זה מה שכתבתי אתמול. מינוס שנות באזבי ופרגי, ההיסטוריה שלנו כולה היא של מועדון בשיגעון גדלות שמגיע להישגים מביכים.
נו בסדר. ליברפול התנהלה 25 שנים כמו גוש חרא. ארסנל לא הצליחה לשמור על תואר האליפות מאז שנות השלושים. חוץ מהדאבל של 1971 וקצת מסעות בגביעים הם היו מועדון אפור ובינוני בין 1953 להגעת ג'ורג' גרהאם. מאז 2007 הם חיים באשליות ולא תחרותיים. היום הם אחות תאומה של יונייטד. צ'לסי היו כלום ושום דבר לפני רומן וכמובן סיטי לפני השייחים. אפשר להגיד על כל מועדון באנגליה שהוא עלוב בעצם. יש תרבות ניהולית מסוימת ביונייטד שהשתרשה שהיום לא עונה על דרישות הכדורגל וצריך לשנות אותה. אין פה עניין כספי. בלי זה לא ילך.
יש רק שני מועדונים באנגליה שמתיימרים להימנות עם המועדונים הגדולים בעולם. מאז מלחמת העולם הראשונה יונייטד זכתה באליפות ו/או צ'מפיונס עם שני מנג'רים בלבד, ליברפול עם שישה. יש שם יותר מורשת של מועדון ואצלנו מורשת של שני אנשים דגולים. אני משוכנע שגם היום שאחרי קלופ אצלם יהיה הרבה יותר חלק.
כמה ואן דייק גדול? לא רוצה לומר שהוא הכי גדול וזה בעיקר כי הוא לא נמצא פה מספיק זמן, אבל מאז המשחק מול אברטון ועד היום, לפי דעתי האישית, בתקופת הזמן הזאת מדובר בבלם הטוב, השלם והמוצלח ביותר שאי פעם שיחק בפרמיירליג. עזבו שלא ראיתי בלם שטועה כל כך מעט, הוא אשכרה יותר טוב מרוב הקשרים בליגה הזאת בכל מה שקשור לריווח משחק ומסירות ארוכות. הוא מנהיג את ליברפול הזאת בקטע דפוק, הוא מסמן לכולם לאן למסור והם אשכרה עושים את זה, בכל מהלך. הוא נותן כזה שקט שגם אני, כפאקינג אוהד צ'לסי, רגוע כשההתקפה מתקרבת אליו. ברור שלא יקרה כלום. קלופ מקבל את הקרדיט הכי גדול על מה שקורה במועדון הזה, אבל ואן דייק לא רחוק מאחוריו. ביי פאר השחקן הכי חשוב של ליברפול, הבלם הכי טוב בעולם ופשוט מעניין כמה זמן זה ימשך ככה ואיזו מורשת הוא ישאיר אחריו.
לא בטוח כלל. במיוחד אם ילכו על הרומנטי - סטיבן ג'רארד. אומנם ליברפול זכתה עם שישה, אבל כלום מזה לא היה קורה מבלי שנקלי. כמו שארסנל לא בטוח שהיו נחשבים למועדון גדול בלי צ'פמן. לא חייבים לאמן באותו מקום 25 שנים כדי להשפיע רבות על העתיד.
הכי טובה בהיסטוריה של אנגליה מאוד הפריע לי. ב-84 ליברפול לקחה אלופות, אליפות וגביע הליגה. ב-77 ליברפול לקחה אלופות, אליפות, מגן קהילה וסופר קאפ אירופאי. הכי גדולה בהיסטוריה של הפרמייר ליג היא מנצ׳סטר סיטי עם 100 נק׳, עובדתית (הרי משה סופר רק את הפרמייר ליג).
אין לי מושג על איזה עמידה טובה טקטית אתה מדבר פה. חצי מילימטר של מאנה וניתור פחות פראי עם היד של ואן דייק וזה 3-0 קל. שיחקנו בלי קישור במשחק הזה, אין פה בכלל משמעות לעמידה טקטית של קבוצה כשאתה במיס מאץ' כל כך ברור בקישור. זה אפילו לא פערי איכות כמו שזה פשוט חוסר התאמה. אלוהים יודע איך מאמן בליגה הזאת יכול להחליט (גם שהשמיכה קצרה) שחיבור של פרד, מאטיץ' עם פריירה יכול לא להקטש בליברפול. זה היה משחק קל מאוד לליברפול שרצתה לשמור אותו בשליטה שלה כמה שאפשר וזה מה שהיא עשתה. זה נגמר 2-0 והיה יכול להגמר גם 2-0 או 3-0 במחצית כשהמחצית השנייה היא גארבג' טיים ואף אחד לא היה מופתע. אתם לחלוטין חיסלתתם את מרכז הקישור מההתחלה. באגפים סגרנו אתכם יפה והקשנו על רוברטסון(שלמעט כדור רוחב אחד היה לא מאופס) וזה כבר הרבה פחות TEAM WORK ויותר עבודה טובה של המגנים. כשאין לך יכול ללחוץ כקבוצה, להשיג את הכדור או לצופף את האמצע מתישהו מישהו בהגנה יעשה כבר את הטעות ומכאן שלא חשבתי שזה באמת פייר להטפל למישהו מהם כשלא מסתכלים על המאקרו. למעט הגול של ואן דייק(איזה בלם לא הפסיד לו כדורי גובה העונה) קו ההגנה עשה את המקסימום בהתחשב בנסיבות(ובמשחק הראשון של שואו כבלם). אני עם אלכס בדבר הזה. מאמן שגומר את ינואר בלי שחקן רכש אחד אפילו ובמצב שכל הקבוצה שלו פצועה/קרובה ללהיות גמורה ולא מבין את הרמז הוא מאמן שנותן את האור הירוק שינגבו איתו את הרצפה. אם הכי טוב שהוא יכול להוציא מהסגל הזה זה פרד, מאטיץ' ופריירה הוא לא צריך להיות פה מבחירה. לא חושב שזה קישור שהייתי לוקח לבורנמות'.
