ריאל מדריד 2019/20: מתי המלך יחזור למלוך?

לטעמי מעמדו בריאל היה דועך בין כי כי אולי איסקו היה רכש מפתיע אבל על בייל היינו בטירוף עוד קיץ לפניכן כשמודריץ' הגיע, השאלה היא כמה באמת זו חמדנות של אביו וכמה שיקול מקצועי. אני חושב שבכדורגל שמתפתח לאט לאט הדרישה מקשרים שונה, הוא בישל המון אבל לא סקורר, די מאריה למשל בפריז כובש המון ואני יודע שהליגה הצרפתית חלשה יותר אבל זו דוגמא. ארסנל עצמה כמועדון היא כמעט מתה כמה שנים, חוץ מאלכסיס שגם הוא נשבר בסוף ואובמיאנג קשה לחשוב על שחקנים שגילו שם אופי ויציבות. המשבצת בריאל התאימה לו מצוין. חייב לומר שבמרוצת השנים כאב לי יותר על עזיבתו של די מאריה מאשר לגבי אוזיל, כי די מאריה היה מהיר, עשה קצת יותר הגנה ועזר לנו ורסטילית. בדיעבד הגיעו איסקו-חאמס-בייל על שניהם. מקווה שאוזיל עצמו יחזור לבונדסליגה וייראה שם טוב יותר. אולי בסיטי היה מצליח יותר אבל זו לא חוכמה.

 

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/3/342c3ca75e7f91ebcce548488aef0cf2676f65eb.Xxx

משבר קורונה הוא הזמן הטוב ביותר לנוסטלגיה. ויום הולדתו ה-47 של רוברטו קרלוס היא סיבה מספיק טובה להיזכר באחד השחקנים האהובים ביותר בברנבאו איי פעם. המגן השמאלי הטוב בהיסטוריה, האיש עם בעיטת הפצצה. היה טוב מאוד בהגנה על אף הביצועים מול השער ולמרות שלא היה גבוה למשל. המהירות המסחררת וחוכמת המשחק, השנים בהן היה כל אגף שמאל שלנו, המחויבות וכמובן הבעיטות נגד חוקי הפיזיקה, סגנון ייחודי שאפילו אומץ במשחק הפלייסטיישן האהוב PES. אלוף כבר בעונת הבכורה עם פאביו קאפלו - וכאלוף גם עזב. 527 הופעות בלבן - יותר מכל שחקן זר אחר. 69 שערים ו-86 בישולים. שלוש זכיות בליגת האלופות כשבכל אחת מהן היה משמעותי, ארבע אליפויות ספרד ואינספור רגעים משמחים. עולם הכדורגל מתגעגע,
הגול נגד טנריפה מנקודת הקרן - נגד חוקי הפיזיקה, גמרי הצ’מפיונס (“רק הוא היה יכול להגיע למסירה של סולארי”) ומתנת הפרידה. נזכרים ב-11 רגעי השיא של רוברטו קרלוס בלבן. אגדה שהייתה באמת.

 

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/c/c7ab210f2f6fce60627942e73473477abe14595b.Xxx

לפני שנתיים - אחרי 0:3 ענק על יובה בטורינו ברבע הגמר, דווקא בגומלין בברנבאו - היו צרות. התקפי לב. עד שכריסטיאנו לקח נשימה עמוקה, אפילו שתיים ובעט את הפנדל לחיבור מכל הלב ולקח אותנו לחצי הגמר. זה היה גם השער האחרון שלו בצ’מפיונס בריאל.

לאחר המשחק כתבתי כולי רועד:
“לפעמים אני שואל את עצמי האם הכדורגל שווה את זה? עדיין חיי, אבל עם 20 שנה פחות מהמתוכנן, בדוק.
הכי מלחיץ בעולם לראות ככה בלינק באינטרנט, והתסריט המושלם קרה - הכל הלך הפוך. אני מלא ריספקט ליובה שהיא אימפריה. נתעדכן בהגרלה של החצי, אבל וואלה לוקח פגרה מהכדורגל, זה גדול עליי”.
חבר ראה את הפוסט בלילה ושאל אותי למחרת - נו הצלחת? (להתנתק). אמרתי לו "מה פתאום. מייד אחרי זה שוב כתבתי על כדורגל. ריאל מדריד היא החיים שלנו.

