שאלתי לא מזמן, וסקרן שוב לדעת מה עלה בגורלם: ירדן כהן - נכון להיום, יש איזה 10 שחקנים שעונים לשם הזה ב-3 הליגות העליונות, אבל אני מדבר על זה שהיה לפני איזה 10 שנים במכבי נתניה ונתן עונת פריצה נהדרת, ויום אחד נעלם. עידן סרור - לא כי אני מתגעגע אליו, פשוט מסקרן אותי אם הוא כבר בכלא. תמיד הייתה לי תחושה רעה לגביו. שניר גואטה - חזר בתשובה או עדין משחק כדורגל? ____ שומוביץ' - היה מגן במכבי נתניה, לא היה מדהים אבל היה נראה מאוד אינטיליגנט במשחק שלו. אני חושב שהיה דיבור על ארה"ב.
סרור לא בכלא. שיחק שבוע שעבר בדרבי הותיקים. על שניר גואטה הייתה כתבה לפני כמה שנים איך כל הכדורגלנים הצדיקים עולים אליו לרגל לשמוע דברי תורה.
ירדן כהן חתם בחדרה, הביא עונה מעולה בלאומית אצל כפר קאסם עם איזה 10 שערים. בעונה לפני כן בליגה א׳ עלה ליגה עם כפר קאסם אבל כבש רק 3-4 שערים שם, שחקן מוזר עם אי יציבות. שניר גואטה פרש ממזמן, אני חושב שהוא רב בנתניה. שחקן טכני ומלהיב היה. עמית שומוביץ׳ שיחק מעט במכבי נתניה, עזב למכללות, חזר לראובן עטר בעפולה בתחילת 2018 אני חושב ומאז אין לי מושג, חושב שפרש לפי אתר ההתאחדות, מסכים איתך לגבי התיאור. עידן סרור - אף פעם לא החזקתי ממנו, משחק בליגה ב׳ היום ודווקא עבר ממש המון קבוצות לפי מה שאני רואה, כובש גם לא מעט, יפה שלא וויתר.
למה אתה חייב להגיב על כל נפיחה על שחקן מכבי בעבר, בהווה ובעתיד, בעצם? מרגוליס היה תלמיד מצטיין וילד טוב תמיד ופרש בשל בעיות פסיכולוגיות שמנעו ממנו להתקדם בבוגרים.
למה יש לי הרגשה שעל ראובן עובד, שי בירוק ודומיהם לא יאמרו אף פעם שהם לא הגיעו לאן שיכלו בגלל בעיות פסיכולוגיות, טוב אולי כי הם לא ילדים טובים...
בשורה התחתונה, אני זוכר שקשרו לו כתרים מטורפים בגילאי נוער ועוד דיברו על זה שיכול לבחור איזו נבחרת לייצג ישראל או בלגיה. קרקע המציאות בבוגרים הרבה פעמים שונה. הרבה נופלים במעבר, יש כאלה שעושים קריירה בליגות נמוכות, מרגוליס כנראה חשב שזה לא בשבילו ואיבד את הרצון לשחק.
גאל מרגוליס סובל מחרדות, כולל חרדה חברתית. התקשה בעבר לישון מחוץ לבית, אחת הסיבות לכך שלא חתם בארסנל בגיל 16. זה רחוק מאוד מראובן עובד או שי בירוק.
לא משווה בין רמת הכישרון אבל יש הבדל בין כאלה שלא עמדו בהבטחה, נגדיר זאת ככה - ערן לוי שלא היה אף פעם חלק מקבוצה גדולה וקרס ליד הכוכבים במכבי חיפה, גם עדן בן בסט אולי על אף זה שיצא לחו"ל והבקיע שערים חשובים בנבחרת - ויש כאלה כמו שי בירוק שנעלמו ממש אחרי חמש שנים. בירוק רשם עונת בכורה אדירה ליד כוכבים, זכה לכתבות בעיתונים וב-'שם המשחק', הקהל אהב אותו, ילדים בביה"ס עפו על הקלפי סופרגול שלו. אני זוכר בהפועל שני שמות: רמי דואני, אמנם הכותרת 'שמעון גרשון הבא' הייתה בדיחה, אבל הוא הראה ניצני מנהיגות וביטחון ונכנס להרכב בזמן לא פשוט ובצל קבוצה לא מאומנת בעליל| וגם עידן סרור - כמה דיברו עליו, וואו, כמה בעיות הוא עשה להפועל עד שהגיע ובסוך כלום. לדעתכם גולשי אייסוקר ב-2025 או 2030 ידברו ככה על ירדן שועה גם או לא? ואפשר גם להכניס בציניות את תינוקות קלינגר ודורון ליידנר שאחרי משחק וחצי בבוגרים כבר קראנו על הצעות של מיליוני יורו.
חבל שבימים שמרגוליס כיכב בנוער מיצי עוד לא קנה למכבי אליפויות, אחרת היינו יכולים להינות כבר אז מהתחזיות הורודות של אורימור לגביו.
דמגוגיה ענקית להשוות בין גאל מרגוליס לשי בירוק וראובן עובד, יש הבדל בין בעיה התנהגותית לבין בעיה פסיכולוגית ובטח ובטח בעידן שבו יש מודעות לדברים האלה. אדם עם חרדה חברתית (בהנחה ובאמת הוא אובחן ככזה, לא מכיר את הסיפור שלו) זה אדם שלא מסוגל לתפקד במסגרת כמו קבוצת כדורגל מקצוענית ובוודאי שלא עם הלחץ והאינטנסיביות שנלווים לאורח החיים הזה. מהמעט שראיתי אותו היה אחלה שחקן, עד היום כשאני שומע את השם הזה אני נזכר איך השכיב את דוידזאדה בחמישייה שקיבלנו מהם בבלומפילד, הבעיה היא שראינו ממנו כל כך מעט שאפילו פספוס אי אפשר לקרוא לו עם כל הכבוד לכתרים שקשרו לו בנוער.