שנה שעברה הייתי לוקח את לאפורט לפניו בלי למצמץ. לא חושב שגם מגווייר של שנה שעברה נפל ממנו. השנה אתה לא באמת רואה את מגווייר אם אתה מסתכל על כל הבלמים בליגה WEEK BY WEEK וחושב שביחס אליהם הוא גרוטאה(ושוב נציין, תבודד את ואן דייק מהדיון). נראה לי שהרבה שעות זומה הרסו לך כבר את הראייה. רק במשחק האחרון מול וולבס בגביע הוא ולינדלוף קיבלו אינסוף שבחים בכל כלי תקשורת בערך או פורום אוהדים(לדעתי מוגזם) על משחק הרגל שלהם, היציאות קדימה והמסירות המצוינות קדימה. בשבילך הוא אחד מהבלמים הכי מגוחכים בליגה אבל אני כבר חצי שנה מחכה שיתנו לי פה רשימה של חמישה בלמים שבאמת יותר טובים ממנו העונה(לא ואן דייק כמובן). פעם בחמישה משחקים הוא נותן משחק לא טוב או פחות טוב, ביג דיל, בלמים שמתלהבים מהם פה נותנים חודש שלם של משחקים גרועים שבוע אחרי שבוע(למשל סוינצ'ו מלסטר שכבר חודש וחצי מסריח ואף אחד לא פוצה על זה פה). זה כבר מזמן לא ליגה של בלמי על, כל איזה מינגס יעלה לך 50 מליון פאונד. אתה מעדיף את רודיגר פצוע על פניו, אני שמח שאתה מעדיף את רודיגר פצוע על פניו. כשרודיגר היה פצוע ספגתם 30 שערים בחצי עונה. זה בערך הנתון שעדיין משאיר אותנו במשחק(גם אם אנחנו עם שחקן וחצי נורמליים כשירים מהקישור ומעלה).
אני תמיד אעדיף קבוצה שמצליחה לאורך זמן ושזוכה במקביל לליגה גם באירופה. מצחיק מבחינתי להשוות את היונייטד שזכתה בשלוש אליפויות רצופות והגיעה פעמיים לגמר ליגת האלופות עם זכייה אחת והפסד אחד לברצלונה (הגדולה של פפ, מסי, צ'אבי ואייניסטה) לסיטי שהגיעה למספר נקודות גדול אבל לא עשתה כלום באירופה וגם השנה לא קרובה בכלל לתת מאבק אמיתי על האליפות. באותה עונה שזכינו בליגה ובליגת האלופות, זכינו גם בגביע הליגה, והפסדנו בגביע רק בפנדלים לאברטון בחצי גמר אחרי שעלינו עם הרכב שני בגלל העומס. באופן אישי, מעדיף גם את ארסנל שהצליחה לעשות עונה שלמה בלי הפסד על סיטי של שה שעברה או לפני שנתיים. ליברפול העונה יכולה להפוך את העונה להיסטורית, אבל לקבוע כבר בינואר שליברפול היא הכי גדולה בהיסטוריה באנגליה זה הזוי ובעיקר מלמד על זיכרון קצר.
