מנצ'סטר יונייטד 2019/20-ושוב השקר הזה

https://i.dailymail.co.uk/1s/2020/04/07/17/26919674-8196967-image-a-2_1586277353718.Xxx

קצת הזוי: באתר הרשמי של מנצ'סטר יונייטד פרסמו את 'הנבחרת של ראיין גיגס', כלומר השחקנים איתם שיחק הכי הרבה פעמים, כיאה לשיאן ההופעות, כמובן ששיבצו אותם במערך נורמלי. אבל הדבר החשוב הוא המספרים. בכלי התקשורת באנגליה, גם ב-AS בספרד וגם ב-'ספורט5' - נפחו בפח לדעתי, לא בדקו, ומיהרו לכתוב שגיגס בחר את ההרכב שלו בלי כריסטיאנו רונאלדו (וואו!) ובלי נמניה וידיץ'. הרי די ברור שמדובר בשילוב של קבוצת הטרבל - הקישור, פלוס רונאלדו, סימן שאלה לגבי השוער ואולי חלוץ החוד, וההגנה של הקבוצה הגדולה האחרונה של פרגוסון.

אם אני חושב על זה, 'הנבחרת' של העשור הנוכחי היא אחת הגרועות של יונייטד הרבה זמן. קשה לי לחשוב על שחקן שנתן יותר מעונה אחת ראויה בטופ, אולי שתיים גג. הנסיגה של הדור ההוא - פרדיננד-וידיץ'-אברה, התעלות רגעית של ואן פרסי ועוד עונה אחת גדולה של רוני וזהו-זה.

 

אני אעזור לך: זה שפספסתם בגלל שהפקס איחר בכמה שניות.

 

https://i2-prod.manchestereveningnews.co.uk/incoming/article16134885.ece/ALTERNATES/s615/0_GettyImages-80835870.Xxx

בטח שמתם לב שריו פרדיננד חשף: היה קרוב לחתום בברצלונה ב-2008. הבלם שכה מזוהה עם יונייטד, האיש שהרכיב את מרכז ההגנה האימתני עם נמניה וידיץ' ורשם 455 הופעות, אמר בראיון ל- BT Sport: "זה התקרב מאוד, היו דיונים ראשוניים עם הסוכן שלי. דיברתי גם עם פרנק רייקארד, לאו דווקא על להגיע לשם, אבל הוא בהחלט רצה לצרף אותי. זה בעצם היה אחרי המשחק בברצלונה בחצי הגמר בו סיימנו ב-0:0. שוחחתי אית במנהרת השחקנים".

"מצד אחד רציתי מאוד לשחק בחו"ל ואמרתי את זה, מצד שני הייתי בר מזל למצוא מועדון ענק במנצ'סטר יונייטד, זה היה כמעט בלתי אפשרי לשכנע אותי לעזוב. ניצחנו אותם (בגומלין באנגליה פול סקולס כבש את שער הניצחון) הפכנו לאלופי אירופה, אז למה שאשאיר את אלופת אירופה מאחור ואעבור לקבוצה אחרת?
יונייטד הייתה טובה מבארסה: "באותה נקודת הזמן, צ'אבי, אנדרס אינייסטה וליאו מסי לא היו עדיין ברמה אליהם יגיעו כעבור שלוש או ארבע שנים, לדעתי למרות האיכות שלהם זו הייתה תקופה שונה מאוד של ברצלונה".

הגמר ב-2009: "לקחתי הימור, ומול שחקנים כאלה ברמה הזו, אתה משלם מחיר. לא האמנתי שצ'אבי ירים את הכדור משם בדיוק למסי שיעלה כל כך גבוה ויבקיע. לא היינו מספיק טובים, לא בגמר ההוא ולא כעבור שנתיים. הם היו ברמה אחרת. הם היו מנצחים כל קבוצה. לקחתי הימור במהלך". מעבר לכך, לבלם היו גם טיפים לאקסית יונייטד כיצד לחזור לקדמת הבמה. פרדיננד ממליץ לקבוצה של אולה גונאר סולשיאר להחתים את צמד כוכבי אנגליה. הארי קיין וג'יידון סאנצ'ו, כדי לחזור להיות אחת מהקבוצות הטובות ביותר.


******

גם ככה די משעמם בפורום אז אני 'אטריל' קצת: אני זוכר את פרדיננד כבלם הטוב בעולם נופל בפח של מסי ואפילו לא קופץ איתו לגובה באותו גמר ב-2009, שיקול דעת מוטעה, שחצנות, לא יודע מה. הוא גם, לדעתי, נפל לא פעם נגד חלוצים גדולים.

