ליברפול 2019/20 - אלופת אנגליה!

אם נמשיך על הקטע של בראיינט, באותו יום הייתי בוגאס. ישבתי בבוקר בסטארבאקס ואשכרה תיכננתי לעשות סיור במסוק מעל העיר.

גיל שלח לי הודעה שיש שמועות על מותו של בראיינט ומיותר לציין שלא עשיתי שום סיור.

 

רגע, היית בוגאס ולא ביקרת בעגלה אההה חנות של קיי??
אני אגב ישבתי באותו רגע בפאב בבאר שבע, שהיא כמובן וגאס של הפזורה.

אני בכלל לא עוקב אחרי כדורסל ישראלי אבל כשנייט רובינסון הגיע אי אפשר היה לפספס.
ובסוף מה שאני אזכור ממנו זה את הריאיון לספורט5 עם הדביל הזה מהישרדות.

 

יותר מטרידה אותי העובדה שמכל הבתי קפה פה הוא ישב בסטארבקס.
מה הקטע של ישראלים עם סטארבקס וH&M?

 

יכול לרשום כאן פסקאות על כמה גדול היה סוארז ואיזה רעב מטורף היה לו, הנגרים שהוא שיחק איתם זה בכלל משהו מטורף ושווה עוד פסקה לבד.
כנראה השחקן הכי גדול שיצא לי לראות ב-16 השנה שאני אוהד את הקבוצה, יותר מטורס, ג׳רארד, סלאח וכל השאר, אולי אליסון (תפקיד אחר אבל) יתקרב אליו, יש לי תחושה שמאנה מסוגל ליותר אבל כרגע... הכי גדול שראיתי, גם לא ואן דייק וסלאח.

זה לא אמור להפתיע, 3 פעמים רובינסון זכה בתחרות ההטבעות למרות גובהו.
אני זוכר אותו חוסם את יאו מינג ועוד לא מעט חסימות יפות בקריירה ובכלל מהלכים, שיחק בבולס (גם בניקס ובג״ס) והיה גדול שם בפלייאוף, לא סתם עבר שם בקריירה.
כמובן שיחק בהפועל ת״א איזה חודשיים ושבר שיא פלייאוף לדעתי עם 46 נק׳ לאלופה הנכנסת הפועל י-ם, תופעה מדהימה.

 

גם בהגנה הייתה בעיה.
הרי למה סוארז לא ראה אליפות? ההגנה הזאת נתנה שערים קלילים כל העונה, היו משחקים שניצחנו 6-3 5-3...
גם בזמני פאולר מקמנמן ההגנה פגעה בתארים.
תוסיף לזה שוערים עלובים עד אליסון.
קישור..תלוי מתי, היו זמנים שהקישור היה חזק מאוד כמו עם אלונסו ומאסצ'ראנו, היו זמנים שהוא היה בינוני.

 

המון בעיות לאורך השנים.
אם אתה מדבר על קישור התקפי אז בהחלט הייתה בעיה, רוב העונות.
דודק שוער רע, המון טעויות. הגמר הפך את כל התקופה שלו אצלנו מגרועה לטובה כי הוא ייזכר בזכות הגמר.

 

כדורגל הוא הרבה פעמים עניין של מזל. מי יודע,אולי הפספוס הגדול עם סווארז לא היה קורה אילו ג'רארד לא היה מחליק.
אף אחד לא היה מדבר על הגנה אז.

 

תאמין לי שרוב אוהדי ליברפול (או שרק אני?) זוכרים יותר לרעה את המחזור שהגיע אחרי כן מול קריסטל פאלאס, שסגר סופית את תקוות האליפות שלנו אחרי שספגנו 3 שערים תוך 10 דקות. מבחינתי המשחק ההוא הגדיר את העונה הזאת שלנו הרבה יותר מההחלקה של ג'רארד, אבל היא תיזכר יותר בגלל מעמדו + פוטנציאל הממים שלה.

וכן היו מדברים על הגנה אז, כי היו אומרים שזאת פעם ראשונה שקבוצה סופגת מעל 50 גולים ולוקחת אליפות...

 

בכל מקום מזכירים את המשחק נגד פאלאס אבל זה סתם, ברגע שהפסדנו לצ'לסי זה נגמר כי גם אם היינו מנצחים את פאלאס זה לא היה משנה כלום.

אני מזכיר שבמשחק נגד פאלאס היינו צריכים לנצח 8-0 בשביל להשוות את הפרש השערים של סיטי. בחיי שלפי איך שהתפתח המשחק זה היה אפשרי, תקפנו בטירוף והחמצנו החמצות הזויות (בנוהל).
הקאמבק של פאלאס טוב לפיקנטריה אבל לא היתה לו השפעה על האליפות.

