ריאל מדריד 2019/20: מתי המלך יחזור למלוך?

שער ה-AS מספר לנו על כך שריאל חייבת לחתוך 12 שחקנים מהסגל שלה לקראת העונה הבאה. לא פחות מ-37 שחקנים חתומים - 26 שחקנים בסגל הנוכחי ועוד 11 שחוזרים מהשאלות. את הבעיות בשחרורם של חאמס רודריגס (חוזה עד 2021), גארת' בייל (2022) ואפילו מריאנו - אתם מכירים היטב. הקיץ שני שוערים מסיימים את חוזיהם - אלפונס אראולה שהגיע בהשאלה וגם הבן שלו - לוקה זידאן. מדובר גם במספר שחקני קסטיליה וכאלה כמו ואייחו וסבאיוס שהנטייה הברור היא למכור אותם.

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1585714510311.Xxx

- טור דעה במארקה: "ריאל מדריד לא יכולה להתנהג כמו רובין הוד", נכתב שעם כל הכבוד לג'נטלמניות שמשדר המועדון (כרגע דובר רק על 10% של קיצוץ, אם בכלל, וזה רק בתחילת הדרך) - היא לא תוכל לשרוד בלי הכנסות יותר מגל קורונה ראשון וזה ייפגע בתוכניות הרכש העתידיות ובתחרותיות שלה במובן מסוים.

- ילד הפלא רודריגו (19) נבחר על ידי אתר 'Goal לכישרון הצעיר הגדול ביותר (אלה שנולדו לאחר 2021). ג'יידון סאנצ'ו וג'אנלואיג'י דונארומה היו מהכוכבים שזכו בפרס בעבר. הברזילאי, שזכור בעיקר בשל השלושער הנפלא שלו נגד גלאטסראיי, כבש שבעה שערים ב-18 הופעות בקבוצה. הברזילאי הקדים בדירוג את אנסו פאטי מברצלונה, השחקן הצעיר ביותר שכבש במדי הקבוצה, וכן את מייסון גרינווד בן ה-18 שהבקיע כבר 12 שערים העונה במדי מנצ'סטר יונייטד. שחקן נוסף של ריאל מדריד, הברזילאי רינייר שנרכש בינואר והצטרף לקסטיליה, מדורג במקום הרביעי. אדוארדו קמאבינגה, כוכבה של ראן שכבר נקשר אלינו, במקום החמישי. קובו ממאיורקה דורג במקום התשיעי.

"עבורי ריאל מדריד היא כמו וייה בלמירו (המגרש של סנטוס), ממש חלום שהתגשם. החלום הגדול ביותר שלי היה לשחק כאן, תמיד צפיתי במשחקים". רודריגו הוסיף כי לפני שהגיע לריאל הוא קיבל את ברכת הדרך מפלה, הגיע לביתו ושוחח איתו. כשנשאל על האלילים שלו: "כריסטיאנו רונאלדו וניימאר הם מקור ההשראה, שני שחקנים שאני מעריץ שלהם. פלה, רוביניו וניימאר מייצגים הרבה בשבילי כי הם שיחקו בסנטוס. אני שמח שניתנה לי הזכות לפגוש את שלושתם".

 

https://scontent.fsdv1-2.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/s960x960/91564874_2499463926821273_8340894357905211392_o.Xxx?_nc_cat=107&_nc_sid=110474&_nc_ohc=YCgwXvXfqyMAX-_ssdo&_nc_ht=scontent.fsdv1-2.fna&_nc_tp=7&oh=4fe34fcd9fc001fb62b0b45d7cb30ea2&oe=5EAC4637

איזהו קבוצה הייתה מנצחת? ריאל מדריד של הגלאקטיקוס(סוף שנות ה-90-תחילת שנות האלפיים) או ריאל מדריד של כריסטיאנו רונאלדו שהייתה מאוזנת יותר ועם איכות בחלק האחורי? ["תלונה" די מובנת של האוהדים - איפה גוטי - אולי במקום רדונדו, ואיפה רונאלדו נזאריו ולמה מוריינטס"].

