ריאל מדריד 2019/20: מתי המלך יחזור למלוך?

ראמוס ומודריץ' משחזרים את השער בגמר הדסימה
שש שנים אחרי הזכייה המדהימה בליגת האלופות - הלה-דסימה, ב-24 במאי 2014 - מודריץ' המבשל וראמוס הכובש שיחזרו את השער בראיון לאתר הרישמי.

לוקה מודריץ' הרים את אותה הקרן, סרחיו ראמוס נגח לרשת וגרם להתפרצות של שמחה. שש שנים לדרמה עוצרת הנשימה בגמר הדסימה נגד אתלטיקו מדריד השניים "שחזרו" את המהלך (דקה 92:48, זוכרים?) במתחם האימונים בתמונות ו-וידאו. וסיפרו על היום ההוא שלא נשכח לעולם ה-24 במאי 2014. ההמתנה בת 12 השנים שהייתה כמו נצח - באה לקיצה. ריאל מדריד אלופת אירופה שוב, וכיבוש אירופה החל מחדש עם ארבע זכיות בחמש שנים. בייל הבקיע בנגיחה אחרי מהלך ענק של די מאריה, מרסלו כבש את ה-1:3 ופשוט לא היה יכול לעצור את הדמעות יחד עם איקר, וכריסטיאנו היה חתום על ה-1:4 בפנדל על אדמת מולדתו. אל תדאגו, עוד נכתוב הרבה על המשחק הזה..

כך זוכר ראמוס את אותו הלילה: "במילה אחת הייתי אומר היסטורי. בשתי מילים - היסטורי וקסום מכיוון שריאל מדריד היא עולם קסום ויש לנו מזל רב להשתייך אליו. הדבר הראשון שעולה לי בראש כשאני חושב על ליסבון הוא הגביע, ליגת האלופות, אחרי כל כך הרבה שנים של מאמץ כדי להיות מסוגל ליהנות קודם ממעמד הגמר ההוא ואחר-כך שהצלחנו לזכות בתואר. אתה זוכר את כל משפחתך ואת ההקרבה והמאמץ של שנים רבות. זה היופי שבכדורגל, התגמול של היכולת זכייה ליגת האלופות ולהוסיף אותה לרזומה שלך.

זהות המועדון: "אני חושב על ה- DNA של ריאל מדריד, המאבק עד הסוף. כל עוד יש אפשרות, יש דקה או שנייה - תמיד הייתי מודע לכך שניתן לעשות זאת.".

השער עצמו: "נכון שבסופו של דבר זה כדור נהדר, ביצוע ענק עם קפצה, ניתור, נגיחה קשה מול שוער כמו קורטואה שמכסה כמעט את כל השער. אני חושב שרק בפינה הקטנה שם הכדור היה יכול להיכנס. מודריץ' הרים נהדר, הלכתי אחורה כדי שיהיה לי מקום לנוע. היו שם המון שחקנים - גודין, בייל, כריסטיאנו. נגחתי לפינה הרחוקה וזה נכנס. הכל היה בעשירית שנייה כשהל צפוף. אין לגודין זמן להגיע לשם, הוא שמר אחרים. התקדמתי. והיה ביצוע מושלם בדקה ה -93 שהעניק לנו את השוויון לפני ההארכה".

מודריץ' נזכר: "הייתי משוכנע שאנחנו הולכים להבקיע. הייתי מאוד רגוע, מתוך אמונה שאנחנו הולכים להבקיע שער. סרחיו היה במקום טוב, הוא הציב את עצמו טוב מאוד, ואז, הגיע המהלך ששינה את ההיסטוריה. זה היה מדהים". "התאמנו הרבה במהלך העונה על קרן כזו. הכנסנו אותה גם למשחקים קודמים כמו ליגת האלופות כמו מול באיירן וכמה משחקי ליגה. היה חשוב לשים כדור טוב במקום בו הרמתי אותו, אבל אז סרחיו עשה מהלך טוב והנגיחה הייתה מושלמת".

https://www.realmadrid.com/img/galeria-marca/ga_09-_av21482-_20200523092653.Xxx

 

