ליברפול 2019/20 - אלופת אנגליה!

האמת שגם לי יצא לחשוב על זה לאחרונה - מישהו יכול לחשוב על טריו כלשהו (או רביעייה) ב-20 השנים האחרונות שהצליחו באמת לתפקד ביחד בטופ העולמי (בדגש על הליגה, בצ'מפיונס הכל יכול לקרות במשחקי נוקאאוט) כשחקני באנקר בהרכב במשך יותר משלוש עונות רצופות? אולי הוותיקים יותר שפה יוכלו להגיד כי אני לא באמת ראיתי כדורגל לפני יותר מ12-13 שנים...

היחידים שעולים לי כרגע בראש הם בוסקטס, צ'אבי ואינייסטה. ה-MSN היו קרובים לזה אם לניימאר היה עוד בורג בראש וקצת פחות שאיפות להיות הכוכב הראשי. אולי גם ריברי-רובן-לבאנדובסקי שבמשך הרבה שנים דרסו את הליגה הגרמנית, להם אבל היה גם את מולר ודגלאס קוסטה/קומאן שערערו את המעמד של רובן וריברי מדי פעם.

אני כן חושב שבמקרה הזה הטריו של ליברפול בהתקפה יכול להיות יוצא דופן - שלושתם כולה בני 28-29, מסתדרים מעולה ביניהם גם בפן האישי, לא מושפעים לרעה מהאגו של עצמם (אולי סלאח לעתים רחוקות, אבל עדיין ברמה שזה טבעי ובסדר לגמרי לשחקן ברמתו) ונמצאים תחת מאמן תותח שהם אוהבים ושיש לו עליהם אוטוריטה מוחלטת.

ובכל זאת, קשה שלא להיות מושפע מעייפות החומר ומהשובע שמרגישים אחרי שכבר זוכים בליגה ובצ'מפיונס, קל וחומר בעולם הכדורגל המודרני שהוא כ"כ אינטנסיבי ושאחרי טעות אחת כבר משווים אותך לדוד לואיז, אפילו אם זה בהומור. מבחן מנטלי לא פשוט מצפה לקלופ וחניכיו בעונה הבאה, בטח אם השלד הקיים ימשיך לרוץ ללא גיבוי מספק.

 

אפשר לראות בסיום הסרטון את סונס מספר שבעונה האחרונה של בוב פייזלי לקחנו אליפות 5 משחקים לסיום העונה ואז עשינו 4 הפסדים ותיקו.
לא מכיר את הדינמיקה שהייתה בקבוצה אז, אני לצערי חושב שדברים שראינו במשחקים מול ברנלי וארסנל- רכות בהגנה, החלטות לא טובות בהתקפה, אלה דברים שנתחיל לראות יותר ויותר בעונה הבאה. לא חושב שאפשר אחרת אחרי שתי עונות שהגענו אליהן עם רמות ריכוז לא אנושיות, ואחרי שהיינו ספוט און במשך 90 דקות שבוע אחרי שבוע. חייבת לבוא נפילה ברמה. במיוחד כי הצלחנו לזכות בשני התארים השמנים ובמיוחד לאור זה שאנחנו הולכים להיכנס לעונה הזאת עם פחות או יותר אותו סגל.
בלי לפתוח שוב דיון בעלים, אם היינו מתנהלים ברצינות היינו קונים בקיץ שעבר את וורנר או כל שחקן אחר שבימים כמו אתמול יכול היה לתת אימפקט רציני בהתקפה ולא נקניק כמו מינאמינו או אוריגי שהוא שיא הבינוניות, ובקיץ הקרוב היינו מביאים מישהו שיהיה מיועד לתת בשורה בקישור ואולי גם במרכז ההגנה.
כל עוד קלופ כאן אני מוכן להאמין בניסים אבל אני פשוט שונא את זה שאנחנו שוב נכנסים לעונה שהולכת לעמוד על כרעי תרנגולת. ועוד בתור אלופי אנגליה.

כמובן שבמקרה שסונס מדבר עליו עונה אחרי זה הגיע ג'ו פייגן שזה דבר שעושה שאפל רציני בכל המועדון.

 

אני חושב שאתם אובר מנתחים קבוצה אלופה שאחרי שנתיים סופר אינטנסיביות של קצב נקודות היסטורי מרשה לעצמה לשחרר.

ובכל זאת אני ממליץ לקלופ אחרי אתמול לעשות זעזוע בהגנה ולהעלות את לוברן למשחק הבא.

 

המשחקים והתוצאות לא מעניינים אותי. כמו שאמרתי אחרי סיטי, מצדי שיתבזו עד סוף העונה.
אבל אני אוהד של ליברפול ומה שאני יודע זה ללכת לים ולהתחיל לחשוב על העונה הבאה, ומה שאני כותב זה כתגובה לאנשים כמו סונס שלדעתי לא מדברים בפרשנויות שלהם מספיק על מה קורה הלאה.
אולי אני טועה והוא צודק, אולי אני צודק והוא מפספס משהו, אולי שנינו חושבים אותו דבר אבל הוא מעדיף לא לדבר על זה כדי לא לרמוז לאיזושהי ביקורת בתקופה כזאת נהדרת של המועדון.

