צ'לסי 2019/20 - סופר, סופר פראנק

מי אם לא מוריניו הוא המאמן של עידן בוסמן. לא היה לו הרבה מה למכור לפני 30-35 שנים.
לא רואה כל כך השפעה של לייקים. כן יש שחקנים שמשקיעים יותר מזמנם ברשתות כמו פוגבה. אבל זה מיעוט שאצלם זה משפיע ממש על היכולת.
ושוב מאז ומעולם היו שחקנים שפחות מרוכזים בכדורגל, פשוט זה בא לידי ביטוי בדברים אחרים.

 

נראה שלא בונים על זורגיניו לעונה הבאה אם גם במשחק כזה הוא עוד לא עלה... @מאוריציו סארי

 

מעניין באמת מה קורה עם ז'ורג'יניו.
לא חושב שלאמפרד יוותר עליו, אבל מצד שני גם לא חשבתי שהוא יוותר על לואיז.

אין ספק שסלאח היה מרוויח אם היה מגיע כבר ב- 2014 לשחק אצל קלופ.
את הדברים האלה הוא אמר ב- 2017 למען האמת, אבל בגלל שזה קלופ אני מאמין לו שהוא חשב את זה.

 

אני בהחלט חושב שיש קשר לתקופה וגילאי השחקנים.

עם הרשתות החברתיות והכסף הגדול, עם זה שכל ילד שמתחיל לשחק היום ראה אינספור שעות של מסי\ניימאר\רונאלדו\אינייסטה\הנרי\רונאלדיניו... ביוטיוב, עם זה שלכל ילד מוכשר יש היום חוזי אימוץ וסוכנים ויועצים, קשה לבוא למישהו כזה, לתת לו רק את המקל ולצפות שייתן 100%.

מוריניו של לפני 15 שנה היה חוויה מרעננת. לעומת טיפוסים כועסים\זועפים\משעממים כמו פרגוסון, ונגר ובניטז, הוא היה שונה.
גם פרגוסון, עם כמה שהיה קשוח, ידע לחבק את מי שצריך (רונאלדו למשל).

היום יש מנג'רים חדשים, חדשניים, כריזמטיים. מוריניו הוא היום דינוזאור בהתנהלות שלו לעומתם.
גם אצל מאמנים אחרים שמשחקים כדורגל מבוקר שדורש הרבה משמעת טקטית - יש רושם שהם המפקדים שהולכים ראשונים בראש הכח (סימאונה) ואצל מוריניו זה כאילו הוא יושב בחמ"ל ומסתכל על הכל דרך פלזמות בזמן שהוא במזגן.

גם בהתנהלות מול התקשורת, אני לא חושב שהוא אומר דברים שונים מפעם. הוא תמיד היה כזה. מה שהשתנה זה איך הוא אומר, לא מה הוא אומר.
פעם הוא היה חצוף, היום הוא ממורמר. זה האינטונציה, זה הבעות הפנים. הוא פשוט נראה סובל, באמת.

 

יפה גם פרגי ידע לחבק כשצריך וכך גם בכל תקופה היו מנג'רים כריזמטיים וחדשניים שהיו אשפי פסיכולוגיה.
והיו גם מנג'רים קשוחים מדי שידעו לבנות יסודות טובים, אבל לא יכלו לקצור את מלוא היבול בגלל קשיחות יתר.

 

ברור, תמיד היו מנג'רים שידעו להתאים את עצמם לסיטואציה ולשחקן, אם נדרש. רק שפרגוסון היה צריך לעשות את זה בעיקר עם שחקן אחד.
היום רוב השחקנים הם כאלה, בטח אלה שמספיק טובים לרמות הגבוהות, כלומר הכוכבים.

כיום, שיטת ניהול המשאבים של מוריניו פשוט לא עובדת והוא לא יודע\מוכן להתאים את עצמו לתקופה.

רציתי לרשום בהודעה הקודמת ושכחתי - יכול להיות שכל זה בגלל פפ.
מוריניו היה ווינר, אגו בשמיים ועם התוצאות שיתחזקו את זה.
בא פפ ונתן לו סטירות עם הז*ן בספרד וזה ריסק את הביטחון של מוריניו. הוא עבר השפלה שכל עולם הכדורגל ראה ובתור מישהו שהיה רגיל רק לנצח - הוא לא ידע איך להתמודד עם זה. זה כאילו שהוא איבד את כל התכונות הטובות שלו וכל מה שנשאר זה הרעות וזה מה שאנחנו רואים היום.
את הגירסה המרירה והלוזרית של מוריניו.