 

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/4/4748c3fe04884c109f8e9b81ecf492298f640936.Xxx

לפני שלוש שנים: צמד של כריסטיאנו במינכן והופכים פיגור ל-1:2 ענק. אם לא נוייר בשער - הבווארים מובסים. אני זוכר שהם הובילו משער של וידאל ואז קיבלו פנדל שלא היה (קרבחאל הדף בעיטה בחזה של ריברי), הלחץ דם עלה אבל הצדק נעשה והוא בעט החוצה. אמנם זה לא המשחק הכי מזהיר של ריאל של זיזו בשלבי הנוקאאוט אבל עדיין מרגש, ובעיקר:
אשכרה כמעט כל יום בחודשים האלה אפריל-מאי יש זיכרון ענק, ולא צריך ללכת לימיו של זידאן בשחקן או משהו, אלא הדסימה ומעלה, 2014 וזה - ותמיד האיש ההוא בתמונה.
כמה אני מתגעגע לפרפרים בבטן והטירוף הזה ביום של משחק גדול. שהעבודה לא מעניינת, הלימודים, החדר כושר. כל היום שלך סובב סביב זה. שאני אומר לעצמי ‘דור, תתבגר כבר, פוסט בפורום, כתבה באתר ובפייסבוק של האתר זה מספיק’ (זה מוריד לבחורות) - אבל אני מפרסם גם באישי, זה חזק ממני. כמה אני מתגעגע לריאל מדריד.

אגב, אוף-טופיק, אין לי מושג מי זאת האוהדת הזו אבל היא די מפורסמת, כמעט בכל משחק גדול רואים אותה עם הכובע הזה והתמונה הזו של ‘מחזיקה אצבעות’, תמיד בדקות הקשות. מרגש

 

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1586756878762.Xxx

התגעגעתם להעברות? שער המארקה במיוחד בשבילכם - ארלינג הולאנד יגיע הקיץ ואז קיליאן אמבפה בקיץ 2021. "קשה אך לא בלתי אפשרי", נכתב על התכנון של זינדין זידאן. חלוץ בורוסיה דורטמונד (40 שערים העונה, רק רוברט לבנדובסקי הבקיע יותר ממנו בקבוצות+נבחרת) יכול להגיע בקיץ בתמורה ל-75 מיליון יורו, בעוד כוכב פ.ס.ז' לא צפוי לחדש את חוזהו (עד 2022). עוד נכתב, ב-AS, שזידאן מחפש קשר אחורי שייתן מנוחה לקאסמירו. אנגולו קאנטה מצ'לסי הוא השם הגלאקטי וכן עוד שני צעירים הוזכרו: אדוארדו קמאבינגה רק בן 17 אבל כבר מבוקש בכל רחבי אירופה. גם בובקרי סומרה שלכד את עיניו של יורגן קלופ.

 

https://as01.epimg.net/futbol/imagenes/2020/04/13/primera/1586809888_704194_1586810121_noticia_normal_recorte1.Xxx


קארים בנזמה מתגעגע ל-"BBC האגדיים", פרסם אתמול סטורי באינסטגרם. כמה מהסגל הנוכחי הגיבו - ויניסיוס, לוקאס ואסקס, מרסלו. גארת' בייל לא וכך גם כריסטיאנו. ארבע גביעי אירופה, שלושה מהם ברציפות, אליפות אחת, 13 תארים בחמש שנים. מהמשחקים הבלתי נשכחים: בעיקר ה-0:4 נגד באיירן מינכן ועוד התעללויות כאלה ואחרו במאלמו, ראיו וייקאנו. הם כבשו 442 שערים גם יחד: כריסטיאנו עם 249, קארים בנזמה עם 109 שערים וגארת' בייל עם 88. סתם שאלה ברוח העבר: האם השלישייה הזו היא אוברייטדית היסטורית או שמא דווקא הרף הבלתי אפשרי שהציגו ה-M-S-N הביא לכך שזילזלו בהם?

לעניות דעתי הם היו טובים באמת שנתיים והשאר הברקות. פיק אחד של בייל בסיום 2018, פיק של קארים ב-2016. יש להם גם איזה שער יפה נגד ולנסיה במאסטייה. הם "לא אכלו ארוחת ערב יחד" אבל על המגרש שיתפו פעולה סבבה. כן חסרה להם האיכות לפרוץ בונקרים, ובייל עבר מהר מדי אבולוציה של טנק רחבה וכזה שלא מסוגל לעבור שחקן.

