לדעתי ההבדל הגדול הוא סגנון המשחק. נשים בצד כרגע banter של לאיזו ליגה יש יותר גדול, באיטליה המשחק (ממה שאני ראיתי, וזה מעט) שונה מהותית: יותר הדרגתי, יותר מסודר, בנוי המון על הקישור. באנגליה (ובליברפול בפרט) הסגנון בו סלאח הכי פרח היה בדיוק הפוך: מהיר מאוד, אין כמעט קישור, אפילו כאוטי במצבים מסוימים, לחץ מאוד גבוה ואינטנסיבי. עונת 17/18 שלנו הייתה התקפה מתפרצת אחת גדולה. זה בדיוק הסגנון שסלאח צריך, מבחינה טכנית, מבחינת סיומת, מבחינת האיכויות שלו כשחקן. לראייה הירידה היחסית חדה ביכולת שלו ב18/19 ו-19/20 כשעברנו למשחק מאורגן ועומד יותר. וכמובן יש את אפקט המאמן. אם נקביל לפיפא, הבאת שחקן שהוא 80, תן לו שנה אצל קלופ והוא יגיע ל-87-88. אני חושב שאין שחקן בהרכב שלנו שלא השתפר בצורה קיצונית מאז שהתחיל להתאמן אצלו.
אגב בלונדון יש קהילה איטלקית ענפה, תודה לאל כי יש מה לאכול. בכל אופן הרבה איטלקים בעלי שם כשלו בפרמייר ליג והיו כאלה שבאו בפרופיל יותר נמוך ועשו את שמם באנגליה. הנה אחד מהם - פאולו די קאניו, שאומנם הספיק לשחק ביובה ומילאן אך היה שחקן משנה ולא הגיע לנבחרת איטליה. בדיוק לפני 20 שנה הוא כבש את השער הזה
איטלקים אוהבים את האוכל של אמא ופחות בעניין של זיון של כבשים ו/או בחורות חיוורות שלא אוהבות את השמש או לקבל מכות. מבין את זה לגמרי. גם מסביר למה בלונדון דווקא הולך להם יופי. Sent from my SM-A750FN using Tapatalk
רק בהרכב הפותח שהרכבתי יש 2 ועל הספסל אחד. לומברדו דווקא היה בסדר לדעתי. פרט לכך אקווילני, זאזה, דרמיאן, סנטון, ראנוקיה, בוריילו, גביאדיני אחרי תקופה יחסית קצרה - כולם הגיעו בתור שחקני סרייה A בכירים ושחקני נבחרת.
אף אחד מהשחקנים האלה לא היה "בעל שם". רחוק מאד מזה. זאזה ביובה היה חלוץ שלישי ברוטציה. גביאדיני התנדף מנאפולי כי הוא היה יותר מדי סטטי וגמלוני לסארי בול. לקרוא להם בינוניים זאת מחמאה. אפשר לעבור פה שם שם אבל בשורה התחתונה אף אחד הוא לא מהעילית של הכדורגל האיטלקי. נתתי לך 3 שמות של תותחים כבדים שדווקא כן הצליחו באנגליה. שאר הקליברים העדיפו להישאר באיטליה.
נתחיל מזה שאנחנו מדברים אולי על 15 שנים הכי גרועות מבחינה רמה יחסית באיטליה מזה לא מעט עשורים. הסטנדרד הדרדר וכך גם חומר השחקנים, עדיין אלו שמות בכירים מהליגה.
מה אני אעשה, אתה יכול לרשום בצדק את החסרונות שלהם, אבל עובדתית אלה שחקנים מדרג בכיר בליגה, וכולם שחקני נבחרת איטליה. קח גם את אוגבונה, שבאיטליה שיחק ביובנטוס. גם הוא שחקן נבחרת בעבר לפחות.
אף אחד מהשמות שנתת לא משחק בקבוצות הטובות באיטליה. היחיד זה ראנוקיה באינטר וגם הוא בקושי משחק. בוריילו זה שחקן שבעיקר היה בהשאלות ולא הרשים כמעט בשום קבוצה שהיה בה. זה נקרא אצלך שם גדול?
לא התכוונתי לעשות פרובוקציה. אבל איטלקים לרוב פשוט לא משחקים טוב מחוץ לאיטליה, בטח שלא ב10-15 שנה האחרונים. סלאח השתפר כשחקן אבל יש כאן את העניין שהוא בקבוצה הכי חזקה באירופה. הרי גם בליגת האלופות הוא מביא תוצאות ולא רק בליגה. מי שעוקב רואה שאנחנו מגיעים להמון מצבים, הוא מחמיץ מלא ודווקא כשהמשחק שלנו לא רץ הוא מתקשה יותר. זה לא שהליגה קלה לו יותר, הוא פשוט בקבוצה הכי חזקה בליגה והיא משחקת לחוזקות שלו (כשברומא הוא שיחק לחוזקות של דזקו).
זאזה, דרמיאן, סאנטון, בוריילו, ראנוקיה וגביאדיני היו שחקנים בכירים כמו שמרטין קלי, ג'יימס טארקובסקי, בן מיי, דני אינגס, פביאן דלף וקאלום ווילסון שחקנים בכירים בפרמיירליג כיום. לגבי אקווילאני - הפציעות גמרו אותו גם ברומא וגם בליברפול. אבל אל תיתן לאמת להפריע לך בזמן הקשקשת Sent from my SM-N950F using Tapatalk
אוגבונה - 16 ו - 25 משחקי ליגה בשתי עונות אליפות של יובה טרם חתימה בווסט האם סנטון - שחקן אינטר, שותף לעונת 2009/10, הגיע לניוקאסל בתור אחד המגנים המבטיחים באירופה בוריילו - עונות של 14 שערי ליגה במילאן ו - 11 ברומא, שיחק חצי שנה ביובה, כבש 12 שערים בגנואה - כל זה בטווח 3 שנים לפני שהגיע לווסט האם דרמיאן - מגן פותח במונדיאל, אחד המגנים המובילים בליגה גם אם שיחק בטורינו. ראנוקיה - בלם פותח באינטר שנה לפני שהגיע לאנגליה זאזה - שחקן רוטציה עם 24 משחקים בכל המסגרות במדי יובה עונה לפני שהגיע לווסט האם. גביאדיני בסדר על אקווילני אין מה להרחיב. ושוב רובם לפחות הופיעו בנבחרת באותו זמן.
