יש סיבה שמראיינים את ברקוביץ׳ ב"אולפן הלילה" בזמן שהוא שוכב על המיטה בבית שלו? Sent from my ONEPLUS A5000 using Tapatalk
כנראהבגלל שהם ראיינו אותו בתכנית צהריים רק 4 שעות אז הם הרגישו שהם צריכים למלא את החסר. או במילים אחרות, אל תראו את הזבל הזה, את כל התכניות אולפן בכלל, לא מגיע להם אפילו אלפית אחוז רייטינג.
הוא בקרוב מצטרף לערוץ, אז הם דואגים לשטוף לצופים את המוח במוצר החדש שלהם, כמו שהם עושים עם עוד דברים.
ממנים מאמן זר לנתניה ופשכה כבר עושה לו חיסול ממוקד. הוא אומר ש"מספרים בהולנד" שפעם הוא רדף אחרי שחקן עם מזלג, ומודיע בתדהמה שהוא קרא פעם לגדי ברומר טיפש. 4 שנים הבן אדם בארץ ורק עכשיו פשכה נזכר לדווח על "ההתנהלות הנוראית" שלו. או במילים אחרות פשכה נכנס בו כי הוא לא מדליף לו(לדעתי גם אם היה מנסה להדליף זה לא היה הולך כי פשכה לא יודע אנגלית)
האמת הסיפורים על המאמן הזה סופרו גם כשהיה בבית״ר תל אביב אולי כך יצליח להוציא יותר מהשחקן הישראלי העצלן.
אלה באמת סיפורים שכבר נכתבו, כולל תחת כתבה על "התנהלות בעייתית" של ואן לייוון שהוא היה העוזר שלו, מיותר לציין שאחרי שפורסמו הוא עשה עבודה פצצה בבית"ר תל אביב, וגם שותפו לשעבר מנהל בצורה מצוינת את מחלקת הנוער של מכבי ותוכניות הפיתוח של השחקנים הצעירים של המועדון. גדי ברומר באמת טיפש ממש, אגב. לא רק אטפלד מעיד על כך.
חבר'ה מביניכם שקורא קצת עיתון מעריב - התחלתי להופיע פה ושם לגבי כדורגל עולמי, בעיקר ידיעות ספרד, האמת שזו הפתעה נעימה כי לא ציפיתי. - מוזמנים לקרוא בספורט1 על משחקי המפתח של ריאל מדריד בדרך לאליפות וגם על המספרים העיקריים. ומעבר לכך גם כתבתי טור דיעה על האליפות https://scontent.fsdv1-2.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/s960x960/109451356_2747558872011776_7145540838586176178_o.Xxx?_nc_cat=108&_nc_sid=110474&_nc_ohc=gc07cCZf2doAX9H2jtQ&_nc_ht=scontent.fsdv1-2.fna&_nc_tp=7&oh=78b5bf3b0a64bcb602366169d508dfed&oe=5F35892B נכון שקאפלו החזיר את הרוח המנצחת איי שם ב-2006/07 כשפרויקט הגלאקטיקוס הסתיים כמושא ללעג, אבל העונה הזו, בהתחשב בהשקעה בקיץ, בכישלון החרוץ אשתקד, לאור גילם של שחקני המפתח (ראמוס-קאסמירו-מודריץ'-בנזמה, שהיו כולם משמעותיים בדרך לתואר - "הגווארדיה הוותיקה") וגם הצרות בברצלונה - זו הייתה אליפות של להיות או לחדול. ופשוט כי זה זידאן. לא האליפות הכי מלהיבה, עוצמתית, מרגשת או דרמטית. אבל חשובה. סיפור מסדרון ידוע בוולדבבאס הוא שעם פגישתם הראשונה במשרד, קרלו אנצ’לוטי הבטיח לנשיא פלורנטינו פרס בקיץ 2013: “אני אביא את