* ובנושא אחר, קצת חדשות: ב-AS כתבו "הספירה לאחור החלה" - עושים דרמה על כך שהקפטן סרחיו ראמוס מסיים את חוזהו בעוד תשעה חודשים, והוא יהיה מאלה שעלולים לסבול מנגיף הקורונה. הוא יתבקש לקצץ בשכר ובטח לא יקבל חוזה לשנתיים| דוני ואן דה ביק ויתר? לפי דיווחים, סוכנו בודק אופציות אחרות שהן לא ריאל מדריד| באנגליה פורסם שריאל מדריד רוצה את פייר-אמריק אובמיאנג בן ה-30, מסיים חוזה ב-2021, מקורב לעסקה אמר "עשוי לעלות 50 מיליון יורו". הוא לא רוצה עוד עונה בלי ליגת האלופות.

 

https://totalfootball.co.il/uploads/default/optimized/2X/5/5cf1fb185cb2f9b2e1d7cf345fdc0802a4e4e133_2_398x500.Xxx

אחרי שיצאתם מההלם של המספרים המטורפים האלה - לאיזה תקופה של רונאלדו אתם הכי מתגעגעים\ מתי לדעתכם היה שחקן הכי טוב?

• עם פרגוסון הוא כמובן היה בתחילת דרכו, קיצוני סופה לכל דבר שלאט לאט שינה את המשחק שלו בפעם הראשונה. שחקן חשוב מאוד בשלוש האליפויות והזכייה בצ’מפיונס, המפלצת התפתחה.
• עם מוריניו: היה עדיין שחקן יוצר נפלא בצד שמאל ואמלל את בארסה בקלאסיקוס במשך שנתיים וקצת. כן היה כוח במתפרצות ומסוגל לעבור את המגן שלו ושוב ושוב.
• עם אנצ’לוטי: המספרים הכי טובים, עונת 2014/15 היא עונה שאף אחד לא יזכור מעבר לרמת המספרים - שיא ניצחונות רצופים של ריאל, וכריסטיאנו כבש 61 שערים - העונה הטובה בקריירה שלו. היה שלב שהיו לו יותר שערי ליגה ממסי וניימאר ביחד.
• עם זידאן: הרצף המטורף בליגת האלופות, בעיקר הפיניש ב-2016/17 - צמד-שלושער-שלושער-צמד ברבע-חצי-גמר, דגש על המשחקים הגדולים. בזכות המנוחות הוא הגיע טרי לחלוטין לשלבי ההכרעה של העונה.

 

בטח שלא שכחנו: היום לפני שש שנים בייל כבש את הגולאסו בגמר גביע המלך נגד ברצלונה. השמועה אומרת בשפת הפורומים ש"בארטרה עדיין רודף אחריו". כריסטיאנו שתמיד היה הגיבור - ישב ביציע בשל פציעה והתלהב מאוד והביצוע של בייל. את הטוב ביותר הוולשי שמר לגמר ליגת האלופות, אבל בניגוד לשער הקל ההוא - באצטדיון המאסטייה ב-16 באפריל 2014 הוא עשה את זה לבד, בספרינט גדול בדקה ה-85 אחרי מסירה של קונטראו, וזכה להשוואות לאוסיין בולט. נגמר 1:2 כמובן, די מאריה העלה את ריאל ליתרון ובארטרה השווה לבארסה. איקר ספג לראשונה במסגרת הגביע והניף את התואר בסוף. "הוולשי דהר לתואר בנשימתו האחרונה", נכתב במארקה. "זה היה ערב בלתי נשכח, הגשמתי את החלום שלי, הגעתי למדריד כדי לזכות בתארים", אמר בייל, שעונת הבכורה שלו הייתה מבטיחה - 22 שערים ו-19 בישולים.

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1587058598146.Xxx

מה דעתכם הסיבה לחוסר ההצלחה היחסי של בייל' חוץ מהפציעות המוגזמות: האופי? ציפיות מופרזות? תג המחיר? בעיה מקצועית כלומר לא ורסטילי מספיק? אולי לא באמת התחבר מבחינת השפה?

 

במארקה הזכירו לנו שיש כדורגל, שעונת 2019/20 לא הסתיימה וגם העונה הבאה תגיע מתישהו. "מלחמת חילופי הדורות בריאל מדריד", נכתב על סקרי האוהדים, שרוצים לראות פנים חדשות. אלה נושאים שדנו עליהם לא פעם...