 

אתם משכתבים את ההיסטוריה בגלל הפעם ההיא שמוריניו חטף חמישייה מדהימה מברצלונה כי חשב שיהיה בסדר לשחק מולם כרגיל. בפועל זה גרם למוריניו בפרט וריאל בכלל להבין כמה הם צריכים עוד להשתפר. זה יצר את הקבוצה הכי טובה שאני ראיתי מריאל אי פעם (הגנה קשוחה, קישור מצוין, התקפות מתפרצות מטורפות, סגל עמוק). הבעיה העיקרית שהיא שיחקה בעידן של אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה.

מי שבסוף פרש מהמלחמה המתישה היה פפ, לא מוריניו שזכה באליפות הכי התקפית בהיסטוריה של ספרד (121 שערים). דווקא שפפ כבר יצא לשנת שבתון וזה היה הרגע של ריאל לעשות צעד נוסף כדי לזכות בכל התארים - חדר ההלבשה קרס - והסוף כאמור ידוע לכולם.

 

אני שם בצד את טיעוני הרשתות החברתיות כי זה מייצר תחושה של "הילדים החרא של היום עם האינסטוש שלהם", זה לא מה שהתכוונתי מלכתחילה. מה שאני אומר זה שתמיד השינויים האלה מתרחשים: אם קודם אמרתי ההבדל בין ילידי 1980-85 לניינטיז, אז לצורך העניין אני בטוח שההבדלים האלה קיימים גם בין ילידי הניינטיז למילניאלז, או בין ילדי האייטיז לסבנטיז וכן הלאה.
הכוונה הייתה שהעולם וכתוצאה מכך גם בני האדם משתנים כל הזמן, מה שמתאים לפני 10-15 שנה לא מתאים היום, מה שמתאים היום לא יתאים עוד 10-15 שנה. ברור שזה ספקטרום ושיש דברים שכן עובדים בצורה רוחבית יותר, אבל ההבדל הזה קיים, ואם יש מאמן אחד שבולט לי מאוד שלא התאים את עצמו זה מוריניו. זה הכל.

@אלעד
הערה במקום, האמת שלא זכרתי שהאליפות שלו עם ריאל הייתה כזו דומיננטית מבחינה התקפית. בכל מקרה קריסת חדר ההלבשה אחרי כן מדגישה את הפואנטה המקורית שלי - ה-man management שלו לא השתכלל, לא ידע להתאים את עצמו.

 

אני זוכר שהוא לקח את האליפות, הבקיע הרבה.

ועדיין, אני מרגיש שבאותה נקודה משהו במוריניו נשבר, גם אם לקח לזה זמן לתת אותות על הדשא.

 

מצד שני הוא נכשל באלופות ולא הגיע לשום גמר עם סגל טוב ואחרי שעזב הם זכו ב-4/5 אליפיות אירופה רצופות.
לא קדנציה כל כך מוצלחת.

 

אני עדיין לא מבין מה זה בכלל חשוב מה כל אחד מאתנו חשב ב2014 על סלאח(על כמה הוא גרוע או מה הפוטנציאל שלו) ולעובדה שמוריניו זרם עם זה שהוא נחת אצלו בסגל יומיים אחרי שמאטה עזב(וכשהייתה תחרות עליו באירופה) ולא נתן לו בכלל צ'אנס?
הבן אדם נשרף אחרי 145 דקות.

למה שסלאח לא היה מצליח להשתפר עם הזמן, להתאקלם באנגליה ולהיות לפחות חלק מרוטציה במערכת שלקחה אליפות שנה אחת אחר כך?(גם בואו, את האליפות לא לקחו שם בזכות שורלה...עם כל הכבוד, מה מרימים את הנגר הזה לגבהים? )

מוריניו שהגיע לאנגליה אז היה מאוד מקובע. מאמן שלא היה מעלה על הדעת בכלל לנסות להתקדם עם הכדורגל ולנסות קיצוניים שיש להם את הבסיס להיות פינשרים קטלניים בתור חלוצים.
לשם העולם התחיל ללכת, יותר ויותר קיצוניים הפסיקו אז להצמד לקו, התקפות נבנו על יכולות של קיצוניים למצות את היכולות שלהם לחמוק מקווי ההגנה בתוך הרחבה.
מוריניו רצה חלוץ, אני זוכר אותו לא מפסיק להתבכיין על זה. מצחיק שבכלל מנסים להצדיק את המהלך הזה שבלוותר על כשרון שהביאו לו בינואר ואחרי שנתן לו 145 דקות בטוטאל.

