שמישהו יצבוט אותי. שמישהו יכרות לי פיטמה. שמישהו ימרוט לי שערות מהביצים. צפיתי בקטע לעיל בלופ של 947 פעמים (הנשיקת מוואה בסוף כמעט רצחה אותי בדם קר), במשחק עצמו 3 פעמים, בטקס הענקת הלומבארדי, בריאינות בפוסט גיים, במסיבות עיתונאים, ב-MIC'ED UP, במצעד אליפות. עדיין לא מצליח לעכל שאני לא בחלום ושה-80 שעות האחרונות אשכרה התרחשו ומתרחשות לנגד עיניי. הכי מאושר שהייתי מאירוע ספורט כלשהו. בספק אם משהו ישתווה אי פעם. שילוב של יותר מדי דמויות מיוחדות, מרגשות, חסרות מזל בעונה וריצת פלייאוף מהנדירות שהליגה הזאת ראתה. ה-6 שנים האחרונות בדיון הזה הן עדות כתובה שתמיד האמנתי באנדי, גם בלילות קפואים ואפלים כשאלכס סמית התקשה להשלים מסירות ל-3 יארד ופיספס לפחות 7 רסיברים פנויים למהלכי 30+ יארד כל משחק, גם כש-QB's יריבים זרקו ותפסו מסירות טאצ'דאון של עצמם בפלייאוף, גם כשהקיקר החטיא פילד גול'ס קלילים, גם כששופטים זיינו משחקים, גם כשאינספור מומחי פוטבול אימבצילים מטעם עצמם לא הפסיקו ללגלג וללכלך ולהמציא ולחרטט ולזיין את השכל ולא איבדתי תקווה שבסוף היום יגיע. אבל גם בחלומות הכי פרועים ורטובים ומסריחים ודביקים לא העזתי לחלום על השנתיים האחרונות. האיש הכי מיוחד וסימפטי ושפיץ בליגה מלאת הMEATHEADS דושבגים גונבי דעת הזאת שמעולם לא הסתפק בבינוניות (שבמקרה שלו ושל הפרסונל שהיה לו לעבוד איתו היה "מצויינות" וסחיטת הלימון עד תום) ועונות של 10+ ניצחונות ו"כרטיסים לפלייאוף" וניסה לשדרג את ה-QB כמעט בכל אחד מהדראפטים שלו בקנזס זיהה סוף סוף את המשיח שיגאל אותו ואת כל הפרנצ'ייז מייסוריהם ונתן הוראה לבצע את אחד הטריידים האגרסיביים והנדירים בהיסטוריה של הליגה. לקפוץ מהבחירה ה-27 בדראפט עד הבחירה ה-10 אחרי שדאגת לבנות מערכת יחסים עם הסוכן של השחקן לפני הדראפט ולגרום לו ליידע אותך מראש שניו אורלינס היא האיום הרציני היחיד ושאם אתה מעוניין בו כדאי לך מאוד לקפוץ מעליהם זה שיט מהסוג של ה-"יותר מדי טוב כדי להיות אמיתי, יותר מדי קשה ובלתי אפשרי כדי להיות ריאלי". אבל היקום לשם שינוי עשה את שלו באיחור אופנתי של איזה 15 שנה וסידר לנו סוף סוף את צמד המאמן-שחקן הכי מרגש ומיוחד וטהור שהוא יכל לספק. פאטיאנדי, אנדיפאטי. מקווה מאוד שהביקורים בכל המזללות צ'יזבורגרים וצלעות טלה יתחילו להרגיע קצת כי אני ממש לא בקטע של לחוות את הדבר הזה רק עוד שנה-שנתיים-שלוש. אני צריך את הסם הזה בהזרקה ישירה לוריד בזין לפחות לעשור הקרוב. לפחות.