שני המנצחים הגדולים הם פדה ואלוורדה שמועדף על פני טוני קרוס ביחס של 62-38 (כשפדה פותח, ריאל ניצחה ב-14 משחקים והפסידה רק פעמיים) וביקר מרטין אודגור שלוהט במדי סוסיאדד ואמור לדחוק את לוקה לספסל - 23-77 באחוזים. מי צריך ללכת? 88% רוצים את רודריגו על חשבון בייל שסגר את הסיפור. גם מרסלו בדעת מיעוט כשמנדי הסלע ההגנתי מנצח אותו 13-87. הדו-קרב בין קרבחאל ואשרף צמוד אבל האוהדים עדיין סומכים על הניסיון והמלחמה של דני. הקהל סלחני כלפי יוביץ' שצריך לקבל יותר דקות לדבריהם. את לונין הם רוצים לראות כשוער שני של קורטואה. הקהל גם רוצה את המשכיותיו של ראמוס (67% טוענים שאין לו תחרות אמיתית עם מיליטאו) ו-68% מעדיפים את איסקו על קובו שמשתפשף במאיורקה. ולסיום: 50% רוצים את הזאר בשמאל ואת ויני כמחליפו ו-42% חושבים שהברזילאי צריך לשחק בימין.

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1587062969566.Xxx

 

רוברטו קרלוס הגדול בראיון מרתק בו הוא סוקר את 11 השנים שלו בריאל מדריד.

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/0/08fd942cd07c56c09930c25580afb4a63af80cb5.Xxx

הבכורה בלבן: “תפסתי את עצמי בשיערות שלא היו לי. מול 80 אלף איש בברנבאו, אמרתי לעצמי ‘זה מדהים. כמה אנשים. רק שלא אטעה’. זה היה אחד הימים הכי טובים בחיי”

על לורנצו סאנז: “הוא היה האיש שהביא אותי למועדון. רק הזיכרון של לורנצו גורם לי לחייך. למרות שהיה נשיא, מעל הכל הוא היה אוהד. הוא חי למען ריאל מדריד. כשעשינו תיקו או הפסדנו הוא לקח ללב והשאיר אותנו לבד. אבל כשזכינו בתארים, הוא היה הראשון שחיבק אותנו. הוא היה כמו אבא בשבילנו. מעולם לא קראתי לו לורנצו”.

לה ספטימה: “סבלנו באותה עונה בליגה ועבור יובה זה היה גמר שלישי ברציפות. בלילה שלפני הגמר, אף אחד מאיתנו לא יכול היה לישון. בדרך כלל הלכנו לישון בשעה 22:00 בלילה, אבל באותו לילה ישבנו בלובי בארבע לפנות בוקר, סיפרנו אחד לשני סיפורים. לא פחדנו, אבל היה לנו הרבה כבוד ליובנטוס. ניצחנו לא רק בכדורגל אלא במוטיבצייה. לא רשכח את הנסיעה לסיבלס ושמאות-אלפים חגגו עם צעיפים וחולצות. זה רגע השיא שלי”.

גלאקטיקוס: “הייתי גאה להשתייך לגלאקטיקוס. היינו מגיעים לחדר ההלבשה, מתיישבים, מסתכלים סביב ורואים את המנצח של הבלון ד’אור, שחקן השנה בספרד, פיצ’יצ’י, השוער הטוב בעולם. להיות חלק מחדר הלבשה כזה - זו חוויה אדירה. לפעמים הייתי יושב וחושב 'תראה מאיפה הגעת ותסתכל איפה אתה עכשיו. הייתי גאה”.

משחקו האחרון בלבן: “משחק האליפות נגד מאיורקה בברנבאו. אני זוכר היטב, 17 ביוני 2007. היינו בשוויון קודות עם ברצלונה, שהתמודדה מול חימנסטיק. אם שנינו ניצחנו, ידענו שנשמור על התואר, בזכות המשחקים ישירים נגד בארסה. פיגרנו 1:0, אבל במחצית השנייה חזרנו וניצחנו 1:3. זה היה ניצחון מדהים”.

“אבל מה שאני זוכר יותר באותו היום היה הדרך בה האוהדים התייחסו אלי. כולם ידעו שזה משחק הפרידה שלי. דייוויד בקהאם גם עזב. זה הרגע שבו הבנתי מה עשיתי למועדון. זה הרגע שבו הבנתי כמה הקהל אוהב אותי”.