היתה אז הגנה עלובה, סקרטל היה הבלם המוביל שלנו ואני מזכיר שמדובר באיזה לוברן רק בלי הפוזה.

סוארז היה השחקן הכי טוב שראיתי בליברפול וגם קשה לי להאמין שאני אראה טוב ממנו. לפי אוהדים ותיקים הוא אולי השחקן הכי טוב שהיה במועדון (בדיון יש כמובן ת ג'רארד, קני, סונס, בארנס...).
רק מסי היה טוב ממנו בעולם בתקופה ההיא, אפילו לא רונאלדו.

זה לא רק שהוא היה כל כך טוב, הוא גם הפך את כולם מסביבו לטובים יותר (בדומה לוירג'יל כפרה עליו).

אם וירג'יל היה שחקן התקפה, אולי היו מדברים עליו בצורה דומה כי הדומיננטיות שלו מטורפת.

 

לדבר על ההחלקה זה בסדר, זה הטיעון הנפוץ.
מי שראה את העונה הזאת יכול ללכת להמון רגעים אחרים שלה ולשאול שאלה לגביהם.
מה קרה נגד וילה באנפילד, מה קרה נגד ווסט ברום, מה קרה נגד סאות'המפתון, מה אם סוארז לא היה נושך ולא היה מחמיץ 5 משחקים?
בסופו של דבר בניתוח מעמיק ההגנה אשמה בעונה הזאת, ספגנו המון שערים.
רוצה לשמוע משהו? אני אפילו חושב ששוער יותר רציני יכול היה לעצור את המצב של דמבה בה, אבל היה לנו ליצן בלגי בשער. לך לגול שהוא ספג ממנצ'סטר סיטי, גול בדיחה אחרי שאתה יורק דם ולא מקבל אחד על אחד ברור של סטרלינג כי הרימו דגל לנבדל.
היה לנו חוסר מזל בעונה הזאת והגנה חלשה.

אני מסכים שסוארז היה השחקן הכי טוב שלנו שראינו. הוא היה פשוט לא נורמלי ב13-14.
לאורך זמן אפשר להגיד ג'ררארד, על עונה אחת זה סווארז, הוא היה חולני.

הקבוצה של העונה כל כך יותר טובה מכל הקבוצות שראינו ב2 העשורים האחרונים שאם נרכיב 11 יהיו לפחות 6-7 רק מהעונה הנוכחית.
ואן דייק הוא הרכש הכי טוב בהיסטוריה המודרנית של ליברפול, זה כבר ברור.

 

סוארז היה גדול מהרגע הראשון, המספרים שלו מפלצתיים בעונות 3-4 אצלנו (בלי פנדלים אני חושב) אבל בעונה ה-1 וה-2 אצלנו הוא שיחק באגף, שיחקנו 4-3-3 מקובע ואני זוכר דיונים בפורום האם סוארז יכול לתפקד כחלוץ יחיד.
ממש לא עונה אחת גדולה, הייתה לו עונות עם 30 ו-31 שערים בכל המסגרות והוא שיחק בשנים הכי גרועות שלנו בשנות ה-2000.

הטכניקה שלו מרשימה יותר מסלאח ומאנה ונותנת לו יתרון עצום עליהם, הרעב שלו לשערים זה משהו ברמה של רונאלדו, ה״אופי״ של סוארז זה משהו מיוחד שכל אוהד אוהב, היה ילד רע שעשה בעיות ליריבה.

הקבוצה הזאת בשיא והם רחוקים מאוד מלגמור את הקריירה, לא אתפלא אם נדבר ככה על אחד השחקנים שיעקוף את סוארז.
בדקתי לפני כמה שבועות וראיתי שפירמיניו מהמבשלים הגדולים בתולדות המועדון, מאנה בהחלט יכול לעקוף את סוארז, לכו תדעו אולי סלאח יעבור לשחק כחלוץ וייתן עוד עונה כמו ב-17/18 ואז נדבר עליו אחרת.
ואן דייק אפשרי וגם אליסון לדעתי.

אגב, רק אני חושב שאליסון הוא רכש מוצלח לא פחות טוב מואן דייק ? השינוי לא רק מבחינת יכולת, גם מבחינת תארים וסטט׳ השינוי הגיע איתו, משחק הרגל שלו מושלם ואני לא זוכר כמעט טעויות שלו, ההופעות שלו נגד מסי גם בנבחרת מושלמות והוא גם זכה בתואר משמעותי עם ברזיל, הוא תמיד מגיע למשחקים גדולים, תמיד, עצם זה שהוא שם את אדרסון בספסל עם כלום הופעות בנבחרת אומרת עליו הכל.