"לה דסימה ואני". "הייתי שם". אני, דור רומנו, הייתי בגמר ליגת האלופות בליסבון. אני הייתי ב"לה דסימה". המילה שאמרתי הכי הרבה פעמים חוץ מ-ריאל מדריד, ראול, כריסטיאנו רונאלדו וליגת האלופות. כמה פעמים בחיים שלכם אמרתם "הגשמי חלום" ופשוט המעטתם בערכו של המושג הקסום הזה. כמה פעמים המציאות עלתה על כל דמיון? הפעם זה באמת קרה. אני זכיתי להיות במשחק שידברו עליו גם עוד מאה שנה. המשחק שפתח את הדרך להשתלטות המחודשת על אירופה. שש שנים עברו מאז, ואני זוכר כל שנייה. שום דבר שעברתי בחיים האלה אפילו לא דומה לזה. כן, סליחה, מותר לי לגעת בקודש-הקודשים ולכתוב - דור הוא ריאל מדריד (וריאל מדריד היא דור, קצת).

12 שנה חלפו מאז הוולה המדהים של זינדין זידאן והזכייה התשיעית בגביע אירופה, "לה נובנה" ועד להתגלות האלוהית של ראמוס. ההמתנה הזו הרגישה כמו נצח. ראינו אמנם את מיטב כוכבי תבל משחקים אצלנו - מרונאלדו ועד רונאלדו (ובקהאם וקאקה על הדרך). היו שתי תצוגות ענק נגד מנצ'סטר יונייטד, "שירה בתנועה". 2:7 על ויאדוליד. אליפות הרמונטדות, פאסיו, ראול עקף את די סטפאנו, פרויקט גלאקטיקוס2 ברבע מיליארד יורו, אליפות של מאה נקודות. אבל התחושה הייתה שזה לא מספיק. שזה לא באמת אנחנו. כי ריאל מדריד היא ליגת האלופות - וליגת האלופות היא ריאל מדריד.

אני זוכר את עצמי חסר מנוחה, הזמן הולך ואוזל, 92:48. כבר כמעט יצאתי החוצה (אבל 'מוריניו-סטייל' – לא באמת), ואז עוד קרן. אמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות. אני לא יכול לחזור ככה, זה ייזכר לדיראון עולם. מודריץ' מזדרז, אבל למה שהקרן הזו תהיה שונה מעשר הקודמות? ואז...ראיתי את הידיים הארוכות של קורטואה מפספסות במעט את הכדור שנכנס בדיוק בסנטימטר הנכון ליד הקורה. ואת אלוהים מתגלה אלינו עם החולצה של ראמוס שרץ לעבר המדרידיסטאס ביציע. אני, שהייתי הבן אדם הראשון שהגיע למגרש כבר ארבע שעות לפני, עם החולצה הקדושה והטהורה של ראול (חולצת ליגת האלופות מעונת 2002/03) ודפק תמונה סטייל אולטראסור – הרגשתי איך כל החיים עוברים לי מול העיניים ופשוט ירדו לי דמעות, איזו צמרמורת. אוהדים שראו אותי אחר כך ביקשו ממני תמונה, גם הפרטנר למסע תיעד את הרגע. אני לא יכול להסביר את התחושה הזו ש"אתה" אלוף אירופה. שהקבוצה עשתה את זה. אתה על האולימפוס, אתה מרחף.

יומן מסע של 10,000 מילה שכתבתי בגלגול הקודם של האתר (ומאז, ביוזמתי, כמה שאני גאה - נולדה המסורת המרגשת של הטור לפני גמר ליגת האלופות) וגם מאות תמונות שצילמתי לא יוכלו לספר באמת את החוויה שעברה עלי ב-24 במאי 2014, היום הולדת השני שלי. קיבלתם את הגרסה ה-מה-זה מצומצמת, כששנה אחר שנה אני שוב כותב על המשחק המדהים הזה, גם בחשבון הפייסבוק האישי, ומתרגש כל פעם מחדש. חשבתי שאחרי הגמר הזה משהו בי יירגע, הטירוף הזה של 7\24 יידעך ולו במעט. רחוק מזה. להיפך. תודה לך, אלוהי הכדורגל. תודה לך ריאל מדריד. תודה

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1590340067365.Xxx

 

עדכון חדשות:

