שלהם עדיין נאצי ומפוצץ מוקשים (דאלאס, קנזס, מינסוטה, סן פרנסיסקו והצ'ארג'רס - כולן בחוץ + שיקאגו בבית עם דרק קאר מהניילונים. ולא ממליץ להקל ראש גם בפילי שיבואו למשחק על החיים. קבוצה טריקית שהייתה רחוקה שני מהלכים מלהיות 3-0/0-3 ) + הם ממוקמים בדיוויז'ן הכי איכותי בליגה עם שלוש קבוצות (ת'כלס שתיים) עם פער של 1/1.5 משחקים סה"כ שינשפו חזק בעורף עד הרגע האחרון.

יש עוד ים זמן לעונה ויהיו מלא תהפוכות שאף אחד לא יכול לצפות מנקודת הזמן הנוכחית אבל בעיניי זה מסתמן כרגע כמו מירוץ בין דאלאס/ראמס (מצב לסיינטס אם הם יפסידו 2 משחקים ומטה עד החזרה של בריז שאמורה לקרות אחרי הביי וויק) על שני המקומות הראשונים ואז מלחמת עולם על 3/4 המקומות הנותרים בין: גרין ביי, שיקאגו, מינסוטה, פילדלפיה, סן פרנסיסקו, אטלנטה (לא באמת) , סיאטל (ממש לא באמת), קרוליינה (הכי שקר שיכול להיות). כל מה שגרין ביי הבטיחו לעצמם בפתיחת העונה שלהם זה הימנעות ממוות וודאי. אבל הם לא אמורים להרגיש קרוב לנוח עם הלוח שעוד מצפה להם (ולשם שינוי מול QB's "קצת" יותר נורמלים מאלה שהם ראו כמו פאטי/דאק/פיליפ/וונץ/ג'ימי GQ שההגנה טובה ככל שתהיה לא תשתק ותידרש העלאת הילוך רציני בהתקפה) ו/או לפזול בכלל לביי. ראשות הבית צריכה להיות המטרה.

והצ'יפס כבר לא יביאו את ראמזי. המומנטום בכיוון מת, כנראה מבחינת שני הצדדים (לדעתי ה-CUT של אנטוניו ביום שישי סגר את הסיפור בגזרה, לפחות זמנית עד שהפאטס ינחיתו בדדליין את עמנואל סאנדרס). אין מה לעשות וגם קנזס לצערי לא שונים מרוב הקבוצות בליגה בקטע הזה שהם חייבים להרגיש urgency כלשהו (מכת פציעות/סירחון חירייתי/מצ'אפ סופר בעייתי מול היריבה הראשית. בכל אחד מהתחומים מצבם כרגע סביר עד לא רע בכלל) לפני שלוחצים על ההדק במהלך אולטרה אגרסיבי. מה גם שראמזי חוץ משתי בחירות סיבוב ראשון מינימום יצריך גם הענקת חוזה דמים שפירושו "תודה ושלום" לכריס ג'ונס ולא בטוח בכלל שהם בקטע (למרות שלדעתי כאמור הם צריכים וחייבים להיות).

אם הם יעשו מהלך בגיזרה (ואני עדיין מאמין שיעשו) הוא יהיה סולידי יותר ברמת ה"בחירת סיבוב 3/4" על איזה פטריק פיטרסון (תהיה טעות כי הוא קרוב מאוד לגמור את הסוס) או טרומיין ג'ונסון מהג'טס שכבר שבועיים פשוט מסופסל.