בוודאי שזה כתם ענק על הקריירה של מוריניו גם אם בדיעבד אף אחד מאתנו לא שיער לאן יגיע סלאח.
הכשרון היה שם, בסוף התקופה בבאזל המון קבוצות באירופה רצו אותו, הוא קושר להרבה מקומות וצ'לסי די גנבה אותו.
הוא היה פחות מוכר מדה ברויינה גם כי לא הגיע מתוך המערכת ובוודאי שלא היה לו לובי של אוהדים שיגן עליו או ידחוף אותו לקבל דקות.

כחלק מהקבעון של מוריניו היה כל הזמן את הקטע הזה של אני חושב תארים ולא על לקדם צעירים.
הוא אהב לנפנף את זה, אני זוכר את זה גם במסיבת עיתונאים הראשונה אצלנו ואצליהם בחזרה שלו, אהב להדגיש שהוא מכונת תארים ואף אחד לא יתן לך מדליה אם תקדם איזה צעיר בשביל מישהו אחר.
ללכת עם הראש בקיר על כל קלישאה שאתה מנסה לקדם גורמת לך לפספס, פה הפספוסים הם היסטוריים.
בדיעבד היה הזוי שהוא בחר לא להאמין גם בלוקאקו(בהחלט הגיע ללוקאקו הבטחה כבר אז שהוא יהיה החלוץ הבכיר בסגל של אז).
אנשים ינפנפו באליפות של שנה אחר כך ואני לא מבין למה צריך לבלוע את הלאקרדה שהוא ניסה להאכיל כאילו אי אפשר היה לקחת את האליפות הזאת גם עם שחקנים צעירים ברוטציה.
מה לא עשו את זה לפניו ואחריו בקבוצות אחרות? אני באמת שואל, תתנו לסלאח קצת יותר אמונה ואת הדקות של שורלה בעונה אחר כך, עד כדי כך תהיה רגרסיה ביכולת?(ושוב, מה שורלה בכלל תרם, נגר בינוני, 5 שערים ב22 הופעות בהרכב).

 

מוריניו הגיע בשביל להחזיר את ריאל לקדמת הבמה האירופית, חד וחלק. הוא נכשל בזה. תסכים איתי שכשהוא הגיע לריאל ציפו ליותר מאליפות אחת מסכנה ב-3 שנים. לזה תוסיף את כל האווירה הרעה שיצר בקבוצה, מה שהפך להיות ה"טרייד מארק" שלו בעשור האחרון.

לא חושב שפפ "פרש מהמלחמה" הוא פשוט הרגיש מיצוי, בדיוק כמו שהיה לו בבאיירן. לא מן הנמנע שזה יגיע מתישהוא בסיטי.

 

מוריניו סך הכל לא יודע מתי לפרוש. כל מאמן בסופו של דבר מפסיק להתאים את עצמו. אפילו פרגי הגדול, שידע להתאים לאורך הכי הרבה זמן, היה מעבר לשיאו אחרי 2008 או 2009.
מאז ומעולם היה חשוב שמאמנים יהיו פסיכולוגים טובים וידעו איך לתקשר נכון עם שחקנים. אפילו בעבר כשהיה הרבה פחות דימיון בטקטיקה והרוב שיחקו די באותם מערכים, אז הסגולה הזו הייתה יותר חשובה.
אני לא חושב שקלאף היה טקטיקן דגול ועל סטנדרטים של שתייה אין מה להרחיב. אצלו המון היה בנוי על מוטיבציה, יכולת חיבור של קבוצה מבחינה חברתית וכמובן סקאוטינג.

 

מישהו יודע מה סגרו בסוף לגבי האופציה על ג'רמי בוגה? נראה שהוא שחקן ששווה להחזיר לסגל