 

תלוי מה אתה מגדיר בדיוק טריו, אבל אני משער שבקבוצות הגדולות באמת(באופן היסטורי) אתה תמצא כמה שחקנים שרצו יחד לאורך תקופה(מהראש: בקהאם-סקולס-גיגס, פיגו-זידאן-ראול, חוליט-רייקארד-ואן באסטן).

בכל אופן אתה צודק לגמרי לגבי המצב של ליברפול והייתי מוסיף שמבחינה מקצועית הם גם השיגו הכל(בניגוד לסיטי שעדיין רודפת אחרי ליגת האלופות) וזה שם אותם במצב שבו האתגר שלהם הוא לשחזר הצלחות קודמות עם העייפות המצטברת.
הם חייבים שחקן-שניים שיוסיפו אנרגיות ויתנו מנוחה לשלד הקיים.

 

משחק מעניין. Of the top of my head אני שולף את בקהאם, קין, סקול וגיגס; VDS, וידיץ', פרדיננד ואברה; צ'ך, טרי, קרבאליו, קאשלי; פירלו, גאטוסו, סידורף, קאקא; דה בריינה, סילבה, פרננדיניו; חוליית ההגנה של ארסנל בניינטיז. מניח שיש עוד.

 

לדעתי הוא דיבר על שחקני התקפה, וכאן כמובן יש את הטריו האגדי מאלודה, אנלקה וקאלו.

 

קצת להוציא עצבים אז הלכתי ובדקתי סטטיסטיקות שלנו ברכש.
אפשר לשחק עם נתונים ומספרים, אני מביא רק את המספרים העיקריים:
קלופ איתנו מסוף 2015 (9 חלונות העברה, 4 קיצים) - הכניס למועדון כ-376 מיליון פאונד, הוציא כ-454 מיליון פאונד.
זה יוצא בממוצע 8.6 מיליון פאונד כל חלון העברות.

עם הבעלים הנוכחיים:
הכנסו כ-699 מיליון פאונד מהכנסת מכירת שחקנים, הוצאנו 944.6 מיליון פאונד.
הגיעו בסוף 2010, 19 חלונות העברות.
בממוצע כל חלון העברות מוציאים כ-12.9 מיליון פאונד.

* ניסיתי להיות הכי מדויק שיש, החשבתי גם את שחקני המילואים בקנייה/מכירה, שחקני הנוער לא.
* אנחנו משלמים הרבה מאוד לסוכנים שחקנים חשוב לזכור וגם מבחינת משכורת אנחנו די גבוהים.

 

זהו, התלבטתי אם לציין את זה רק בהקשרי התקפה וקישור. חוליית הגנה שמשחקת זמן רב ביחד תישחק (מלשון "שחיקה") פחות מקישור או התקפה ובמרבית המקרים יותר סביר שתדעך רק כשאחד מהם עוזב/נפצע/חווה ירידה דרסטית מסיבה שלא קשורה לשותפיו לרביעיית ההגנה. אני גם התייחסתי במקרה הזה לטריו/רביעייה שבפירוש משמשים כחולייה אחידה בקישור או התקפה ולא משלבים חלק מפה וחלק משם (כלומר - השלישיות במערך 4-3-3 או רביעייה ב4-4-2/רביעייה התקפית ב4-2-3-1).

הרביעיות של מילאן ויונייטד שצוינו בקישור באמת היסטוריות וראויות לציון. לא חושב שזה נכון לציין את פרננדיניו-KDB-דוד סילבה כי אני לא בטוח שבשנתיים-שלוש האחרונות הספרדי היה באנקר בלתי מעורער בקישור, בפועל פפ שיחק עם גונדואן/ברנרדו לא מעט בעמדה הזו על חשבונו.

בכל מקרה, העובדה שצריך ללכת במקרה הטוב 15 שנה אחורה (להוציא כמובן את ברצלונה ההיסטורית של פפ) כדי למצוא משהו דומה מראה כמה מדהים הסיפור של סלאח-מאנה-פירמינו.

 

בסוף הוא יהיה גיבור המשחק ויבקיע צמד...
be carefull for what you wish for

 

זאת שלישייה מטורפת, שלא מקבלת מספיק קרדיט בשנתיים האחרונות עקב שינוי הסגנון שלנו. ב-17/18 לדעתי לא היה אחד שהעיז להגיד שהם לא בטופ של הטופ, עם עונה היסטורית בליגת האלופות שספק אם תשוחזר, של 30 שערים שחולקו שווה בשווה ביניהם. כיום בגלל השיפט שעשינו לקבוצה מסודרת ומאורגנת יותר (אך פחות "מלהיבה") פתאום נהיה טרנדי לרדת עליהם. העבודה שלהם בלי כדור היא מטורפת, בתור בנאדם שתמיד הייתה לו חיבה יתרה להגנה אני מתמוגג מהחטיפות הבלתי נגמרות של שלושתם, הירידה בטירוף להגנה, היכולת לתקל כמו שחקני הגנה (בעיקר בובי ומאנה בהיבט הזה). ספק אם אי פעם ראיתי שלישיית התקפה שעובדת כ"כ קשה ומצליחה גם לספק את הסחורה כמוהם בהתקפה.