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1590388445659.Xxx

כולנו מחכים כבר למשחק הראשון אחרי פגרת הקורונה הכפויה כאשר הקפטן סרחיו ראמוס יעלה לכר הדשא גאה עם סרט הקפטן. במארקה עשו מחקר על כל הקפטנים שענדו את הסרט ב-1089 המשחקים שקיימה ריאל במאה הנוכחית. 27 שחקנים שימשו כקפטנים, לא פחות.
ראול ניצב ראשון עם 298 משחקים, כשראמוס אחריו עם 46 משחקים פחות כלומר 252, ושימו לב למאזן התארים המרשים -לא פחות מ-11. איקר קסיאס שלישי עם 234 משחקים. היירו ענד את סרט הקפטן 108 פעמים, גוטי חמישי עם 57 משחקים ומרסלו שישי עם 53. פפה עם 21 משחקים, רוברטו קרלוס שהיה קפטן שלישי - עם 16 הופעות. בנזמה עם 11 וכריסטיאנו רונאלדו עם שבע פעמים בלבד.

* נראה שבקרוב תגיע הכרזה רשמית יחד עם לוח זמנים מסודר שכדאי לשנן כשנותרו 11 מחזורים לסיום הליגה. בספרד שוב התעסקו בסטטיסטיקות ומספרים היסטוריים כשהפער בין ריאל השנייה למוליכה עומד על שתי נקודות. בעונת 2015/16 ניצחה ריאל בכל 12 מחזורי הסיום מה שלא הספיק לה לאליפות. שיא המועדון עומד על 15 ניצחונות רצופים בעונת 1960/61. 12 ניצחונות ליגה השיגה ריאל גם ב-2009/10 ו-2014/15. 11 ניצחונות רצופים הושגו בעונת האליפות עם מוריניו 2011/12 ו-1962/63.

* אחד השחקנים שאנחנו הכי מתגעגעים אליו זה פדה ואלוורדה. הקשר הצעיר הנמרץ שחווה עונה מעולה ופתח בהרכב בצמד המשחקים הגדולים (בסה"כ העונה - שני שערים וארבעה בישולים ב-32 הופעות) - יודע היטב מה צריך להגיד במועדון הגדול מכל. "עלינו להיות מקצוענים, לאכול, לדאוג לעצמינו, התאמנו בבית כשלא הייתה ברירה, לבד, ועכשיו כקבוצה. אנחנו מתקדמים בעוצמה רבה. אנחנו צריכים לתמוך אחד בשני ולהיות מוכנים כשהמשחקים יחזרו. אני שמח לחזור להתאמן עם הקבוצה וליהנות מולדבבאס הנפלא". כשנשאל על ליגת האלופות ענה: "יש לנו את הרצון, הכוח והשמחה לחזור, להילחם ולהעפיל לרבע הגמר. האמונה והרצון להילחם על כל התארים תמיד נמצאים אצלנו. נעשה הכל כדי להעפיל. אנחנו רוצים לזכות באליפות ולעבור את סיטי ברבע הגמר".

* הכדורגל חוזר אוטוטו, זה עניין של זמן, בטח לאחר אישורו של ראש הממשלה, ובמארקה מציגים את ההחלטות שזידאן חייב לקבל. קודם כל הצרפתי צריך לבחור במערך. חזרתם של מרקו אסנסיו שלא שיחק העונה וכן אדן הזאר - פותחת אפשרות גדולה ל-4:3:3. ויניסיוס צפוי לרדת לספסל במצב כזה, קאסמירו הוא באנקר ובעיקרון גם פדה, כאשר קרוס ומודריץ' נלחמים על המקום הנוסף כשלגרמני יש יתרון על אף שסופסל נגד סיטי. איסקו יהיה הקשר הרביעי כשהצרפתי יחליט על מערך היהלום, כפי שקורה ברוב המשחקים הגדולים ובזכיות בצ'מפיונס ב-2017 ו-2018.

עוד סוגייה היא עמדת המגן השמאלי, מרסלו או מנדי, כאשר הברזילאי רשם 19 הופעות - לא רע בהתחשב בחמש הפציעות מהן סבל. לצרפתי יש 22 הופעות וגם מאזן נפלא הרבה יותר. מעבר לכך, זידאן ינצל את האפשרות לבצע חמישה חילופים ויעשה רוטציות. לוח השנה יהיה מטורף. שובו של יוביץ' נראה רחוק וגם על מריאנו קשה לסמוך, אבל הסגל רחב בכל שאר עמדות המגרש.