ועוד נוסטלגיה:
איקר קסיאס ופאביו קנבארו ממשיכים לנהל שיחות מרתקות בלייב באינסטגרם בזמן משבר. זמן טוב לנוסטלגיה. בסיום השיחה אמר הבלם: "אתה השוער הטוב ביותר שראיתי בחיי", ואיקר ענה לו: "למה אתה משקר, אמרת אז שזה בופון", והוסיף "הביאו לך על עיוור את כדור הזהב (ב-2006).
עוד כמה הגיגים: קנבארו הפציר באיקר: "אתה תהיה נשיא ההתאחדות הספרדית, אתה אוהב דברים מסובכים, ואני אהיה מאמן ריאל מדריד". שניהם הזכירו את קסאנו וגוטי כשחקנים עם כישרון על שהתפספסו. איקר אמר: "גוטי? הוא היה גאון. אני עד היום זוכר את שני הבישולים המטורפים שלו לרוד ולרוביניו נגד סביליה (עונת האליפות ב-2007)".

קצת חדשות: אתמול בערב דווח ב-AS שמרסלו רוצה להמשיך בריאל מדריד על אף המרדף של יובה ופ.ס.ז והמועדון לא יכפה את עזיבתו. יש לו חוזה עד 2022 כמובן ומערכת היחסים שלו עם זידאן היא המפתח| דברים ברוח דומה נכתבו על לוקה מודריץ' שמסיים את חוזהו בקיץ הבא. היו לו חודשים של כדורגל טוב העונה והוא די מקבל את מעמדו החדש - כבר לא שחקן הרכב מובהק. בזמנו צ'אבי הסכים לשבת שנה על הספסל ב-2014/15 ובארסה זכתה בטרבל וזה היה משמעותי, ומצד שני זה מאוד מעכב את הבנייה מחדש - אודגור ואחרים.

 

שנתיים למספרת הבלתי נשכחת. קשה לרגש אותנו, אוהדי ריאל מדריד, כבר ראינו הכל. ועדיין, ה-3 באפריל 2018 היה יום בלתי נשכח. "כולה" רבע הגמר, אחרי שתי זכיות ברציפות בצ'מפיונס. ריאל כבר הובילה 0:1 בטורינו משער שלו, איך לא, ונראתה נהדר. ואז בדקה ה-64 הגיע פלא תבל. קרבחאל הרים, כריסטיאנו עף באוויר ושלח מספרת מדהימה לרשת. השער הזכור מכל של גדול המבקיעים בהיסטוריה של ריאל מדריד. אפילו אוהדי יובה הריעו (למרות שעשרה חודשים קודם חיסל אותם בגמר), וכמה שהוא היה צריך את זה. מרסלו עוד כבש שער יפה משלו בדרך ל- 0:3 ברוטאלי, אך זה כבר לא היה משנה.

זידאן שלרוב שומר על איפוק - תפס את הראש כלא מאמין. ארבלואה צייץ: "הוא יכול לעזוב את כדור הארץ ולשחק במאדים". ואתם השתוללתם בבית. אין הרבה רגעים מרגשים כאלה בכדורגל. כאילו העולם עצר מלכת. שער שאתה רואה במשחק מחשב. לאחר מכן אני פרסמתי את "מכתב הסליחה" לכריסטיאנו. "סליחה על זה שהעזתי לבקר אותך. זה קורה רק כשאוהבים יותר מדי. סליחה שהעזתי לפקפק בך. ותודה שהחזרת לי את החשק לכדורגל (עונת ליגה קשה, בכל זאת) וגרמת לי שוב לקפוץ מכל גול, בעיקר שלך, גם ב-0:5". כתבתי שאני חולם על הגביע ה-13. הוא אמנם לא כבש בגמר, אבל הגשים לי את החלום לפני שעזב. תודה

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1585898159827.Xxx

 

מאמן הכושר של הגלאקטיקוס נזכר:

• "רוברטו קרלוס רצה שאמדוד לו מאה מטר. אחרי אימון הוא עשה 10.8 שניות!
• ראול היה עם סיבולת גבוהה - מרתוניסט, עשה 14 ק"מ במשחקי צמפיונס.
• בקהאם היה עם פוטנציאל טוב ב-800 מטר.
• רונאלדו פנומנו? ספרינט של 60 מטר והוא ינצח כל אחד

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/e/e0b2409141a5d4cc8dd15405815ca188f0fae87e.Xxx

