ת'אמת המשחק הכי גדול של ניוקאסל שאני זוכר היה ה5-0 על יונייטד שנתן נקמה טובה על ההפסד במגן הצדקה, משחק שצריך לגזור ולשמור: הכל היה במשחק הזה, שירר בשיאו, גולים שאחד יותר יפה מהשני וקווין קיגן אחד. אבל אם הייתי רוצה לחזור למשחק מסויים זה היה ללא ספק חצי-גמר הגביע האנגלי בין ניוקאסל לטוטנהאם בעונת 98/99 באולד טראפורד: אחרי 0-0 אחרי 90 דקות הקבוצות נכנסו להארכה, ובדקה ה-108 שירר מקבל פס מחוץ לרחבה, מניף את הרגל ומשגר טיל למשקוף ופנימה ורץ לחגוג עם האוהדים שפשוט הציפו את אולד טראפורד, אחרי הגול הזה פשוט עקרתי את הדלת של החדר שלי ממקומה ורצתי איתה בכל השכונה באטרף, אנשים חשבו שפשוט השתגעתי. אחרי כל זה שירר הוסיף שער בפנדל ונגמר 2-0. הייתי בטוח אחרי המשחק שננצח גם בגמר אבל כמובן שהתבדיתי מול עונת הטרבל המופלאה של היונייטד.
4-2-04 וייט הארט ליין , ספרס-3 סיטי-4 ציגה העלה את הספרס ל3-0 בדקה ה42 , במחצית ברטון עוד הספיק לקבל אדום ואז עשרת המופלאים עושים את הלא יאמן וכובשים רביעיה כולל שער של מאקן בדקה ה90 . היתי במאש , 2 אוהדי סיטי ביחד עם 30 אוהדי ספרס , אוהדי ספרס ממש רחמו עלי במחצית , וממה שאני זוכר אחרי הגול של מאקן יצאתי בספרינט מהפאב ורצתי לפחות 100 מטר בלי לנשום , חזרתי לפאב רק אחרי השריקה לסיום , היתם צריכים לראות את הפרצופים של כולם בפאב, איזה לילה הקאם בק הגדול ביותר בתולדות הגביע האנגלי