 

היום לפני שנתיים: זכייה שלישית ברציפות בצ’מפיונס . שושלת. אגדה. ריאל מדריד הנצחית. תחליטו אתם. שנתיים בדיוק מאז ה-26 במאי 2018, היום בו ריאל מדריד זכתה שוב בתואר (בפעם-13 בתולדותיה) בליגת האלופות אחרי 1:3 על ליברפול בגמר בקייב. רצף שאף קבוצה לא עשתה ואנחנו נהמר – שגם לא תעשה. “אמרו שאי אפשר לזכות בליגת האלופות פעמיים, פקפקו בנו, אנשים דיברו יותר מדי. אז אמרו. הנה אנחנו חוגגים אתכם כאן בברנבאו זכייה שלישית ברציפות”, אמר הקפטן ראמוס בחגיגות. תחושה שאי אפשר לתאר במילים. תחושה שאנחנו בלתי מנוצחים. אנחנו ריאל מדריד. את המשחק הבלתי נשכח אתם זוכרים היטב: השער הפוקסי של בנזמה, הדמעות של קרבחאל שנפצע והוחלף, השוויון של ליברפול, ובעיקר:

המספרת המטורפת של בייל המחליף. הוולשי שהיה חתום על רצף כיבושים נפלא בסיום העונה, התקשה לקבל את העובדה שפתח על הספסל. הוא נכנס בדקה ה-61 במקום איסקו וכעבור שלוש דקות “עשה מה שעשה”, כפי שהגדיר זאת זיזן. בדקה ה-64 הגיעה… “La Chilena Del Bale” – המספרת האגדית… זיזו, פעם בכובע זה שכבש שער בלתי נשכח בגמר ואז על הקווים - תפס את הראש כמונו. כמו עוד מיליונים ברחבי העולם. בייל שתמיד היה ידוע במהירותו – רץ מהר כפי שלא רץ מעולם וגלש על הדשא. איזה מחזה מטורף. עד לסיום הוא נהנה משגיאה של קאריוס והשלים צמד. כמה כעסנו על הפציעות שלו ועל אלף ואחד דברים. חלק קיוו שזה יהיה משחקו האחרון. זה בכלל לא משנה. אפשר להתווכח על תרומתו למועדון לאורך השנים. את הלילה ההוא אנחנו לא נשכח. תודה, גארת’.

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1590468763880.Xxx

 

שער המארקה עם כותרת חגיגית: קאסמירו האריך את חוזהו עד 2023 כבר לפני מספר חודשים, אם כי במועדון לא רצו להכריז על כך רשמית. הוחלט, לפי מה שנכתב, לסיים את נוהל האירועים החגיגיים עם הארכת החוזים. בלי מסיבות עיתונאים מפוצצות וראיונות מעמיקים לערוץ הטלוויזיה. נטען כי בקיץ פ.ס.ז' הגישה הצעה שמנה מאוד עבור הקשר אך איש לא חשב לתת לו ללכת, והוסיפו שם על תחילת דרכו במועדון - בעבודה קשה, בלי רעש וצלצולים, החל מהופעת הבכורה עם מוריניו נגד בטיס ב-2013, עונת ההשאלה בפורטו ועד שהפך לבורג חשוב אצל זידאן כפי שהצרפתי הבטיח לו "כשתיכנס להרכב - לא תצא ממנו". העונה רשם 35 הופעות בהן כבש ארבעה שערים (צמד נגד סביליה) ובישל ארבעה נוספים. בכל משחקי הליגה בהן פתח בהרכב, חוץ מאחד - השלים 90 דקות. הוא הראשון במספר הדקות עם 3120.

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1590563652650.Xxx

ועוד: נאצ'ו שחזר אתמול את הזכייה בגביע האלופות ה-13. זו הייתה הזכייה הרביעית שלו בצ'מפיונס אך הפעם שיחק לראשונה בגמר, לאור הפציעה של דני. ב-2016 מי שהחליף את הספרדי היה דנילו.