קיץ 2001, זידאן מגיע לריאל מדריד כשחקן היקר בעולם. איך אפשר לשכוח? לוצ’יאנו מוג’י, המנכ"ל האגדי של הגברת הזקנה, חשף כעת כיצד ההעברה נסגרה: “הוא היה להוט מאוד לעבור לספרד והייתי צריך פשוט להוציא אותו מחדר ההלבשה ולהעמיד דברים עד דיוקם. זה קרה לאחר משחק נגד אטלאנטה ב-2001. הבהרתי לו: ‘אתה לא משוחרר, תודיע על כך לפלורנטינו פרס’”. בהמשך הבהיר מוג’י: “פרס הבין שיהיה עליו לשלם סכום שמעולם לא היה כמותו”.
האיטלקי הבהיר ימים ספורים לאחר אותה העסקה: “זידאן רצה להישאר ביובנטוס והיה לו תפקיד בקבוצה, אך מאחר ותמיד הביע את רצונו לעזוב לספרד, ולא ייתכן ששחקן שנמצא עם הראש בריאל מדריד יישאר אצלנו - הוא נמכר בסכום שהתאים לנו. כשקיבלנו את ההצעה ההיא - החלטנו להעבירו מייד. אחרת זה היה פוגע בקבוצה שלנו בצורה משמעותית”

 

במועדון המשיכו לפרסם אירועים היסטוריים מרגשים והפעם: אליפות 2011/12 עם ז'וזה מוריניו. הוא אמנם לא הביא את הדסימה אבל הייתה לו חתיכת קבוצה. זו הייתה אליפות השיאים - אליפות המאה נקודות ו-121 שערי זכות. כולם זוכרים את הניצחון הענק 1:2 על ברצלונה בקאמפ נואו, המהלומה הסופית ושער האליפות של שחקן העונה כריסטיאנו רונאלדו, אבל היו עוד כל כך הרבה רגעי שיא, קבוצה שדרסה שבוע אחר שבוע. כבר במחזור הראשון זה נגמר ב-0:6 על סראגוסה. שישייה בפיחואן אחרי הפסד מצער בקלאסיקו, פער של 10 נקודות בפברואר אחרי 2:4 גדול על לבאנטה, שתי רביעיות בדרבי, כולל השלושער הבלתי נשכח של רונאלדו בויסנטה קאלדרון. קבוצה שהייתה במקום הראשון מהמחזור העשירי ועד הסוף, ובסך הכל בילתה שם 31 מחזורים. ומה עוד? הוולה של בנזמה כמו ואן באסטן והשער של כריסטיאנו באותו ערב בפגז, השער בעקב נגד ראיו..

קצת שיאים: ריאל קבעה שיא שערי ליגה - טרם נשבר| 50 נקודות במשחקי החוץ| ניצחה בכל מגרשי החוץ של שבע הקבוצות שזכו באליפות בעבר (דפורטיבו הייתה בליגה השנייה)| הפרש שערים 89+ | זו הייתה הפעם הראשונה בה שלושה שחקנים מאותה קבוצה כבשו למעלה מ-20 שערי ליגה - רונאלדו-היגואין-בנזמה| כריסטיאנו כבש ב-27 משחקי ליגה שונים ונגד כל הקבוצות, היו לו שבעה שלושערים.

לשמחתנו ארכיון האתר הפעיל ותוכלו להיזכר קצת באותה עונה גדולה עם פרויקט האליפות שלנו.

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1586192811513.Xxx

 

מבחינת כדורגל נטו אז אין ספק, הייתה מאוזנת בניגוד לגלאקטיקוס לדוגמא, שחקני ההרכב הראשון היו בשיאם בניגוד לעונת הדאבל עם זינדין זידאן אז הסגל היה משודרג ומפחיד אפילו מהעונה הזו. קאקה היה סופר-סאב לא רע יחד עם חוסה קאייחון, חלוץ מחליף ברמה גבוהה. כמובן שסרחיו ראמוס מהיר הרבה יותר ופפה. היה חסר לנו שני דברים - מגן ימני ברמה של דני קרבחאל ומרכז השדה קצת קירטע, אולי רק נגד שתיים-וחצי קבוצות (אם אני מחשיב את המשחק נגד בורוסיה דורטמונד בעונה לאחר מכן), ברצלונה ובאיירן מינכן, אבל זה היה משמעותי. סמי קדירה היה בינוני מדי וצ'אבי אלונסו הגדול מעט איטי. אוזיל בישל לרונאלדו המון שערים, בנזמה שיחק איתו הרבה יותר זמן לדוגמא אבל רוב הזמן הגרמני היה המבשל המוביל, מסר כדור עומק בדיוק מושלם, בתזמון מושלם, ומצד שני גם מאוד קל לבשל לרונאלדו.
הפנדלים נגד באיירן היו האכזבה הכי גדולה שלי בכדורגל אני מניח, בערב יום העצמאות, כבר הובלנו 0:2 אחרי עשר דקות והכל היה מוכן. גם בגרמניה זו הייתה טרגדיה, כמעט חזרנו עם 1:1 אדיר אבל ספגנו ממריו גומז בדקה ה-90 כשכולם נרדמו אחרי כדור הרוחב של פיליפ להאם. באיירן ויתרה על הליגה באותה נקודת זמן כשאנחנו היינו מותשים אחרי המשחק בקאמפ נואו.
סתם ברמה מתמטית, לא שזה חשוב - ריאל ספגה 32 שערים גם בעונת 2004/05, זו הייתה באמת עונה ענקית של איקר. סאלגדו הזדקן, רוברטו קרלוס דעך מעט, וולטר סמואל לא השתלב ועד ינואר לא היה לנו קשר אחורי בסגל.

