יופי, קחו שחקנים שהגיעו לנבחרות שלהם עוד לפני שונגר / פרגוסון שמעו עליהם - ותנו למאמנים קרדיט לפי זה, ממש מדד. ואן ניסטלרוי, קנטונה, ברגקאמפ, הנרי, פירס כולם שחקנים שפרצו כשהתאמנו אצל מאמנים אחרים. בעוד סר לוזר זוכה לקרדיט על טיפוחה של רובה הגדול של קבוצת הטרבל (גיגס, בקס, האחיות, באט וכו') ונגר מתפאר בפטריק וויירה. השוואה מגוכחת. עם כל הכבוד לונגר, הוא עדיין לא הוכיח אפילו במקרה אחד שהוא מסוגל להעלות שחקן נוער במועדון לרמה של שחקן נבחרת.
אשלי קול. ותיירי הנרי כמובן שאף אחד לא שמע עליו לפני שהגיע לארסנל, אה וגם אנלקה במקרה הזה. אז יש כמה מקרים. והוא גם קידם המון שחקנים, כאלה שהגיעו לקבוצה כשהם שחקנים טובים ואחרי שנה נהפכו לפי כמה יותר טובים. אבל אני מודה שזה עשה גם פרגסון ועוד הרבה אחרים.
תיירי הנרי קרע רשתות במונאקו עם טרזגה. אנלקה יותר הכניס כסף מאשר תרם מקצועית לאסרסל, במיוחד אם אתה משווה אותו להנרי. אנלקה נקנה בפחות ממיליון, ונמכר ביותר משלושים.
ובאותה מידה רכש שחקנים שהיו מעולים בקבוצות הקודמות שלהם ודפק להם את הקריירה (פראנסיס ג'פרס, ריצ'ארד רייט, חוזה רייס).
ביחס לאברטון היא בהחלט כן. כשבליברפול מביאים את סיסה ומוריינטס באברטון מביאים את לי קארסלי... הם עמדו על סף פשיטת רגל לפני שהם מכרו את החזיר השמן ליונייטד, מי היה מאמין שהם ייאבקו על מקום בצ'מפיונס.
איזה עלי תילטן אתה מדבר בחור. קאנטונה? היה סתם שחקן לדס נכה לא יותר טוב מאדי ג'ונס למשל (מי? בידיוק.) אצל פרגי הוא הפך לשחקן הטוב ביותר בהיסטוריה של היונייטד תוך 5 עונות (4 אים לא מחשבים תעונה השלמה כימעט הוא החסיר כמובן בעקבות הכישרון שלו גם באומנויות לחימה...)