דבר אחרון, שיהיה ברור שהעונה הכי גדולה של שחקן שראיתי היא של סלאח כמובן ב-17/18, פשוט במכלול סוארז היה 3.5 שנים באותה יכולת מושלמת כמעט עם סט יכולות מגוון ורחב.
סוארז אנדרייטד בגלל מסי, בצל שלו, כמה יודעים שב-15/16 כבש 59 שערים לבד, מסי וניימאר ביחד כבשו 72, לקח תואר עם הנבחרת והישג גדול במונדיאל, יותר מ-450 שערים בקריירה זה פסיכי.

עוד מילה קטנה עם נתון סטטיסטי, סתם להרים לג׳רארד.
לג׳רארד היה הרבה עונות של דאבל פיגרס בשערים ובישולים אבל... ב-13/14 רודג׳רס העביר אותו לעמדת הקשר האחורי אחרי שנתיים לא טובות שלו כקשר התקפי/מרכזי (ביחס אליו) וג׳רארד נתן דאבל פיגרס שערים/בישולים כ-6 במגרש.
על איזה קשר אחורי אפשר להגיד את זה ?
בניגוד לקראגר (בלם גדול, מתי הוא מצטרף לצוות המקצועי ?) שבסיום הקריירה היה רע מאוד, ג׳רארד ידע מתי לפרוש, פרש גם מליברפול וגם מכדורגל כשהוא מביא עונות מעולות.

 

בין פאולר לסוארז יש תקופה גדולה שההגנה הייתה המפתח שלנו.
בתקופה של בניטס ההגנה הייתה יוצאת מן הכלל, הנתונים מדברים בעד עצמם (וכן אני יודע סגנון משחק הגנתי), ריינה ממש לא היה עלוב (כבר ניהלנו על זה דיון), ארבלואה היה טוב לדעתי, אורליו כמובן, אגר, קראגר ועוד.
מהתקופה של בניטס עד להגעה של ואן דייק ואליסון ההגנה הייתה מזעזעת, לא פחות, לא ירדנו מ-40 שערי ספיגה בעונה בפרמייר ליג בתקופה הזאת.

הדיונים על הקישור ומעלה גם מעניינים.
הבעיה מספר 1 לדעתי הייתה בהתקפה, בתקופת בניטס החלק הקדמי שלנו היה מזעזע, קאוט ובאבל שיחקו באגף, בניון הבינוני וריירה המחליפים, לא להאמין.

 

עונה הכי גדולה של שחקן אינדיבידואלי חייבת להיות 13/14 של סוארז. אולי בשורות הסטטיסטיות לסלאח יש יתרון, אבל מה שסוארז עשה שם במשחקים מסוימים זה פשוט mind blowing. סלאח היה מדהים אבל תמיד יש להתייחס לשחקנים שמסביב, מאנה ופירמינו כבר היו מבוססים לצידו, בחצי הראשון של העונה היה לו את קוטיניו שפיתח איתו הבנה מהירה ומצוינת. סוארז בא ולקח את סטרידג' שהתחיל להתפתח לשחקן נורמלי + סטרלינג שעלה לפני שנייה וחצי לבוגרים ויצר מהם יחידה התקפית פשוט בלתי ניתנת לעצירה. גם קוטיניו שהיה נפלא באותה עונה הרוויח ממנו הרבה.

לאורך זמן, ושוב תוך התייחסות לשחקנים ששיחקו מסביבו - ברור שג'רארד. לא יקום אצלנו שחקן שההשפעה שלו על הקבוצה תהיה כ"כ משמעותית כמוהו בין השנים 2004-2012. בנוסף מדובר בשחקן הכי אול אראונד שיצא לי לראות, ליטרלי לא היה תחום אחד במשחק שלו שלא היה ברמה הכי גבוהה שאפשר. וזה בלי לדבר על ההשפעה המנטאלית כמובן.

כשאני כותב על פאלאס מדובר על עניין ה"משחק האייקוני", זה שסימל יותר מאחרים את אובדן האליפות. יכול להיות שברמה הרגעית זאת הייתה ההחלקה, אבל בספורט זה אף פעם לא באמת רגע אחד (לאורך עונה שלמה ולא באיזה גמר). המשחק מול פאלאס הדגים בדיוק את הסיבה שבגינה לא לקחנו אליפות באותה עונה בעיניי הרבה יותר מההפסד המחורבן ההוא לצ'לסי.