יש כאן את 'גיליון הציונים' שהכנתי על כל שחקן ושחקן באותה העונה, אולי קצת הפרזתי. כריסטיאנו כמובן קיבל 10, זו הייתה האליפות שלו. די מאריה נפצע פעמיים לפרקי זמן ארוכים. איקר אמנם לא ממש ירד ביכולתו אבל לא נזקקנו לו כמו בעבר. אני שמח שלמוריניו יש משהו אחד ענק בריאל מדריד, אליפות גדולה על שמו. הוא לא הצליח בענק אבל לא העביר את הזמן.

 

https://scontent-lht6-1.xx.fbcdn.net/v/t1.0-9/92952622_2509513465816319_5644486229887025152_o.Xxx?_nc_cat=103&_nc_sid=110474&_nc_ohc=4gdMt0AdNVwAX8DAp7p&_nc_ht=scontent-lht6-1.xx&oh=e21bdf1a295090563d0de432907533a8&oe=5EB303FE
איך תגדירו את העונה של זידאן עד כה? מצד אחד הוא לא חשש לתת אשראי לרודריגו, קידם את פדה, החזיר את איסקו מהבוידעם, ניסה להפיק את המיטב מבייל וכמובן סבל מחוסר מזל עם הפציעות של הזאר. ריאל ניצחה את כל הגדולות בברנבאו וזכתה בתואר צנוע. מצד שני, זה עלבון לא לזכות באליפות בעונה כזו וריאל רחוקה שתי נקודות מבארסה, עם הדחה צפויה מליגת האלופות. ריצת 21 המשחקים ללא הפסד נשכחה, ושני הפסדי הליגה האחרונים מול בטיס ולבאנטה היו כואבים מאוד. מצד אחד הוא "הוציא מים מהסלע", בערך, ומצד שני הוא אשם בכך שזה הסגל. במארקה הוא קיבל ציון 6.6 בממוצע. ועכשיו הבמה שלכם.

 

כשמדברים על המשחקים הגדולים שלנו בליגת האלופות, תמיד חושבים על מעמדי הגמר. לפני 17 שנה, השמונה באפריל 2003, ריאל מדריד ניצחה 1:3 את מנצ'סטר יונייטד באולד טראפורד ברבע גמר ליגת האלופות. אמנם זה לא המשחק הכי גדול אבל כנראה הכי יפה. היום בו הכל התחבר, וכשהכל התחבר לאלופת אירופה דאז - גם יונייטד שמשה רק לתפאורה. מסירות קצרות מרגל לרגל, הכדורגל כפי שהוא צריך להיות משחק. "שירה בתנועה" בהובלתם של פיגו (גולאסו לחיבורים) וזידאן (שני בישולים), ומה נגיד על ראול שכבש צמד ופירק את האנגלים באחד ממשחקיו הטובים בקריירה? נו, טוב, הציטוט של פרגוסון אומר הכל: "השחקן הטוב בעולם". רונאלדו היה היחיד שלא היה מחובר. אין דבר, הוא שמר את שלו לגומלין.