באיזה קטע נראה לך בדיוק שאני מטומטם חסר חוש התמצאות במרחב? הייתי בכלל בצד השני של הכביש מחפש view זורם לאנדי
לא מומלץ לאוהדי 31 קבוצות שהן לא קנזס לצפות בפורנו לעיל. לא יודע מאיפה הם יצליחו לשאוב את הכוחות ולמצוא סיבה להתעורר בבוקר עם הרגשה שיש להם PRAYER למשהו בעתיד הנראה והלא נראה לעין. ההיילייט האישי שלי ב-2:47: ביאנימי: "באיזה דאון ומרחק זה זורם לך?" פאטי: "אה? מה? בכל דאון ומרחק, למי אכפת יא זין" (ציטוט מדוייק שצונזר) QB בן 24 בפיגור 10 עם 8 דקות על השעון מול ההגנה הכי טובה בליגה בפאקינג סופרבול בעיצומה של תצוגה פושרת מינוס שלו אחרי שזרק חטיפה ברדזון 5 דקות קודם. קור רוח מטומטם להנהיג ולעודד חברים מדוכדכים על הספסל, לחשוב בעצמו על מהלך מושלם שהוא גם מסובך פיצוצים מול אוויר, LET ALONE ב-3rd and 15 כשההגנה והציידים ב-DL של הניינרס שטוחנים את ה-OL שלך כל המשחק יודעים מראש שהולכת להגיע מסירה לעומק, להוציא אותו לפועל בצורה מושלמת עם מקרר אנושי שנכנס בך תוך כדי שיגור מסירה של 57+ יארד כשאתה נסוג לאחור ולא מסוגל לנטוע לגמרי את הרגל הקדמית למסירה. פשוט שיט חולני ברמה הכי גבוהה שיש מבחינה מנטאלית ופיזית. בשנה השנייה שלו כפותח בליגה. לא יודע אם שמים לב אבל אני. פאקינג. לא. רגוע.
איך אתם מתכננים לנהל את הפגרה? חושב לראות חלק מ: 1. נוקאאוט בצ׳מפיונס. 2. פלייאוף NBA. 3. יורו 2020. מוצא את כל השאר 99.9% לא מעניין כולל פרמיירליג העונה. קיבלתי לאחרונה המלצות להתחיל לראות פורמולה 1.
מה פגרה? לדאוג שהדיינסטי של פאטיאנדי ימשיך לחיות ולבעוט ולקבור את שאר 31 הבינוניים הבלתי נסבלים זו עבודה מסביב לשעון 24/7/365; עוד שבועיים וחצי קומביין, עוד חודש פרי אייג׳נסי, עוד חודשיים דראפט. לאוהדי פאטס מבינינו כמוך שמבינים שאין טעם בכלל לצלול ולהתעסק בנושאים האלה ועדיף להפסיק לצפות בפוטבול ב-15 שנה הקרובות אני מניח שאפשר להתחיל לייעץ לגבי אירועי ספורט שונים בפגרה. כעיקרון שנה זוגית היא אף פעם לא בעייתית מהבחינה הזאת וחוץ מאיזה שבועיים באמצע יולי יש הכל מהכל (צ׳מפיונס ליג, פלייאוף NBA , יורו, אולימפיאדה, רולאן גארוס/ווימבלדון, סנוקר) בפריסה די טובה לאורך האביב והקיץ אז כל אחד וההעדפות המיניות שלו. השנקל שלי למי שמעוניין להוסיף ענף/אירוע מהנה פיצוצים לרוטציית הצפייה והמעקב שלו שהכי מתקרב לרמות האינטנסיביות, העניין והשיוויון שהתרגלנו לקבל בפוטבול זה לתת צ׳אנס לפלייאוף NHL. הליג פאס שלהם עולה סך הכל 20$ לאורך כל הפלייאוף ושווה כל סנט. (ל-F1 נתתי צ׳אנס לפני איזה 5 שנים והעניין היחיד שם היה בכמה שעות מצטברות מרצדס יזמברו את שאר היצרניות ואם לואיס המילטון יזמבר את נהג #2 ב-20 דקות או בחצי שעה. ממה שהבנתי המצב לא בדיוק השתפר מאז אבל מי יודע). או שאפשר פשוט לשכוח מהכל ולצפות בקטע הבא בלופ אינסופי עד ספטמבר:
מה יש לדאוג? אני אופתע פיצוצים אם לא יהיה כאן דיינסטי עד שאנדי ייחנק מצ׳יזבורגר. כל שאר האלטרנטיבות בעייתיות אחרי שמתרגלים ל-due הזה.
הולכים כנראה לאבד את כריס ג׳ונס וסמי ווטקינס שהיו שני תורמים סופר משמעותיים בריצת סופרבול הזאת ככה שלא הכל תותים. ולמרות שכל עוד פאטיאנדי נושמים זה לגיטימי לחלוטין להמשיך לבנות על קאמבקים מפיגורים של 40-0 כל שבוע, רצוי ועדיף ללב רווי שומן כבש של אנדי ורווי אהבה לאנדי שלי להימנע מהפינות האלה. ככה שהאוף סיזן הזה משמעותי ומאתגר יותר ממה שנדמה ואחת הסיבות העיקריות שהסופרבול היה כל כך מתוק ומתבקש.
לא הייתי מודע לג׳ונס, פחות דואג אבל להתקפה של הצ׳יפס. עדיין תותים ביחס לכל שאר הליגה. בחדשות אחרות: כמה אנחנו מתלהבים מג׳ון בורו ולאיפה הכי כדי (ברמת הריאלי) שיגיע?