הדסימה”, גביע האלופות העשירי – וכך היה. השנה, אולי בניגוד ל-DNA של המועדון, דווקא הליגה המקומית סומנה כיעד הראשון. ככה זה כשברצלונה בעידן ליאו מסי מצמצמת את פער האליפויות (16:29 לריאל מדריד ב-2003, לדוגמא), ויחד עם ההבנה שהקיץ שעבר המועדון לא היה מספיק טוב, על אף השקעה של 300 מיליון יורו. ואם כבר הקיץ, שם הייתה נקודת המפנה. זו הייתה עונה ארוכה ומתישה שהתארכה והתארכה. ב-26 ביולי העונה החלה. אמנם מדובר היה בסך הכל במשחק ידידות, אבל ריאל הובסה 7:3 על ידי אתלטיקו מדריד. בתקשורת קברו את זידאן שאמנם לא היה יכול לעבור על כך לסדר היום, אך שמר על איפוק: “נהיה קבוצה טובה, אני בטוח בזה”, אמר. וזידאן תמיד צודק. כעבור שנה מינוס עשרה ימים: התואר חזר למדריד. עבור הבלאנקוס התואר הזה היה להיות או לחדול. אומרים שאף אליפות לא דומה לקודמה, והפעם, כשנותר מחזור אחד לשריקת הסיום – הקלישאה התבררה כאמת לאמיתה. ריאל ‘התחפשה’ ליריבה שמעבר לכביש וקידשה את ה-0:1 ו”פארטידו אה פארטידו” – דין אוסאסונה כדין באיירן מינכן. מי האמין שריאל תזכה באליפות בזכות הגנת ברזל שתגרום לעבודה קשה לכל אלופי הסטטיסטיקה? גם איקר קסיאס הגדול לא העמיד מספרים כמו טיבו קורטואה. אז כדורגל התקפי בטח לא היה שם, וגם לא הקהל – הברנבאו ‘התפוצץ’ בפעם האחרונה ב-0:2 על ברצלונה באחד במרץ, משחק שהייתה לי הזכות להיות בו (אפילו כריסטיאנו רונאלדו הגיע). ההעפלה למקום הראשון החזיקה מעמד בדיוק שבוע. והגלאקטיקו התורן, אדן הזאר, שהיה אמור להיכנס לרשימה מכובדת של לואיס פיגו וזידאן – נכשל טוטאלית. [המשיכו לקרוא].... ***** ברמה האישית אני מרגיש שחקן מרכזי באליפות הזו (צוחק). בכל שנה שאני מגיע למדריד אני מתרגש כמו בפעם הראשונה - לקנות שוב את המארקה וה-AS, להיכנס לחנות הרשמית, להגיע לברנבאו - המוזיאון, עמדת הראיונות, לרדת לכר הדשא. ובכל פעם אני 'מביא תואר' - בדסימה, ב-2016/17, ב-2017/18 וגם השנה - שנתיים אחרי הקלאסיקו העצוב - סגרתי מעגל, במשחק האחרון הנורמלי שלנו בברנבאו בעונה הזו, בפעם האחרונה בה המגרש התפוצץ עד אפס מקום והרחובות רעדו. חזרתי לארץ וקיבלתי בום - בידוד שבועיים (זה לא היה ידוע לפני הטיסה, אבל היה שווה את זה), כמה ימים אחר כך איבדנו את הפסגה ואז הקבוצה כולה נכנסה לבידוד - זה היה אירוני. בשלב מסוים חידוש הליגה היה נראה כמו חלום. והכדורגל כמו תמיד השאיר אותי שפוי. בלי הכדורגל הייתי אדם עצוב וריק - תודה אלוהים, תודה...
במהלך ויכוח כשגדי ברומר עוד עבד תחתיו, הוא כמו עוד טיפשים דומים סירב לקבל החלטות של מי שמעליו בנוגע להתנהלות בנוער ובין לא מעט תאקלים עד שעזב.