מאז עברנו כל כך הרבה רגעים יפים והצלחות, אבל ספק אם התקרבנו לאותה רמה של כדורגל. למעשה, ספק אם קבוצה אחרת התקרבה לכך. אפילו נדב יעקובי שהוא בטח לא אוהד, אמר: "לא היית צריך להיות אוהד ריאל מדריד. הלב שלך פשוט פעם". אבי מלר הוסיף: "הם (יונייטד) פשוט עמדו והסתכלו כמו ניצבים. לא היה להם מה לעשות". במוח ובדמיון שלנו עדיין אפשר לראות את הקבוצה של דל בוסקה רוקדת על המגרש, עם השחקנים שגדלנו עליהם וכה אהבנו. הזיכרון הגדול של הגלאקטיקוס. כי למי ששכח, הפרויקט בתחילת דרכו היה הצלחה אדירה. בעצם, לא צריך להוכיח דבר לאף אחד. המחצית הראשונה| תקציר של דקות. חג שמח

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/3097_1586331682576.Xxx

 

ואן ניסטלרוי הרשים אותך? זה היה הערב של ראול ובגומלין של רונאלדו. זה אולי המשחק הכי גדול בקריירה של ראול, יש כל כך הרבה סיפורים סביב המשחקים האלה, הספסול של בקהאם לדוגמא ועוד ועוד. לגבי רוד, הוא נתן עונה מטורפת של 44 שערים אז, מספרים שלא היו חוץ מרונאלדו "השמן", אבל באותם צמד משחקים הוא דווקא לא בלט יותר מדי ולא היה בשיאו. בקיץ 2006 קאפלו התלבט בינו לבין דוד טרזגה אותו אימן ביובנטוס והצרפתי דווקא היה בפורמה טובה יותר אבל מי שהגיע היה דווקא רוד, והשאר היסטוריה. גם בגיל 30, בעונה היחידה בה הצליח להימנע מפציעות אצלנו - 33 שערים בכל המסגרות והשחקן מספר 1 באליפות מספר 30.
אני יכול להבין לליבך כשמסתכלים על אתלטיקו וכל החלוצים הגדולים שהיו להם בעשור האחרון ואצלינו הרשימה מתחלק לפיפטי-פיפטי של בנזמה והיגואין וקצת כריסטיאנו שרק לקראת הסוף היה ממש ה-'9' שלנו.

******
https://scontent.fhfa2-2.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/92288000_2512258285541837_1445423796965081088_n.Xxx?_nc_cat=109&_nc_sid=8024bb&_nc_ohc=xzyHfqisQe8AX-OymJx&_nc_ht=scontent.fhfa2-2.fna&oh=966e8812049a5c4fcdf7e3f561f00a9b&oe=5EB261F2

מה היא ריאל מדריד בשבילי? היא הכל בשבילי. זה אף פעם לא "רק כדורגל". זה החיים שלנו.
כל כך מתגעגע כבר ליום של משחק. לחישובי הלו"ז לפני - מתי מסיים לעבוד, מתי מסיים להתאמן, עם מי רואה את המשחק. לציטוטים הלקוניים של זידאן לפני, אפילו לפרסום הסגל - חאמס שוב בחוץ וגם רודריגו. להחליט עם איזה חולצה אצפה במשחק.

ההתלהבות שעה לפני - יש הרכב. החיוך בהתקפה הראשונה במשחק - היום זה בטוח שלנו. 90 הדקות האלה, שאבא שלי שתמיד היה רואה איתי לא מבין למה אני לוקח ללב משחק ליגה זניח. מתגעגעים אלייך ריאל מדריד. חג פס שמח וכשר לכל בית ישראל. רק בריאות בימים אלה. הכדורגל יחזור, מבטיחים לכם. Hala Madrid

 

כל מי שהלך לישון מאוחר אתמול יכל היה ליהנות מ"איחוד הגלאקטיקוס" כאשר רונאלדו אירח באינסטגרם בלייב בזה אחר זה את לואיס פיגו, רוברטו קרלוס, איקר קסיאס ודיוויד בקהאם. רונאלדו היה מרגש: "היה כיף להתאמן בקבוצה הזו. אמנם לא יכולנו לזכות בכל התארים, ככה זה, אבל זה גם היופי שבכדורגל. אין שילוב טוב יותר של קבוצה גדולה ועיר כמו במדריד. ריאל הייתה אחת התקופות היפות בקריירה שלי. נלחמתי בפציעות במשך שנים, ואז הגיע המונדיאל והמעבר לריאל, אלה היו כמו חיים חדשים עבורי". הברזילאי אמר לבקס: "היית מהטובים בקבוצה, תמיד שמת את הכדור בדיוק איפה שרציתי, תודה על כל הבישולים".