 

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/d/d64de77f9df981be90f5b2f25e9dab29dd8382a2.Xxx

“היחסים שלי עם ריאל מדריד הם נצחיים”, אומר פרננדו רדונדו בראיון ל-AS, עשרים שנה בדיוק אחרי ה-2:3 האדיר על הטרבליסטית הגאה מנצ’סטר יונייטד באולד טראפורד ברבע הגמר. ראוליטו כבש צמד באותו ערב אך הקשר, עם סרט הקפטן על הזרוע - היה הגיבור האמיתי. זמן טוב להיזכר: ברדונדו עצמו ובכל השבחים שקצר (“השחקן השלם ביותר שראיתי, הוא החזיק את כל הקישור”, נזכר דל-בוסקה. פרגוסון גם כן פרגן: “היה נראה שיש לו מגנט בנעליים”). מה הארגנטינאי עצמו אמר על העקב שלו?

וגם: הפארטידזו. אחד מניצחונות החוץ הגדולים בהיסטוריה של ריאל, בטח בעידן טרום כריסטיאנו. גם במארקה נכתב על המשחק הזה. שער העיתון למחרת היה: “הלילה בו ריאל מדריד החזירה את התהילה שלה באירופה”. "יעברו מאה שנה ולא נשכח את המהלך הנפלא הזה, מעטים הימרו עלינו, נזכר סאביו. אל תחמיצו

 

הוא היה היהלום שבכל אחת מהזכיות בליגת האלופות, הביא אותנו לכאלה פסגות, לאולימפוס של הכדורגל, עד שהגמר נגד ברצלונה ב-2011 כבר כמעט נשכח, לא מדורג בטופ הזכרונות ממנו. ובכל זאת. לפני תשע שנים: כריסטיאנו נתן בראש לברצלונה בגמר במאסטייה, זה קרה ב-20 באפריל 2011.

במרתון משחקי הקלאסיקו, כשהיריבות בשיאה, ריאל פגשה את בארסה ארבעה ימים אחרי תיקו ביתי בברנבאו במשחק בעיקר על יוקרה. פפה שוב עלה בקישור האחורי (ריאל ללא חלוץ), דרס כל מה שזז ובמחצית ראשונה אדירה של ריאל – הוא גם נגח לקורה. השער לא הגיע. בארסה השתלטה על הקצב, סאן איקר רשם הצלות גדולות בזינוקים וירטואוזים, כמה הוא רצה להניף גביע כקפטן, ואז הגיעה ההארכה.

דקה 103 – דאבל פס של די מאריה עם מרסלו, הקשר מרים ורונאלדו עולה מעל אדריאנו, נוגח נגד כיוון התנועה של פינטו והשאר היסטוריה. היום בו הפנומן החל באמת לרשום את שמו באותיות של זהב בהיסטוריה של ריאל מדריד, היום בו ריאל התגברה על המחסום הפסיכולוגי נגד בארסה. תואר ראשון של כריס, תואר ראשון של מו, ו"המשימה תושלם" כעבור שנה עם שער האליפות בקאמפ נואו. תודה.

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1587369583431.Xxx

 

כפי ששמתם לב, מגרשה של קסטיליה, האצטדיון על שם אלפרדו די סטפאנו - יהיה "הסנטיאגו ברנבאו החדש" כשהליגה תחזור. המגרש משמש את ריאל בדרך כלל לאימונים חגיגיים בערב חג המולד, כאלה שפתוחים לקהל. ריאל מדריד תקבל אישור מהליגה לארח את המשחקים בדלתיים סגורות במגרש העומד בקריטריונים ובכך להאיץ את עבודות השיפוץ בברנבאו ואפילו לחסוך טיפה. ריאל לא שיחקה משחק בית מחוץ לברנבאו מאז 1994 כשניצחה 2:5 את ראיו. עד לסיום העונה מחכות לנו אייבר, ולנסיה, מאיורקה, חטאפה, אלאבס ו-ויאריאל.

חלק משחקני הסגל כמו פדה ואלוורדה, רודריגו ומריאנו (הפיצ'יצ'י של המגרש הזה) כבר שיחקו שם וכמובן נאצ'ו, קאסמירו וקרבחאל. זידאן רשם שם את הבכורה כמאמן כשהפסיד לחטאפה כמאמן קסטיליה, והאימון הראשון שלו כמאמן הקבוצה הבכירה נערך שם גם כן.

