למה אתה חושב שהעלייה היא לא אקספוננציאלית? מספר החולים פה מוכפל כל כמה ימים. לפני 3 ימים היינו על 150 חולים. בקצב הנוכחי שלנו שבוע הבא אנחנו כבר על מעל אלף חולים. המספר שמדווח לא מתאר את התמונה האמיתית כי הוא פונקציה של מספר הבדיקות שמבצעים, אבל קצב העלייה שלו אמור לייצג גם את מה שקורה בפועל.
יש משהו שקצת משקר במספרים - אם יש יותר חולים חדשים ביום מסוים זה לאו דווקא אומר שהמצב מחמיר. זה יכול להגיד שפשוט בודקים יותר. קצת קשה להלביש את הנתונים כרגע על אקספוננט, ואנחנו עדיין בשלב שבו רוב החולים הם אנשים שנדבקו בחו"ל. השאלה המעניינת היא מה קצב ההדבקה בתוך הארץ, עם הנהלים החדשים. כרגע אין הרבה מקרי הדבקה בתוך הארץ, ורובם ממגע-צמוד ממש (בני משפחה). זו יכולה להיות סיבה לאופטימיות.
זה שיש התמתנות בעליית הנדבקים הרשמיים זה אך ורק בגלל קצב הבדיקות האיטי. נ-ב: גם אנשים שהיום הוכרזו כחולים - גם אתמול הם היו חולים. וגם שלשום. וגם לפני שלשום. זה שרק היום הם הוכרזו זה לא אומר שרק היום הם חלו. וגם אתמול הם הדביקו את סביבתם. וגם שלשום. וגם לפני שלשום הדביקו את סביבתם. לפני שהוכרזו. אין לברוח מהאקספוננט.
ומהצד השני, כל עוד לא נגיע לכמות הבדיקות שעושים בקוריאה נניח, אז אתה לא באמת יודע מה המצב האמיתי. אם אתה מוגבל ל-600 בדיקות ביום, אתה גם מוגבל למספר נדבקים "חדשים" מידי יום. אולי אם היית עושה 10,000 בדיקות ביום אז אולי היית גם יכול להגיע לאלפי נשאים "חדשים" מידי יום (חס ושלום).
שאלה. אם נניח מדווחים על 324 חולים ו 11 שהבריאו. אז זה אומר שבפועל עכשיו יש 313 חולים או שיש 324 לא כולל ה 11 שכבר הבריאו?
אני חושב שצריך לקחת אנשי רפואה שכבר נדבקו - ולשים אותם ביחד עם שאר החולים, ולתת להם מעמד של ''פציינט מטפל'' (כמו מאמן-שחקן) כדי שימשיכו בעבודתם. כל עוד הם לא מגלים סימפטומים ו/או מגלים סימפטומים קלים אך יכולים לתפקד ואין החרפה במצבם. היעד בר השגה היחיד ברמה המערכתית (נשים בצד את המאמצים בחזית המדעית למצוא חיסון) זה למנוע קריסה של מערכת הבריאות הממשלתית.
יש עלייה אין ספק,אבל לא אקספוננציאלית.אם היינו ב150 לפני 3 ימים היינו כבר אמורים לעבור את ה600 לפחות.
פורים הולך לתת בראש יופי יופי. שבועיים אחריו אני מניח שנראה ירידה בזכות הסגר שמתחיל היום. כרגע בערך 50% מהמשק הישראלי בחל"ת, כולל 70% מעובדי המדינה. הנקודה היא הלוגיסטיקה. אי אפשר להתכונן לכל צורות המשברים כל הזמן, לכן אתה צריך מערכות מספיק גמישות, יכולת תמרון ופרוטוקולים להתמודד עם אי-ודאות. ככל שאנחנו נצליח למנוע קריסה של מערכת הבריאות ושל הכלכלה, וניתן לשוק החופשי להסית יכולות ייצור ופיתוח לתחום הקורונה, המצב שלנו יהיה טוב יותר. כרגע אנחנו מתמודדים עם מחסור במסיכות וציוד מגן, ביכולת לבצע בדיקות ובמכונות הנשמה, כמו גם עם חוסר ניסיון מול איום מהסוג הזה. מנגד, יש לנו מערכת תגובה מפותחת. ככל שנרוויח יותר זמן, ככה אנחנו נצליח לרכוש את הדברים שחסרים לנו ולפתח יכולת לבצע בדיקות ונלמד לחיות בעולם שבו אף אחד לא בטוח אף פעם כל עוד הוא לא מקפיד על כללי היגיינה בסיסיים. ברגע שלא צריך לחכות שבועיים עד שיודעים אם אדם חולה, ו4 שבועות עד שיודעים שהוא לא חולה, אתה רודף סביב הזנב של עצמך ובינתיים עוד אנשים נדבקים.