השוער קסיאס אמר: "הופעת הבכורה שלך הייתה נפלאה, הרווחת את המקום שלך בקבוצה בצדק, כולם אהבו אותו. באותו משחק, אגב, עצרתי פנדל לפני שכבשת". פיגו נזכר גם הוא בגלאקטיקוס: "הייתה לנו הזדמנות נדירה לאסוף בקבוצה כישרון יוצא דופן, יחד עם אנשים מאוד אנושיים. כל הזמן בילינו יחד, היה לנו קשר מיוחד וזה אפשר לנו לנצח. כל אחד בקבוצה ידע את מקומו למרות השמות הגדולים שלנו. הזמן הזה לא יחזור על עצמו". בקהאם אמר על תקופתו בריאל: "היה לי מאוד נוח. בברזיל יש את השחקנים הטובים ביותר. מאוד חיבבתי את כולכם - אתה, רוברטו קרלוס וג'וליו בפטיסטה".

ובנושא אחר: אתמול שידרו בערוץ הטלוויזיה של המועדון את גמר ליגת האלופות ב-2017. ריאל מדריד השלימה זכייה שנייה ברציפות במפעל בעונת הדאבל האגדית עם זינדין זידאן - הראשונה שעשתה זאת. אז נכון שכעבור שנה הגיע גארת' בייל ודפק מספרת מהסרטים בדרך לגביע ה-13, ועדיין, אם אם צריכים לשאול אותי, כנראה שזה היה הרגע הכי עוצר נשימה. כילד אתה גדל בעולם ורוד ומעוות קצת את המציאות. אתה בטוח שהקבוצה שלך היא הכי טובה, בלתי מנוצחת. אתה לא רואה את החסרונות שלה, רק עם השנים אתה הופך להיות ביקורתי יותר.

אבל ריאל מדריד הזו באמת הייתה קבוצה בלתי מנוצחת וזה לא חשוב אם לא היה רשום לה "0" בטור ההפסדים. הפיניש המטורף של כריסטיאנו רונאלדו שכבש צמד בגמר הוא חלק מהעניין, אבל עוד קודם לכן. הסגל המפלצתי, האמונה שהשער תמיד יגיע איכשהו - אחד המחליפים לדוגמא, ומתישהו - רצוי בדקה ה-90, ותודה לסרחיו ראמוס. הקבוצה הזו הייתה מפלצת ואולי ריאל הגדולה בכל הזמנים. והגמר עצמו? אף אחד לא חשש מיובה שהייתה להוטה. חוץ מ-CR, הייתה שם פצצה של קאסמירו, שני בישולים של המגנים הכל-יכולים, מספרת של מנדז'וקיץ' שכמעט אף אחד לא זוכר, עונת השיא של אסנסיו נמשכה עם שער בגמר וחצי שעה של גארבץ'-טיים טהור במחצית שנייה למופת, מי היה מאמין. וגם המופע הזה של זידאן במחצית. אהה, כן, ושוב: תודה

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1586424130493.Xxx

 

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/2/2fd2d291bd54a3d8b393f2df884f1b2a7b5224b9.Xxx

מסוט אוזיל, זוכרים אותו? הקשר הגרמני שהגיע במחיר מציאה מוורדר ברמן ב-2010 (עונה אחרונה לחוזה). 26 בישולים בעונה הראשונה, 26 בישולים בעונה השנייה בעונת האליפות (כולל ההוא בקאמפ נואו) ו-21 בעונה השלישית. הטבח מספר אחד של כריסטיאנו רונאלדו. הקשר הגרמני שעזב בקיץ 2013 לארסנל כשהקבוצה חידשה את עצמה עם קרלו אנצ’לוטי, היה במוקד של הפינה הקבועה של המארקה “וידויים”. בקצרה: מספר עד כמה מוריניו היה משמעותי בהגעתו, על העצב הגדול כשעזב ומאשים את אבו שלו בחמדנות.

הגעתו לריאל: “אחרי מונדיאל 2010 רצו אותו הרבה קבוצות גדולות. ריאל, ברצלונה, באיירן מינכן. רציתי להגיע לבארסה כי היא שיחקה הכי יפה, אבל אף אחד לא יצר איתי קשר, גווארדיולה היה בחופשה וזה הפריע לי. מוריניו היה מאוד משכנע ונחוש, והתעקש, ההיפך מפפ. ואז היה לי קל לבחור בריאל”.