מתלהבים מאוד, אבל עם הסתייגות קטנה; שלוש שנים באוהיו סטייט הוא הפסיד את משרת הפותח במחנה אימונים ובעונה הרביעית ב-LSU היה לא יותר מסביר. ואז בשנה החמישית והאחרונה הגיעה משום מקום העונה הכי טובה שנראתה מהעמדה בהיסטוריית הקולג'ים. אף אחד לא ראה את זה בא. יש לכך כל מיני הסברים פוטנציאליים כמו רמת הכישרון שהקיפה אותו עם OL מהטובים בליגה + 3 רסיברים פריקים שייבחרו בסיבוב ראשון + LSU מינו שפיץ התקפי בן 31 כמתאם התקפי שעבד תחת שון פייטון בניו אורלינס (לאור ההצלחה המסחררת שם הוא קיבל את המינוי למתאם ההתקפי בקרוליינה ויקבל שכר של טופ 2). או שזה גם וגם וגם וגם שפשוט מדובר ב-late bloomer. אישית אני מאמין בו כי העונה באמת הייתה מטורפת מכל הבחינות והמדדים החשובים כמו קור רוח בפוקט, קבלת החלטות טובה מאוד ודיוק חולני במסירות תחת לחץ (כולל תוך כדי תנועה) אבל אי אפשר להתכחש לכך שיש פה קטע מוזר ולא הכי ברור בעולם. ולא ריאלי שישרוד מעבר לבחירה הראשונה של סינסינטי. הבחירה הזאת נעולה. הדראפט יתחיל מהבחירה השנייה וההחלטה של וושינגטון בין בחירה באחד הפאס ראשרס הכי חולים שהגיעו לליגה אי פעם (שילוב של אתלטיות+תפוקה בלתי נגמרת שמעולם לא היה והיחיד שמתקרב הוא ניק בוסה שנתן את עונת הרוקי הכי טובה בתולדות הליגה. בדרך כלל תמיד משהו בא על חשבון השני, אפילו במקרים של וון מילר ומיילס גארט. אבל לא במקרה של צ׳ייס יאנג) לבין טרייד דאון עם קבוצה שתרצה לקפוץ עבור טואה/הרברט.
ולמי שתוהה לגבי טואה, אז רק היום הגיעו דיווחים צפויים למדי על התקדמות מדהימה בכל מה שקשור בתהליך ההחלמה. מעריך שעד הדראפט ההייפ יעשה את שלו וישכחו לגמרי את כל נבואות הזעם שהגיעו ביומיים אחרי הפציעה. יש הרבה מאוד כסף ואינטרסים כשזה נוגע לכשרון בסדר גודל כזה והמעורבים ידאגו טוב טוב לשווק ולהפוך את הפציעה הזאת למכה קלה וחסרת משמעות בכנף. ורק להרחיב על ג'ו בורEAUX, באוהיו הפסיד את משרת הק"ב הפותח לדוויין האסקינס שעכשיו ברדסקינס, ואם לא הפציעה של טואה, אולי הצמד שוב פעם היה מוצא את עצמו "מתחרה" על העמדה. שזה מראה כמה הכל הפכפך. לפני שנתיים אוהיו החליטו שהאסקינס הק"ב הטוב מבין השניים, שנתיים אח"כ וושינגטון אולי "יתפשרו" על טואה כי לא יכולים להביא את בורEAUX כשדרוג לאותו האסקינס. שפוויזאט, יש לך מושג מה קרה ל-USC בשנים האחרונות כ-PROGRAM? ראיתי לפני מספר ימים שמחזור ה-RECRUITS שלהם אפילו לא טופ 50(!!!). עידן פחות טוב וזוהר זה דבר אחד, אבל פה זה כבר נראה כאילו בוגרי תיכון נמנעים בכל מחיר לסגור על קומיט לתכנית שלהם. חיפוש סטרימים למצעד האליפות של לאציו הולך להיות ההיילייט הבלתי מעורער של מאי. זה ולעקוב באפריל אחרי אטלאנטה ולראות אם באמת יצליחו להגיע ל-100 שערי ליגה (הם על 61 בתחילת פברואר, אז זה יהיה קרוב). כמו ששפוויזאט ציין, פורמולה 1 לא מעניין מאז בערך שמרצדס+המילטון נהיו אייטם. הענף היה מגניב בעיקר בימי שומי VS האקינן. כדורסל ענף מיותר. כדורגל נבחרות ענף מיותר. ובכללי, לא הכל חייב להיות סביב ספורט. קיץ. צא מהבית. לך לים. לא חייב להיות מושפע כמו שפוויזאט שחייב להפגין יעד כללי גם בראגבי תיכונים וסקוואש גלגיליות.