 

אני מדבר איתך כאן על מאבק על נגיחה. מעבר למשחק הראש הנפלא של ריו יש כמובן גם את היתרון של הגובה. לעצור את ליאו מסי בכדרור זו משימה בלתי אפשרית כשהוא בא עם הפנים. אני זוכר את המשחק היטב אגב, במחצית הראשונה עוד היה פייט למרות שסמואל אטו הפיל דווקא את נמניה וידיץ' בפח. לא שיונייטד שכבה על השער אבל רונאלדו בעיקר היה פעלתן למרות שפויול הקשה עליו. הגמר הזה כן היה מאוזן, בניגוד למה שקרה כעבור שנתיים כשבארסה נגעה בכדור דקות שלמות ויונייטד הייתה חסרת אונים.
לגבי הבלם הטוב בפרמיירליג - אני אהיה בוני גינצבורג - מכבד את דעתך והיא לא רחוקה מהאמת. הוא היה יציב המון שנים, מנהיג, כריזמטי, דמות. אני אבחר בג'ון טרי ברשותך (אני זוכר משחקים שהוא היה עוצר בעיטות עם כל חלק אפשרי בגוף), למרות שיונייטד הייתה יותר התקפית וסקסית רוב הזמן וזה גם משמעותי. וידיץ' בלט לתקופה קצרה יותר, אבל כשהוא היה טוב הוא היה הכי טוב.

 

בהקשר פרדיננד, מצאתי שהוא התראיין לפייסבוק של "הליגה האנגלית בעברית" ואשכרה ענה ארבע דקות על שאלות, מרגש לחלוטין. הוא סיפר שהוא ו-וידיץ' היו חברים מחוץ למגרש ואפילו לא היו צריכים לעבוד על התיאום שלהם. וידיץ' היה תוקף את הכדור והוא היה 'המסננת שמאחור'. לדבריו ואן דייק הכי מזכיר אותו מבין הבלמים של היום. סיפר גם על ההשאלה הנחוצה שלו לבורנמות' ואף התבדח על חשבונה ובחר את הרגע הגדול שלו בלידס.

אם אני נזכר כאן בהשוואה ומדבר על ערך מוסף כמו אלגנטיות ויציאה עם הכדור קדימה, וברור שגם דעתך מתקבלת ביותר - אז אני חושב שעדיף כבר להסתכל על הבקעת שערים. היו עונות שטרי היה נותן את החמישה-שישה שלו במצבים נייחים, סכנה אמיתית. ריו סיים את הקריירה עם 13 גולים בסך הכל וזה מעט מאוד ב-703 משחקים, טרי עם 68 (לא החשבתי את הנבחרת אבל זה עניין זניח). בכל מקרה בבלמים של היום, אני חושב שגם לא קומפאני שהיה לדעתי מוערך קצת יתר על המידה, בטח לא מגווייר עם תג המחיר - אין דמות אמיתית שמובילה, רק וירג'יל.

 

היום לפני 13 שנה: מנצ'סטר יונייטד מפרקת 1:7 את רומא בגומלין רבע גמר ליגת האלופות לאחר הפסד 2:1 באולימפיקו. ההילייט העיקרי: השער הראשון של כריסטיאנו רונאלדו בצ'מפיונס - בדקה ה-44 בבעיטה לפינה הקרובה, בהמשך השלים צמד. מיקאל קאריק שפתח את החגיגה עם בעיטה אדירה לחיבורים, כבש צמד גם הוא, והשער השישי הגיע כבר בדקה ה-60. ראיין גיגס בישל ארבעה מהשערים בגיל 33 וחצי אחרי 61 דקות בלבד ואז הוחלף באולה גונאר סולשיאר. בישל מימין, בישל משמאל, בישל מהמרכז. אגב, מי פתח בחוד - אלן סמית' שגם הבקיע את השני. גם רוני היה ברשימת הכובשים ואת האחרון הרשית המחליף פטריס אברה. הנה התקציר.

https://editorial.uefa.com/resources/0238-0e96a089f08f-61cb4339bc5f-1000/format/wide2/scoreboard_man._united_7-1_roma_.Xxx

בהמשך העונה יונייטד השיגה 2:3 דרמטי על מילאן אך הובסה 3:0 בסאן סירו. אין דבר, בחלוף עונה אחת היא תחזיר את הגביע עם האזניים הגדולות. קבוצה שהיה תענוג לראות ואולי ביום אחר הייתה יכולה להסתדר עם מילאן המנוסה ועם קאקה בשיאו.

 

אני תמיד הייתי במחנה וידיץ'. פרדיננד מהגעתו ליונייטד ב-2002 ועד שוידיץ' הגיע ממש לא היה וורלד קלאס (שלא לדבר על זה שהחריב לנו עונה עם סיפור בדיקת הסמים), הציוות עשה לו טוב.