תקופתו במועדון: “הייתי ממש עצבני בהתחלה אבל גם אסיר תודה, ריאל הייתה קבוצה נהדרת, חלמתי לשחק שם כי האליל שלי זינדין זידאן שיחק שפ. כשאתה בחדר ההלבשה כשחקן חדש אתה קצת שקט ועצבני בפנים, היו שם כל כך הרבה שחקנים גדולים. היה לי נהדר לפגוש את זידאן. התקופה שם הייתה נהדרת. הלב שלי דופק עד היום כשאני שומע על ריאל מדריד. יש לי הרבה חברים במועדון”.

העימות עם מוריניו - בעונה האחרונה בקבוצה:
[אתם יכולים לראות את הדו-שיח המדויק בינו לבין המאמן - לחצו כאן]

מוריניו: “אתה חושב שאתה מספיק טוב כי נתת שתי מסירות טובות, זה מה שאתה מסוגל, שתי מסירות -50%?”

אוזיל (בספרו) – "הוא עצר, הביט בי בעיניים חומות וכהות. נשענתי לאחור, זה היה כמו מראה של שני מתאגרפים לפני הסיבוב הראשון. רק חיכיתי לתשובה. באותו הרגע שנאתי אותו למרות שבאמת הערצתי אותו:

מוריניו: “אני רוצה שתשחק כמו שאתה יודע. אני רוצה שתלך כמו גבר על הכדור. אתה יודע איך אתה נראה במאבקי הגובה על הכדור ובכלל? לא? אני אראה לך!”

אוזיל (בספרו) – “הוא עמד על קצות האצבעות, זרועותיו קרובות לגופו, עשה פרצו, קטן והחל לקפץ בחדר ההלבשה”

אוזיל ענה לו: “אם אתה כל כך טוב ומגניב, שחק בעצמך. שים עליך חולצה ותעלה לכר הדשא – בהצלחה”.

מוריניו: “אתה מוותר עכשיו? אתה פחדן! מה אתה רוצה, ללכת להתקלח ולשטוף את השיער שלך? אתה רוצה להיות לבד? או שאתה מעדיף להפגין עוצמה ולהילחם עם החברים שלך ועבור האוהדים? מה אתה יכול לעשות? אתה בוכה לי והולך להתקלח? אם זה ככה אנחנו לא צריכים אותך”.

אוזיל (בספרו) – “תפסתי את המגבת שלי ועברתי לידו בדרך למקלחת. בלי לומר לו מילה. התנצלתי לאחר מכן על התנהגותי בפניו ובפני סרחיו ראמוס ושאר החברים”. ראמוס, אגב, שיחק באותו משחק נגד דפור עם חולצה של אוזיל מתחת לחולצתו, כמחווה על הביקורת הקשה של מוריניו כלפי הגרמני.

עזיבתו: “הרגע שעזבתי היה ממש ההחלטה הקשה ביותר בחיי. חלמתי לזכות בליגת האלופות עם המועדון. הפרק שלי במועדון עדיין לא תם. אבי לא מושלם והמשא ומתן עם הנשיא פרס היה מנקודת מבטו. זו לא הייתה תאוות בצע, ביקשנו ממנו מה שחשבנו שהוגן, והוא לא נתן לנו. אסור להיות עקשן עם פלורנטיני”. מעבר לכך, “בהתקף זעם, אבא שלי סגר לי את חשבון הטוויטר ואיבדתי מיליוני מעריצים. זה לא היה מהלך נבון, אדידס העמידה אותי לדין”.

לא הצלחתי לסלוח לו אחרי ההחמצה נגד בורוסיה דורטמונד בחצי הגמר. כל החיים הוא מסר ודווקא אז לא? שחקן נפלא, פעם היו לנו שחקנים שידעו למסור כדור עומק. באמת היה הטבח המושלם של כריסטיאנו. “הבעייה” שלו הייתה שהוא היה מעולה מהרגע הראשון ודפק 25 בישולים. בהתחשב בשינוי שהקבוצה עשתה באותו קיץ עם רכישתם של בייל ואיסקו, והרי אין מקום לכולם - לדעתי עזב בצדק. בתקופה מסוימת היו לי תלונות אליו שהוא לא מעורב מספיק, אלגנטי מדי ולא קילר מול השער, אבל כשהוא מספק בישולים כמעט כל ערב - אולי זה לא פייר. מעניין.