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1587454947524.Xxx

******

לחובבי הנוסטלגיה: איבן הלגרה ששיחק במועדון בין 1999 ו-2007 דיבר על ימי הגלאקטיקוס וחשף איך השחקנים לא רצו לחגוג את האליפות ב-2003 וגם הטעויות שנעשו והחגיגות של רונאלדו.

בעונת 2002/03 ניצחה ריאל 1:3 את אתלטיק בילבאו בסנטיאגו ברנבאו במחזור הסיום וזכתה באליפות מספר 29 אחרי צמד של רונאלדו, אך התחושות היו קשות.הלגרה שחזר: "משהו קרה. הנשיא פלורנטינו פרס רצה לפטר את ויסנטה דל בוסקה (המאמן). אהבנו אותו מאוד, רצינו שימשיך. לא אהבנו את היחס כלפיו. לא רצינו לחגוג את האליפות בכיכר הסיבלס ובניין העירייה. היה קשה ליהנות מארוחת הערב והחגיגה אחר כך. הוא איים עלינו שמי שלא יגיע - ייקנס. העונה הסתיימה, דל בוסקה פוטר ויצאנו לחופשה בלי לדעת מה יקרה".

הלגרה המשיך לתקוף: "היה משבר, המון דברים השתנו באותו קיץ. הייתה לנו איכות אבל לא היה איזון בקבוצה. קלוד מקאללה עזב והוא היה שחקן חשוב מאוד. הוא עזר לנו הרבה בהגנה וזה לא משנה שבהתקפה הוא היה פחות חשוב".

הגלאקטיקוס: "הברזילאים חיו את החיים שלהם, הם אהבו לבלות, הם משחקים כמו שהם במציאות - מחייכים. הם גרים יחד. הם לא רצו להיות לבד. אבל הדיבורים על כך שהיו לנו אימונים בצהריים הם לא נכונים. רוברטו קרלוס צחק, הוא הגזים. לא יצאנו בלילות שלפני משחק, היינו מקצוענים. לואיס פיגו, דיוויד בקהאם וזינדין זידאן היו מאוד מקצוענים. לעתים שחקנים בכירים יצאו מוקדם יותר מאחרים".

יום הולדתו של רונאלדו היה אחר, זו הייתה מסיבה גדולה. הלגרה נזכר: "הייתי יחד עם אשתי והגיע אוטובוס עם המון נשים. אשתי אמרה לי באותו רגע לעוף הביתה, וגם אשתו של פיגו אמרה לו את אותו הדבר. לאחר הזכייה באליפות אנחנו השחקנים עשינו מסיבה גדולה בביתו, נשארתי ער עד השעות הקטנות".

איך זה להיות בלם בריאל: "הבלמים תמיד סובלים הכי הרבה, זה לא פשוט. אתה חייב להיות אגרסיבי, לדעת מצד שני גם להוביל כדור. כל טעות יכולה להשאיר את היריב שלך מול השער. גם קשה להיות חלוץ בקבוצה. יש הרבה דיבורים על קארים בנזמה אבל מבחינתי הוא החלוץ הטוב בעולם".

ראול או דויד ויאה: "אני נשאר עם ראול. שניהם חלוצים גדולים. עם ראול זכיתי בהמון תארים, בדגש על ליגת האלופות. הוא תמיד ידע להיות במקום הנכון ובזמן הנכון ולכבוש שערים מכריעים. הייתה לו תשוקה אדירה לכל הכדורגל בכל זמן. הוא אלוף אמיתי".

הצ'אט עם קסיאס: "אני שומר על קשר עם הרבה שחקנים מהעבר. עם פרננדו מוריינטס ולואיס פיגו הכי הרבה. גם עם קלוד מקאללה, למרות שלא שמעתי ממנו זמן רב. קסיאס הקים עכשיו קבוצה של שחקני עבר בוואטספ. רוברטו קרלוס מדבר הכי הרבה, דיברנו על הגמר ההוא בפריז. פתאום התאחדה קבוצה. פיגו וסטיב מקמנמן גם פעילים". על כך שאיקר רוצה לרוץ לנשיאות: "הוא זוכר הכל מהתקופה במועדון. אני מופתע. אבל גם לא חשבתי שזידאן יפנה לתחום האימון".