"היו המון רגעים יפים אבל זו הזכייה המועדפת עליי כי לראשונה יצא לי לשחק בגמר ליגת האלופות. קשה לצאת למגרש בלי להתחמם. קרבחאל היה על הריצפה ודמיינתי שאני משחק, זה היה קוץ לא לשחק עד אז באף גמר. הייתי במתח לפני המשחק, יש אחריות ענקית. זו תחושה נחמדה אבל לא קלה. לא בכל יום משחקים בגמר ליגת האלופות. אני שמרתי על הכל מקייב - הרשת שגזרתי, הנעלים, החולצה, הכרטיסים שנתתי לחברים שלי. החבר הכי טוב שלי התחתן באותו יום כך שרק משפחתי הייתה ביציע".

על השער של בייל: "אף אחד לא ציפה שהוא יעשה את זה. בטח לא במשחק כזה. הכל התחבר בעשירית שנייה. זה אחד השערים הכי מטורפים שהיו בשנים האחרונות, זה נתון לנו כוח". "עשינו דרך קשה מאוד עד לגמר. פ.ס.ז', יובנטוס, באיירן, פגשנו את הקבוצות הטובות ביותר".

על התקופה במועדון: "כשאתה ילד אתה חולם לשחק במדריד אבל לעולם לא האמנתי שאזכה ב-16 תארים עם החולצה הזו. לפני הגמר אתה רק רוצה שזה יגיע כבר, שתעשה שוב היסטוריה וששום דבר לא ישתבש. לא הייתי משנה דבר בתקופה שלי, העבר שלי בריאל מושלם. זה המועדון של חיי. זידאן תמיד סמך עליי. הוא הולך עד המוות עם השחקנים שלו. יכולתי לעזוב כמה פעמים אך לא רציתי. הקשר התחזק והוא כמעט כמו חבר".

 

הנה משהו שיטלטל אתכם:
איך נשמע לכם חוד של כריסטיאנו ולבנדובסקי ביחד? אז זהו, שבקיץ 2014 ריאל הייתה קרובה מאוד לרכוש את הפולני (שלוש פעמים הוא היה על הקו) כפי שחשפו היום ב-AS. ריאל רצתה לצרף את החלוץ בחינם אחרי שסיים את חוזהו בדורטמונד, אבל הוא סגר בבאיירן עוד קודם. סוכנו הציע שריאל תשלם קנס בגובה 20 מיליון יורו אך פרס לא רצה להיכנס למלחמת עולם עם הבווארים.

בנזמה שהיה טאבו בהרכב - היה פרטנר טוב לרונאלדו, זה נכון. שימו לב לזה: מאותה נקודות זמן, לבנדובסקי הבקיע 232 שערים ב-277 משחקים. רונאלדו לשם השוואה כבש 251 שערים ב-267 משחקים ומסי הבקיע 273 שערים ב-293 משחקים בבארסה. בנזמה, אגב, כבש 130 שערים באותה נקודת זמן. עוד נכתב כי בגומלין חצי הגמר בברנבאו ב-2013 שוחח פרס ארוכות עם החלוץ ביציאה מחדר ההלבשה (במשחק בגרמניה הוא פירק אותנו עם רביעייה), ולבנדובסקי אישר את הפרסום ההוא בבילד הגרמני: "אכן שוחחנו".

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1590511688328.Xxx

 

מסכים שיש ללבנדובסקי קוף מסוים להוריד מהגב וזה כנראה יקרה העונה. העניין הוא אחר, אני אפילו לא מדבר על ענייני אגו והאם רונאלדו היה "מסוגל" להכיל שיש שחקן שמבקיע כמוהו - אלא מבחינת זה שלא היו דורכים אחד על השני. רונאלדו מ-2016 לא באמת שחקן כנף, הוא הולך מהר מאוד לרחבה, בקושי עובר שחקנים על הקו. לבנדובסקי היה "דורך עליו". בשנתיים האחרונות זה כן אותה הליגה ואני כאוהד רונאלדו מספר1 רואה שהוא דועכך, אבל לפניכן - ממש לא. כל חלוץ טוב אחר שהיה מחליף את בנזמה היה מספק לנו עוד אליפות-שתיים לפחות בעשור האחרון. אני אגב חושב שאיתו בריאל היום היינו כן מועמדים לזכייה בצ'מפיונס ומה שקורה ביובה קצת פחות רלוונטי. מרסלו גם כן דעך אבל עדיין הזיווג הזה בין ריאל ורונאלדו היה משמיים. שיטת המשחק, העבודה בשבילו, הכל.