@k_700 בעיניי עליתם נכון מבחינת מערך ותפקוד השחקנים, לראייה שטרנט העביר אולי קרוס אחד או שניים כל המשחק, וויליאמס חנק אותו (עד שגם אותו סולשאייר החליט להוציא). בצד השני וואן ביסאקה התקשה יותר כי מאנה העסיק אותו בקו אבל עדיין, גם פירמינו במחצית הראשונה כמעט לא הורגש. בעיניי זה אומר שעליתם עם מערך נכון, מגווייר כל פעם שפירמינו רק התקרב לכדור יצא אליו להפריע, חסמתם את שלושת היוצרים המרכזיים שלנו וביעילות דיי גבוהה, מחצית ראשונה לא חושב שאפשר להגיד שפירקנו אתכם. זה לא ממקום של "סולשאייר מאמן טוב", אלא ממקום של סולשאייר לקח החלטה נכונה באספקט מאוד מסוים של המשחק - המערך והעמידה של השחקנים בהגנה. מפה ועד באמת להשיג תוצאה או הופעה טובה המרחק גדול, בטח כשהוא לא השכיל לעשות התאמות כשהמשחק באמת ברח לכם במחצית השנייה. אגב ההבדל המשמעותי לדעתי מבחינת הוראות טקטיות זה שבמחצית השנייה אוקס פתאום שיחק הרבה יותר גבוה על המגרש ועשה ריצות קדימה ישירות על מגווייר כדי לשחרר את בובי וזה עבד מעולה.
האמת היא שממש לא אכפת לי מהשיאים האלה. אני אעדיף עונה בלי הפסדים אם שואלים אותי אבל בתכלס, אכפת לי רק מהזכייה בתארים. לאור מצבנו בליגה, אין לי בעיה אפילו שהפוקוס יעבור לליגת האלופות וגם לגביע האנגלי מהשלב הבא. אם יש צורך ברוטציות הייתי מעדיף שיהיו בליגה. מעדיף טרבל ולא לשבור שיאים בליגה שממילא בקושי מעניינים אותי.
הגיוני, רק לכותב מייקל קאריק נראה הגיוני להעדיף עונה של מאה נקודות בליגה על אליפות בליגה וזכייה בליגת האלופות (ואולי גם בגביע).
אף אחד לא אמר שליברפול הכי גדולה שהייתה, אבל אתם מתעקשים להקטין את מה שהיא עושה כבר שנתיים וכל פעם מציבים רף חדש מדומיין שתואם את האג'נדה שלכם ונאחזים בהשגים שלכם לפני עשור כמו ילדים מבוהלים שעומדים לאבד את הצעצוע שלהם. השנתיים שליברפול נותנים מאז הגעת ואן דייק היא משהו שאף קבוצה אנגלית (ובטח לא יונייטד) לא עשתה וזאת עובדה, בלי קשר לאם יזכו בברזלים בסוף שנה או לא.
1. ליברפול של השנתיים האחרונות קבוצה אדירה. קלופ מהמאמנים הגדולים שאימנו באנגליה, ושיטת המשחק שלו צריכה להילמד בכל קורס מאמנים באנגליה. ואן דייק הוא מבחינתי הבלם הטוב בעולם ואין לי ספק שכמו בלמים אחרים ידברו עליו כאחד הגדולים ששיחקו באנגליה. גם שחקנים כמו פירמינו, מאנה, סאלח, אלכסנדר-ארנולד, אולי גם אליסון, יכנסו להיסטוריה של הפריימר לייג בדיונים שיערכו בעתיד. 2. עד כמה הם יהיו גדולים? את זה משיגים רק דרך שנים של הצלחות ויציבות. אגוארו למשל עושה מה שמאנה/פירמיניו/סאלח עושים (וגם יותר לפעמים) כבר 9 שנים, אותו הדבר דויד סילבה, או האזרד שהיה לפניהם, לא לדבר על טרי, לאמפרד, סקולס, גיגס וכיוצא בזה (אפילו רונאלדו היה ביונייטד 6 שנים). 3. יונייטד של פרגוסון ורונאלדו (ווידיץ', ופרדיננד, וסקולס, וגיגס, וטבז, ואברה וואן דאר סאאר) זכתה בשלוש אליפויות רצופות, כשהיא זוכה בליגת האלופות אחרי שמדיחה את ברצלונה של מסי, צ'אבי ואייניסטה, כשהיא זוכה באליפות מול הקבוצה שגם פוגשת אותה בגמר ליגת האלופות באותה השנה (צ'לסי), כשהדבר היחידי שמונע ממנה עוד זכיות באלופות באותם שנים זאת הקבוצה אולי הכי טובה בהיסטוריה (ברצלונה של פפ, מסי, צ'אבי ואיינסטה). להעדיף מאה נקודות או 40 ניצחונות רצופים על זכייה בליגה ובליגת האלופות זה להיות לוזר בעיני, תן לי כמה שיותר תארים באותה עונה, למי אכפת אם סיימת ב-20 הפרש או ב-15 או ב-10, מי יזכור את זה בכלל עוד כמה שנים, מי שזיכרו זה התארים שלקחו וחוויות ספציפיות ממשחקים כאלה ואחרים (דרך אגב, באותה עונה בליגת האלופות לדעתי שברנו שיאים גם בליגת האלופות וגם בכלל באירופה של רצף משחקים ללא ספיגה עם ואן דאר סאאר, אבל שוב זה לא היה הדבר העיקרי ולא מה שנזכור אלא היה משהו על הדרך עם ההצלחה בליגת האלופות).