פירלו אז היה ילד ומאד בוסרי. לקח לו כמה שנים בשביל להתפתח לפירלו שאנחנו מכירים, בדרך גם עבר אפילו באינטר. אגב באיטליה יש עוד פירלו קטן ואפילו באותה ברשיה, קוראים לו סנדרו טונאלי. תענוג של כשרון, מה שלא ממש עזר לקבוצה שלו שמעשית כבר ירדה ליגה(אלא אם יקפיאו יורדות אבל זה סיפור אחר).
אני לא מוריד מבנין, אלא מעל הכדורגל אז. אני לא יודע איך הגעת לזה שהיה לו פיזיות וכושר גופני יותר מלביא וגלזר היום. הם שני חמורים קשוחים למדי והוא נדרש אז להרבה פחות קילומטרז' ותנועה משהם נדרשים, למרות שהם היום בליגה הישראלית והוא היה בליגה הצרפתית והאיטלקית אז. לא צריך לזלזל בכל מה שחדש (ובכלל, גלזר ולביא לא מוערכים מספיק. נדיר שקשרים אחוריים ישראלים בגילם הם הטובים בליגה בעמדה, רק אלברמן התבלט ככה והוא מגדולי הדור. שחקנים פנטסטיים). אני חושב שאחד הסמלים לשינוי בענף הוא גל אלברמן בכלל. ככדורגלן הוא היה לפחות ברמה של בנין, וזה הספיק לו לאכזבה יחסית בקדנציה בבונדסליגה.
התלבטתי אם להזכיר את טונאלי, זה בערך אותו דבר ולכן מכנים אותו בייבי פירלו. הוא היה בוסרי אבל עדיין טוב מאוד, ולא סתם נמכר לאינטר מהצמרת (שחוותה ירידה אחר כך, אבל זה משהו אחר). בלט יותר מבנין.
אנשים נוטים לזלזל בבונדסליגה בגלל שהיא פחות פופולארית מהליגה הספרדית והאנגלית. אבל זאת ליגה עצמתית מאד. לא סתם כל הליגיונרים שהגיעו לשם חזרו עם הזנב בין הרגליים(חוץ מאלמוג כהן). לגבי אלברמן ספציפית אני חושב שהוא היה איטי מדי בשביל הליגה הזאת. אולי לליגה הספרדית הוא היה מתאים יותר, את הלוק הספרדי כבר יש לו
אהבתי את אלברמן, אבל הוא לא היה טל בנין ולא קרוב לזה. יש שחקנים שהרבה מהקסם שלהם הוא הזמן ואתה בטוח שבכדורגל היום הם לא היו יכולים לצאת לאירופה היום. טל בנין הוא לא אחד מהם. היתרון שלו היה הפיזיות, העבודה הקשה, הכושר הגופני, האופי שלו. ברור שהוא היה מוכשר. בעיטה טובה מרחוק, קריאת משחק והבנת משחק ברמות הכי גבוהות, אבל האיש היה סוס עבודה עם מאמן כושר אישי בתקופה שבכלל לא הייתה מודעות לנושא.
כל שחקן ממוצע באירופה כיום הוא סוס עבודה לפחות כמו שהיה בנין, גם אלברמן היה סוס עבודה, לא מבין למה להיצמד לזה. בנין יצא לאירופה בשל המעלות המצוינות (לא הייתי אומר שקרא את המשחק והבין אותו ברמות הכי גבוהות, הגזמה פרועה, אפשר לחשוב שמדובר ברייקארד). הוא היה שחקן מצוין, אבל לא צריך להפריז. ברמה הכללית אני לא חושב שאלברמן נפל ממנו, הוא שיחק חכם יותר ממנו וידע לנהל משחק ברמה דומה, פשוט שיחק בעידן אחר. העונה האחרונה שלו בבית"ר היא מהגדולות שראיתי משחקן ישראלי.
טל בנין בישראל לפני המעבר לאיטליה והפציעה הלא פשוטה, לא יודע אם היה בישראל קשר ישראלי אחורי באיכות שלו מבחינת הנוכחות שהביא למגרש, הוא פשוט פירק, פיזית, כל קישור שעמד מולו. היו לו טווחי מסירה, ובעיטות אדירות, וכושר גופני מטורף, והוא הבין את המשחק ברמה מאוד גבוהה יחסית לשחקן ישראלי, אבל הנוכחות שלו הייתה של שחקן אירופאי, ולכן לא מפתיע שבתקופה שראובן עטר קיבל את רוב הכותרות בגלל הקסמים על המגרש (ועונה פסיכית של איזה 20 שערים מעמדת הקשר) דווקא בנין היה זה שקפץ מאותה הפועל חיפה לליגה האיטלקית.
לאלברמן לא היו מסירות אמן או בעיטות מרחוק אבל הוא ידע להיכנס לרחבה כמו שצריך וגם ידע לתת פסים שמשחררים את ההתקפה קדימה גם אם לא מדובר בפס מדהים על 40 מטר. הגנתית הוא היה שחקן מדהים ברוב שנותיו ובעיקר הוא ידע לשפר את כל השחקנים מסביבו ובעיקר את אלו ששיחקו בעמדה הצמודה לו, כמו מיטרוביץ' ובואטנג.
ברוקנרול יש מושג כזה "מוזיקאי של מוזיקאים". זאת אומרת אחד שהציבור הרחב לא מתחבר אליו ורק מביני העניין קולטים את האיכויות שלו. טל בנין היה כזה. לא שחקן שמושך את העין, לא שחקן ש"קונים בשבילו כרטיס" אבל מאד יעיל. אחד כמו בנין, כמו נאתכו, כמו כיאל. אם נלך לפילגש שלך, אז פול סקולס שתמיד היה בצל של כל הגיגס והבקהאם למיניהם, למרות שהוא היה לא פחות חשוב אם לא יותר.
אני לא רואה אותו מוסר ברמה כזו לטווחים הללו כיום. הצטיין בזה הרבה מסיבה שכבר הזכרתי קודם, היה לו מרווח וזמן, יותר מהמקובל היום, אפילו בליגה האיטלקית.
כיאל נגר. הגנתית ופיזית הוא מצוין, אבל הוא לא מסוגל לתת פס 5 מטר קדימה. נאתכו הוא שחקן אחר לגמרי ובוודאי לא קשר אחורי. מאוד אהבתי את אלברמן, והייתה לו באמת עונה גדולה בבית"ר, אבל אף אחד מהם לא היה טל בנין, בטח לפני הפציעה.
כיאל קשר בוקס או בוקס ויש לו אחלה יכולת מסירה וטכניקה כללית, אתה מתבטא על אוטומט ומתאר אותו כנגר. הוא תזזיתי מאוד, פורץ לא רע בכלל וההגבהה שלו טובה, זה מה שהוא התבלט בו בצ'מפיונשיפ ומה שגרם לו להיבחר לשחקן העונה של ברייטון לפני כמה שנים (סיים עונה עם שבעה בישולים).