מבחינת שחיקה מנטלית, אני חייב להגיד שאני פחות חושש מזה. אורן אמר את זה בימים האחרונים, אמנם עם ניסוחים שאני פחות מתחבר אליהם, אבל הם פשוט מאוד צריכים גיבוי נורמלי מהספסל. בטווח הארוך ברור שהייתי שמח גם שהגיבוי הזה יהיה שחקן שיכול לפרוץ להרכב בשנה-שנתיים הקרובות, אבל אם לצורך העניין אני מסתכל רק על העונה הבאה, גם פשוט שחקנים שמסוגלים לעלות ולתת תפוקה זה מספיק.

הקבוצה הזאת היא באמת חבורה של mentality monsters. זה כולל את סלאח עם המניירות המעצבנות שלו לפעמים, כולל את בובי שיכול לתסכל מאוד מול השער, וכולל את מאנה שלדעתי הפך לחוליה הדומיננטית ביותר העונה.

סלאח:
17/18 = 60 שערים+בישולים ב52 הופעות.
18/19 = 39 שערים+בישולים ב52 הופעות.
19/20 = 35 שערים+בישולים ב46 הופעות.

מאנה:
17/18 = 29 שערים+בישולים ב44 הופעות.
18/19 = 31 שערים+בישולים ב50 הופעות.
19/20 = 33 שערים+בישולים ב45 הופעות.

פירמינו:
17/18 = 44 שערים+בישולים ב54 הופעות.
18/19 = 24 שערים+בישולים ב48 הופעות.
19/20 = 23 שערים+בישולים ב50 הופעות.

הנחיתה בשתי העונות האחרונות מאוד ברורה אצל בובי וסלאח, מאנה היחיד שהצליח לשפר במעט את התפוקה שלו למרות שינוי הסגנון. ועדיין גם השניים הראשונים יציבים מאוד מהבחינה הזאת לאורך השנתיים האלה, זה לא שהעונה הם ירדו דרסטית מבחינה מספרית.
אם הייתי צריך להמר, לא הייתי הולך עם ירידה של אף אחד מהם מבחינת תפוקה מספרית בעונה הבאה.

 

ליברפול זה המועדון הכי אנדר אצ'יבר בעולם מאז שנות ה90 ועד קלופ.
זה המועדון המצחיק הזה שיש לו ציפיות בגלל שנות ה70 וה80, ציפיות שבחיים לא מתממשות ולא עומדות במבחן המציאות.
קלופ הגיע למועדון הזה והביא אליפות אירופה ו2 עונות ענק שאחת מהן גם הסתיימה עם אליפות.
העבודה שלו פנומנלית כי הוא לא קיבל גיבוי כלכלי משמעותי בזמן שעשה את זה.
לקח סגל גרוע והיום הסגל פנטסטי.
אלה עובדות והתוצאות האחרונות מעניינות את התחת בגדול.
זה נהדר וזה נפלא וכרגע אנחנו נהנים מזה מאוד.

מה הלאה?
לפי הדיבורים אין תקציב לקיץ וזה מאוד מדאיג וכבר הסברנו למה.
2 הנקודות הקריטיות ביותר בקצרה הן הגילאים המתקדמים של שחקני המפתח והשחיקה שבשיטת משחק שמכילה את אותו הסגל שנתיים ברצף.
הלחץ מגיע אך ורק מזה ולא מהתוצאות האחרונות.

הרגשתי שיש צורך לסכם כי אולי אנשים חושבים שהתוצאות האחרונות מעניינות אותי.

 

גם מבחינה מספרית וגם במבחן העין - מאנה נותן את העונה הכי טובה שלו אצלנו.

אני חושב שכבר רשמתי את זה פה אבל לדעתי הוא שחקן העונה שלנו. היחיד שבמשך כל העונה כולה גם שמר על רמה גבוהה של ביצועים וגם נלחם כמו מאדרפאקר בכל משחק ומשחק. אני לאורך כל העונה (והשיא היה בתקופת משחק הבית נגד לסטר) מרגיש שהוא פשוט רוצה את זה יותר מכולם.

 

מאנה, פאביניו, ואן דייק, אליסון, ארנולד.

יש קייס לכל אחד מה5.

 

קייס, בסדר. כולם ראויים להיות מועמדים.

אבל אני לא חושב שהנדרסון, פביניו וארנולד באמת שחקני השנה שלנו.

מבחינתי זה קודם כל ואן-דייק ומאנה, כשמאנה edges it.

למרות שתכלס, יש מצב שואן-דייק כל כך טוב שאני בכלל כבר שופט אותו בצורה אחרת לחלוטין. אני כאילו כבר לוקח את זה כמובן מאליו שהוא כל משחק נותן משחק של 9 או 10.